ארלי הוכשילד

ארלי ראסל הוכשילד (באנגלית: Arlie Russell Hochschild;‏ נולדה ב-15 בינואר 1940) היא סוציולוגית פמיניסטית אמריקאית נודעת הנחשבת לאחת הסוציולוגיות המשפיעות ומעוררות ההשראה בעשורים האחרונים. תרומתה הרבה כוללת, בין השאר, מחקרים בנושאים: עבודת רגשות, החלוקה המגדרית של עבודות הבית והטיפול בילדים, יחסי עבודה-משפחה, המסחור של החיים האינטימיים והאספקטים הגלובליים של עבודת הטיפול. הוכשילד היא פרופסור אמריטה לסוציולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

ארלי ראסל הוכשילד
Arlie Russell Hochschild

לידה	15 בינואר 1940 (בת 84) בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
ענף מדעי	סוציולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
מוסדות	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
תלמידי דוקטורט	אן סווידלר, נורמה ג'ולייט ויקלר
פרסים והוקרה	פרס על שם צ'ארלס קולי פרס על שם ג'סי ברנרד פרס לקידום ההבנה ציבורית של הסוציולוגיה
בן או בת זוג	אדם הוכשילד
תרומות עיקריות
חלוקה מגדרית של עבודות הבית, יחסי משפחה עבודה, אספקטים הגלובליים של עבודת הטיפול, עבודת רגשות

ביוגרפיה

ארלי ראסל נולדה בשנת 1940 בבוסטון מסצ'וסטס. אביה, פרנסיס הנרי (1904-1989), היה דיפלומט. אימה, רות (1908-1996), הייתה עקרת בית שהרבתה להתנדב בנושאי חינוך. הוכשילד מתארת את אימה כאם טובה שהקדישה את חייה לטיפול במשפחתה. לזוג ראסל נולדו שני ילדים: פול (1934 - 1996), רופא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, וארלי. "מדהימה אותי העובדה ששני אנשים מאותה משפחה מתעניינים ברגשות, וכיצד קורה שיש לנו דברים כה שונים לומר ביחס לכך" כתבה הוכשילד בהתייחס לתחומי העניין של אחיה ושלה.. בשנת 1965 נישאה לאדם הוכשילד (Adam Hochschild), סופר, עיתונאי ועורך מגזין. לזוג שני בנים: דויד וגבריאל. ארלי הוכשילד מתגוררת כיום בסן פרנסיסקו.

קריירה אקדמית

הוכשילד סיימה לימודים לתואר ראשון בקולג' סוורת'מור (Swarthmore College) בשנת 1962. היא סיימה לימודיה לתואר מוסמך בשנת 1965 והשלימה תואר דוקטור בסוציולוגיה בשנת 1969; שניהם מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. באוניברסיטה זו היא לימדה וחקרה מאז שנת 1971.

הוכשילד כתבה מאמרים אקדמיים רבים, ופרסמה שבעה ספרים בתחומי הגותה ומחקריה. היא בעלת יכולת לתאר בפשטות ובלשון סיפורית רעיונות מורכבים. מחקריה וספריה שינו את הידע בתחום הסוציולוגיה. מושגים שניסחה ושמות חלק מספריה הפכו לביטויים שגורים, ובהם: עבודת רגשות (Emotional Labor), המשמרת השנייה (The Second Shift), המהפכה המעוכבת (The Stalled Revolution), הכלכלה של הכרת התודה (The Economy of Gratitude), מסחור החיים האינטימיים (The Commercialization of Intimate Life), ועוד רבים. מושגים אלו עברו מהאקדמיה אל השיח הציבורי הפופולרי, ובכך כתיבתה היפה הגיעה לקהל הרחב והשפיעה על התודעה החברתית. בתחילת דרכה פרסמה גם ספר ילדים.

הוכשילד זכתה בהוקרה ובפרסים על הישגיה ומחקריה והיא מוכרת כאחת ממייסדות תחום הידע של הסוציולוגיה של הרגשות (sociology of emotion). הוכשילד כותבת: "מול כל בעיה שאותה אני מנסה לחקור ולהבין, אני מקפידה שלא להסיר את מבטי מהרגשות האנושיים".

היא ממוקמת בחזית המחקר המודרני בתחום עבודה וחיי משפחה כבר יותר מארבעים שנה, ולתאוריות שניסחה יש השפעה רבה על הבנת המאפיינים המגדריים של עבודה ומשפחה ועל שדות החקר של סוציולוגיה ומגדר, סוציולוגיה של המשפחה וסוציולוגיה של העבודה. השימוש במגדר כקטגורית ניתוח, העניין העמוק בתפקיד הנשים בחברה וההתמקדות ברגשות כנושא סוציולוגי, הם המיתרים האינטלקטואלים השזורים לאורך כל עבודותיה.

ספריה של הוכשילד מספרים בדרכים מגוונות כיצד כל אדם בחברה הופך לבלם זעזועים של כוחות סותרים הפועלים עליו. היא מתארת את האופנים בהם, באמצעות אימוץ מיתוסים, אנו הופכים זרים לעצמנו. כך למשל, המיתוסים משפחתיים המסייעים לנו לנהל את המתחים הנוצרים בשל המשמרת השנייה; הצהרות בדבר מרכזיות המשפחה המחפות על העדפת העבודה תוך צמצום הזמן המוקדש לבית, בספרה "The Time Bind "; מיתוסים לגבי אהבה אמיתית של מטפלות מהגרות בספרה האישה הגלובלית; האשליה כי ניתן לשלוט בפלישה של השוק לחיים הפרטיים ולהימנע מהשינויים מרחיקי הלכת שמחוללת התלות הגוברת בשכירת שירותים בתשלום, בספר: The Outsourced Self. מיתוסים אלו פועלים להכיל חרדה, וכמו תודעה כוזבת, הם מטשטשים את ההכרה באמיתות הקשות הכרוכות בקפיטליזם המודרני.

הסיפורים האנושיים של האנשים והמשפחות בהם מתמקדים מחקריה, חיים בתוך כתיבתה ומאירים את החשיבה הביקורתית ואת הרעיונות והמושגים אותם הוכשילד מנסחת. ספריה מבוססים על מחקרים ארוכי טווח הכוללים תצפיות אתנוגרפיות מגוונות ומעמיקות וראיונות מקיפים. הוכשילד נוהגת לכלול בספריה המלצות המתייחסות הן לחיים הפרטיים- משפחתיים והן למישור הציבורי ולפעולה פוליטית.

בנוסף למחקר ולכתיבה, להוכשילד תפקיד מוביל בפיתוח לימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ברקלי. היא כיהנה בראשות הוועדה שהקימה בשנת 1986 את מרכז ביאטריס ביין למחקר,(Beatrice Bain Institute for Research on Women) וקידמה מחקרים בנושא נשים בחברה. מאוחר יותר הקימה, והייתה מנהלת שותפה, של המרכז למשפחות עובדות באוניברסיטת ברקלי,(Center for Working Families at U.C. Berkeley) במסגרתו נערכו מחקרים בתחום תרבות הטיפול במטרה להאיר סוגיות מרכזיות בנושא מגדר ומעמד הנשים.

הוכשילד הכשירה תלמידים רבים שהמשיכו לחקור, לפתח ולהפיץ את רעיונותיה. לפי תלמידיה ותלמידותיה, היא מורה מחויבת ורבת השראה אשר הקדישה שעות רבות לחניכה ולהדרכה. חלק לא מבוטל מעבודות הדוקטורט שהדריכה הפכו לספרים, ורבים מהספרים בשדה שגם הוכרו על ידי הביקורת, נכתבו על ידי חוקרים שהושפעו ישירות ממנה. היא השפיעה על סטודנטים וסטודנטיות, כמו גם על הציבור הרחב, להתבונן בעולם, לא רק דרך 'עדשות מגדריות', אלא תוך מתן תשומת לב הדוקה לדינאמיקה של קפיטליזם ומעמד חברתי; גזע וגזענות; ותרבות ולאום.

רעיונות ומושגים מרכזיים

רגשות ועבודת רגשות

לפי הוכשילד, רגשות אנושיים הם חברתיים. כל תרבות מספקת לנו פרוטוטיפים, אבות טיפוס של רגשות, אשר כמו קלידי הפסנתר השונים, מכוונים אותנו לתווים הפנימיים. התרבות מכתיבה לנו מה אפשרי עבורנו להרגיש, ובהתאם לכך מכוונת את אופני ההכרה ברגשות. כחלק מהתרבות, אנו מגבשים דעה והבנה לגבי הרגשות שעלינו להביע בהקשר מסוים. חוקי רגש, (feeling rules) הם תוצר תרבותי, ובהתאם להם אנו מנסים לנהל את רגשותינו ומסיקים לגבי ההתאמה בין רגש ספציפי לבין ההקשר והסיטואציה. כך למשל, חוקי הרגש מכוונים אותנו לשמוח במסיבה או להפגין עצב עמוק בלוויה.

עבודת רגשות

ההבניה החברתית והתרבותית של רגשות מתקיימת גם במקומות עבודה. עבודת רגשות (emotional labor), משמעה: המאמץ להיראות כמי שמרגיש והניסיון להרגיש באמת את 'הרגש הנכון' לתפקיד, תוך שכנוע אחרים ברגש זה. בספרה The Managed Heart (הלב המנוהל) מתארת הוכשילד את עבודת הרגשות בהתייחס לעובדים במקצועות השרות המאומנים להפגין רגשות מסוימים בהתאם לדרישות התפקיד – התלהבות, סבלנות, חמלה, ביטחון, וכו'. בכל מקצוע קיימים חוקי רגש או כללי הפגנת רגשות (display rules) – סטנדרטים להתנהגות רגשית הנכפים על העובדים באופן ישיר או מרומז. כך למשל, המזכירה מתבקשת להפגין ידידותיות ומהימנות, המלצר נדרש ליצור אווירה נעימה, פקיד הקבלה הגורם לנו להרגיש רצויים, העובד הסוציאלי במבטו המשתדל והדואג, איש המכירות המשכנע בנמרצות ובהתלהבות שהוא מקרין, ועוד. חוקי הרגש של הארגון יכולים להיכתב באופן מפורש במסמכים ובמערכי הדרכה ויכולים לבוא לידי ביטוי באורח לא פורמלי בנורמות ובשיח הנהוגים. האימוץ של 'אני מקצועי' המנותק מה'אני האותנטי' גובה מחיר אישי, ועלול ליצור ניכור פנימי אצל העובד. הוכשילד מתארת שני סגנונות עיקריים לניהול רגשות:

• עיבוד עמוק - מתרחש כאשר העובד פועל, לרוב באופן לא מודע, לשינוי רגשותיו, ומשכנע עצמו שהרגשות אותם הוא מציג הם הרגשות האותנטיים שלו.
• עיבוד שטחי - העובד מחצין את הרגשות הנדרשים מתוך מודעות שהם אינם הרגשות שלו. שתי הדרכים גובות מחיר רגשי וגופני אצל העובד, והן כרוכות בלחץ ובשחיקה בעבודה ולאחריה.

הוכשילד המשיגה ותיארה את עבודת הרגשות בהתבסס על מחקר מעמיק אותו ביצעה על דיילות ודיילי אוויר ועל פקידי גבייה בחברת תעופה. עניינה של הוכשילד במקצועות השירות ובעבודת הרגשות הכרוכה בהם התעצם בשל הגידול המהיר בהיקף ובמגוון של מקצועות אלו ובשל המאפיינים המגדריים שלהם. היא מעריכה כי כמחצית מהנשים בארצות הברית (לעומת כרבע מהגברים) עובדות במקצועות הכרוכים בעבודת רגשות אינטנסיבית. כך, את המחיר הסמוי של עבודת רגשות משלמות, בעיקר, נשים.

ההקשר הגלובלי של עבודת רגשות

לפי הוכשילד, עבודת הרגשות הופכת להיות יותר ויותר גלובלית. במאמרה "אהבה וזהב" היא ממקמת את המושג בתוך ההקשר הפוליטי של הקפיטליזם הגלובאלי. מספר גדל והולך של עובדות במקצועות הטיפול עוזבות את הילדים והזקנים במשפחתן ובקהילותיהן במדינות הדרום העניות בעולם השלישי (פיליפינים, סרי לנקה ועוד) על מנת לעבוד בטיפול בילדים ובקשישים במשפחות ובקהילות במדינות השפע הצפוניות של העולם הראשון. משרות אלו כרוכות ברגשות צער, דיכאון וייסורים ביחס לילדיהן, בני זוגן והוריהן אותם נטשו מאחור. זאת למרות שהן מנסות להרגיש, ואף מרגישות באופן אמיתי, התקשרות שמחה לילדים ולקשישים בהם הן מטפלות באופן יומיומי. במובן הפסיכואנליטי, מתקיים כאן תהליך של התקה רגשית ממושא האהבה המקורי – התינוק שנשאר מאחור, אל מושא אהבה אחר - התינוק בו המהגרת מטפלת בתשלום. הוכשילד מתארת את "השתלת הלב" המטפורית (heart transplant) המתבצעת בתהליך של אלכימיה חברתית, הכרוכה בהגירה מהמדינות העניות לעשירות: האהבה הנודדת מיוצרת ומורכבת מחדש תוך ערוב של בדידות קשה, געגועי המטפלות לילדיהן, בצד ילדות טרום מודרנית במדינות העולם השלישי ואידאולוגיה של טיפוח אימהי במדינות העולם הראשון. הוכשילד שואלת: "האם רגשות אינם משאב כזהב או כסף שניתן לחלץ אותם ממקום אחד ולהעבירם למקום אחר?" הרעיון להפיק משאבים בעולם השלישי לשם העשרת מדינות העולם הראשון, מקורו באימפריאליזם בצורתו הבסיסית. ועם זאת, מסבירה הוכשילד, לצד האימפריאליזם הגלוי המבוסס על כפייה ואשר גברים עומדים במרכזו, התקיים תמיד גם אימפריאליזם מוצנע יותר שנשים היו קורבנותיו. "כיום, כשאהבה וטיפול נעשים 'הזהב החדש', מתבלט יותר הצד הנשי של הסיפור". בשני המקרים, ילדי העולם השלישי משלמים את המחיר.

מיקור החוץ של העצמי

עבודת הרגשות חוצה גבולות גם בדרכים אחרות: שירותים אישיים מתבצעים באמצעות טלפון ודוא"ל ממדינות במזרח אסיה; מורה פרטי שעושה שיעורי בית במתמטיקה עם ילדים אמריקאים, קנייה מרחוק של מתנות, ואפילו שרות של תיאום פגישות רומנטיות באמצעות אתרי אינטרנט לאנשים עסוקים. מיקור החוץ של העצמי מדגים לנו את הפרדוקסים, הכרוכים בתהליך הזרה, המעורבים במסחור של רוב הפעולות האישיות.

הסוציולוגיה של הרגשות

לפי הוכשילד, כיוון שהבנת המצב, הבנת הרגש, הגדרתו וניהולו הן פעולות חברתיות, אזי רגשות הם חברתיים. לפיכך, היא טוענת כי הסוציולוגיה של הרגשות מצויה עמוק בלב הסוציולוגיה. היא ממשיכה וכותבת כי הרעיונות של עבודת רגשות ושל הסוציולוגיה של הרגשות, מסייעים לנו להאיר את הפציעות הנסתרות (hidden injuries, לפי ההגדרה של Richard Sennett) הנגרמות בכל המערכות והמבנים החברתיים, כולל הגרסאות החדשות ביותר של סקסיזם, גזענות וקפיטליזם.

משמרת שנייה

במשפחות של שתי משרות, בהן שני בני הזוג עובדים בשכר (Two-job couples/family), רוב הנשים עובדות משמרת אחת במקום העבודה ומשמרת שנייה בבית. בהתבסס על מחקרים קודמים שנערכו בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20, הוכשילד מסיקה שבהשוואה לגברים, נשים עובדות חודש נוסף של עשרים וארבע שעות ביממה כל שנה; שנה נוספת במשך כל שתים עשרה שנים. כך, במקביל לפערי השכר בין גברים לנשים במקום העבודה, מתקיימים ביניהם פערי פנאי בבית. הנשים הן המרגישות כי המשמרת השנייה היא באחריותן. הבעלים, מצידם, מסכימים איתן, ואינם חשים שיש להם אחריות לכך. אמהות הן הקורבן הראשי של משפחות בהן שני בני הזוג עובדים.

הספר The Second Shift (המשמרת השנייה) התפרסם בשנת 1989 ומאז הוא נחשב למחקר סוציולוגי מרכזי בתחום החלוקה המגדרית של העבודה. הספר מספק היבט חשוב אך חסר לגבי "המהפכה המעוכבת". בעוד שיעור הנשים והאמהות בארצות הברית אשר יוצאות לעבוד בשכר עולה בהתמדה (המהפכה), גברים לא השתלבו מהר ולעומק בתחום עבודות הבית (העיכוב). כך נוצר מתח בין השינוי המהיר המתחולל אצל נשים בתהליך השתלבותן בעבודה בשכר, לבין העדר תהליך מקביל של שינויים בהבנה התרבותית לגבי נישואין ועבודה, במקומות העבודה ובנוהגיהם של הגברים. מתח זה הוא המעכב את המהפכה החברתית ובמוקד המתח הזה מצויים חיי הנישואין. במחקר עליו מתבסס הספר, נכנסת הוכשילד לתוככי החודש הנוסף וממפה את רשת הקשרים הסבוכה הנטווית בין צורכי המשפחה, המסע לקראת שוויון והאושר בחיי הנישואין המודרניים.

אסטרטגיה מגדרית

המפתח להבנת דפוסי ההתמודדות המשפחתיים, טוענת הוכשילד, אינו קשור, בעיקרו, לרקע משפחתי, מעמד כלכלי, מוצא או סיבות אישיות ונפשיות, אלא לאסטרטגיית התמודדות הנובעת מתוך האידאולוגיה המגדרית של כל גבר ואישה. היא מבחינה בין אידאולוגיה מגדרית שטחית, כזו שאינה קשורה לרגשות עמוקים לבין אידאולוגיה עמוקה ומבוססת.

אסטרטגיה מגדרית היא תוכנית פעולה, באמצעותה אדם מנסה לפתור את הבעיות שלפניו בהתייחס למאפיינים מגדריים. המונח אסטרטגיה מכוון לתוכנית הפעולה כמו גם להכנות הרגשיות הכרוכות בכך. גברים ונשים מאמצים אסטרטגיה מגדרית בהתבסס על אמונות לגבי גבריות ונשיות, תוך שהם יוצרים קישור בין מה שהם חושבים, מרגישים וכיצד הם פועלים ביחס לגבריות שלהם או לנשיות שלהן. האידאולוגיה המגדרית של האישה מכתיבה לה עם איזה מרחב – בית או עבודה – היא רוצה להיות מזוהה, וכמה כוח היא רוצה שיהיה לה בנישואין – פחות, יותר או שווה לגבר. הוכשילד מאבחנת שלושה טיפוסי אידאולוגיה לתפקידי נישואין אצל נשים: מסורתי, שוויוני, עירוב בין הגישות. לעיתים קרובות מתקיים קונפליקט בין העמדות המוצהרות לבין הרגש. כך למשל, גברים מסוימים מצהירים על גישה שוויונית, אך בעומק לבם הם מחזיקים בגישה מסורתית לחיי הנישואין. כך גם לגבי נשים: ניתן לזהות פער בין מה שהאישה חושבת שהיא צריכה להרגיש ביחס לעבודה או למשפחה לבין מה שהיא חשה בליבה. במצב כזה, האסטרטגיה המגדרית מכוונת לפתרון הקונפליקט. כאשר גבר או אישה מגבשים את האידאולוגיה המגדרית שלהם, הם לוקחים בחשבון גם את ההזדמנויות והסיכונים ומתבססים על מה שנכון ובר סיכוי עבורם בהתאם לנסיבות חייהם.

כלכלה של הכרת תודה

היחס ההדדי בין האידאולוגיה המגדרית של האישה והאידאולוגיה המגדרית של הגבר מעצב פעולה הדדית עמוקה של הכרת תודה בינה לבינו. כך, כאשר גבר חש שתפקודה של אשתו אינו מתאים לזהות המגדרית המתאימה לו, הרי שבמידה והוא מאפשר לה לנהוג לפי רצונה, זו המתנה שלו עבורה, ולהפך. מכאן, כאשר ניצת ריב בין בני הזוג, הוא אינו ניטש על מי עושה מה, אלא על התן וקח של הכרת התודה.

מיתוסים משפחתיים

משפחות נוטות לפתח מיתוסים משפחתיים, שהם בבחינת אמיתות שמסייעות להן לנהל את המתחים במשפחה. כך למשל, זוג שהשתתף במחקר הצהיר על אמונתם המשותפת כי מקום העבודה דורש את הבעל, בעוד שבפועל היעדרותו מהבית נבעה מרצונם להימנע מקשר קרוב ביניהם.

גישת המחקר

המחקר התנהל בין השנים 1976 – 1988, ובמסגרתו ראיינו הוכשילד ואן מכונג (Anne Machung) עשרות זוגות ועוד מגוון גברים ונשים הקשורים לחייהם. במרכז המחקר, תצפיות מעמיקות שערכה הוכשילד על שתים עשרה משפחות אותן ליוותה בסיטואציות משפחתיות יומיומיות מגוונות. היא אף הציעה למשפחות עימן נפגשה, לשתף אותן בתובנות שלה לגבי דפוסי ההתמודדות שלהן עם המשמרת השנייה. במחקרה של הוכשילד השתתפו, בעיקר, משפחות מהמעמד הבינוני בהן שני בני הזוג עבדו מחוץ לבית. היא מבקשת להסב את תשומת הלב לכך שאם משפחות אלו מתקשות לתמרן בין בית לעבודה, הרי שלמשפחות מהמעמד הנמוך והמעמד העני קשה הרבה יותר. מה השתנה במהלך תקופה של יותר מעשור בה התנהל המחקר? שואלת הוכשילד. היא מגיעה למסקנה כי לא הרבה. ובכל זאת היא מבחינה בהתפתחות מסוימת: רוב הזוגות רוצים לחלוק במחויבויות המשפחתיות ומאמינים שהם אכן נוהגים כך, אם כי בפועל, עדיין הנשים הן שנותרו האחראיות על המשמרת השנייה.

The Time Bind (קשר הזמן)

הוכשילד מתארת את הדרכים בהן מקום העבודה הופך לבית והבית הופך לעבודה, וחושפת את הסתירות העמוקות בתוכן לכודים חייהם של עובדים ועובדות. הספר "The Time Bind" התפרסם בשנת 1997 והוא מתבסס על מחקר רב היקף אותו ביצעה הוכשילד במשך שלוש שנים בחברה תאגידית בארצות הברית. הספר מתאר את תרבות העבודה בעידן הקפיטליסטי ואת ההשלכות הקשות שיש לה על החברה. הרוב המוחלט של העובדים שהשתתפו במחקר– נשים וגברים - הצהירו על כך שעבורם 'המשפחה במקום הראשון'. מאידך, הם חשו כי הם נדחקים לכוון העבודה בשל העדר זמן משפחה מספק וחוסר בתמיכה משפחתית וקהילתית, כמו גם תרבות עבודה המהווה מוקד משיכה חזק עבורם. עובדים ועובדות רבים מרגישים כי במקום העבודה הם זוכים להערכה ולתמיכה, חווים עצמם כבעלי יכולת ואף מרגישים בטוחים יותר בהשוואה לבית. כך מעמיק המתח בין הערך המוצהר של חיי המשפחה לבין כוח המשיכה התרבותי של חיי העבודה.

משמרת שלישית

בהמשך למשמרת הראשונה במקום העבודה ולמשמרת השנייה בבית, המשמרת השלישית כרוכה בהתמודדות ההורים עם ההשלכות שיש להיעדרותם מחיי ילדיהם ועם הקשיים הרגשיים המתעוררים עקב הדחייה וההזנחה אותן הילדים חווים. הורים רבים מנסים להעניק לילדיהם מתנת זמן (gift time) בדמות 'זמן איכות'. אך האם הילדים רוצים לקבל אותה? ילדים מפרשים באופן שונה מהוריהם את 'השפה של הזמן'. לפי הוכשילד, כשם שמעסיקים קונים מעובדיהם יותר ויותר זמן, הורים קונים את הזמן הזה מילדיהם. הם נענים לדרישות הילדים ומפצים אותם באמצעות קניית מתנות, ותוך כך גם משקיטים רגשות אשם ונמנעים מעבודת הזמן הנדרשת לשם התמודדות עם תסכולי ילדיהם. למסחר הזה, מדגישה הוכשילד, נכנסים הילדים בעל כורחם.

אסטרטגיות התמודדות עם מלכודת הזמן

הוכשילד מזהה שלוש אסטרטגיות עיקריות אותן מאמצים הורים עובדים במטרה להתמודד עם קשר הזמן:

• סגפנות רגשית – הם מכחישים את הצרכים האמוציונאליים של משפחתם ומשכנעים את עצמם שילדיהם, בני זוגם והם עצמם זקוקים למעט תשומת לב, טיפול ותמיכה.
• מיקור חוץ של הצרכים – משלמים לאחרים כדי שיספקו את צורכי המשפחה ותוך כך מנתקים את תפישת הזהות ההורית שלהם מפעולות אלו.
• פיתוח תפישת עצמי פוטנציאלי – יוצרים הבחנה מדומיינת בין העצמי האמיתי לבין 'העצמי שהייתי יכול להיות אם רק היה לי זמן'. הוכשילד מדגישה כי אסטרטגיות אלו משמשות כתחליף לשינוי התנאים שגרמו להיווצרות המצב של 'זמן גירעוני'.

תרבות היעילות

דרכי חשיבה תאגידיות לגבי זמן נכנסות הביתה. הוכשילד מביאה כדוגמה את סרטו הקלאסי של צ'ארלי צ'פלין משנת 1936 זמנים מודרניים. הדרישה המוקצנת ליעילות ולזריזות בתהליך הייצור בעידן התעשייתי מודגמת בסצנה בה מכונת הזנה אוטומטית מאכילה את צ'פלין ודוחסת לפיו מזון במהירות גוברת והולכת. צ'פלין ההמום הולך משתגע תוך כדי שהוא דוחס לפיו את עקרונות היעילות. אך בעידן העכשווי, מהירות ויעילות אינן מזוהות עם שיגעון אלא עם שפיות, והן משמשות מקור לגאווה. כוח המשיכה של המהירות הופך לתכונה טובה בפני עצמה. כתוצאה של מחסור בזמן, הסרט הנע נמתח מאולמות הייצור ומיושם בבית. מוצרים ביתיים משווקים על בסיס הפוטנציאל שלהם להחיש את זמן הארוחות, לזרז את עבודות הבית ולייעל את הביצוע של מטלות הטיפול. הילד נדרש לזרז את עצמו, וכמו הוריו הממהרים הוא מתבקש לחסוך זמן ולהתבגר מהר.

תנועה למען הזמן

אמריקאים נוטים להאמין שכיוון שזכויות היסוד שלהם מוגנות בחוקה - חופש הביטוי, חופש התנועה, החופש לחיים, לחרות ולאושר – הם חופשיים. אך הוכשילד טוענת כי למעשה הם לא מרגישים חופשיים. חלק גדול מהם חיים במלכודת זמן. היא מצביעה על כך שההשתתפות האזרחית בחיי הקהילה מצטמצמת, ושואלת: האם, כפי שקשר הזמן מוביל אותנו לבית ללא הורים, כך הוא מוביל לחברה אזרחית ללא גברים ונשים פעילים ולדמוקרטיה ללא אזרחים? בעיות אלו דורשות התארגנות קולקטיבית במקומות העבודה והתארגנות פוליטית שתקדם שינוי מבני ותרבותי. הוכשילד קוראת להקמת "תנועה למען הזמן" (Time Movement), אשר תאבק עבור הגבלת שעות העבודה, תאתגר את התרבות המקדשת יעילות ותפעל לקידום מדיניות ותודעה להעלאת ערך עבודות הבית בהתאם לערך העבודה במקומות העבודה. תנועה למען הזמן יכולה להצליח רק אם יחולו שינויים בתהליכים ובמבני יסוד חברתיים הנובעים מ: עליית כוחו של הקפיטליזם הגלובלי, ירידת כוחם של האיגודים המקצועיים והתפוררותה של החברה האזרחית. הוכשילד מדגישה כי כדי לקדם שינוי, הכרחי להתמודד עם הסוגיות של חוסר שוויון מגדרי, הבדלי מעמד והפערים החברתיים המעמיקים.

מקורות השפעה והשראה

הוכשילד מרבה להסתמך על אירועים משפחתיים ואישיים ועל מפגשים חברתיים, אשר מהווים עבורה מקור השראה ונקודת מוצא למחקר ולכתיבה. כבת לדיפלומט, התעניינה הוכשילד כבר בילדותה באופן בו בני אדם מנהלים את רגשותיהם. בהקדמה לספרה The Managed Heart(הלב המנוהל) היא כותבת: "בגיל שתים עשרה מצאתי עצמי מעבירה צלחת בוטנים בין אורחים רבים ומתבוננת בחיוך שלהם; חיוך של דיפלומטים נראה שונה בהתבוננות מלמטה מאשר במבט ישיר. לאחר מכן הקשבתי לאבי ולאימי כשהם מפרשים מחוות מגוונות: החיוך הלחוץ של השליח הבולגרי, הסטת המבט החטופה של הקונסול הסיני ולחיצת היד המתמשכת של הנספח הכלכלי הצרפתי. למדתי שמסרים אינם מועברים בפשטות מאדם לאדם, אלא מסופיה לוושינגטון, מבייג'ינג לפאריס, מפריס לוושינגטון. תהיתי, האם הגשתי את הבוטנים לאדם או לשחקן? מתי נגמר האדם ומתחיל המשחק? ואיך האדם קשור למשחק?".

הניגוד בין המשפחה בה גדלה לבין המשפחה אותה היא בנתה לא נעלם מעיניה של הוכשילד, ונראה שהוא מהווה נקודת מוצא לשאלות המרכזיות שהעסיקו אותה במחקרה בנושא המשמרת השנייה. בעוד אימה הייתה עקרת בית שהקדישה זמן לפעילויות משפחתיות, הוכשילד ניהלה קריירה שאפתנית. במהלך קריאת ההקדמה לספר The Second Shift, נודד המבט בין סל הפיקניק המשפחתי המונח בליבו של זיכרון ילדות מתוק לבין הקופסה המרופדת אותה הניחה בפינת משרדה באוניברסיטת ברקלי ובה נמנם בנה התינוק, דוד, בעודה נפגשת עם סטודנטים. לפי הוכשילד, בכל מקרה האישה היא זו שמשלמת את המחיר: "עקרת הבית משלמת מחיר בכך שהיא נשארת מחוץ לזרם המרכזי של החיים החברתיים. אשת הקריירה משלמת מחיר בכך שהיא מכניסה לחייה את מנגנון השעון הקרייריסטי שלא מותיר לה זמן או אנרגיות לגדל משפחה."

בתחילת דרכה האקדמית, התרשמה הוכשילד עמוקות מספרו של הסוציולוג צ'ארלס רייט מילס C. Wright Mills "הצווארון הלבן – מעמד הביניים האמריקאי" (White Collar). באחד מפרקי הספר מתייחס מילס לפעילות באולמות המכירה, ובו הוא טוען כי התהליך בו העובד מוכר את נשמתו בעודו מוכר סחורה, כרוך בתהליך ניכור עצמי אשר נהיה שכיח בקרב עובדים במערכות הקפיטליסטיות בעידן שלנו. אולם, כפי שהוכשילד מתארת בהקדמה לספרה The Managed Heart (הלב המנוהל): "מילס מניח כי מספיק שתהיה אישיות כדי שאדם יוכל למכור אותה. אך אין זה פשוט, שכן עצם העובדה שיש לאדם אישיות לא הופכת אותו לדיפלומט, כמו שעובדת קיומם של שרירים לא הופכת אדם לאתלט. מה שחסר זה תודעה של עבודת רגשות אקטיבית המעורבת במכירה. עבודה זו, כך נראה לי, היא חלק מתבנית ברורה, גם אם בלתי נראית, של מערכת רגשית – המורכבת מפעולה של עבודת רגשות אישית, חוקי רגש חברתיים ווריאציות מגוונות של חליפין בין אנשים בחיים הפרטיים והציבוריים."

הוכשילד פיתחה את רעיונותיהם של מילס ושל הסוציולוג ארווינג גופמן (Erving Goffman) והחליטה להתמקד בחקר הרעיון ש"רגשות מתפקדים כשליח מטעם העצמי, כסוכן שמעניק לנו דווח חטוף על הקשר בין מה שאנו רואים לבין מה שציפינו לראות, ואשר מספר לנו מה אנו מרגישים ומה אנו מוכנים לעשות בקשר לכך". בנוסף להשפעת רעיונותיהם של מילס וגופמן על מחקריה, ציינה הוכשילד את השפעתם של הסוציולוגית מאריה מייס (Maria Mies), ושל הפובליציסטים הכותבים בנושאי כלכלה ויליאם גריידנר (William Greider) ורוברט קאטנר (Robert Kuttner).

באחד הראיונות שהעניקה, סיפרה הוכשילד כי היא שואבת השראה מדבריה של מרגרט מיד: "לעולם אל תטילו ספק ביכולתה של קבוצה קטנה של אזרחים חושבים ומחויבים לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחיד שתמיד קורה."

פרסים והוקרה

ארלי הוכשילד זכתה במלגות מחקר מהקרנות: "גוגנהיים" (Guggenheim Fellowship), "תוכנית פולברייט" (Fulbright Program) ו"קרן מלון" (Andrew W. Mellon Foundation). איגוד הסוציולוגיה האמריקאי (American Sociological Association)העניק לה שלושה פרסים:

• פרס על שם צ'ארלס קולי (Charles Cooley) על ספרה The Mananged Heart.
• פרס על שם ג'סי ברנרד (Jessie Bernard) על הספרים: The Second Shift ; The Time Bind; The Global Women.
• פרס להבנה ציבורית של הסוציולוגיה על הישגים לאורך החיים.

הוכשילד קיבלה תארים של דוקטורט לשם כבוד מסוורטמור קולג' Swarthmore College, אוניברסיטת אולבורג, דנמרק (Aalborg University), אוניברסיטת אוסלו, נורווגיה (University of Oslo), ואוניברסיטת לפלנד, פינלנד (University of Lapland).

עבודתה של הוכשילד מהווה מודל לאידיאל של סוציולוגיה פמיניסטית ומעורבת. לעבודתה השפעה משמעותית מחוץ לאקדמיה והיא מוכרת כ"סוציולוגית ציבורית" (public sociologist) על תרומתה לפרסומים הפתוחים של מגזין הניו יורק טיימס ועל כתיבתה למגזינים כמו: "מגזין הארפר" (Harper's Magazine), שבועון הניו-יורק טיימס לביקורת ספרים (Book Review), מגזין "מאדר ג'ונס" (Mother Jones) ומגזין "אמריקן פרוספקט" (The American Prospect) בנושאים שעל סדר היום. ספריה The Managed Heart (הלב המנוהל) וThe Managed Heart (המשמרת השנייה)הוכרו על ידי מגזין הניו יורק טיימס כספרי הסוציולוגיה הטובים ביותר של השנה. הספר "המשמרת השנייה" נכלל ברשימת רבי המכר בתחום ספרי הסוציולוגיה. לספר זה נוכחות נרחבת החורגת מגבולות האקדמיה, ולרעיונותיו יש השפעה רבה על השיח הציבורי בתחום הטבע הממוגדר של משפחה ועבודה.

מפרסומיה

ספרים

• The Outsourced Self: intimate Life in Market Times.(2012). New York: Metropolitan
• The Commercialization of Intimate Life: Notes From Home And Work.(2003) San Francisco and Los Angeles: University of California Press. Published in Australia by the University of Australia.
• Global Woman: Nannies, Maids and Sex Workers in the New Economy,(2003) co-edited with Barbara Ehrenreich for Metropolitan Books, New York: Metropolitan Press.

תורגם לעברית

• The Time Bind: When Work Becomes Home and Home Becomes Work.(1997) New York: Metropolitan/Holt. Appears as a cover article in The New York Times Magazine and excerpted in The Nation and Working USA. New preface for paperback American edition. Reissued in 1997 with new afterword and in 2001 with a new introduction. recorded as audio book by Scholarly Audio Inc.
• The Second Shift: Working Parents and the Revolution at Home, (1989)(with Anne Machung). New York: Viking Penguin. Reissued in 1997 with new afterword. Published in Great Britain by Piatkus Press. Reissued in 2012 with updated data and a new afterword
• The Managed Heart: The Commercialization of Human Feeling.(1983) Berkeley: The University of California Press. Reprinted with new afterword in 2003. Reissued in 2012 with a new preface
• The Unexpected Community.(1973) Englewood Cliffs, New Jersey: Prentice-Hall. Second edition (1979): Berkeley, CA: The University of California Press.
• Coleen the Question Girl.(1974) Old Westbury, NY: Feminist Press. (ספר ילדים)

• האישה הגלובלית: מטפלות, עוזרות ועובדות מין בכלכלה החדשה.(2006) (עורכת שותפה עם ברברה ארנרייך). תרגום לעברית : מיכל פורת. הוצאת בבל.

מאמרים ופרקים

• Love and Gold (expanded version) in Feminist Politics, Activism and Vision: Local and Global Challenges,(2005) edited by Luciana Ricciutelli, Angela Miles and Margaret McFadden, London, Great Britain, Toronto, Canada.: Zed/Innana Books.
• Let Them Eat War,(2004) European Journal of Psychotherapy, Counseling & Health, Volume 6, no 3, December, pp. 1-10.
• The Commodity Frontier in Self, Social Structure, and Beliefs: Essays in Sociology.(2004), edited by Jeff Alexander, Gary Marx and Christine Williams (Berkeley and Los Angeles: University of California Press), pg 38-56.
• Emotional Labour in Health Care: Who Takes Care of the Caretaker? (2004) Chapter 5 of Enriching the Art of Care with the Science of Care: Emotional and Interpersonal Dimensions of Health Services. edited by Laurette Dubé, Guylaine Ferland, and D. S. Moskowitz, Montreal: McGill Queen's University Press, pp. 67-72.

פרסומים נוספים

• Feeling Around the World(2008), Contexts, 7: 2, pp. 80-80.
• Feeling Capitalism: A Conversation with Arlie Hochschild(2005)Conducted 5 May 2005, Journal of Consumer Culture, by Nicholas H. Wilson and Brian J. Lande, 5(3), pp. 275-288.
• Eavesdropping Children, Adult Deals and Cultures of Care (2001) in Rosanna Hertz and Nancy Marshall (eds.) Working Families: The Transformation of the American Home, Berkeley and Los Angeles: University of California Press, pp.340-353.
• Global Care Chains and Emotional Surplus Value,(2000) in On the Edge: Globalization and the New Millennium, edited by Tony Giddens and Will Hutton, London: Sage Publishers, pp. 130-146.
• The Nanny Chain (2000) cover article in The American Prospect, vol. 11 no. 4, January 3, pp. 32-36.
• Inside the Clockwork of Male Careers, with a 1990s Postscript,(1993) Kathryn P. Meadow Orlans and Ruth A. Wallace (eds.), Gender and the Academic Experience: Berkeley Women 1952-1972, University of Nebraska Press, pp. 125-139.
• The Economy of Gratitude,(1989) David Franks and Doyle McCarthy (Editors), Original Papers In the Sociology of Emotions, New York: JAI Press, pp. 95-113.

לקריאה נוספת

• Adams, Bert N. and R.A. Sydie. (2001) Sociological Theory. Thousand Oaks, CA: Pine Forge Press.
• Farganis, James. (2007) Readings in Social Theory: The Classic Tradition to Post-Modernism. Boston, MA: McGraw-Hill.
• Garey, Anita Ilta and Karen V. Hansen.(2011) At the Heart of Work and Family: Engaging the Ideas of Arlie Hochschild. New Brunswick: NJ.
• Grandey, Alicia A., James M. Diefendorff and Deborah E. Rupp (eds.) (2013) Emotional Labor in the 21st Century, New York: Routledge.
• Smith, Stephen Lloyd. (1999) Arlie Hochschild: Soft-spoken Conservationist of Emotions: Review and Assessment of Arlie

• Hochschild's work, in Soundings, Issue 11 - Emotional Labour, Spring 1999, pp. 120–127.
• Wharton, Amy S. (2011) The Sociology of Arlie Hochschild, Work and Occupations, 38(4), pp. 459–464.
• Williams, Simon J. (1998) Chapter 18. pp. 240–251 in Key Sociological Thinkers, edited by R. Stones. New York: New York University Press.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארלי הוכשילד בוויקישיתוף

• ארלי הוכשילד, ברשת החברתית Goodreads
• ארלי הוכשילד, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• האתר של ארלי הוכשילד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי
• קרן צוריאל הררי, מצביעי ימין, מה יש בפנים, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2016