ארמן דוד

ז'אן-פייר ארמן דוד (בצרפתית: Jean-Pierre Armand David;‏ 7 בספטמבר 1826, אספלט – 10 בנובמבר 1900, פריז) היה כומר ומיסיונר קתולי צרפתי ממסדר הלזריטים שהיה גם בוטנאי וזואולוג בולט. דוד אסף בסין צמחים, בעלי חיים, סלעים ומאובנים עבור המוזיאון לתולדות הטבע בפריז. כ-70 שמות מדעיים של מינים של צמחים מוקדשים לו והסוג Davidia נוצר במיוחד על מנת לכנות את הדווידיה אינוולוקרטה (המכונה עץ היונה) שגילה.

ארמן דוד
Armand David

ארמן דוד
לידה	7 בספטמבר 1826 אספלט, צרפת
פטירה	10 בנובמבר 1900 (בגיל 74) פריז, צרפת
ענף מדעי	זואולוגיה, בוטניקה
מקום מגורים	צרפת, סין
פרסים והוקרה	כמה מינים של בעלי חיים וצמחים קרואים על שמו
תרומות עיקריות
תיעוד הפלורה והפאונה של סין גילוי מינים חדשים רבים של צמחים ובעלי חיים

שלט הנצחה לארמן דוד מטעם הקרן העולמית לשימור חיות הבר על קיר הבית שבו נולד באספלט

ביוגרפיה

ילדות ונעורים בארץ הבסקים

ז'אן-פייר ארמן דוד נולד ב-7 בספטמבר 1826 בכפר אספלט (Espelette), סמוך לחוף מפרץ ביסקאיה ובקרבת העיר באיון בצפון חבל הבסקים הצרפתי, כבנם השלישי של רוזלי האלסואה (Rosalie Halsouet) ופרוקטואה דומיניק ז'ני דוד (Fructueux Dominique Genie David). לארמן היו שני אחים בוגרים ואחות צעירה. ארמן דוד קרוי ככל הנראה על שם דודו (האח של אמו), ארמן האלסואה (Armand Halsouet), שהיה עורך דין בבאיון והסנדק של ארמן. כשהתבגר שמר ארמן דוד על קשר עם דודו, ובין השאר כתב לו מסין: ”מעל לכל אני לא מאמין שסין תהפוך לקתולית. בקצב שבו מתנהלים הדברים כרגע ידרשו בין ארבעים לחמישים אלף שנים לפני שהאימפריה כולה תהפוך לנוצרית”.

אביו היה רופא, השופט המקומי וראש הכפר. הוא היה גם חוקר טבע חובב נלהב והדביק בהתלהבותו את ילדיו. כבר בילדותו אהב ארמן דוד לטייל ביערות ובהרים במשך שעות לאסוף צמחים ולצפות בבעלי חיים. האב גם העביר לבניו מידע רפואי שעתיד היה לעזור מאוד לארמן דוד להחלים מהמחלות השונות בהן נדבק בסין.

בגיל 12 נשלח ארמן דוד ללמוד כתלמיד עמאי בפנימייה "הסמינר הקטן" (“petit seminaire”) בלראסור (Laressore) הסמוכה לביתו. אף שהיה מדובר במוסד קתולי שנועד להכשיר תלמידים לחיי כמורה, שלחו אותו הוריו לשם משום שלמוסד היה מוניטין אקדמי טוב, ולא משום שהתכוונו שיוכשר ככומר. ארמן דוד למד במוסד בהצטיינות במשך שש שנים, כשהוא התעניין במיוחד במדעי הטבע. בחופשות נהג דוד לחזור לבית הוריו ולצאת ממנו למסעות מחקר בסביבה. לקראת סוף לימודיו החליט דוד להפוך לכומר מתוך מטרה לצאת בשליחות המיסיון לארצות זרות.

פריז ואיטליה (1862-1848)

ב-1846, בהיותו בן עשרים למד דוד פילוסופיה במשך שנתיים בסמינר לכמרים של באיון (Grand Séminaire de Bayonne). ב-1848 עבר דוד לפריז על מנת להתחיל בתקופת החניכות (Novitiatus) במסדר "עמותת השליחות" (בלטינית: Congregatio Missionis בצרפתית Congrégation de la Mission) הידועים יותר כלזריטים. מסדר זה, שנוסד בפריז ב-1625 על ידי הכומר ונסן דה פול, נהג לשלוח כמרים לאחר הסמכתם לאזורי הכפר ולארצות מעבר לים על מנת שיפעלו כמיסיונרים בקרב העניים. דוד למד במשך שנתיים בסמינר הפנימי במרכז של המסדר בפריז (Maison-Mère), ב-5 בנובמבר 1850 הוא נדר את נדרי הנזירות, וב-1851 התחיל בהסמכה לכמורה כשקיבל את הדרגה הנמוכה ביותר (Ordines Minores) בסולם הדרגות. דוד אומנם שאף לקבל שליחות לארצות רחוקות, אבל בתחילה נשלח לקולג' הלזריטי בסאבונה (Savona) שליד ג'נובה (כיום במחוז ליגוריה בצפון מערב איטליה) על מנת ללמד את מדעי הטבע.

דוד שהה במקום 10 שנים, תוך שהוא צובר ידע במדעי הטבע. יחד עם תלמידיו בנה אוספים מדעיים ולמד טכניקות פחלוץ. במרץ 1853 הוא הוסמך לכמורה בסאבונה. במשך זמן זה פנה דוד פעמים רבות לאב המסדר, ז'אן-בטיסט אטיין (Jean-Baptiste Étienne), בבקשה לשלוח אותו למיסיון בסין, אך בקשותיו נדחו. ההזדמנות נפתחה לפניו לאחר המפלה המשפילה שספגו הסינים מידי הכוח הקולוניאלי הבריטי-צרפתי במלחמת האופיום השנייה (1860-1856). בין השאר אולצו הסינים לחתום במסגרת חוזה טיינג'ין שאושר בוועידת פקין, שסיימה את המלחמה, על הסכמה לאפשר כניסה חופשית של מיסיונרים לכל רחבי המדינה. הממשל הצרפתי ראה במיסיון הצרפתי זרוע של התרבות הצרפתית ותמך בכסף ובסיוע של נציגיו למיסיונרים שנשלחו לסין. הבישוף מולי (Joseph-Martial Mouly), שהיה ממונה על הנציגות של המיסיון בבייג'ינג, הציע ב-1861 להקים בתי ספר בסין. לשם כך נדרשו מורים ומחנכים. ועל כן הורה אטיין לארמן דוד באותה שנה לחזור לפריז. דוד כתב ”ממשלתנו הביעה שאיפה שהמיסיונרים בבייג'ינג יפתחו בתי ספר צרפתיים בהקדם האפשרי. האב אטיין... החליט למנות אותי למשימה של הכנת מוסדות אלו. הזמן הרב שהשקעתי בחינוך גרם לו להאמין כי אני מוכשר לעבודה זו”.

לקראת צאתו לסין נפגש דוד עם הסינולוג סטניסלאוס ז'וליין (Stanislaus Julien), והלה, שלמד מפגישה זו על כישוריו של דוד כחוקר טבע, הפגיש אותו עם הזואולוג אנרי מילנה-אדוואר (Henri Milne-Edwards), מנהל המוזיאון לתולדות הטבע של פריז, והלה ביקש מדוד עזרה בעריכת מצאי הצמחים ובעלי החיים בסין שהייתה אז במובנים רבים ארץ לא נודעת.

ב-20 בפברואר 1862 הפליג ארמן דוד מטולון לאלכסנדריה, כחלק ממשלחת המיסיון, ולאחר שחצו את מצרים עד הים האדום עלו על ספינה ולאחר הפלגה של חמישה חודשים הגיעו ב-5 ביולי 1862 למיסיון בבייג'ינג.

מחקרים ראשוניים סביב בייג'ינג 1866-1862

אייל דוד ( Elaphurus davidianus)

סין שאליה הגיע ארמן דוד, הייתה מדינה שסועה, לאחר גל של מרידות ומלחמות. מרד טאיפינג (1864-1850), מרד ניאן (1868-1851) ומרד דונגן (1877-1862), שגבו את חייהם של עשרות מיליוני בני אדם, החלישו מאוד את ממשל שושלת צ'ינג שספג בנוסף לכך כאמור מפלה משפילה מידי הכוח הקולוניאלי הבריטי-צרפתי במלחמת האופיום השנייה. התוצאה הייתה עוינות גלויה מצד הממשל הסיני כלפי ארגוני המיסיונרים שנראו בעיניו כזרוע מנהל נוספת של המעצמות הזרות.

"בעודי לומד את שפת המקום", כתב דוד, "ותוך כדי ביצוע הפעילות המיסיונרית, החילותי לחקור את האזורים סביב הבירה". אחר-כך הרחיב את מחקריו להרים במערב ב-1863, ואז לאזור ארמון הקיץ הקיסרי בצ'נגדה, 250 קילומטרים צפונית מזרחית לבייג'ינג. כל מסע מחקר הסתיים במשלוח דגימות למוזיאון בפריז, שבו הופתעו חוקרי הטבע מאיכותן. בספטמבר 1864 כתב פרופסור מילנה-אדוואר "הוא (כלומר ארמן דוד) שלח כמה משלוחים שהכילו חפצים מעניינים שאליהם צורפו פתקים שקידמו את ההבנה לגביהם". המוזיאון פנה לאב מסדר הלזריטים על מנת שיאשר לאב דוד לבצע במשך כמה שנים מחקר באזורים הפחות מוכרים של האימפריה הסינית במימון ציבורי ממשרד החינוך הצרפתי.

מילנה-אדוואר כתב לראשונה את התיאור המדעי של כמה מהדגימות יוצאות הדופן שקיבל מארמן דוד, סנאי ההרים הסיני (Sciurotamias davidianus), אייל גמלי ( Cervus cameloides) ורבים אחרים, אבל היה זה אייל דוד (Elaphurus davidianus בשפות רבות מכונה "אייל האב דוד") האניגמטי שמשך את מרבית תשומת הלב. אייל זה מתואר על ידי הסינים כ-"סְה בּוּ שְׂיָאנְג" (四不象 - sì bù Xiang) - "ארבע התכונות שאינן מסתדרות", משום שלחיה יש קרניים כשל צבי, צוואר כשל גמל, פרסות פרה, וזנב חמור. למסתורין שאפף את החיה נוספה העובדה שהאייל כמעט ונכחד בטבע, והוא נשמר על ידי חיילים מונגולים בפארק הציד הקיסרי בנָאנְהָאיְדְזְה (Nanhaizi) דרומית לבייג'ינג. "אף אירופאי אינו מורשה להיכנס לפארק, אבל באביב זה עליתי על חומת העיר, והתמזל מזלי לראות ממרחק גדול, עדר של יותר ממאה חיות אלו. ...עד עכשיו לא הצלחתי לשים יד על חיה זו", כתב האב דוד בספטמבר 1865, "למזלי אני מכיר חיילים מונגוליים השומרים על הפארק ואני בטוח שתמורת סכום פחות או יותר עגול, אקבל עור שאמהר לשלוח אליכם". בתחילה השנה שאחרי כן הצליח להשיג עורות של נקבה ושל עופר ששלח מיד למוזיאון. במקביל, הצליח הנציג הצרפתי לקבל הסכמה לשלוח כמה איילים חיים למוזיאון. גם האנגלים הצליחו לקבל כמה פרטים חיים. תודות לאומות אירופיות אלו המין לא נכחד, לאחר שכל הפרטים שחיו בסין נכחדו במלחמות שעברו על סין אחר-כך.

מעודד מהצלחות ראשוניות אלו, ביצע האב דוד בשנים 1866–1874 שלושה מסעות חקר גדולים לעומקה של סין.

• ב-1866 מסע בן שבעה חודשים לדרום מונגוליה
• בשנים 1868–1870 מסע מחקר במרכז סין ובמזרח טיבט (סצ'ואן)
• בשנים 1872–1874 מסע דרך הרי צ'ין (שאאנשי), חוביי, ג'יאנגשי, פוג'יין וג'ג'יאנג

מסעותיו של ארמן דוד בסין: באדום - המסע הראשון, בירוק - המסע השני, ובחום - המסע השלישי. הפסים הכחולים מסמנים את שני הנהרות הגדולים של סין: הנהר הצהוב והיאנגצה

המסע בדרום מונגוליה, מרץ-אוקטובר 1866

במרץ 1866 יצא מבייג'ינג בשיירה שבה חמישה פרדים נשאו את ציוד האיסוף שלו, על מנת לחקור את מונגוליה מעבר לחומה הגדולה של סין, צפונית לעיקול הגדול של הנהר הצהוב, אזור שלא היה מוכר לאירופאים. במסעו זה ליוו אותו האח שברייה (Chevrier), שהיה צייד מצטיין, וסמדטשימבדה (Samdatchiembda) לאמה מונגולי לשעבר שהתנצר, והפך למדריך וליווה קודם לכן את המיסיונרים הלזריטים אווריסט איק (Évariste Régis Huc‏; 1860-1813) וז'וזף גבה (Joseph Gabet‏ 1853-1808) במסעם לטיבט. המסע היה מאתגר, בשל האקלים הקשה, המחסור במים ובמזון ובעיית הביטחון בשל שודדי דרכים, וחיות טורפות.

דוד נהג לרשום מדי יום יומן מפורט על כל מה שראה, אופי הקרקעות, חיות הבר והצמחייה, מנהגי התושבים המקומיים, הדתות המקומיות, וסוגי היבולים שגידלו. קבוצת החוקרים הקימה את בסיסה בסרטסי, עיר עתיקה בין חוחחוט לבאטאו (Bāotóu) במונגוליה הפנימית. על אף שהצמחייה באזורים הצחיחים דלילה למדי, צפה דוד בכמה צמחים בולטים "אני רואה את האקווילגיה פורחת בשפע בירוק (Aquilegia viridiflora - משפחת הנוריתיים), פרחים של צמח ממשפחת הקטניות הפורח באדום-דם (הסוג Lessertia), סוג של עשב מהסוג Sophora (גם כן ממשפחת הקטניות) בעל פרחים לבנים ריחניים וכו'... כמו כן ליקטתי פירות של שיח מהסוג ורד בעל פרחים צהובים. אבל, למעשה, הצמחייה של אזור אורד (乌拉特‏; Wulate) ענייה למדי". "אין באורד הרים גבוהים, והיערות, שעליהם שמענו תיאורים נלהבים בבייג'ינג, הושמדו כמעט לגמרי...בכל מקום שבו ניתן לעבד את האדמה, אנחנו רואים מאמצים להפיק יבולים בידי הסינים, שגירשו את האוכלוסייה הכפרית המונגולית, שחלקה חזר למדבר גובי הגדול שאת חולותיו הצהובים יכולתי לראות נעים ברוח".

כיוון שהאב דוד הכיר היטב את מיני העופות הוא זיהה את כחול הזנב Tarsiger cyanurus. האח שברייה, בהיותו קלע טוב, הרג והכין למשלוח פסיונים, נשרים ועייטים מונגוליים. בסך הכול הם אספו 176 מיני עופות, 59 מיני יונקים, 1,500 מינים של צמחים ו-680 מיני חרקים.

עם זאת, עבור האב דוד היה המסע מאכזב, "אתם יודעים כי שהיתי שמונה חודשים בשנה שעברה באורד. בזבזתי כסף רב, ובזבזתי את זמני משום שהאזור עני מאוד, אף שיכולתי לומר ההפך בבייג'ינג".

מסע המחקר במרכז ובמזרח טיבט (26 במאי 1868 - 24 ביוני 1870)

במסע המחקר הבא הגיע האב דוד לאזור מאוכלס בתושבים שלא היו מבני ההאן - הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין, והפעם עם פלורה ופאונה עשירים הרבה יותר. הוא למד ממיסיונרים אחרים שבמערב ובטיבט יש הרים גבוהים מכוסים ביערות ראשוניים שמורים היטב. הייתה זו בחירה טובה מאוד, כיוון שבדיעבד הסתבר שאזור הנציבות העירונית יָא'אָן (雅安) (כיום בתחומי שמורות הפנדה הענק בסצ'ואן) שבו עתיד היה לשהות, הוא האזור העשיר ביותר בעולם מבחינת בוטנית באזורים של אקלים ממוזג ומסווג כ"נקודה חמה" של מגוון ביולוגי על ידי הארגון Conservation International.

הפלורה והפאונה של ג'יאנגשי (מרכז סין)

דוד החל את המסע בכוונה להפליג במעלה נהר היאנגצה, אבל לאחר כמה ימי הפלגה במים סוערים נעצרה המשלחת בג'יוג'ואנג, מכיוון שהנהר עלה על גדותיו, מימיו היו סוערים והניווט בו היה קשה. דוד נשאר בג'יוג'ואנג ארבעה חודשים אותם ניצל על מנת לחקור את הסביבה. בין תגליותיו, צפרדע ענקית (Paa spinosa וגם Rana latrans) שהקרקור שלה היא כה רם עד שבתחילה חשב דוד שהוא שומע כלבים נובחים.

את גודל העבודה שנעשתה במהלך עצירה כפויה זו ניתן לשפוט ממכתב ששלח ובו כתב "אני מזדרז לארוז את האוספים שאני שולח לז'רדן דה פלאנט בפריז...הם כוללים עשרה יונקים, שלושים מינים של עופות, 50 או 60 סוגים של דגים או זוחלים. מספר המינים של החיפושיות מגיע ל-335, יש 100 מינים של פשפשאים יחד כ-630 מינים של חרקים. העשבייה כוללת רק 200 מינים של צמחים, יחד עם כמה קונכיות, וכמה פריטים נוספים, שהיו הרכישות שלי בשלב הראשון הכפוי בג'יאנגשי".

ב-13 באוקטובר 1868 היה הנהר שוב בר ניווט והוא הפליג שוב. המסע היה הרה סכנות. במקום שבהם הזרם היה חזק ולא ניתן היה להתגבר עליו באמצעות חתירה היו נרתמים כמה עשרות אנשים משתי גדות הנהר לחבלים ומשכו את הסירה במעלה הזרם, ולעיתים החבלים ניתקו. דוד היה צריך להתמודד עם העוינות של האנשים שחשבו שהוא מרגל, שהעליבו אותו ופעם אפילו הרעילו את התה שלו.

מואופין, ארץ הפנדה (מזרח טיבט)

פנדה ענקית

ב-17 בדצמבר 1868 הוא הגיע סוף סוף לצ'ונגצ'ינג בקרבה לסצ'ואן. משם הובל באפריון למוֹאוּפִּין (穆坪 התעתיק הנכון בפין-יין הוא Muping), כיום נפת בָּאוֹשִׂינְג (宝兴‏; Bǎoxīng), כ-250 קילומטרים מערבית לצ'נגדו בירת סצ'ואן. במקום פעל מוסד מיסיונרי צרפתי "הקולג' של המיסיונים בנכר של מואופין" (collège des Missions Étrangères de Moupin) השייך ל"אגודת המיסיונים בנכר של פריז" (Société des Missions-Etrangères) שהוקמה ב-1663. התושבים באזור זה היו הג'יארונג (במאה ה-19 הם היו מכונים מנטדזה - Mantze) קבוצה אתנית טיבטו-בורמזית שדיברה בשפת rGyalrong. המיסיונרים התיישבו במקום זה על מנת להתרחק מרדיפות הממשל הסיני. האב דוד הפך יישוב עצמאי קטן זה שבראשה עמד נסיך של המנטדזה בגובה 2,000 מטרים לבסיס לחקר האזור במשך תשעת החודשים הבאים (מ-1 במרץ ועד 21 בנובמבר 1869). "מנטדה אלו, שאינם סינים או טיבטים אלא קרובים יותר לאחרונים, ייצרו מספר רב של מדינות נפרדות קטנות וחקיקה אוטונומית ולעיתים עם שפה ייחודית." דתם הייתה בודהיזם טיבטי.

ההתלהבות של דוד מציפורים באה על סיפוקה באזור זה. עבור דוד, להתלהבות זו מהטבע נלוותה התלהבות לא פחותה מציד. הוא פנה לציידים באזור שיצודו עבורו בעלי חיים באזורים שהגישה אליהם קשה תמורת תשלום נאות. כמויות בעלי החיים שהגיעו בדרך זו היו רבות, "כל מה שנורה, עבר בקולג'" ציין דוד. אבל הקשיים היו עכשיו בהכנת האוסף למשלוח. הקושי למצוא אלום, תרכובת כימית הכרחית לשימור העורות, המחסור בריהוט ובארגזים על מנת לשמור על הדגימות בפני תולעים ופטריות וכו'.

כרגיל אצל דוד היה האוסף של היונקים, עופות, חרקים וצמחים יוצא דופן בכמותו באיכותו. הוא גילה שבעה מינים שונים של רודודנדרון, הוא יגלה בסופו של דבר יותר מתריסר. אבל התהילה של האב דוד היא בעיקר בשל התגליות העיקריות דוגמת הפנדה הענקית, חרומף זהוב ודווידיה אינוולוקרטה ( Davidia involucrata המכונה עץ היונה, שהסוג קרוי על שמו).

בסך הכול שלח האב דוד מאזור זה למוזיאון 676 דגימות של צמחים, 441 דגימות של עופות ו-145 יונקים.

דווידיה אינוולוקרטה (Davidia involucrata) הקרוי על שם האב דוד, בפריחה

גילוי הפנדה הענק

ב-11 במרץ 1869, כששב ממסע מחקר של הר חונְגְשָׁאנְדִינְג (红 山顶), הוא הוזמן לשתות תה עם מר לי, ואז ראה עור של מה שנראה כדוב קוטב לבן ושחור. לשמחתו הבטיח מארחו להביא לו את החיה בתוך כמה ימים. ב-23 במרץ הגיעו ציידים למיסיון עם "דוב קוטב" ששבו חי, אבל הרגו על מנת להקל על סחיבתו. "דוב הקוטב הצעיר שהם מכרו לי את במחיר גבוה הוא לבן לחלוטין למעט ארבעת הגפיים, האוזניים והאזור סביב העיניים שהם בצבע שחור מוחלט" כתב דוד. "חודש אחר-כך הגיע דוב בוגר ויכולתי לוודא שהצבעים של חיה זו אינם משתנים עם הגיל...היא חיה בהרים הבלתי נגישים ביותר, כשהיא ניזונה מצמחים, בייחוד שורשי חזרן" נכתב בפתק שהוצמד לפוחלץ. תגלית יפה זו של מין חדש, הפנדה הענק, תתואר על ידי מילנה-אדוואר בפריז ב-1870. החיה שפעילה בעיקר בלילה ושוכנת בגבהים של כ-3,000 מטרים באזורים בלתי נגישים, לא הייתה ידועה מחוץ לקהילה המקומית. הפנדה עתיד היה להתפרסם בכל העולם, כולל בסין, רק משלהי המאה ה-20.

על פי עדותו של סדריק באסה (Cédric Basset) במאמר "בעקבותיו של האב דוד" "כיום, העיירה הקטנה באושינג מוקירה את זכרו של האב דוד בהצבת פסל בדמותו ותגליתו המפורסמת של הפנדה. במעקות לאורך הנהר חקוקים רבים ממיני הצמחים ובעלי החיים שהוא גילה כאשר שהה באזור זה".

החזרה לפריז

סלמנדרת ענק סינית
(Andrias davidianus)

האב דוד החליט לחזור לבייג'ינג דרך שאנגחאי. ב-22 בנובמבר 1869 עזב "את ארץ המנטדזה, לאחר שסבל מעייפות, כאב, מחסור וחולי", אבל הוא לא יכול היה "לעמוד בפיתוי לערוך סיור קצר לקוקונור, לפני שנפרד לעולמים מהמדינה". סטייה קלה זו לרמות של צ'ינגהאי (דצמבר 1869 - מרץ 1870) הניבה תגלית מרכזית נוספת - סלמנדרת ענק סינית (Andrias davidianus או גם Sieboldia davidii), מין הסלמנדרה הגדול ביותר בעולם, אורכה עד 1.80 מטרים והיא חיה במשך 50 שנים, אורך חיים יוצא דופן לגבי דו-חי. "הסינים דגים את ה-Sieboldia על מנת לפשוט את עורו שאותו הם מוכרים לרוקחים. הם כמעט ולא אוכלים את בשרו שהוא לבן ומצחין כפי שחשתי זאת בעצמי קודם לכן," כך כתב כמה שנים מאוחר יותר, ב-1873. לאחר שלכד אוזנים וגילה מיני מונאל חדשים, הוא חזר לצ'נגדו למסע במורד היאנגצה לשאנגחאי, לשם חזרה לצרפת.

ספינתו עגנה בטיינג'ין ב-24 ביוני 1870, שלושה ימים אחר טבח טיינג'ין, שכוון כלפי הנוצרים ובייחוד הצרפתים. ככל הנראה העיכוב שחל בהפלגתו ספינתו משאנגחאי הציל אותו ממוות בידי ההמון המוסת. כאדם בעל השקפה דתית עמוקה, המשוכנע בצדקת אמונתו ובזכותם של אומות אירופה לפעול בסין, הוא לא היה מסוגל לרדת לשורשי הסיבה לטבח. החוויה שעבר הייתה טראומתית והוא פיתח חשדנות עמוקה כלפי "הסינים האכזרים".

כאשר הגיע לבסוף למרסיי נכנס הצבא הפרוסי לפריז. משום כך נסע לידידיו ותלמידיו לשעבר באיטליה בטרם שהגיע לפריז. הוא השקיע מאמצים בהעתקת הרשימות שכתב תוך כדי ביצוע המחקר, ובכתיבת סיכום מסעות החקר שערך.

לאחר שהתאושש הגה רעיון לבצע מסע מחקר מעמיק של מרכז סין במשך כמה שנים.

מסע המחקר ברכס הרי צ'ין בג'יאנגשי (2 באוקטובר 1872 - 5 באפריל 1874)

עגלת מטען סינית מאזור בייג'ינג. צולם בתחילת המאה ה-20

דוד הגיע לשאנגחאי בתחילת מרץ 1872, והחליט לבצע מסע מחקר קצר בג'ג'יאנג. הוא החל בעיר נינגבו (宁波‏; Níngbō), המשיך דרך שאושינג (绍兴‏; Shàoxīng) ואז לדרום-מערב לגבול עם ג'יאנגשי. בתחילת הדרך הוא היה מעודד מגילוים של ציפורים חדשות, אבל המשך הדרך הניב תוצאות דלות. לכן החליט לחזור לבייג'ינג על מנת להכין את המסע הגדול במרכז סין.

האב דוד יצא מבייג'ינג ב-2 באוקטובר 1872 בראש משלחת שכללה שתי עגלות, 150 קילוגרם של מטען ושני משרתים נוצרים. הוא יצא למסע בלא חששות כשהוא מלא התלהבות לקראת הרפתקאות חדשות, אם כי בסופו של דבר מרבית אוספיו יאבדו כשהאוניה שנשאה אותם טבעה, ובעיות בריאות חמורות יאלצו אותו להפסיק את מסע המחקר.

כיוון המסע היה בתחילה דרומה, ולאחר חצייה סוערת של הנהר הצהוב הוא שינה כיוון מערבה לעבר שיאן. שם למד כי בלתי אפשרי להמשיך לגאנסו בשל המרד המוסלמי שהתחולל שם ומעשי הטבח השיטתיים ההדדיים. לפיכך החליט לחקור את הרי צ'ין (秦岭‏ Qín Lǐng), דרומית לשיאן. הרכס הוא מחסום הררי שעליו עובר קו פרשת המים בין האגן של הנהר הצהוב (ויובלו הנהר ויי) מצפון ואגן היאנגצה (ויובלו הנהר האן) מדרום. הרכס הוא גם מחסום אקלימי המפריד בין האקלים הממוזג מצפון לו לאקלים הסובטרופי מדרום לו. מיקומו על הגבול שבין אגנים ואקלימים יצר ברכס תנאים שאפשרו פלורה ופאונה עשירים במיוחד. בנובמבר 1872 התיישב דוד בכפר הקטן יִינְגְ'יָאפּוֹ (殷家 坡‏; Yinjiapo) באזור מרוחק מיישובים אחרים. ולראיה, כמה ימים לפני בואו טרף נמר ערפילי מצוי כלב שהיה שייך למשפחה שהתגוררה ליד בית מגוריו.

ערפל מסתלסל סביבת פסגות לושאן במחוז ג'יאנגשי. העצים הם אורנים מהמין Pinus hwangshanensis

בכתיבת רשמיו ממסע זה הפגין דוד תובנה יוצאת דופן על עתיד הסביבה של כדור הארץ. מאה שנים לפני שהנושא עלה למודעות ציין דוד באלגנטיות: "עצוב לחזות כמה מהר מתקדם הרס יערות הבראשית, שהם רק חלק קטן בסין, ושלעולם לא ישובו. כאשר העצים הגדולים נעלמים גם השיחים והצמחים הרבים הזקוקים לצל נעלמים, כמו גם כל החיות, קטנות כגדולות, הזקוקים ליערות על מנת לחיות ולהתרבות... ולרוע המזל, מה שעושים הסינים בארצם, עושים גם אחרים. מצער הדבר שחינוכם של כל בני האדם לא התפתח בזמן על מנת להציל מחורבן שאינו הפיך את היצורים שהבורא שיכן בעולמנו על מנת שיחיו לצד האדם, לא רק על מנת שיקשטו את העולם, אלא גם שימלאו תפקיד מועיל, הכרחי יחסית בכלכלה הכללית. מניעים חומרניים אנוכיים מעוורים את עינינו... בקרוב רק סוסים וחזירים מצד אחד וחיטה ותפוחי אדמה מצד שני יחליפו את כל מאות ואלפי הצמחים ובעלי החיים שאלוהים יצר מתוך האין על מנת שיחיו אתנו. יש להם זכות לחיות, ואנו נהרוס אותם לבלי שוב, כשאנו בברוטליות גורמים לכך שקיומם יהיה בלתי אפשרי."

החל מינואר 1873 חזר לדרכים המושלגות של הרי צ'ין. במערב התרומם הר טָאיְבָּאיְשָׁאן (太白 山 - "הר לבן מאוד"), הפסגה הגבוהה ביותר בהרי צ'ין (3,767 מטרים). דוד סייר בהרים עד אפריל, כשהוא ממשיך לאסוף צמחים ובעלי חיים, ולהכין רשימות מדויקות להפליא על אתרים גאולוגיים, על נדידת העופות, ועל מנהגי התושבים. מסעותיו הובילו אותו לעמק הנהר האן, יובל של הנהר יאנגצה, הנשפך אליו בעיר ווהאן של ימינו. הוא קיבל החלטה חסרת מזל להפליג על ההאן עד האנקאו (כיום בווהאן), יחד עם האוספים יקרי הערך ושם לעלות על ספינה המפליגה במורד היאנגצה. בזמן מעבר של אחד האשדות, נפער בסירה, העמוסה לעייפה, חור מהתחככות בסלע. דוד קפץ למים והצליח להציל חלק מאוספיו. אבל הם היו ספוגים לחלוטין במים והדוגמיות שניצלו נפגעו בצורה חמורה. אדריאן פרנשה (Adrien René Franchet‏; 1900-1834), הבוטנאי שחקר את הממצאים ששלח דוד למוזיאון לתולדות הטבע בפריז, העריך שכמחצית מאוסף הצמחים של דוד אבד בתאונות השונות. הוא שכר מקום על ספינה שנשאה מטען של עצים, ולאחר עשרים ימי הפלגה עגן בהנקאו, שם אירחו אותו מיסיונרים איטלקים. משם הפליג בספינה על היאנגצה עד ג'יוג'ואנג שבה שהה במסעו השני.

בג'יוג'ואנג הוא שהה במיסיון של המסדר שבו היה חבר עד 22 במאי 1873 כשיצא באפריון על גלגלים בדרך המובילה לדרום-מזרח. הוא עבר בנאנצ'אנג ובפוג'ואו (抚州) והתיישב זמנית בטסיטאו, דרומית מזרחית לפוג'ואו, שם היה מיסיון ובית ספר של המיסיונרים.

מזג האוויר באזור זה של סין חם מאוד, ובנוסף חלו המיסיונר ועוזריו בקדחת. בריאותו התדרדרה במהירות והוא נצטווה להישאר במיטה כל הקיץ.

בשלהי ספטמבר, כאשר חש מעט יותר טוב, סייר בהרי פוג'יין "לשם החלפת אווירה" וחיפש קופים. אלא שהוא הגיע לקצה כוחו. כשהגיע לכפר קואטן הכריעה אותו הדלקת שוב. ציידים הביאו לו מינים חדשים של בעלי חיים, אבל דוד היה כל כך חולה עד שהוענק לו הסקרמנט של המשיחה האחרונה. הוא אומנם החלים לבסוף, אבל היה ברור לו שימיו כחוקר הגיעו לסיומם. בדצמבר 1873 חזר לטסיטאו ודרך ג'יוג'ואו הגיע לשאנגחאי, ושם התבשר כי האחראי על המיסיון בסין הורה לו לחזור לצרפת, לאחר שהרופאים קבעו כי אם יישאר בסין ימות. ב-3 בינואר 1874 הפליג משאנגחאי והגיע לצרפת במחצית הראשונה של שנת 1874.

"בסופו של דבר", כך כתב, "למרות כל הקשיים, אני די שבע רצון מהאוספים שלי מג'יאנגשי ובהרים של מזרח פוג'יין. הם ממלאים שני ארגזים גדולים, שלושה ארגזים קטנים, ותשעה ארגזים בגדלים משתנים. רק מספר היונקים, קטנים כגדולים, הכלולים באוסף נע בין 35 ל-40 מינים שונים, בהם כמה מינים חדשים. נתגלו גם מינים חדשים של עופות, זוחלים, חרקים וכו'".

שארית חייו בפריז

ארמן דוד ב-1884

עם שובו לפריז השתכן האב דוד ב-Maison-mère ברחוב סוור (Rue de Sevres). בשנותיו האחרונות עסק בסידור הרשימות ממסעות בסין ובהדרכת סמינריסטים בתחום שהיה כה קרוב ללבו, תולדות הטבע. זה היה בית הספר השלישי שבו לימד את הנושא לאחר סאבונה באיטליה ופֵּיטָאנְג בבייג'ינג.

ב-1875 פרסם בהוצאת האשט (Hachette) שני כרכים בהם סיכם את "יומן המסע השלישי במחקר באימפריה הסינית". שנתיים אחר-כך הוציא לאור את הספר "העופות של סין".

בניגוד לחייו העמוסים ומלאי ההרפתקאות בסין, חי דוד בשלווה בפריז ויצא למסעות מחקר קצרים בלבד (לתוניסיה ב-1881 ולאיסטנבול ב-1883), וכמו כן השתתף בקונגרס המדעי הקתולי ב-8 באפריל 1888, שם זכה לקריאות בוז מהקהל שעה שניסה להגן על תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין.

ארמן דוד נפטר בפריז ב-10 בנובמבר 1900. היה בן 74 במותו.

מחוות אותות הוקרה

• כהוקרה על תגליותיו צורף דוד ב-1872 לאקדמיה הצרפתית למדעים.
• הוענקה לו מדליית זהב בסורבון מטעם ה-Société de géographie.
• ב-1896 הוענק לו אות לגיון הכבוד מטעם ממשלת צרפת, לאחר שפעמיים לפני כן דחה את קבלת האות.

תרומתו המחקרית

כמות דגימות הצמחים ובעלי החיים ששלח ארמן דוד למוזיאון לתולדות הטבע בפריז גדולה מאוד. עמנואל בוטאן (Emmanuel Bhutan), הביוגרף של דוד שביצע ספירה של הפריטים מצא שדוד שלח למוזיאון 2,919 מינים של צמחים, 9,569 מינים של חרקים, עכבישנים ורכיכות, 1,332 מיני עופות ו-595 מיני יונקים. הקיצור לשמו של דוד בתיאור מינים בבוטניקה ובזואולוגיה הוא "David".

רשימות העצים והצמחים בהם פגש דוד בדרום מונגוליה, באזור בייג'ינג, בהרי צ'ין ובמזרח טיבט היו יכולים להוות בסיס ראשוני לתיאור הפיטוגאוגרפיה של סין, לרוע המזל מידע זה מפוזר בין המשלוחים משלושת המסעות, ואיש לא טרח להכין סיכום. העשבייה שנאספה באזור מוֹאוּפִּין (Moupin) בסצ'ואן היא בעל המאפיינים המעניינים ביותר בפלורה של ההימלאיה ונמצאו מספר גדול של מינים חדשים (כ-150). בהם [[דווידיה אינוולוקרטה

]] המפורסם (Davidia involucrata) שחייב יצירת סוג הנושא את שמו של ארמן דוד, וכל המינים המסתיים במאופינסיס (Cotoneaster moupinensis - מין פרח במשפחת הוורדיים, Primula moupinensis - השייך לסוג בכור אביב, Fragaria moupinensis - סוג של תות שדה, Salix moupinensis - מין של ערבה, Carex moupinensis - מין השייך למשפחת הגמאיים, Viola moupinensis - מין של סיגל, וכו'. כולם תוארו על ידי אדריאן פרנשה) או המסתיימים בדווידי ( Viola davidii וכו'). הוא גילה מינים חדשים רבים של רודודנדרון, כולם תוארו גם כן על ידי פרנשה: Rhododendron brachyanthum Franchet‏, R. sulfureum ‏, R. sulfureum‏, R. ciliicalyx‏, R. aureum‏, R. heliolepis‏, R. rubiginosum‏, R. dendrocharis‏, R. moupinense‏, R. lutescens‏, R. rigidum‏, R. polylepis‏, ו-R. siderophyllum. צמחים ידועים נוספים הם אורן ארמן, בודלית דוד (Buddleja davidii)‏, Lilium davidii - מין של שושן ו-Acer davidii מין של אדר.

• 
  Rhododendron aureum
• 
  Rhododendron ciliicalyx
• 
  בודלית דוד
• 
  Acer davidii
• 
  Lilium davidii

תרומתו של ארמן דוד לחקר הפלורה של סין ניכרת, אך הוא חש תמיד כי המחקר הזואולוגי קודם למחקר הבוטני. מעט מאוד היה ידוע על הציפורים בסין לפי שהתפרסם ספרו הנרחב על העופות בסין ב-1877. בספרו מתאר דוד 807 מינים, כולל 65 מינים שתוארו בפעם הראשנה. ידידו האנגלי רוברט סווינהו (Robert Swinhoe‏; 1877-1836) חקר את העופות השוכנים באזורי החופים של סין. דוד היה הראשון להציג את כל עופות סין, אם כי לא התיימר שספרו יקיף את כל המינים.

בין היונקים "גילה" האב דוד 60 מינים חדשים, כולל אייל דוד (Elaphurus davidianus) בבייג'ינג והפנדה באזור ההררי מוֹאוּפִּין (Moupin) בסצ'ואן, קופים דוגמת קוף סלוד אף זהוב (Rhinopithecus roxellana) ומקוק טיבטי, עטלפים דוגמת Myotis davidii ממשפחת הנשפוניים (Vespertilionidae) ומכרסמים רבים (שני מיני מרמיטה, מין ארנבת ננסית, שלושה מינים של חולד, ומינים רבים של חולדות). מארבעת מיני האנטילופות השוכנים בסין "גילה" דוד שלושה. בדרך כלל תיאור הממצאים הבוטניים נעשה על ידי פרנשה, והממצאים הזואולוגיים בידי מילנה-אדוואר, שני חוקרים מהמוזיאון לתולדות הטבע בפריז.

• 
  קוף סלוד אף זהוב
• 
  מקוק טיבטי
• 
  מונאל ההימלאיה
• 
  אייל דוד

במונח "גילה" הכוונה "לזהות בטבע מין שטרם תואר קודם לכן ולפרסם תיאור מדעי בפעם הראשונה, בהקשר לבוטניקה או זואולוגיה". תיאורים אלו של מינים חדשים בסין עזרו ללא ספק לפרסמם מחוץ לסין. בסין עצמה, הידע לגבי מינים אלו יכול להיות נרחב. הסינים צברו מזמן ידע מעשי כיצד לנצל מינים לצרכים רפואיים, לחקלאות ולגינות נוי, אך מחקר של הצמח או בעל החיים עצמו היה הליך שהיה זר להם לחלוטין. הסינים התעלמו מבוטניקה עד המחצית השנייה של המאה ה-19. המונח הסיני לבוטניקה " גְ'ה-ווּשׂוֵּ'ה" (zhiwuxue) הופיע לראשונה רק ב-1858. במקרים רבים היו "המינים החדשים" שתוארו על ידי המערביים מוכרים בספרות הקלאסית הסינית והיו להם שמות, אבל לעיתים קרובות היה הכינוי בלתי מדויק (מונח שהתייחס לכמה מינים דומים שיש להם שימוש דומה) או שהמין היה מוכר באזור מסוים בלבד וכונה רק בניב המקומי, וכמובן שהמינים הנדירים יותר לא היו מוכרים כלל. מתוך 30,000 המינים של הצמחים בעלי פרחים שהתגלו בסין הוזכרו בספרו של צִ'ישׂוּ'ן ווּ (吴 其 浚‏; Qixun Wu‏; 1847-1789) 1,714 שמות של צמחים. עבודת המחקר הרפואית הגדולה "בֶּנְצָאו גָאנְגְמוּ" (本草纲目‏ Bencao Gangmu) בת 27 הכרכים של לִי שְׁגֶ'ן (李时珍‏; Li Shizhen; 1593-1518), הנחשב על ידי היסטוריונים סינים כחוקר הטבע הסיני הגדול ביותר מכילה רק 1,496 שמות של מיני צמחים.

פרסומיו

• 1872 : Voyage de l'abbé David en Chine, lettre au secrétaire général, Bulletin de la Société géographique.
• 1874 : Voyage dans la Chine occidentale, Bulletin de la Société géographique.
• 1875 : Journal de mon troisième voyage d'exploration dans l'Empire chinois (Hachette, Paris, deux volumes).
• 1875 : Voyage en Mongolie, Bulletin de la Société géographique.
• 1876 : Second voyage d'exploration dans l'Ouest de la Chine, Bulletin de la Société géographique.
• 1877 : avec Émile Oustalet (1844-1905), Les Oiseaux de la Chine (G. Masson, Paris, deux volumes).
• 1888 : Notice sur quelques services rendus aux sciences naturelles par les missionnaires de l'Extrême-Orient, Missions catholiques.
• 1889 : La Faune chinoise. Mémoire présenté au Congrès scientifique international des catholiques tenu à Paris en 1888, Annales de philosophie chrétienne.

לקריאה נוספת

• George Bishop, Travels in Imperial China The Intrepid explorations and Discoveries of Père Armand David, Cassell, 1990, ISBN 0-304-34802-3
• Helen M. Fox, Abbé David's Diary, being an account of the French naturalist's journeys and observations in China in the years 1866 to 1869, prefaced by Elmer Drew Merrill, Harvard University press, Cambridge, 1949.
• Emmanuel Boutan, Le Nuage et la vitrine, Une vie de Monsieur David, Ed. R. Chabaud, 1991, ISBN 2877490297.
• Jean-Marie Pelt, "Père David et le panda" dans La Cannelle et le panda : les grands naturalistes explorateurs autour du Monde, éd. Fayard 1999 ISBN 9782213604664

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארמן דוד בוויקישיתוף

• Bernard Scott, Père Jean Pierre Armand David Cm ביוגרפיה מקיפה באנגלית
• Le Père David I, Les Missionnaires Français chasseurs de plantes, Le père David II, Le père David III
• Edouard Robert, Le Père Armand David cm, Annales de la congrégation de la mission, volume 101, numéro 1, 1936