בוכרה

עיר באוזבקיסטן

בּוּכָרָהאוזבקית: Бухоро/Buxoro; ברוסית: Бухара; בפרסית: بُخارا, תעתיק מדויק: בֹּח'ארא) היא אחת הערים הגדולות באוזבקיסטן ובירת המחוז הקרוי על שמה בדרום-מרכז המדינה. העיר שוכנת על גדות הנהר זראפשאן כ-440 ק"מ דרום-מערבית לבירה טשקנט ובקרבת הגבול עם טורקמניסטן. פירוש השם הוא ככל הנראה "מנזר", או "מקום של עושר טוב", לעיר יש כינויים רבים. על פי אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2023 אוכלוסיית העיר מנתה 289,189 בני אדם.

בּוּכָרָה
Buxoro
קו הרקיע של בוכרה
קו הרקיע של בוכרה
מדינה אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן
מחוז בוכרה
ראש העיר אוטקיר ג'ומייב
תאריך ייסוד בערך 500 לפנה"ס
שטח 104.7 קמ"ר
גובה 225 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 289,189[1] (1 בינואר 2023)
 ‑ צפיפות 2,762 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2023)
קואורדינטות 39°46′00″N 64°26′00″E / 39.7666666666667°N 64.4333333333333°E / 39.7666666666667; 64.4333333333333
אזור זמן UTC +5
אתר העיר
אתר מורשת עולמית
המרכז ההיסטורי של בוכרה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 2, 4, 6
שטח האתר 39.4 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים

אזור בוכרה היה במשך תקופה ארוכה חלק מאימפריות פרסיות, ובמהלך ההיסטוריה הייתה בוכרה אחד ממרכזי התרבות האיראנית, כאשר האתרים הארכאולוגיים והאדריכליים שבה הם מעמודי התווך של ההיסטוריה והאמנות הפרסית. אולם מוצא התושבים הוא מהגירה פרהיסטורית של עמים הודו-ארים למקום מאזורים שמצפון-מערב לתת-היבשת ההודית.

היסטוריה עריכה

 
הכניסה לארמון האמיר בבוכרה

בוכרה היא אחת הערים העתיקות ביותר באוזבקיסטן, ולה ערך רב בעיצוב התרבות האזורית לאורך ההיסטוריה כולה. חפירות ארכאולוגיות גילו 20 מטרים של שכבות תרבותיות בהם נחפרו בתים, מבנים ציבוריים, תכשיטים וכלים שמתוארכים עד 2,500 שנה לפני זמננו, ולכן גילה המוערך של בוכרה הוא כ-2,500 שנה.

בשל היותה מרכז חשוב הייתה בוכרה מטרת כיבוש לאימפריות רבות שבאו ונעלמו במהלך ההיסטוריה של האזור ושהשפיעו עליה רבות. אלכסנדר מוקדון, שכבש את האזור, השאיר את חותמו בעיצוב מבנים בסגנון ייחודי שלא היה קיים לפני כן. האדריכלות והמנהגים החדשים השתנו בהתאם.

לאורך האלף הראשון לספירה שכנה העיר על דרך המשי וסוחרים רבים מסין, הודו ואיראן עברו דרכה וסחרו בשווקיה הרבים.

במהלך המאה השביעית, עם הגעתם של הערבים, התפשט האסלאם בבוכרה. בעיר החלו להיבנות מסגדים ומדרסות. במשך אלף השנים הבאות הארכיטקטורה השלטת הייתה דמוית כיפות עגולות אשר נבנו על ידי מיטב האדריכלים המוסלמים באותן תקופות.

בתקופה זו שלטו בעיר עמים שונים, ביניהם הקרא-ח'אנים, המונגולים, השושלת הטימורית, אמירות בוכרה שנקראה על שם העיר, ושנשלטה בפועל על ידי האימפריה הרוסית בסוף המאה ה-19.[2]

המאה ה-20 עריכה

בוכרה וסמרקנד (העיר השלישית בגודלה באוזבקיסטן) מהוות יחדיו את שני המרכזים העיקריים של התרבות וההיסטוריה הטג'יקית. עובדה זו מצביעה ככל הנראה על הסיבה העיקרית לכך שמרבית אוכלוסיית בוכרה מהווה טג'יקים שלרוב דוברים טג'יקית כשפת אם.

במהלך השלטון הסובייטי סופחו שתי הערים לרפובליקה הסובייטית של אוזבקיסטן, למרות מחאותיהם של הטג'יקים. מאז מופעלת בידי שלטונות אוזבקיסטן תוכנית קשוחה להתבוללות והטמעה תרבותית של הטג'יקים במדינה.

בוכרה היא גם ביתה של קהילה יהודית גדולה שאבותיה התיישבו במקום עוד בתקופת השלטון הרומי. המונח "יהדות בוכרה" משמש לעיתים לתיאור כל יהדות מרכז אסיה. מעקב אחר שושלת היוחסין של מרביתם, מגלה כי מקור אבות אבותיהם הוא בבוכרה.

אתרים עריכה

המרכז ההיסטורי של בוכרה הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. שוכנים בו מסגדים ומדרשות (בתי-ספר) רבים. בכיכר המרכזית נמצא פסלו של החכם נאסר א-דין, בתמונתו המסורתית: רוכב על חמור כשהוא רכוב הפוך ואוחז בזנב.

ערים תאומות עריכה

גלריה עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de
  2. ^ "World History Maps & Timelines". GeaCron (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-07-14.