ארתוסה (מיתולוגיה)

אַרֶתוּסָה (ביוונית: Ἀρέθουσα) היא במיתולוגיה היוונית נימפה ובתו של נראוס (מה שהופך אותה לנראידה), שברחה מביתה בארקאדיה מתחת לים ועלתה כמזרקת מים מתוקים באי אוֹרְטִיגִיָה בסירקוזה, בסיציליה.

מיתולוגיה עריכה

האגדה על הטרנספורמציה שלה מתחילה בארקאדיה כאשר נתקלה בנחל צלול והחלה לרחוץ, מבלי לדעת שזהו אל הנהר אלפאוס (אנ'), שזרם מארקאדיה דרך אליס אל הים. הוא התאהב בה במהלך המפגש ביניהם, אך היא ברחה לאחר שגילתה את נוכחותו וכוונותיו, מכיוון שרצתה להישאר מלווה חסודה של ארטמיס. לאחר מרדף ארוך, היא התפללה לאלה שלה בבקשה להגנה. ארטמיס החביאה אותה בענן, אבל אלפאוס היה עקשן. היא החלה להזיע קשות מפחד, ועד מהרה הפכה לנחל. לאחר מכן שברה ארטמיס את הקרקע ואפשרה לארתוסה ניסיון נוסף לברוח. הנחל שלה נדד מתחת לים עד לאי אורטיגיה, אך אלפאוס זרם דרך הים כדי להגיע אליה ולהתערבב במימיה. ורגיליוס מבשר לארתוסה על מעבר נטול מים מלוחים מתחת לים בתנאי שלפני יציאתה היא תעניק לו שירים על אהבות נכזבות, לא על אלה שבעתידה שלה, אלא על אלה של חברו ובן דורו של ורגיליוס, המשורר קורנליוס גאלוס, שאותו ורגיליוס. מדמיין שמת מאהבה נכזבת מתחת להרים המפורסמים של ארקאדיה, מנאלוס וליקאוס.^[1] במהלך החיפושים של דמטר אחר בתה פרספונה, ארתוסה הפצירה בדמטר להפסיק את העונש שהטילה על סיציליה בשל היעלמות בתה. היא סיפרה לאלה שבזמן שנסעה בזרם מתחת לאדמה, ראתה את בתה כמלכה של השאול.

פאוסניאס מספר שארתוסה הייתה ציידת בחבל אליס שלאחר שדחתה את אהבתו של אלפאוס ברחה ממנו והפכה למעיין באי אורטיגיה.^[2]

הסופר הרומי אובידיוס קרא לארתוסה בשם "אלפיאס" (Alpheias), משום שהאמינו כי לנחל שלה יש קשר תת-קרקעי עם הנהר אלפיוס (אנ'), בפלופונסוס.^[3] אגדה מתקופה זו, שעדיין מסופרת בסיציליה כיום, היא שכוס עץ שהושלך לנהר אלפיוס תופיע שוב במזרקת ארתוסה (אנ') בסירקוזה.^[4]

מטבע ארתוסה עריכה

כדמות הפטרונית של סירקוזה, היה ראש ארתוסה המוקף בדולפינים סוג רגיל על מטבעות העיר.^[5] הם נחשבים בין המטבעות היווניים העתיקים (אנ') המפורסמים והיפים ביותר.^[6]

ערים הקרויות על שם ארתוסה עריכה

על שם ארתוסה הייתה קרויה עיר במוקדון, וכן עיר בצפון סוריה שנוסדה על ידי סלאוקוס הראשון, כיום א-רסתן (אנ') במחוז חומס. יוסף בן מתתיהו מזכיר עיר בשם ארתוסה (בספרים קדמוניות היהודים ומלחמת היהודים) שהיהודים שלטו בה ופומפיוס השיב לתושביה את השליטה על עירם. משערים שמקומה היה בשפלה והתושבים היוונים קראו לה על שם העיר ממנה הגיעו (במוקדון או בצפון סוריה).^[2]

בשירה מודרנית עריכה

מלבד סיפור האגדה מחדש על ידי הסופרים הקלאסיים, כולל אובידיוס וורגיליוס, כתב פרסי ביש שלי שיר על ארתוסה בשנת 1820. הדמויות הראשיות בפואמה "Evenlode" של המשוררת הבריטית אן רידלר (אנ') (1959), שאותו תיארה כ"אגדה של נהרות שנועדו לשידור עם מוזיקה", קרויות אלפאוס וארתוסה.

במוזיקה עריכה

קרול שימנובסקי, מלחין מוזיקה קלאסית פולני, כינה בשם "המעיין של ארתוסה" את הראשון מבין שלושת שיריו בשם "מיתוסים" לכינור ולפסנתר. The Saucy Arethusa (אנ') הוא שיר מהמאה ה-18 על פריגטה של הצי הבריטי (אנ') הקרויה על שם ארתוסה. שיר באלבום "Her Majesty the Decemberists" של הדסמבריסטים (אנ') בשם "Shanty for the Arethusa" עוסק בספינה אחרת בשם ארתוסה. פרק של יצירה לאבוב של בנג'מין בריטן שש מטמורפוזות בעקבות אובידיוס (אנ') נקראת "ארתוסה". המלחין האיטלקי אוטורינו רספיגי הלחין פואמה שכותרתה "ארטוסה" (Aretusa).

גם רייף וון ויליאמס, מלחין המוזיקה הקלאסית האנגלית, הלחין את "שירי הים", מארש מהיר הן ללהקת כלי נשיפה ממתכת והן ללהקת נשיפה מעץ שנכתבה ב-1923, והשתמש במנגינת מוריס דאנס 'הנסיכה המלכותית' אשר נודעה גם בכותרת "הארתוסה", לצד שני מנגינות שירי מלחים נוספות 'Admiral Benbow' ו-'Portsmouth'.

'הנסיכה המלכותית' היא אחת היצירות המפורסמות ביותר של המלחין האירי בן המאה ה-18 טורלו או'קרולן (אנ'), בעיקר בגלל השיוך שלה למילות השיר 'The Aretusa', של שילד לקראת סוף המאה השמונה עשרה. הפואמה 'The Aretusa' הופיעה במקור באופרה קטנה או בידור מוזיקלי בשם 'The Lock and Key', שהוצגה בשנת 1796. 'הנסיכה המלכותית' הולחנה עבור הבת הבכורה של משפחת "מקדרמוט רו" מקולווין בתקופתו של או'קרולן. כדאי אולי להזכיר שיש שיר עם אנגלי, בתפוצה די רחבה באנגליה שכותרתו 'הנסיכה המלכותית', אך אין לו קשר ללחן של או'קרולן.