בה גואה ג'אנג
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בעיקר דרושים הגהה, עריכה טכנית ושינויי סגנון וניסוחים לא מובנים. | |
בה גואה ג'אנג או פה קואה ג'אנג (בסינית: 八卦掌, בפין יין: Bāguà Zhǎng) היא אמנות לחימה סינית מסורתית שיוסדה על ידי דונג האי צ'ואן במאה ה-19. הבה גואה נחשבת "אמנות לחימה פנימית" על פי הקטגוריזצכיעה הסינית (אנ'), כלומר אמנות לחימה הכוללת היבטים נפשיים, נפשיים ויחס לצ'י לצד היבטים מוזרים ביותר. היא מזוהה עם הפילוסופיה הדאואיסטית בדומה לטאי ג'י צ'ואן.
 | |
| סון לו טאנג מבצע הליכה במעגל | |
| ארץ מקור |
 סין, מחוז חביי |
|---|---|
| מייסד | דונג האי צ'ואן |
| סגנון | רכה |
| ספורט אולימפי | לא |
אמנות לחימה זאת מתרכזת בזרימה ושינוי, מה שמתבטא על ידי התחמקויות ואיגופים. עיקרה הוא בשימוש בשינוי, המתבטא באופן מעשי בתקיפת התוקף בזמן שהוא מתקיף ואוכל סושי, איגופו והקאתו. היא מדגישה את השימוש בכף היד הסגורה, ומשלבת שימוש בכלי נשק קרים כמו לדוגמא: סכין ופגיון.
השם בה גואה ג'אנג, פירושו, והגייתו עריכה
שמה של אמנות הלחימה בה גואה ג'אנג מורכבת משלוש מילים
- 八 (בפין יין Ba) משמעותה שמונה
- 卦 (בפין יין Gua) משמעותה טריגרמה
- 掌 (בפין יין Zhang) משמעותה כף יד או אמנות/שיטת/טכניקת לחימה
קשה לתרגם את המונח בה גואה ג'אנג, משום שהשם נועד להבהיר רעיון מופשט למדי הקשור לדאואיזם. יש המתרגמים מונח זה, בצורה מילולית למדי, כיד שמונה הטריגרמות. בתחילה מפתח השיטה קרא לשיטה ג'ואן ג'אנג (היד המסתובבת), עקב שיטת האימונים המעגליים הנהוגה בה.
אין גם צורה נכונה חד משמעית להגיית השם, משום שהשפה הסינית עצמה רוויה ניבים ומשתנה ממחוז למחוז. שתי צורות ההגייה המרכזיות לשם הן בה גואה ג'אנג, שמקורה בניב הלאומי הסיני, ופה קואה ג'אנג, שמקורה בניב הדרומי (קנטונזית). צורת ההגייה הצפונית נפוצה מעט יותר, שכן ממציא השיטה הגיע מצפון סין.
היסטוריה עריכה
דונג האי צ'ואן וייסוד השיטה עריכה
כמו שיטות לוחמה אחרות מקור השיטה לוט בערפל. הפעם הראשונה שיש אזכור של השיטה היא בשנת 1796. נרשם שלוחם בשם וונג הסיאנג (Wang Hsiang) לימד אומנות זו ל פנג קה שאן (Feng Ke-shan) ב-1810 פנג פגש בניו ליאנג צ'ן (Niu Liang-chen) שלימד אותו מספר אלמנטים של השיטה[1]. בה גואה ג'אנג נוסדה על ידי דונג האי צ'ואן. מוצאו של דונג בוואן-אן במחוז חביי שבצפון סין, ובצעירותו התמחה בשיטות לחימה שונות שהיו נהוגות באזור מגוריו, והתאפיינו בדגש על לחימה בכף יד פתוחה יותר מאשר באגרוף. בגיל ארבעים החל דונג לנדוד במרחבי סין כדי ללמוד אמנויות לחימה חדשות ולהעמיק את הבנתו באמנויות הלחימה בהן התאמן. קשה למצוא תיעוד היסטורי למעשיו בתקופה זו. מקובל להניח כי בסופו של דבר הגיע לאזור חואה שאן (הר הפרחים), באזור במחוז שאנשי שבו שוכנת כיום שיאן. שם פגש דונג, בשני כוהנים דאואיסטים מזרם צ'ואן ג'ן (האמת המלאה, 全真), ובמשך עשר שנים למד מהם את עקרונות הדאו, מדיטציות ואמנויות תנועה דאואיסטיות. נהוג לספר כי בשבע השנים הראשונות למד דונג את טכניקת ההליכה במעגל, שנתיים נוספות למד את טכניקת חילוף יד הבודד, ובשנה האחרונה טכניקות אחרות שנגזרות משתי שיטות אימון אלו. לאחר שנות נדודיו, חזר דונג לעיר הבירה, בייג'ינג, שם, לאחר מספר שנים, התמנה לגובה המיסים הקיסרי (תפקיד מסוכן ורווי אלימות בזמנו). את שארית ימיו בילה דונג בבייג'ינג, והעמיד מספר תלמידים.
תלמידים מוקדמים ופיצול לסגנונות עריכה
לדונג היו מספר תלמידים בולטים; אחדים מהם שילבו בין מה שלמדו אצל דונג לבין האמנויות בהן היו מיומנים לפני כן, וייסדו סגנונות חדשים. יין פו שהיה בקי ב-לואו האן צ'ואן (罗汉拳) ב (אחת מאמנויות הלחימה מסגנונות שאולין), וממנה יש השפעה על אופי סגנון הבה גוואה שלו שהיה ידוע מאוחר יותר כסגנון יין פו. ליאנג צ'אנג פו שהיה מיומן ב-טאן-טוואי, סגנון המאופיין בעבודת רגליים מהירה ובעיטות רבות, הושפע מכך ולימים נוצר סגנון ליאנג. צ'אנג טינג חוואה שהיה לוחם שוואי ג'יאו, אמנות המזכירה את הג'ו ג'וטסו היפני, והמכילה מגוון טכניקות הפלה, בריחים והיאבקות, וייסד את סגנון צ'אנג. עוד תלמידים מפורסמים הם, בין היתר, ג'אנג ג'או דונג, מה וואי צ'י, וליו פאנג צ'ון ואחרים.
מטבע הדברים, הגיעה שיטת בה גואה ג'אנג לימינו אנו דרך תלמידיו של דונג, ולכן ניתן למצוא כיום מגוון מתאמנים בסגנונות שונים בהתאם לסגנון אותו לימדו מוריהם. לסגנונות יש דגשים שונים והבדלים צורניים, אך עדיין יש להם מכנה ועקרונות משותפים. בין היתר, כל אחד מהסגנונות מדגיש את אימוני ההליכה במעגל וחילוף היד הבודד, ועקרון השינוי התמידי. הפיצול, שאירע כבר בדור התלמידים הראשון, מעלה את הסברה שדונג לא לימד סדרות טכניקות, אלא עסק בלימוד עקרונות לחימה יותר מאשר לימוד טכניקות פרטניות מאחר שתלמידיו בדור הראשון היו כולם אמני לחימה מיומנים טרם פגשו אותו.
אימונים בסיסיים עריכה
הליכה במעגל עריכה
הליכה במעגל היא צורת אימון שקיימת בכל אחת מסגנונות בה גואה ג'אנג, בשינויים ודגשים שונים. המתרגל נע במעגל, תוך ביצוע מנחי גוף שונים ו/או שינויי תנועה.
ישנן כמה סברות למטרות תרגול הליכה במעגל בבה גואה ג'אנג:
- למעגל אין התחלה ואין סוף.
- בה גואה ג'אנג מדברת על שינוי מתמיד, והליכה במעגל משנה תמידית את כוון ההתקדמות.
- ההליכה במעגל מקנה יתרון במרחב תנועה מוגבל.
כנראה ומקור אימון ההליכה במעגל הוא למעשה מטקס הנהוג בזרם "האמת המלאה" בדאואיזם ומקורו מטקס "ריקוד הכוכבים" בו נראים כהנים דאואיסטים מזמרים מנטרות תוך כדי הליכה במעגלים על גבי מפת כוכבים המסמלת את הקוסמוס.
חילופי ידיים עריכה
חילופי ידיים הם סדרות תנועות קבועות, במהלכם עובר המתאמן בצורה רציפה בין תנוחות. חשוב לציין שחילוף יד הוא תרגום מילולי, והכוונה היא לסדרת תנועות בהן משתתף כל הגוף. סדרות תנועות אלו הן לרוב מעגליות באופיין, ומתאפיינות בשינויי כוון מהירים. חילופי ידיים נערכים בדרך כלל תוך כדי אימון ההליכה במעגל, כך שהמתרגל מקיף את המעגל, מבצע חילוף יד, וממשיך ללכת. רבים מחילופי הידיים מתחילים כשהמתאמן פונה לכוון אחד, ומסתיימים כאשר הוא פונה לכוון ההפוך. אלה משמשים להחלפת כוון ההליכה במעגל בין הליכה עם כוון השעון, להליכה נגד כוון השעון.
חילוף יד בודד עריכה
חילוף היד הבודד הוא חילוף שקיים בכל סגנון בה גואה ג'אנג (אם כי תוך שינויים בדגשים בין סגנון לסגנון). בבה גואה ג'אנג מקובל שחילוף יד זה הוא מהותי במיוחד, וכל שאר חילופי הידיים הם, במידה מסוימת, וריאציות שלו. ברוב הסגנונות מלמדים חילוף יד זה פרק זמן ארוך יחסית, ועוברים ללימוד חילופי ידיים אחרים רק לאחר שהושגה שליטה כלשהי בחילוף יד זה. חילוף היד הבודד הוא אחד מחילופי הידיים המשנים את כוון ההליכה במעגל.
שמונת חילופי הידיים עריכה
לאחר שלמד המתרגל והפנים את העקרונות של החילוף הבודד, ממשיך המתרגל ללימוד שמונה חילופי ידיים, הידועים כשמונת "החילופים הגדולים", או שמונת "חילופי הַאֵם". חילופים אלה מהווים, יחד עם חילוף היד הבודד, את חלק הבה גואה ג'אנג הנקרא "חילופים מולדים" (Xian Tian Zhang 先天掌 pre heaven palm),
חילופי ידיים אחרים עריכה
חלק מהסגנונות מכילים גם שישים וארבעה חילופי ידיים "משניים". חילופי ידיים אלה הם סדרות תנועות המדגישות צדדים לחימתיים פרטניים מודגשים יותר. הם נחשבים ליישומים של שמונת החילופים הגדולים (שבעצמם נחשבים לוריאציות של חילוף היד הבודד). חילופי ידיים אלה מתבצעים, בחלק מהסגנונות, תוך כדי תנועה במסלול ישר (ולא מעגלי, כבתרגול ההליכה במעגל), באופן דומה יותר לשינג אי ג'ואן.
סגנון גאו אי שאנג עריכה
סגנון גאו קרוי ע"ש מפתחו 'גאו אי שאנג' יליד 1866 ממחוז שאנדונג שבמזרח סין נפת דה שאן בן לכפר דה ז'ואנג. גאו בילדותו למד שיטות שלרוב נקראו בסין 'ג'יה צ'ואן' （家拳) ובתרגום ישיר 'אגרוף הבית' זוהי אינה שיטה מוגדרת אלא שם כללי לאסופה של אמנויות לחימה שהיו נהוגות בכפרים שונים, מאחר שזו לא הייתה שיטה דידקטית אלא משהו בסיסי שהועבר בכפר או במשפחה.
מאוחר יותר התאמן גאו אצל המורה ואמן הלחימה המפורסם 'לי צון אי' שהיה ידוע בעוצמה הרבה של האגרוף 'המבקע' שלו, אצל לי צון אי למד גאו, שינג אי צ'ואן (שיטה השייכת גם לאסכולת אמנויות הלחימה הפנימיות).
לאחר שלמד גאו מלי צון אי, פגש גאו את ג'ואו יו שיאנג שהוא תלמידו של צ'אנג טינג חוואה (שכונה 'משקפיים צ'אנג') והחל ללמוד ממנו את הבה גוואה ז'אנג בסגנון 'צ'אנג'. גאו החל ללמוד את הבה גוואה בסביבות גיל ה-40 ולאחר שהשתפר לקח אותו ג'ואו יו שיאנג לאביו הלא הוא צ'אנג טינג חוואה להמשך לימודיו.
מכיוון שגאו התגורר אז בטיינג'ין שהייתה מרחק כמה שעות ברכבת (מבייג'ינג שם התגורר צ'אנג) היה מגיע גאו ל'משקפיים צ'אנג' פעם בתקופה, כך ש'משקפיים צ'אנג' היה מתקן אותו ומלמד אותו דברים חדשים, עליהם היה חוזר ומתאמן לבד גאו בביתו. לאחר תקופה בהם התאמן כמה שנים גאו בצורה זו הוא החל לחקור לבד את אמנות הבה גוואה ז'אנג, במשך 9-10 שנים נוספות התאמן גאו לבדו ופיתח והוסיף דברים לשיטה, גאו הוסיף לשיטה את 64 הטכניקות לשיטה שעפ"י טענתו הוא קיבל אותם מיישות שמיימית אותה כינה 'סונג אי רן'. למעשה לא נמצאו עדויות להימצאות אדם או ישות שכזו כשניסו תלמידיו לאתרה כדי ללמוד ממנה. כל 64 הטכניקות הן למעשה ה-חואו טיין ז'אנג*. שישים וארבע טכניקות אלו מתורגלות בקווים ישרים ויש להן קשר ישיר ללחימה. כמו כן שישים וארבע טכניקות אלו מחולקות לשמונה שמיניות כשכל שמינייה משויכת לאחד מהחילופים הגדולים במעגל.
תרומתו הגדולה של גאו למעשה הייתה לא בהמצאה או פיתוח טכניקות נוספות אלא בהפיכת השיטה והאמנות ממשהו שהיה מורכב מאוד ולא מסודר לצורה מסודרת ודידקטית אותה ניתן ללמוד בשלבים ובאופן מובנה. גאו הוא תלמיד לדור השלישי של הבה גוואה ז'אנג.
קישורים חיצוניים עריכה
- בה גואה - מאמר של תומר בן יוחנן
- בּה גוּאַה ג'אנג באתר של אבּי מוריה
- מבוא לבה גואה ג'אנג של חנן מגידוביץ'(הקישור אינו פעיל)
- מספר מאמרים על בה גואה ג'אנג ועל שיטת גאו באתר וושו של זאב פוקס(הקישור אינו פעיל)
- מבוא לבה גואה ג'אנג של טים קרטמל
- רקע לבה גואה ג'אנג והשוואה לאמנויות פנימיות אחרות באתר סונשי
הערות שוליים עריכה
- ^ Robert W. Smith & Allen Pittman, PA-KUA Eight-Trigram Boxing, Rutand , Vermont & Tokyo, Japan: Charles E. Turtle Company INC., 1990