בודהיזם טיבטי
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מוטה ולא אנצקלופדי. | |
הבודהיזם הטיבֶּטי הוא זרם של בודהיזם הקרוי על שם טיבט, בה היה הדת השלטת לפני השלטון הסיני בטיבט. הבודהיזם הטיבטי נהוג גם במדינות ומחוזות נוספים באזור ההימלאיה, למשל נפאל, בהוטן וסיקים, חלקים גדולים במערב סין ובאזורים מסוימים בערבה הסיבירית כמו טוּבָה ומונגוליה. הוא גם נהוג בקלמיקיה, האזור הבודהיסטי היחיד באירופה. בעבר כינו רבים מהמערביים את הבודהיזם הטיבטי "לַאמַאִיזְם", אבל ביטוי זה יצא משימוש לטובת הביטוי המדויק יותר, בודהיזם טיבטי.
 | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת | בודהיזם |
| זרם | וג'ריאנה |
| מנהיג | דלאי לאמה |
| ארגונים ופעילות | |
| אזורי פעילות | טיבט, נפאל, בהוטן וסיקים, מערב סין, הערבה הסיבירית |
  | |
הבודהיזם הטיבטי שייך לזרם הוג'ריאנה ומחולק בתוכו לארבע מסורות: קאג'יו, סַאקִייָה, גֵלוּג ונִינְגְמָה. אחד העקרונות העיקריים בּבוּדהיזם הטיבטי, ובבודהיזם בכלל, הוא הארעיות, ולפיו, כל דבר או תופעה – בין אם מוחשיים הם או בין אם לאו, כלומר כל עצם, הרגשה, מחשבה, רעיון, דעה, גוף ואף החיים עצמם – הם ארעיים, אינם קבועים, ובהכרח יחלפו כאשר יבוא זמנם. לכן, ההיקשרות לאובייקטים ולתופעות, הזמניים באופיים, תגרום באופן בלתי נמנע לסבל.
המאמינים בבודהיזם הטיבטי לוקחים על עצמם את שבועת הבודהיסטווה בדומה למתרגלי המהאיאנה. מתרגל הלוקח על עצמו שבועה זו נשבע לפעול לשחרור כל היצורים החיים, ולא רק שחרור אישי.
תחת הכיבוש הסיני מדוכא הבודהיזם בטיבט, ומנהיגו הדלאי לאמה נמלט להודו. לכן הבודהיזם הטיבטי אימץ מאפיינים של תנועת התנגדות לא אלימה, ובפועל נהוג יותר מחוץ לטיבט מאשר בתוכה.
מאפייני הבודהיזם הטיבטי עריכה
הבודהיזם הטיבטי נבדל מאסכולות אחרות בכמה מאפיינים:
- שלא כמו ארצות "הבודהיזם הדרומי" המזוהות עם הטהרוואדה, שמטרתה היא מצב אַרְהָט – שחרור מסבל, הבודהיזם הטיבטי הוא חלק מהוג'ריאנה, זרם שהתפתח מתוך הבודהיזם הצפוני (מהאיאנה). המאמינים של הוג'ריאנה והמהאיאנה לוקחים על עצמם את נדר הבודהיסטווה, כלומר נודרים לא לממש נרוונה שלמה לפני שיפעלו לשחרר את כל החי בעולם.
- תפיסת ה"טוּלקוּ" (טיבטית: སྤྲུལ་སྐུ) – מצב החמלה. "טולקו" הוא מי שנולד מחדש באופן מודע לאחר שיצא ממעגל הסמסרה למען משחרור כל היצורים מהדוקהה והסמסרה. ייתכן שיזכור את התגלמויותיו הקודמות. פירוש המילה טולקו היא גוף אשלייתי, כלומר יש לו צורה והוא משתמש בה, אך אין הוא תלוי בה. הדוגמה המפורסמת ביותר לטולקו היא הדלאי לאמה שנאמר שהוא גלגול של אוולוקיטשוורה. נאמר שכל ראשי המסדרים הטיבטים והלאמה הם טולקו.
- תרגול מדיטטיבי, שבאמצעותו מתגלים תכנים עתיקים (טיבטית: טֵרְמוֹת). תכנים אלה הוסתרו במערות ונקיקי סלעים מאות שנים לפני כן, בתקופות שבהן דיכאו את הבודהיזם ואסרוהו ללימוד ולתרגול [דרוש מקור].
- בדומה לשאר זרמי הוג'ריאנה, גם הבודהיזם הטיבטי הוא אזוטרי וטנטרי, כלומר עוסק במיסטיקה ההודית המכונה טנטרה. האופי האזוטרי של הבודהיזם הטיבטי בא לידי ביטוי בשיטות מיסטיות סודיות שניתן להחשף אליהם רק לאחר חניכה על ידי גורו או לאמה. מספר מסורות כישוף שמקורן בדת הבוּן הטיבטית שקדמה לבודהיזם נטמעו בתוך הטנטרה הטיבטית.
סמלים ועזרי תרגול עריכה
מתרגלי הבודהיזם הטיבטי המסורתי עושים שימוש בסמלים, תשמישים ועזרי תרגול נוספים.
המדיטציה מהווה אמצעי חשוב ביותר, ואליה יכולים להתווסף תנועות ידיים מסוימות (מוּדרוֹת בסנסקריט) ושינון מנטרות. טכניקות מדיטציה טנטריות, כמו מַהַמוּדְרָה (בעברית: החותם הכביר), שש היוגות של נַרוֹפָּה, דְזוֹג-צֵ'ן (בעברית: השלמות הכבירה) מתורגלות באסכולות הקאג'יו והנינגמה.
ציור דיאגרמות מיוחדות, המייצגות היבטים קוסמולוגיים, בחול צבעוני או על גבי בד נפוץ ביותר במסורת הטיבטית. דיאגרמות אלה, המסמלות שדות-כוח של היבטי בודהה שונים נקראות מַאנְדָלוֹת ומשקפות למתרגל היבטים חשובים להתפתחותו הרוחנית. לעיתים יכול לאמה (מורה בודהיסטי) להשתמש בדוֹרְגֶ'ה – כלי טקסי המסמל שיטות לימוד וחמלה – בצירוף פעמון המסמל חוכמה. פגיון טקסי מיוחד, הנקרא בטיבטית פּהוּרְבָּה, מסמל את כריתתם ועקירתם מהשורש של כל המצבים המנטליים והרגשיים המטרידים והפיכתם לחוכמות המקבילות להם.
ניתן גם לצבור רשמים חיוביים בתודעה על ידי שינון מנטרות והגשת מנחות מסורתיות, כמו מזון, פרחי לוטוס ומים זכים. על-פי המסורת הטיבטית, עלייה לרגל למקומות הנחשבים קדושים והנעת גלגלי תפילה מיוחדים, שעליהם חרוטות או מסותתות מנטרות, יסייעו גם הן לאדם לצבור "זכות" רוחנית.
ההשתתפות בהסמכות הניתנות לקהל רחב או הצפייה בריקודי לאמות נחשבות עזרי תרגול חשובים בפני עצמם. בריקודים טקסיים אלה, הנערכים אחת לשנה, לובשים הלאמות גלימות מסורתיות מפוארות וחובשים מסכות. נטען שטקסים אלה טומנים בחובם תועלת רבה: האנרגיה המופקת מטקסים אלה נטמעת בכל הסובבים ומעוררת בצופים את איכויותיהם האנושיות הטובות ומוטיבציה לא להזיק ליצורים אחרים.
האמנות הטיבטית נועדה בחלקה הגדול לתמוך בתרגול ובהתפתחות הרוחניים. מנדלות, גלגל הקיום, דמויות בודהיסטווה ודמויות חמש הבודהות הדהיינים, מופיעים כהיבטים אמנותיים של עקרונות בודהיסטים שונים. נהוג לציירם על מגילות (בטיבטית: טהנקה), המשמשות גם במנזרים וגם כעזר תרגול אותו ניתן לקחת ממקום למקום.
הבודהיזם הטיבטי לסוגיו עריכה
הבודהיזם הטיבטי כולל 4 רמות פילוסופיות עיקריות, שתי הראשונות שייכות לדרך הקטנה (הִינַיַאנָה או טְהֵרַוַואדָה), הנקראת גם "מרכבת המאזינים" (שְרַוַואקִים), שתי הרמות הפילוסופיות הנותרות שייכות ל"דרך הגדולה" (מַהַיַאנָה) ול"דרך היהלום" (וַגְ'רַיַאנָה):
- ואיבהשיקה טוענת, שכל התופעות החיצוניות מורכבות מחלקיקים זעירים ובלתי ניתנים לחלוקה (אטומים), ואילו התודעה – תופעה פנימית – עשויה משברירי מודעות שלא ניתן לחלקם. על-פי השקפה זו מיוחסים לאותם חלקיקים ושברירי מודעות קיום מותנה וקיום מוחלט: מותנה – כלומר כל חומר פיזיקלי מורכב מחלקיקים זעירים; ומוחלט, מאחר שלא ניתן לחלק את אותם החלקיקים. יתר-על-כן; ההשקפה טוענת שחוויית אובייקטים וקליטתם באופן ישיר מתאפשרות באמצעות איברי החישה בלבד.
- סאוטרנטיקה זהה להשקפת הוואיבהשיקה, אולם שוללת את היווצרותו של קשר כלשהו בין מודעות רוחנית לעולם החומרי. הסאוטרנטיקה חולקת על הטענה, שחוויית אובייקטים וקליטתם נעשות באמצעות איברי החישה בלבד, ומדגישה שהתופעות מתקבלות על ידי המודעות כתחושות או כרעיונות חזותיים.
- צִ'יטַמָטְרָה (בעברית: תודעה בלבד), המשויכת בעיקר למהיאנה, נוגדת להשקפות הוואיבהשיקה והסאוטרנטיקה וטוענת, שרעיון קליטת אובייקטים בעלי טבע ומהות המנוגדים לזה של התודעה, המקבלת אותם, שגוי מיסודו. על-פי השקפה פילוסופית זו, הכול מצוי בתודעה וכל אובייקט או תופעה, הנקלטים על ידיה, חייבים להיות בעלי מהות זהה – אחרת לא היו יכולים להיקלט על ידי התודעה מלכתחילה.
- מַדִיאֲמָקָה נחשבת לרמה הפילוסופית הגבוהה ביותר בבודהיזם בכלל, ובטיבטי בפרט. היא מתחלקת לשתי אסכולות פילוסופיות משניות: הסוטרה-מדיאמקה, המזוהה יותר עם זרם המהיאנה; והטנטרה-מדיאמקה, המזוהה עם זרם הווג'ריאנה. מדיאמקה, פירושו: אף לא האמצע; דהיינו, לא ניתן אף להגדיר השקפה זו כנחה בין שני הקטבים, שהם האקזיסטנציאליזם (עיסוק בשאלת תכלית קיומו של האדם, ההשקפה כי הקיום קודם למהות) והניהיליזם (השקפה העוסקת בשלילה מוחלטת של הכול, ספקנות קיצונית בכול). השקפת המדיאמקה אינה מעוגנת בשום נקודת מבט או רעיון מקובעים ונוקשים, וטוענת שכל התופעות נמצאות מעבר לכל רעיון והגדרה של ניגודיות או קוטביות.
כיום ניתן ללמוד במכללות בודהיסטיות באופן שיטתי ומובנה את כל רמות הפילוסופיה בבודהיזם הטיבטי. ניתן לראות רמות פילוסופיה אלה כנתיב הדרגתי, המתחיל בנקודת השקפה יחסית קלה ומסתיים בהשגה והבנה תאורטיות של השקפות מעודנות ומופשטות יותר של המדיאמקה – אלה העוסקות בלימודים על הטבע הסופי והמוחלט של המציאות, על רֵיקוּתָן של כל התופעות והיווצרותן בתלות הדדית.
האסכולות בבודהיזם הטיבטי עריכה
לעיתים נתפס ריבוי הזרמים והאסכולות בדתות כסיבה לפילוגים ומאבקים פנימיים, אולם לא כך הדבר בבודהיזם הטיבטי. הסיבה לשפע הזרמים והאסכולות בטיבט טמונה בצורת הגעתו של הבודהיזם לטיבט: הוא הגיע בשני גלים בתקופות ובדרכים שונות. רבי-אמנים במדיטציה וטנטרה שונים היו עורכים מסעות להודו על-מנת להביא את לימודי הבודהה לטיבט; הלימודים שהובאו משכו פלח אוכלוסייה רחב ביותר, מאחר שהתאימו לצורכיהם של סוגי אנשים שונים ומגוונים; וכך התהוו השושלות השונות, עד שהתפתחו מביניהן ארבע אסכולות עיקריות המוכרות כיום:
נינְגְמָה עריכה
נִינגמה (בעברית: האסכולה העתיקה, או "אסכולת התרגומים העתיקים"). זו הוותיקה ביותר מבין האסכולות האחרות ונוסדה על ידי פַּדְמַסַמְבְּהַאוָוה (עברית: הנולד מהלוטוס, טיבטית: גוּרוּ רִינְפּוֹצֶ'ה) עצמו. הנינגמה שייכת לזרם הווג'ריאנה ולימודיה הגבוהים על טבע התודעה והמציאות המוחלטת, "דְזוֹג-צֶ'ן" (עברית: השלמות הכבירה, סנסקריט: מהא-אטי), מקבילה ללימודי ה"מַהַמוּדְרָה" (עברית: החותם הכביר, טיבטית: צַ'אג-צֶ'ן) של אסכולת הקאג'יו.
קאג'יו עריכה
ערך מורחב – קאג'יו
קאג'יוּ (עברית: השדר שבעל-פה). ראשיתו של שדר הקאג'יו ברב-אמן הטנטרה ההודי טילופה (1069-988). בראש אסכולה זו עומד הקרמאפה. בעבר איגדה אסכולה זו ארבע שושלות עיקריות ושמונה משניות. הדומיננטית והגדולה מבין אלה ששרדו כיום היא שושלת הקארמה קאג'יו. מסורת הקאג'יו התפתחה מקו-ההמשכיות של רבי-האמנים ההודים טִילוֹפָּה ותלמידו נַרוֹפָּה. השדר הועבר למתרגם הטיבטי מַארְפָּה, ואחר כך למִילַרֵפָּה, היוגי הדגול של טיבט. תלמידו גַמְפּוֹפָּה ביסס ומיסד את מסורת הקאג'יו והעביר את מלוא השדר לדוּסוּם צֶ'נְפָּה – קרמאפה הראשון. כיום, מתגורר קרמאפה ה-17, טאיה דורג'ה, בקאלימפונג שליד ניו דלהי, הודו. www.karmapa.org
סאקייה עריכה
סַאקְיָיה (עברית: אדמה אפורה), מקור השם הוא בצבע האדמה האפור והייחודי של גבעות פּוֹנפּוֹרי שבחבל שיגאצֶה, דרום טיבט. בשנת 1073 נבנה שם המנזר הראשון של מסורת זו על ידי מייסדה, קוֹן קוֹנצ'וּג גִייַאלְפּוֹ (1102-1034). בראש האסכולה עומד סאקייה טְרִיזִין. המסורת גובשה לאסכולה מבוססת על ידי "חמשת האציליים והנעלים" הידועים: רבי-האמנים סַאצֶ'ן קוּנגָה נינגפּוֹ (1158-1092), סוֹנָם צֵמוֹ (1182-1142), דְרַאקְפָּה גייַאלְצֶן (1216-1147), סַאקְיָיה פַּאנְדִיטָה (1251-1182) וצוֹגְיָאל פַּאקפָּה (1280-1235).
גֵלוג עריכה
גֵלוּג (עברית: המוסריים). במאה ה-15 השתנתה מסורת הקַדָאם ל"קדאם החדשה", ומאוחר יותר קיבלה את שמה האחר: גלוג. כיום מיוחס השם "קדאם החדשה" לקבוצה, שלאחרונה התבדלה משושלת הגלוג, ויש הטוענים שקבוצה זו מהווה תת-אסכולה בפני עצמה.
אסכולת הגלוג הידועה גם בשם "אסכולת הכובעים הצהובים" – נוסדה על ידי צוֹנְגְקַאפָּה. מנהיגה הרוחני הוא גַאנְדֶן טְרִיפָּה, ובראש השושלת עומד הדלאי לאמה. לדלאי לאמה סמכות פוליטית רבה יותר אך מעמדו בהייררכיה הרוחנית של האסכולה פַּחוּת מזה של הגאנדן טריפה. מאמצע המאה ה-17 עד לאמצע המאה ה-20 היה הדלאי לאמה מנהיגה הפוליטי של טיבט, ושני לו בדרגת הסמכות הרוחנית הוא הפַּנְצֶ'ן לַאמָה.
הדלאי לאמה אינו המנהיג הרוחני של כל האסכולות והשושלות בבודהיזם הטיבטי, כפי שרבים במערב נוטים לחשוב. מבחינה היסטורית מעולם לא ניתנה ואושרה סמכות כזו. התנהלותה של שושלת או אסכולה הייתה עניין פנימי לחלוטין, המעוגן בכללים מאוד ברורים, ולא נגע כלל לאסכולות האחרות. לדלאי לאמה הייתה פונקציה מדינית ופוליטית בטיבט, אולם לשום ראש אסכולה לא הייתה סמכות על עמיתו, וגם זו של הדלאי לאמה הוגבלה לשושלתו בלבד.
מהות השדרים בכל ארבע האסכולות העיקריות – אחת היא, מאחר שכולם מתבססים על לימודיו של הבודהה עצמו ועל פרשנויותיהם של רבי-האמנים ההודים. ההבדל ביניהן טמון בפרשנויות, שהעבירו מורי הבודהיזם בהתאם ליכולות של תלמידיהם. הם הדגישו נקודות שונות. למשל: האסכולות הוותיקות ("אסכולות הכובעים האדומים") הסתמכו יותר על תרגול הדהרמה והתנסות ישירה בה, ואילו החדשות ("אסכולות הכובעים הצהובים") – על פיתוח המוסר ולמידה מושגית שלה. שדרים אלה הועברו משך 1,000 שנה ברצף בצורתם הראשונית, והובילו אינספור מתרגלים לזיהוי מלא של טבע תודעתם.
רשימת האסכולות והשושלות הבודהיסטיות שהיו קיימות בטיבט עריכה
הסיומת "פָּה" בשמות האסכולות מקבילה לסיומת "er" שבשפה האנגלית.
- נינְגְמָה (או נינגמפה)
- קַאג'יוּ (או קאג'יופה)
- קארמה קאג'יו (או קַמצַאנג קאג'יו)
- שאנגפה קאג'יו
- צאלפה קאג'יו
- בַּארוֹם קאג'יו
- פַּגדרוּ קאג'יו (או פּהַגמוֹ דְרוּגְפּה קאג'יו)
- טאגלוּנג
- טרוֹפּהוּ קאג'יו
- דרוגפה קאג'יו
- מַארצָנג קאג'יו
- יֵרְפָּה קאג'יו
- יאזָנג קאג'יו
- שוּגְסֶבּ קאג'יו
- דְריקוּנג קאג'יו
- רֵצ'וּנג קאג'יו
- סאקייה (או סאקייפה)
- שושלות הסאקייה:
- בּוֹדוֹנג
- בּוּלוּג
- דְזוֹנג
- ג'וֹנַאנְג
- נְגוֹר
- צַאר
- קַדַאם (או קדאמפה)
- גְלוּג (או גלוגפה)
תולדות הבודהיזם הטיבטי עריכה
הטיבטים הראשונים שאימצו את הבודהיזם היו ממחוז צ'יאנג. היה זה בסוף המאה ה-4 לספירה, עת שלט מחוז זה בחבל מסוים בצפון סין, אולם לא הייתה לכך השפעה או תפוצה בטיבט עצמה.
באמצע המאה ה-7 שלט המלך הטיבטי סוֹנְגְצֶ'ן גַאמְפּוֹ (649-627) על ממלכה, שחלשה גם על צפון בורמה, וזמן-מה – על נפאל. בעת שלטונו נעשו המגעים הראשונים עם הבודהיזם המַהַיַאנִי, שהגיע אותה עת ממזרח טורקסטן. תפקיד חשוב במגעים אלה מילאו שתי נשותיו של המלך, שכן באו מנפאל ומסין – ארצות שכבר היו בודהיסטיות. הן הביאו עמן ציורים ואיורים של דמויות בודהה, וכן כתבים אסטרולוגיים ורפואיים של מסורות ארץ מוצאן. בתקופה זו גם הכתב הטיבטי עבר שינוי: משלחת נשלחה לקשמיר כדי לעבד ולשפר את הכתב הטיבטי ולסדרו במבנה יעיל וחדשני יותר. לאחר מכן החלו לתרגם את התכנים הבודהיסטיים הראשונים מסנסקריט לטיבטית; אולם מאחר שפעילות זו לא הייתה רחבת-היקף, לא זכו הלימודים לתפוצה רחבה.
גל הלימודים הראשון – "נִינְגְמָה" עריכה
כ-100 שנה מאוחר יותר הרחיב המלך טְרִיסוֹנְג דֵצֶן את גבולות הממלכה הטיבטית, בכובשו את בירתה דאז של סין, צ'אן-יאנג. למרות התנגדותם הפעילה והחריפה של שריו, שהיו מזוהים עם מסורת הבּוֹן השמאנית, עשה המלך ככל יכולתו להפיץ את הבודהיזם ברחבי טיבט. הוא הזמין רבי-אמנים מהודו: בשנת 774 – את פַּדְמַסַמְבְּהָאוָוה (טיבטית: גוּרוּ רִינְפּוֹצֶ'ה) ושאנְטַרַקשִיטָה, ולאחר מכן את וִימַלַמִיטְרָה. לקראת סוף המאה ה-8 נערך פולמוס גדול במנזר הנודע סאמיֶה, בו הוחלט כי טיבט תאמץ את סגנון הבודהיזם ההודי, ולא הסיני. 100 מלומדים הודים ומתורגמנים טיבטים הוזמנו כדי לתרגם מסנסקריט לטיבטית את מלוא היקף לימודי הבודהה.
על-פי המקורות לא ידעו הטיבטים אם יוכלו להסתגל לסגנון הנזירי, שהיה כה זר להם עד לאותה עת. סוּפַּר ששבעה גברים הסכימו לקחת על עצמם את נדר הנזירות והפרישות למשך שנה אחת. הניסוי צלח, ועם השנים התהוו שתי קהילות שוות-ערך: הקהילה ה"אדומה" והקהילה ה"לבנה". האדומה – נזירים בגלימות אדומות, והלבנה – יוגים שלבושם הלבן היה עשוי מכותנה. כן הופיעה קהילה נרחבת ביותר של מתרגלים חילוניים, שהמשיכו בעיסוקיהם אך במקביל שילבו את הבודהיזם בחייהם הרגילים. אף-על-פי שהועברו לטיבט כל ההיבטים – עד האחרון שבהם – של לימודי הבודהה, הושם הדגש בלימודי דרך היהלום (סנסקריט: וַגְ'רַיַאנָה, טיבטית: דוֹרְגֶ'ה טְהֵגְפָּה). עובדה זו כה השפיעה על הבודהיזם הטיבטי, עד שמאוחר יותר זוהה הבודהיזם הטיבטי דווקא עם דרך היהלום. אסכולה, שמיוחס לה הסגנון הייחודי של דרך זו שהופיע אותה עת, כונתה מאוחר יותר "נינגמה" (ותיקה) מאחר שהייתה העתיקה ביותר מבין האסכולות.
עם עלייתו של המלך החדש, לאנגדהרמה, באמצע המאה ה-9 דוכא הבודהיזם בטיבט, ומסורת השמאניזם, בּוֹן, כוננה שוב כבעבר, כדת הרשמית של טיבט; מסורת הנינגמה המשיכה להתקיים, אם כי בסתר. מגילות, המכילות תכנים טנטריים רבים המוכרים בשם "טֵרְמוֹת", הוסתרו במערות ובמקומות אחרים, ונחשפו עם חלוף מאות שנים. לאחר מות לאנגדהרמה התפוררה הממלכה הטיבטית לעשרות ממלכות קטנות. מצב זה נמשך 400 שנה, ובהן הבודהיזם הנזירי של מרכז טיבט חדל להתקיים במשך 200 שנה.
גל הלימודים השני – "סַארְמָה" עריכה
לקראת סוף המאה ה-10 החל גל הבודהיזם השני בטיבט. במהלך המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12 שוב הוזמנו רבי-אמנים שונים מהודו, וטיבטים ביקרו בהודו כדי ללמוד דהרמה. אותה עת הובא השדר החשוב השני מהודו לטיבט על ידי מַארפָּה (1097-1012) ובּרוֹגְמִי לוֹצַאוָוה (1074-993) ("לוצאווה", פירושו מתורגמן), וכך החלו להיווסד אסכולות וג'ריאנה חדשות, כמו קַאג'יוּ וסַאקִייה. רב-האמן ההודי הדגול אַטִישָה (1054-982) הגיע גם לטיבט, ועם תלמידו הטיבטי העיקרי דְרוֹמְטֶנפָּה (1065-1004) ייסד את מסורת הקדאם. הבסיס הלימודי של מסורת הקדאם שימש את גֵ'ה צוֹנְגְקַאפָּה להנחת העקרונות הפילוסופיים היסודיים של אסכולת מהיאנה, שלימים נודעה כ"גֵלוּגְ" (או "גאנדֶן").
כך שוב נפוצו לימודי הבודהיזם בטיבט. תקופה זו ידועה בשם "עידן התרגומים החדשים" (טיבטית: סארמה).
הבודהיזם הטיבטי בחברה המודרנית עריכה
מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 החל המערב להיחשף יותר ויותר לבודהיזם הטיבטי. מסעותיהם של מערביים לטיבט; היחשפותם ללאמות הטיבטיים; ובילוי שנות לימוד ותרגול הבודהיזם תחת הנחייתם – כל אלה חשפו את המערב הן לתרבות הטיבטית בכללותה והן להשגות של הטיבטים לגבי טבע התודעה ותפקודה.
ביקוריהם באירופה ובארצות-הברית החל בשנות ה-70 של הדלאי-לאמה, לאמות טיבטיים ידועים, כמו קַרְמַאפָּה, קַאלוּ רִינְפּוֹצֶ'ה ואחרים, הפיחו השראה ברבים, וכך החל שילוב הבודהיזם הטיבטי במערב והתפשטותו בחברה.
רעיונות שונים, כמו להיות נזיר בודהיסטי, לנהל חיי פרישות או לערוך מסע למקומות נידחים ואקזוטיים בעולם כדי לפתח את התודעה התאימו לבודדים, ורבים טוענים כי רעיונות כאלה איבדו ממשמעותם באופן ניכר לאורח החיים המערבי. הבודהה עצמו לימד, שיש לסגל את הדהרמה למקום ולזמנים שבהם האדם חי. בשנים הראשונות לא הייתה הפרדה בין התרבות הטיבטית לבין הבודהיזם, והדבר גרם לעיתים לבלבול ולחוסר הבנה. בקרב מערביים רבים התגבשו תפיסות שגויות – שמנהגים טיבטיים ולימודי בודהיזם חד הם. הן הטיבטים והן הסינים תרגמו את כתבי הבודהיזם של הודו מסנסקריט לשפתם שלהם, והתאימו את הבודהיזם לצביונם ותרבותם. זהו תהליך טבעי, מאחר שכל גוף או גורם, המופיע במרחב תרבותי מסוים, יהיה חייב להסתגל אליו – אחרת לא ישתלב במרקם וייעלם.
הלימודים במסגרת המערבית עריכה
בטיבט היו שלוש אפשרויות לתרגל בודהיזם; ליטול את נדרי הנזירות; לתרגל כחילוניים; ולהתפתח כיוגים. הנזירים והנזירות חיו בנפרד במנזרים ומילאו אחר חוקי התנהגות קפדניים; החילוניים חיו חיי משפחה רגילים, עבדו לפרנסתם, וניסו לשלב את לימודי הבודהה עם חיי היומיום שלהם; והיוגים חיו מחוץ לנורמות החברתיות, לרוב במערות ועם בני/בנות זוג שונים/שונות, והקדישו את חייהם להתפתחות.
במדינות המערב אין מנזרים רבים. בעבר חיו הגברים והנשים בנפרד, לא מכיוון שיש בלימודי הבודהה התנגדות להנאות הגוף – אלא מפני שלא ניתן היה לקיים יחסי מין בלי שבעקבותיהם יבואו ילדים, ואלה יצמצמו מאוד את הזמן הדרוש לתרגול. שתי קבוצות, שבעבר היו נפרדות – היוגים והחילוניים – התמזגו במערב זו עם זו. בטיבט נאבקו היוגים נגד הממסדים הנזיריים על החסות והתמיכה של הציבור החילוני שעבד, ואף היו צריכים לסמן את עצמם בסימני זיהוי, כמו גלימות לבנות ותסרוקות מוזרות, כדי להתבדל מהנזירים לובשי הגלימות האדומות. במערב, מן הסתם, אין הדבר הכרחי. השימוש בעזרים טקסיים אקזוטיים בתרגול פחת עם התפתחותם של מרכזים בודהיסטיים חילוניים. בתהליך זה, שהחל לפני כשלושה עשורים, נוצרו כמה מאפיינים, המבדילים את מרכזי הבודהיזם הטיבטי במערב מאלה הטיבטיים המסורתיים:
- בדרך כלל הקהילות בעלות אופי וצביון חילוניים.
- הרכב הקהילות: אנשים מערביים.
- מייסדי המרכזים במערב הם בדרך כלל אנשים מערביים, תלמידיהם של לאמות טיבטים מסורתיים.
בודהיזם טיבטי בישראל עריכה
בשנת 1989 נוסדה על ידי קבוצה של ישראלים עמותה בשם "ידידי טיבט בישראל" (יטי"ב). עמותה זו התמקדה בעיקר בסיוע לעם הטיבטי בגלות ובעוררות המודעות הציבורית בישראל לסיפורה של טיבט.
התפתחותו המעשית, של הבודהיזם הטיבטי בישראל החלה בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה. ישראלים, אשר פגשו לאמות טיבטים ולאמות מערביים בעת שהותם בחו"ל, שבו לישראל והקימו בשמם קבוצות ומרכזי מדיטציה. עם הזמן התפתחו קהילות, והן משכו מתעניינים נוספים. במקביל תורגמה לעברית יותר ויותר ספרות בודהיסטית מאת מגוון מחברים ומורים. ביקוריו של הדלאי לאמה בישראל זכו לפופולריות רבה ועוררו עניין ציבורי רחב בגורל העם הטיבטי ובתרבותו, ובעקבות זאת גם גברה המודעות לבודהיזם הטיבטי.
לאמות ידועים ומורים מהאסכולות הידועות של הבודהיזם הטיבטי מבקרים כיום בשכיחות את קבוצותיהם ומרכזיהם בישראל. חלקם נותנים הרצאות פומביות בערים הגדולות ומנחים קורסים וסדנאות.
בישראל קיימים כיום עשרות מרכזים בודהיסטיים וקבוצות, והם מייצגים כל אחד משלושת הזרמים המרכזיים בבודהיזם: טהרוואדה, מהאיאנה ו-וג'ריאנה. העמותות המאגדות קבוצות אלה, אינן פועלות למטרות רווח, אלא מבוססות על שיטת ה"דאנה" הבודהיסטית, לפיה התשלום אופציונאלי. כל אדם החפץ ללמוד בודהיזם בישראל ולתרגלו יוכל כיום לבחור קבוצה המזוהה עם אחת משלוש דרכי הלימוד.
קלאסיקה בודהיסטית בישראל עריכה
בשנת 2007, הקימה לאמה דבורה את "מרכז רוחני ערבה" במושב צופר. המרכז ידוע כיום כ-"אוום – מרכז רוחני בינלאומי לשלום".
קבוצת תלמידי דהרמה אשר לומדים בהנחיתה של המורה ד"ר דבורה צביאלי. במסגרת הקבוצה זו מתקיימים קורסים וסדנאות שבועיים ברחבי ישראל, במפגשים ישירים עם המורה ודרך האינטרנט. לימוד כל הקורסים והסדנאות נעשה בעברית, הוא ללא כל תשלום, ופתוח לכל. מטרת הקורסים והסדנאות היא לפתח לימוד מעמיק ולקדם דרכים לשלב את החוכמה, התובנות והאימון הבודהיסטי בחיי יומיום בסביבה המודרנית המערבית ובמגוון תחומי העיסוק המרכיבים את עולמנו. מטרתם המיידית היא לתרום לאושרנו ולאושרם של הסובבים אותנו באמצעות התנסות אישית בהשקפת העולם הבודהיסטית. מטרתם האולטימטיבית היא להביא להארה.
הלימוד אותנטי ומבוסס ברובו על קורסים של המכון ללימודי אסיה הקלסיים ACI מייסודו של גשה מייקל רואץ' וכן קורסים שניתנו על ידי המורים של Diamond Mountain, אוניברסיטה בודהיסטית באריזונה, ארצות הברית, ומוריה השונים של לאמה דבורה-הלה צביאלי, ביניהם קן רינפוצ'ה גשה לובסנג תרצ'ין שהיה ראש מנזר סרה מיי, גשה מייקל רואץ', לאמה קריסטי מקנאלי, לאמה ארט אנגל, לאמה זופה רינפוצ'ה, ומורים נוספים. על מנת להשלים תואר גשה במנזרים הבודהיסטים הטיבטיים יש צורך בלימוד ותרגול של כעשרים שנה, תוך השלמת הלימוד של חמשת הספרים הגדולים: "שלמות החוכמה" (פראג'נה פאראמיטה), " דרך האמצע" (מדייאמיקה), "החוכמה הגבוהה" (אבהידהרמה), אתיקה בודהיסטית (וינאיה), ולוגיקה ותפיסה תקפה (פראמנה). חומרים נוספים כלולים במסורת של "הדרך המדורגת להארה" (לאם-רים), שכוללת את כל הנ"ל בצורה תמציתית וערוכה לתרגול, וכן במסורת של "פיתוח הלב הטוב" - הלו ג'ונג. תוכנית הקורסים של ACI כוללת את כל נושאים הנ"ל, ערוכים בצורה ברורה ונגישה לקורא המערבי, וזאת תוך הקפדה יתרה על האותנטיות של החומר, תוך הצמדות למקורות העתיקים בסנסקריט וטיבטית, ותוך נאמנות למסורת שבעל פה מפי מורי השושלת, שהועברה בשושלת בלתי מקוטעת מאז ימי הבודהה.
כל הלימודים בישראל מבוססים על-פי הנחיה ותרגום לעברית של לאמה דבורה-הלה צביאלי, הקורסים כוללים הקלטות של שיעורים ומלווים בחומרי קריאה מתורגמים לעברית של הטקסט המקורי. הלימוד מתאפשר בזכות סיועם של תלמידי קלאסיקה בודהיסטית בישראל. כל השיעורים מוקלטים, לאפשר את לימוד הקורסים בלמידה עצמית על ידי שימוש בחומר כתוב. לימודיה של לאמה דבורה-הלה זמינים לכל ומאפשרים לכל אדם, בכל מקום בעולם לרכוש השכלה בודהיסטית מעמיקה על פי הקצב האישי והמחויבות האישית שלו.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- דלאי לאמה, עקרונות הבודהיזם הטיבטי, הוצאת פראג (עברית)
- דלאי לאמה, חירות בגלות, הוצאת מודן (עברית)
- דלאי לאמה, הדרך אל החירות, הוצאת מודן (עברית)
- לאמה אולה נידהל, גילוי דרך היהלום, הוצאת דרך היהלום, 2001 (עברית)
- לאמה אולה נידהל, רוכב על הטיגריס, הוצאת דרך היהלום, 2003 (עברית)
- לאמה אולה נידהל, שש הפעולות המשחררות, הוצאת דרך היהלום, 2002 (עברית)
- לאמה אולה נידהל, החותם הכביר, הוצאת דרך היהלום, 2005 (עברית)
- סטפן הודג', בודהיזם טיבטי (עברית)
קישורים חיצוניים עריכה
- בודהיזם דרך היהלום - אתר ישראלי המייצג את הסגנון החילוני והיוגי של זרם הווג'ריאנה בבודהיזם הטיבטי
- ידידי הדהרמה - אתר ישראלי המזוהה עם מסורת המהיאנה של הבודהיזם הטיבטי
- ראנג'ונג ישה גומדה ישראל (אורכב 19.05.2007 בארכיון Wayback Machine) - אתר של מרכז ישראלי בודהיסטי ללימוד ותרגול זרם הוג'ריאנה של הבודהיזם הטיבטי.
- התפתחות הדת בטיבט
- קלאסיקה בודהיסטית בישראל - אתר ישראלי של קורסים, הקלטות של שיעורים וחומרי קריאה מתורגמים לעברית של טקסט המקור של הבודהיזם הטיבטי
- בודהיזם טיבטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)