בולוואר פריפריק
בולוואר פריפריק (צרפתית Boulevard Périphérique - "השדרה ההיקפית") הוא כביש הטבעת של העיר פריז, בירת צרפת.
 | |
 | |
| הכביש סמוך לפורט דה לה מיאה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כינוי |
"בולוואר פריפריק" (Boulevard périphérique) לעיתים בקיצור "לה פריפ" (le périph) |
| על שם |
פריז  |
| ציר | כביש היקפי |
| כביש מהיר | לכל אורכו |
| אורך | 35.04 ק"מ |
| רוחב |
40 מ' |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | 1956–הווה (כ־68 שנים) |
| מיקום | |
| ערים ראשיות | פריז |
| כבישים מסתעפים |
כביש מהיר A1 |
| קואורדינטות | 48°49′35″N 2°23′20″E / 48.826508°N 2.388947°E |
   | |
  | |
היסטוריה עריכה
סלילת הכביש החלה בשנת 1956 לאורך תוואי הביצורים העתיק של העיר שנהרס באופן סופי בשנות ה-20 של המאה ה-20, והיא הושלמה ב-25 באפריל 1973. תכתיבי השטח הביאו להקמת כביש עם שוליים צרים למדי וללא נתיבי חירום כמעט לכל אורכו. הכביש היה עד מהרה לעמוס בכבישי צרפת.
מאפיינים עריכה
אורכו של הכביש עומד על 35.04 ק"מ ואף שהמהירות המרבית המותרת בו היא 80 קמ"ש בלבד, הוא מוגדר ככביש מהיר לכל אורכו. לאורך רובו של הכביש נסללו בו ארבעה נתיבים בכל מסלול, אך מספרם נע בין שניים לחמישה. בולוואר פריפריק ייחודי בכך שזכות הקדימה בו נתונה לכלי רכב המשתלבים אליו (לפי הכלל של זכות קדימה לרכב המגיע מימין), ולא לאלה שכבר נעים בו.
הכביש עוקב במידה רבה אחר הגבול המוניציפלי של העיר פריז, אשר חורג אל מחוץ לו רק בשלושה מקומות - ביער בולון, ביער ונסן ובסמוך למנחת המסוקים של העיר.
מאחר שתוואי הכביש הוא כשל מעגל מלא, נהוג לנקוב בכיוונים לאורכו תוך הבחנה בין "המסלול הפנימי" (périphérique intérieur), הנמצא בצד הקרוב למרכז העיר ואשר בו נעה התנועה עם כיוון השעון, ובין "המסלול החיצוני" (périphérique extérieur) הקרוב אל הפרברים ובו התנועה מתקדמת נגד כיוון השעון. ההבחנה בין שני המסלולים נעשית גם באמצעות צבעים שונים על שילוט המרחקים - קו תחתי אדום מתחת לספרות המרחק במסלול הפנימי וכחול בשילוט במסלול החיצוני. במקביל נעשה לעיתים שימוש גם ברוחות השמיים. המרחקים לאורכו של הכביש נספרים עם כיוון השעון החל במחלף "שער ברסי" (Porte de Bercy) שבצידה הדרום-מזרחי של העיר. לאורך הכביש 34 יציאות המכונות כמעט ללא יוצא מן הכלל על שמם של שערי פריז (Les Portes de Paris). הכביש נפגש עם חמישה כבישים מהירים היוצאים מפריז (A1 המוביל צפונה, A3 ו-A4 המובילים מזרחה, A6 המוביל לליון ולדרום ו-A13 המוביל לנורמנדי).
לאורך מחצית מאורכו גבוה תוואי הכביש מסביבתו וכ-40% ממנו משוקעים ביחס לה. רק עשירית ממנו, כ-3 ק"מ, נמצאת במפלס זהה לסביבת הכביש. חלק מהתוואי המשוקע מקורה בגג, במיוחד בסמוך ליער בולון וליער ונסן. הכביש חוצה את נהר הסן על גבי שני גשרים - על גבי גשר אמון (Pont amont) דרומית-מזרחית לעיר ועל גשר אוואל (Pont aval) דרומית-מערבית לה.
בקרה ובטיחות עריכה
לאורך הכביש 99 מצלמות תנועה וכן 166 עמדות קריאה לעזרה הממוקמות במרחקים של 250 עד 500 מטר זו מזו[1]. עמדות אלה משמשות 7,000 פניות בשנה. בכל פרק זמן נתון מפטרלות ארבע עד שמונה ניידות משטרה לאורך הכביש. 750 טבעות מגנטיות המרוכזות ב-199 אתרים, שולבו באספלט לאורך הכביש ואלה מעבירות דיווח שוטף אודות עומסי התנועה.
ביקורת עריכה
למרות חשיבותו המכרעת לתחבורה בפריז, זכה הכביש לביקורת נוקבת תוך שנטען כי הוא הקים חיץ בין העיר לפרבריה, וכי הוא משמש כקו גבול חברתי, תרבותי וכלכלי. תפקידו של הכביש כקו שבר בא לידי ביטוי בביטוי הרווח בעיר: "בצידו האחר של הפריפ'" ("de l'autre côté du périph") ככינוי נרדף לפרברי העיר. במטרה להילחם בדימוי שלילי זה של הכביש, מנסות הרשויות להקים מעברים ושטחים ירוקים במקומות בהם הכביש מקורה, במטרה לחבר בין שני צדדיו וליצור ביניהם המשכיות.
כבישים היקפיים נוספים עריכה
כביש מהיר A86 משמש ככביש טבעת נוסף לעיר המקיף את הפריפריק מעבר לו (במפה בשחור). כביש A86 שוכן במרחק של כ-5 עד 7 ק"מ מהבולוואר פריפיק, ואורכו 78 ק"מ, המכסים 90% מהתוואי המעגלי סביב העיר. מעבר ל-A86 שוכן ציר "פרנסיליין" (Francilienne). ציר זה המורכב ממספר כבישים (במפה בכחול), ובראש וראשונה מכביש מהיר A104, המקיפים את העיר במרחק של 30 עד 40 ק"מ ממרכזה. גם כביש זה אינו שלם וחלקו המערבי טרם נסלל. עוד מקובל המינוח "(כביש) ההיקף הגדול של פריז" (Grand contournement de Paris) המתייחס למספר כבישים מהירים ובין עירוניים המקיפים את העיר במרחק של 80 עד 220 ק"מ ממנה (במפה בכחול כהה). השלמתו של ציר זה תתרחש בעתיד הרחוק למדי.
קישורים חיצוניים עריכה
- מנהל התחבורה של העיר פריז
- תמונות מהכביש
- סופי לובטון, פרברי פריז: שטח הפקר, מסע אחר