בהלת הלבנדר
בהלת הלבנדר (באנגלית: Lavender scare) הייתה פאניקה מוסרית שבמהלכה נרדפו הומוסקסואלים ועברו דמוניזציה על ידי ממשל הפדרלי של ארצות הברית בשנות ה-50 במקביל וכחלק מתופעת המקארתיזם האנטי-קומוניסטי. מכיוון שהקהילה הפסיכיאטרית התייחסה באותה התקופה לנטיות חד מיניות כאל מחלת נפש, נחשבו הומואים ולסביות למוּעדים לסחיטה ועל כן היוו ”סיכון ביטחוני“. את המונח טבע הסופר דייוויד קיי ג'ונסון בספרו ”בהלת הלבנדר: רדיפת הומואים ולסביות בממשל האמריקאי בתקופת המלחמה הקרה“[1].
רקע עריכה
בשנת 1950, השנה בה הסנאטור ג'וזף מקארתי טען כי 205 קומוניסטים ”מסתתרים“ במחלקת המדינה של ארצות הברית, הועלתה טענה דומה על ידי תת-מזכיר המדינה, ג'ון פיוריפורי (John Puerifory), ולפיה ישנה ”מחתרת הומוסקסואלית“ בשורות המחלקה. על כן,[2] פיטרה הממשלה 91 עובדים הומואים בנימוק של סיבות ביטחוניות.[3][4]
מכיוון שבשנות ה-50 נחשבה ההומוסקסואליות כעבירה על המוסר שדינה מאסר, וכהפרעה נפשית, היו מרבית ההומואים בארון וחלקם אף היו נשואים לנשים. מקארתי ואחרים טענו כי גורמים קומוניסטים יסחטו אותם על מנת שימסרו להם מידע מסווג על הממשל הפדרלי.[5] מקארתי מינה לתפקיד יועץ בכיר לוועדת המשנה של הקונגרס את רוי כהן, משפטן שמרני, וביחד הביאו השניים לפיטוריהם של הומוסקסואלים רבים משירות המדינה וצבא ארצות הברית - חלקם איבדו לאחר מכן את בתיהם ומשפחותיהם, וחלקם אף התאבדו בעקבות כך.
הועלו כמה סיבות אפשריות שהביאו ל”בהלת הלבנדר“: הנראוּת ההולכת וגוברת של הומוסקסואליות, שינויים בחשיבה קונספירטיבית, משבר בתפישת הגבריות בארצות הברית וכן מאמצים פוליטיים מצד רפובליקנים שמרנים, שעלו לשלטון בארצות הברית לאחר הגמוניה ארוכה של המפלגה הדמוקרטית, לעקר את הגורמים בשירות המדינה שתמכו בניו דיל (מספר עובדי הממשל גדל מאוד בשנות הניו דיל). בנוסף, הועלתה כסיבה נוספת התפישה של הומוסקסואליות כבלתי מוסרית במידה זהה לקומוניזם: מכיוון שהומוסקסואליות הייתה בלתי-חוקית בארצות הברית באותם זמנים, נהגו הומואים ולסביות להתרועע בקבוצות סגורות ועל כן סומנו כ”מתביישים“, בדומה לפעילים הקומוניסטים.
התביעה המפורסמת ביותר בעקבות פיטורים במסגרת ”בהלת הלבנדר“ הייתה זו של ד״ר פרנק קמני. קמני שירת בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן עבד כאסטרונום בצבא. בשנת 1957 פוטר קמני ממשרתו והוא הגיש תביעה כנגד פיטורים אלה, שהתבררה בשנת 1961 בבית המשפט העליון של ארצות הברית.[6] על אף שבית המשפט דחה את העתירה, היא נודעה כמקרה הראשון של דרישה לזכויות אזרח על רקע נטייה מינית ומיצבה את קמני כחלוץ בתחום זה בארצות הברית.[7]
ראו גם עריכה
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
|
פורטל היסטוריה | ||
לקריאה נוספת עריכה
- Robert D. Dean (2003). "Lavender-baiting and the sexual inquisition". Imperial brotherhood: gender and the making of Cold War foreign policy. University of Massachusetts Press. ISBN 1558494146.
הערות שוליים עריכה
- ^ Johnson, David K. (2004). The Lavender Scare: The Cold War Persecution of Gays and Lesbians in the Federal Government. University of Chicago Press. ISBN 0226401901.
- ^ "Homosexuals in government, 1950", Congressional Record volume 96, part 4, 81st Congress 2nd Session, March 29 - April 24, 1950, pages 4527-4528
- ^ Representative Miller (NE). "Homosexuals in Government", Congressional Record 96:4 (March 29, 1950) p. H4527.
- ^ "Smiling Jack", Time in partnership with CNN, (August 22, 1955).
- ^ Raj Ayyar, "Historian David K. Johnson: Exposes the U.S. Government’s Anti-Gay Crusades", Sodomy Laws, December 31, 2003
- ^ AP, "Gay rights epicenter named landmark", USA Today, 2/27/2009
- ^ Gaynair, Gillian (06-08-2009). "DC pride festival honors gay rights pioneer Kameny". Associated Press. Retrieved 2009-06-08.