ביזה
ביזה היא לקיחת רכוש שבעליו עזבו את המקום או חסרים יכולת להתנגד. פעולה זו נפוצה בעיקר בימי מלחמה ובימי אסונות הגורמים לאנארכיה זמנית, כגון - רעידת אדמה או פיגוע טרור המוני. בתנ"ך מכונה כל לקיחת שלל "ביזה".
ביזה בזמני מלחמה עריכה
שני סוגים של ביזה עשויים להתבצע בזמן מלחמה: ביזה שנערכת על ידי צבאות, וביזה שנערכת על ידי אזרחים שמנצלים את מצב השלטון הרופף כדי לבזוז רכוש. ביזה צבאית עשויה להיות מאורגנת, כלומר - מבוצעת על ידי כלל החיילים על פי הוראות מלמעלה, או בלתי מאורגנת, ומתבצעת על ידי חיילים בודדים במטרה להשיג רווח אישי. ביזה משני הסוגים הייתה נפוצה מימי קדם ועד למאות האחרונות, כשהייתה נחשבת למעשה לגיטימי בזמן מלחמה. במספר מקומות בתנ"ך ניתן לראות כי הביזה הייתה נאספת ומחולקת על פי כללים ידועים. דוד המלך אף קבע כלל מנחה - השלל מתחלק בין הכוח הלוחם לכוח העורפי:
אֵת אֲשֶׁר-נָתַן ה' לָנוּ, וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ, וַיִּתֵּן אֶת-הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ, בְּיָדֵנוּ. וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם, לַדָּבָר הַזֶּה: כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים--יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ: וַיְהִי, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט, לְיִשְׂרָאֵל, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.
על פי המשפט הבינלאומי ואמנת ז'נבה, אסורה הביזה, למעט רכוש ממלכתי שלקיחתו מותרת כשלל מלחמה. עם זאת, ביזה בלתי מאורגנת היא תופעה המתרחשת כמעט בכל מלחמה, גם בידי צבאות של מדינות דמוקרטיות. גם ביזה מאורגנת לא נעלמה מן העולם. לדוגמה - ביזת יצירות אמנות בידי הנאצים בתקופת הרייך השלישי, או בזמן מלחמת המפרץ הראשונה אז נבזזה כווית באופן מאורגן על ידי כוחות עיראקיים.
ביזה בצה"ל עריכה
בצה"ל אסורה הביזה בפקודות מטכ"ל, על פי כללי המשפט הבינלאומי. סעיף 74 לחוק השיפוט הצבאי קובע כי: ”חייל שבז ביזה, או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה, דינו - מאסר עשר שנים”. עונש על ביזה חמור הרבה יותר מעונש על גנבה רגילה, שדינה שנתיים בלבד. ואולם השופטים הצבאיים נוטים להקל בדין ואינם נוהגים לגזור יותר מאשר חמישה חודשי מאסר בפועל. מקרי ביזה שהתרחשו במהלך מבצע חומת מגן עוררו ביקורת ציבורית[1][2].
ביזה בזמני אסונות עריכה
מקרי ביזה עשויים להתרחש כמעט בכל אירוע הגורם להתרופפות זמנית של הסדר באזור מסוים, כמו בעת סופה או רעידת אדמה, אך גם בעת התרחשות מהומות ופיגועי טרור. כדי להילחם בתופעות כאלה ננקטת בדרך כלל יד קשה על ידי הרשויות כנגד בוזזים, עם נוכחות רבה של כוחות משטרה או צבא במקומות המועדים לביזה. במדינות מסוימות הותר לכוחות השיטור לירות בבוזזים, כגון בניו אורלינס, בזמן אסון הוריקן קתרינה.
על הביזה אחראים בדרך כלל עבריינים אך עשויים להצטרף אליה גם אנשים מן השורה, תוך שהם נותנים לגיטימציה למעשיהם מסיבות שונות, כגון פיצוי על רכוש אישי שאבד ומחשבה שאחרים ממילא יבזזו את הרכוש או שהוא ממילא ייהרס. לעיתים מתבצעת ביזה לצורכי הישרדות - איסוף של דברים חיוניים כמו מזון, תרופות ודלק. ביזה כזאת עשויה להתבצע אף בצורה מאורגנת, על ידי הרשויות.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- אדם רז, ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות, הוצאת כרמל, 2021
קישורים חיצוניים עריכה
- משה דרורי, המלחמה ושללה, מהמקרא ועד ימינו, באתר "דעת"
- זה התחיל בשק סוכר, באתר גלובס, 28 באוגוסט 2002
ביזה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ עמוס הראל ועתי"ם, חודש מאסר לחייל שבזז כסף בג'נין, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2002
- ^ הרב לאו: יש לעקור מן השורש מעשי ביזה שנעשו בצה"ל, באתר ערוץ 7, 25 באוגוסט 2002