אשתו של הנוסע בזמן
אשתו של הנוסע בזמן (באנגלית: The Time Traveler's Wife) הוא רומן הביכורים של הסופרת האמריקאית אודרי ניפנגר אשר יצא לאור בשנת 2003. סרט קולנוע המבוסס על הספר יצא לאקרנים בשנת 2009.
 | |
| כריכת הספר בעברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אודרי ניפנגר |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | מדע בדיוני, רומן רומנטי |
| נושא |
מסע בזמן  |
| מקום התרחשות |
שיקגו, ספריית ניוברי |
| הוצאה | |
| הוצאה | כנרת זמורה ביתן |
| הוצאה בשפת המקור | MacAdam/Cage |
| תאריך הוצאה | 2003 |
| מספר עמודים | 546 |
| הוצאה בעברית | |
| תאריך | 2005 |
| תרגום | אסף גברון |
| מספר עמודים | 464 |
| פרסים | |
| |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-0-15-602943-8 |
| הספרייה הלאומית | 002490312 |
  | |
הרומן מגולל את סיפור אהבתם של גבר בעל פגם גנטי הגורם לו לנסוע בזמן באופן בלתי צפוי, ואשתו, אשר צריכה להתמודד עם ההיעדרויות התכופות שלו, והסכנות בהן הוא נתקל. ניפנגר, שבזמן כתיבת הרומן חוותה תסכולים בתחום הרומנטי, כתבה את הסיפור כמטפורה למערכות יחסיה הכושלות. הרומן, אשר מסווג כז'אנר מדע בדיוני ורומנטי כאחד, משלב בתוכו סוגיות של אהבה, הפסד ובחירה חופשית. ניפנגר משתמשת ברעיון הנסיעה בזמן כדי לחקור יחסים של אי תקשורת ומרחק במערכות יחסים. בנוסף היא מעלה שאלות עמוקות של אקזיסטנציאליזם.
תקציר העלילה עריכה
הרומן כתוב לסירוגין מזוויות הראייה של הנרי דטאמבל (נולד ב-1963), ספרן בספריית ניוברי הנמצאת בשיקגו, ואשתו, קלייר אבשייר (1971), אמנית המתמחה בפיסול בנייר. להנרי פגם גנטי ייחודי: מעת לעת הוא יוצא למסע בזמן, ללא שליטה. היציאה לזמן (ולמקום) אחר אינה לזמן קבוע מראש. הוא מגיע למקום החדש למשך זמן לא מוגדר - לעיתים דקות, לעיתים ימים, כשהוא עירום, ללא אפשרות להעביר כסף, תעודות או רכוש, וללא שליטה על המקום שאליו יגיע. לכן הוא נדרש, במקרים רבים, לעסוק בהישרדותו הפיזית, על ידי גנבת או מציאת בגדים, אוכל, או כסף לרכישתם. כאשר יחזור להווה לא יוכל להעבירם עמו. הנרי מדלג בזמן באופן בלתי נשלט מילדותו (גיל 5), ובמהלך הזמן למד לשרוד במסעותיו.
כאשר הנרי וקלייר נפגשים לראשונה, ב-1991, הוא בן 28 והיא בת 20. למרות שהנרי מעולם לא פגש את קלייר, היא מכירה אותו מאז היותה בת שש. קלייר מראה להנרי את היומן שבו תיעדה את פגישותיה איתו החל משנת 1977 וכלה ב-1989. המפגשים בעבר מתבצעים בין הנרי כגבר בשנות השלושים לחייו, לבין קלייר כאשר היא עדיין ילדה או נערה. הנרי החוזר בזמן ופוגש אותה, כבר יודע שהיא תהיה אשתו, שכן בהווה הוא נשוי לה. המפגשים בין השניים מתוארים בצורת יומן תוך דילוג קדימה ואחורה בין התאריכים.
כתיבת הספר עריכה
כסופרת מתחילה, התקשתה ניפנגר למצוא סוכן ספרותי. לבסוף שלחה ביוזמתה את כתב היד להוצאת מקאדם/קייג, ולאחר שהוצעו הזכויות על היצירה במכירה פומבית, בחרה ניפנגר להוציא את הספר אצלם. הספר נעשה רב-מכר לאחר שידיד המשפחה, הסופר סקוט טורו, המליץ על הספר בתוכנית הבוקר "The Today Show".
ניפנגר היא אמנית, העובדת כמרצה בתוכנית הבין-תחומית לאמנויות הספרים בקולומביה קולג' בשיקגו, שם היא מכינה בשקדנות מהדורות של ספרים מאוירים ידנית.[2] את "אשתו של הנוסע בזמן", ניפנגר החליטה שהיא מוכרחה להוציא כרומן: "עלה לי רעיון לשם הספר, וכשאני מציירת יש לי שולחן ציור גדול כזה מכוסה בנייר חום, ואני רושמת את הרעיונות שלי על הנייר. אז רשמתי את השם ואחרי זה התחלתי לחשוב עליו. לא הצלחתי לחשוב על דרך להפוך את זה לספר תמונות, מאחר שקשה להעביר תחושות של זמן באמצעות תמונות סטילס, אז החלטתי לכתוב רומן".[3]
ביקורת והצלחה עריכה
נכון למרץ 2009 מכר הספר 2.5 מיליון עותקים ברחבי ארצות הברית והממלכה המאוחדת. מבקרים רבים התרשמו מנקודת המבט של ניפנגר על נסיעה בזמן. חלקם שיבחו את האפיון העמוק והרגשי שהעניקה לגיבורי הסיפור, ואחרים מתחו ביקורת על סגנון כתיבתה, שאופיין כמלודרמטי ועל כך שהעלילה רגשנית באופן נדוש.
גם בישראל התרגום לעברית של הספר הפך לרב-מכר.[4]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אשתו של הנוסע בזמן (באנגלית)- האתר הרשמי של אודרי ניפנגר
- אשתו של הנוסע בזמן, באתר OCLC (באנגלית)
ביקורות ספרים:
- יעל שפירא, הקסם הנמשך של הפנטסיות על מסע בזמן ועל אהבת נצח, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2005
- דנה אשכנזי, אשתו של הנוסע בזמן / אודרי ניפנגר, מגזין אימגו, 29 ביוני 2007
הערות שוליים עריכה
- ^ Clara Chow, "Perfect timing", The Straits Times. 10 July 2004.
- ^ Rebecca Caldwell, "A first novel anointed by Brad and Jennifer", The Globe and Mail. 18 November 2003
- ^ Benedicte Page, "A highly unusual marriage", Bookseller 5100. 24 October 2003.
- ^ עשרת הגדולים רשימת רבי המכר ברשתות הספרים הגדולות, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2007