ארנסטו סדייו
ארנסטו סדייו פונסה דה לאון (בספרדית: Ernesto Zedillo Ponce de León; נולד ב-27 בדצמבר 1951) הוא כלכלן ופוליטיקאי מקסיקני, שכיהן כנשיא מקסיקו בין השנים 1994 ל-2000. סדייו היה האחרון ברצף נשיאים מטעם המפלגה המוסדית המהפכנית (PRI), ששלטה במקסיקו מאז 1929. סדייו נולד במקסיקו סיטי, ובבגרותו למד כלכלה במכון הפוליטכני הלאומי. לאחר מכן החל לעבוד בבנק המרכזי של מקסיקו. בשנת 1987 התמנה לסגן השר לתכנון ובקרה תקציבית, ובשנת 1988 היה לשר במשרד זה. ב-1992 התמנה לשר החינוך בממשלו של קרלוס סלינס.
 | |||||
| לידה |
27 בדצמבר 1951 (בן 72) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 מקסיקו | ||||
| השכלה |
| ||||
| עיסוק | פוליטיקאי | ||||
| מפלגה |
המפלגה המוסדית המהפכנית, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
לאחר רצח לואיס דונלדו קולוסיו ב-1994, היה סדייו למועמד ה-PRI לתפקיד הנשיא. הוא גבר על יריביו ממפלגת הפעולה הלאומית וממפלגת המהפכה הדמוקרטית, זכה ב-48.69% מהקולות וניצח בבחירות. ימים ספורים לאחר כניסתו של סדייו לתפקיד, פרץ במקסיקו המשבר הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה. המשבר הסתיים לאחר שורה של רפורמות ופעולות שנקט סדייו, ולאחר שארצות הברית העניקה למקסיקו הלוואה בסך 50 מיליארד דולרים.
ביוגרפיה עריכה
ארנסטו סדייו נולד ב-27 בדצמבר 1951 במקסיקו סיטי. את כל ילדותו בילה בעיר מקסיקלי, על גבול ארצות הברית–מקסיקו. הוא חזר למקסיקו סיטי כדי ללמוד בגרויות ותואר בכלכלה בבית הספר הגבוה לכלכלה של המכון הפוליטכני הלאומי. הוא היה חבר ב"אגודת אמיליאנו ספאטה" והשתתף בהפגנות הסטודנטים במהלך שנת 1968 נגד הנשיא גוסטבו דיאס אורדס. בהמשך למד באוניברסיטת ייל בזכות מלגה מטעם ממשלת מקסיקו; הוא קיבל בסיום לימודיו דוקטורט במדעי הכלכלה. לאחר מכן החל לעבוד בבנק הלאומי של מקסיקו.
בשנת 1988 ארנסטו סדייו הצטרף לקבינט של הנשיא, קרלוס סלינס דה גורטרי, בתור מזכיר התכנות והתקציב, תפקיד אשר אותו הוא מילא במשך ארבע שנים. בתפקיד זה שיתף פעולה בניסוח תוכנית פיתוח לאומית ובהקמת מדיניות כלכלית שהפחיתה את שיעור האינפלציה הגבוהה של מקסיקו מזה עשרות שנים, לכדי אינפלציה שנתית של ספרות בודדות. הצלחת התוכנית נפלה מהשפעתה כאשר נוסד הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA). בשנתיים האחרונות של נשיאות סלינס כיהן סדייו בתפקיד שר החינוך הציבורי וזה מילא תפקיד חשוב בהסדר מחודש של מערכת החינוך הפדרלית, והחזיר את השליטה לממשלות המדינה ובכך התמודד עם השפעת איגוד המורים הארצי החזק.
כחבר המפלגה המוסדית המהפכנית (PRI), שהייתה בשלטון מאז 1929, זוהה סדייו עם קבוצה של צעירים טכנוקרטים שהתמודדו עם מנהיגי המפלגה הוותיקים יותר על תמיכתם בצעדים לרפורמה כלכלית, כולל: הפרטה ציבורית של חברות והפחתת מכסי הסחר עם מדינות אחרות, התומכות באישור הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה. במרץ 1994, לאחר שנרצח לואיס דונלדו קולוסיו (מועמד ה-PRI לבחירות לנשיאות), סדייו מונה למועמד ה-PRI החדש. במירוץ משולש לנשיאות נאלץ סדייו להתמודד עם התנגדות נוקשה מצד היריב המסורתי, מפלגת הפעולה הלאומית (PAN), מפלגת מרכז-ימין שמרנית שהונהגה על ידי דייגו פרננדז דה סוואלוס, ונגד מפלגה שזה עתה נוסדה; מפלגת המהפכה הדמוקרטית, שהייתה מפלגת המרכז-שמאל, בראשותו של קאוהטמוק קרדנאס. סדייו, כקודמיו, ניצח בבחירות לנשיאות דרך הונאת בחירות שהייתה חלק מהשחיתות השלטונית הרבה שהייתה קיימת במקסיקו תחת ה-PRI.
באוגוסט 1994 נבחר ארנסטו סדייו לנשיא הרפובליקה. ב-1 בדצמבר 1994 הושבע לנשיא. מאותו רגע שהושבע היה עליו לעמוד בפני משבר כלכלי חריף אשר החמיר עם הזמן, כאשר משקיעים זרים ופנימיים איבדו את אמונם בפסו המקסיקני מוערך יתר על המידה, וגרמו, בתוך שבועות ספורים בלבד מהשבעו של סיידו, לירידת שוויו ביותר מ-40% מול הדולר האמריקאי. ההלוואה הכלכלית שניתנה על ידי ארצות הברית, בתמיכת ארגונים בינלאומיים ומדינות אחרות, סיפקה הקלה מיידית לשווקים הפיננסיים ולממשלת סיידו. ההלוואה עם זאת לא הצליחה להתגבר מעל המיתון הקיים.
את כוונותיה של ממשלת סיידו ערערה התסיסה החברתית הגוברת, שהונעה מהירידה בערך חייהם של מקסיקנים רבים ועל ידי תנועה מהפכנית חדשה, זו של ה'ספאטיסטים', אשר רוכזה במדינת צ'יאפס, בדרום המדינה. סדייו נחשב, בבחינת מורשתו, לאדריכל הפתיחות הדמוקרטית הפוליטית המקסיקנית שאפשרה, ביולי 1997, את איבוד הרוב של ה-PRI בלשכת הצירים, רוב שהיה קיים עוד מסוף שנות העשרים. סדייו נשאר בתפקידו כנשיא עד 30 בנובמבר 2000. הוא הוחלף בנשיאות על ידי ויסנטה פוקס מטעם מפלגת הפעולה הלאומית.
לאחר פרישתו מהפוליטיקה, כיהן סדייו במועצה המבצעת של כמה חברות שיתוף פעולה מסחרי אמריקאיות. בנוסף, הוא ניהל את המרכז לחקר הגלובליזציה באוניברסיטת ייל וניהל את קרן ביל ומלינדה גייטס. במהלך שנת 2010 מונה למנהל האיגוד הכלכלי העסקי PRISA. סדייו נשוי לנילדה פטרישיה ולסקו. הם הורים לחמישה ילדים: ארנסטו הבן, אמיליאנו, פטרישיה, רודריגו וקרלוס.
קישורים חיצוניים עריכה
דפנה מאור, אשר שכטר, "אין קפיטליזם טוב בלי ממשלה טובה ובלי מדינה חזקה", באתר TheMarker, 27 ביוני 2013- ארנסטו סדייו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: קרלוס סלינס |
 נשיא מקסיקו |
הבא: ויסנטה פוקס |