ביקורת התבונה הטהורה

ספר מאת עמנואל קאנט

ביקורת התבונה הטהורהגרמנית: Kritik der reinen Vernunft) הוא ספר העוסק בתורת ההכרה שנכתב על ידי עמנואל קאנט בשנת 1781 ויצא במהדורה שנייה בשנת 1787. הספר נחשב לאחת העבודות הפילוסופיות החשובות ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה. הספר נקרא גם "הביקורת הראשונה", כשבאים אחריו "ביקורת התבונה המעשית" (1788) ו"ביקורת כוח השיפוט" (1790). בהקדמה למהדורה הראשונה קאנט מסביר למה התכוון במילים ביקורת התבונה הטהורה: "אין כוונתי לביקורת הספרים והשיטות, אלא לביקורת כושר-התבונה בכלל מבחינת כל ההכרות כולן, שאליהן הוא יכול לחתור בלי שיהא תלוי בניסיון בכלל".[1]

ביקורת התבונה הטהורה
Kritik der reinen Vernunft
מידע כללי
מאת עמנואל קאנט
שפת המקור גרמנית
סוגה פילוסופיה
נושא קאנטיאניזם, תורת ההכרה, מטאפיזיקה, transcendental philosophy עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1781
מספר עמודים מהדורה ראשונה - 439
מהדורה שנייה - 654
הוצאה בעברית
הוצאה מהדורה ראשונה - מוסד ביאליק
מהדורה שנייה - הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך מהדורה ראשונה - 1954
מהדורה שנייה - 2013
תרגום מהדורה ראשונה - שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך
מהדורה שנייה - ירמיהו יובל
סדרה
הספר הבא ביקורת התבונה המעשית, הקדמות לכל מטפיזיקה בעתיד עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003542309, 002060930, 001808100
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עמנואל קאנט
Immanuel Kant
Immanuel Kant
אנשים
ג'ורג' ברקלירנה דקארטיוהאן גוטליב פיכטהפרידריך היינריך יעקביגאורג וילהלם פרידריך הגלדייוויד יוםארתור שופנהאוארברוך שפינוזה
עבודות חשובות
ביקורת התבונה הטהורהההקדמותמהי נאורות?הנחת יסוד למטפיזיקה של המידותביקורת התבונה המעשיתביקורת כוח השיפוטהדת בגבולות התבונה בלבדמטפיזיקה של המידותלשלום הנצחי
קאנטיאניזם ואתיקה קאנטיאנית
אידיאליזם טרנסצנדנטליפילוסופיה ביקורתיתסכמהאפריורי ואפוסטריוריאנליטי וסינתטינואומנההדבר כשלעצמוקטגוריותהצו הקטגוריצו היפותטימקסימה"ממלכת התכליות"אפרצפציה טרנסצנדנטליתאסתטיקה טרנסצנדנטלית
נושאים קרובים
אידיאליזם גרמנינאו-קאנטיאניזם

לפני קאנט, מקובל היה לומר שידע אפריורי חייב להיות מנתח (אנליטי), כלומר שהנשוא (הפרדיקט) כלול כבר בנושא ולכן נכונות המשפט אינה תלויה בניסיון (לדוגמה, "רווק הוא גבר לא נשוי", או "אדם חכם הוא חכם"). המשפט הוא מנתח כי הוא מגיע רק על ידי ניתוח של הנושא. מקובל היה לחשוב שכל המשפטים אפריורי כולם מסוג זה: בכולם נשואים הכלולים כבר בנושא המשפט. במצב כזה, לנסות ולהפריך משפט אפריורי (לדוגמה "אדם חכם הוא חכם" או "אדם חכם איננו חכם") יוביל פשוט לסתירה. לכן היה נהוג לחשוב שחוק הסתירה מספיק כדי לבנות את הידע האפריורי.[2]

לפני זמנו של קאנט, הבדילו רוב הפילוסופים בין שני סוגי משפטים:

  1. משפטים מרכיבים - משפטים המבוססים על הרכבה או על חיבור של שתי עובדות ניסיוניות שונות ולכן הם אפוסטריורי. לדוגמה: "מכתשי הירח ניתנים לצפייה גם לאחר רדת החשיכה".
  2. משפטים מנתחים - משפטים המבוססים אך ורק על ניתוח של הנושא ללא שימוש בניסיון ולכן הם אפריורי. לדוגמה: "קו ישר הוא ישר".

קאנט איננו מסופק ממסקנות אלו וסבור שקיימים גם משפטים מרכיבים אפריורי, כמו משפטי המתמטיקה לדוגמה.[3] כך או כך, מטרתו של קאנט ב"ביקורת" היא למצוא את כל אותם משפטים מרכיבים אפריורי, ובכך להבין מחדש את המטפיזיקה, את המתמטיקה ובעיקר את המדע הפיזיקלי.

דחייתו של קאנט את האמפיריציזם של יום עריכה

 
עמנואל קאנט

דוד יום קיבל את התפישה הכללית של הרציונליזם בדבר הכרה אפריורית. ובכל זאת, לאחר בחינה מדוקדקת, גילה יום כי מספר משפטים הנחשבים מנתחים, במיוחד אלו הקשורים לסיבה ותוצאה, הם למעשה מרכיבים (כלומר ניתוח של הנושא לא יוביל אל הנשוא). לכן משפטים אלו מסתמכים אך ורק על הניסיון והם אפוסטריורי. לפני יום, רציונליסטים טענו שהתוצאה ניתנת להסקה מתוך הסיבה, יום טען כנגדם שהיא איננה ניתנת להסקה ואנו מבצעים הסקה זאת מתוך הרגל בלבד. לדוגמה: אם אנו רואים יום אחרי יום את זריחת השמש ולאחריה את האבן מתחממת. אנו רגילים להסיק שהתחממות האבן היא תוצאה של חום השמש. יום יטען כנגדנו שאין לנו כל סיבה הגיונית להניח זאת וההסקה היא למעשה רק הסקה אינדוקטיבית המבוססת על ההרגל בלבד. קאנט, שתפיסתו התפתחה בצל הרציונליזם, הושפע עמוקות על ידי הספקנות של יום. קאנט מודה בעצמו: "רמזו של דוד יום הוא שעוררני ... מהתרדמת הדוגמטית, ונתן כיוון חדש לגמרי למחקרי בשדה הפילוסופיה".[4] בשנת 1781 ולאחר 12 שנות עבודה, יצא לבסוף הספר במהדורתו הראשונה במטרה לענות על שאלות אלו.

לדעתו של קאנט, הספקנות של יום טמונה בכך שחשב שכל המושגים הם השתקפויות של ניסיון חושי בלבד. הבעיה שיום זיהה היא שאת הסיבתיות לא ניתן לגזור מתוך הניסיון לבדו: הניסיון מראה רק שמאורע קרה "לאחר" מאורע אחר, לא שהוא נגרם "בשל" מאורע אחר. בפרק VI (תפקידה הכללי של התבונה הטהורה) שבמבוא ל"ביקורת התבונה הטהורה", מסביר קאנט שיום נעצר בספקנות כשנתקל בטענה כי משפט מרכיב לעולם איננו אפריורי. מטרתו של קאנט היא למצוא דרך לגזור את יחס הסיבה-והמסובב בלי להסתמך על מידע אמפירי. קאנט דוחה ניסיון לפתור את הבעיה על ידי ניתוח מושגי. במקום זאת, קאנט טוען שהכרחי להשתמש במתודה מרכיבה, למצוא משפטים מרכיבים אפריורי.[5] אך מתוך עמדה זו עולה בעיה חדשה: כיצד יכולים להיות לנו משפטים מרכיבים שאינם מתבססים על חקר ותצפית אמפירית? כלומר: משפטים מרכיבים אפריורי, כיצד הם באפשר? זוהי השאלה המרכזית שאותה באה "ביקורת התבונה הטהורה" לפתור.

משפטים מרכיבים אפריורי - המהפכה הקופרניקאית עריכה

קאנט טוען שקיימים משפטים אפריוריים מרכיבים, כדוגמת היחס שבין סיבה למסובב (לדוגמה המשפט "לכל תוצאה יש סיבה"). כדי להראות את קיומם האפריורי של טענות אלו פונה קאנט אל המתמטיקה (וביחוד אל האריתמטיקה והגאומטריה האוקלידית). הוא טוען שהמשפטים שאנו מוצאים הן בגאומטריה הן בפיזיקה הניוטונית הם מרכיבים. קאנט משתמש בדוגמה של 7 + 5 = 12. ניתוח של מושג החיבור, המושג 5 או המושג 7 לא מוביל אל המושג 12, ונדרשת הסתכלות מרכיבה כדי לחבר (או להרכיב) בין שני צידי השיויון. קאנט מגיע למסקנה שכל המתמטיקה הטהורה מורכבת ממשפטים מרכיבים וגם אפריוריים. לאחר שהראה את קיומם העקרוני של משפטים מסוג זה, פונה קאנט ושואל: כיצד זה אפשרי? כיצד המתמטיקה הטהורה באפשר? מתוך העקרונות העומדים מאחורי המתמטיקה, כך קיווה קאנט, יהיה ניתן לבסס מתוך הריסותיו של יום גם את קיומה של המטאפיזיקה (שכולה מורכבת מטענות מרכיבות-אפריורי) כמדע אמיתי.

לכן, קאנט הציע בסיס חדש למטאפיזיקה. עד כה הניחו יום והאמפרציסטים כי חושינו "מצלמים" את העולם, ובעזרת תצפית או ניתוח נוכל לגלות את חוקיו של העולם כפי שהוא. המהפכה שהוביל קאנט היא במחשבה על היפוך היוצרות. קאנט החליט להכניס את כושרי ההכרה לתפקיד אקטיבי יותר בבניית המושגים ובקביעת גבולות הידע. בהקדמה למהדורה השנייה של הביקורת, השווה קאנט את הפילוסופיה הביקורתית שלו למהפכה של קופרניקוס באסטרונומיה. קאנט כותב:

"עד עתה מקובל היה שכל הכרותינו חייבות לכוון את עצמן לפי המושאים. אולם, כל הניסויים לקבוע אודותיהם משהו אפריורי על ידי מושגים... היו ניסויי שווא. הבא איפוא ננסה פעם אחת ... כשנניח, כי המושאים חייבים לכוון עצמם לפי הכרתנו. ... לפנינו כאן מה שאירע למחשבותיו הראשונות של קופרניקוס; לאחר שההנחה, שכל צבא השמים מתנועע סביב למסתכל, לא הביאה לידי התקדמות בהסברת התנועות של גרמי השמים, ניסה, אולי יצלח הדבר יותר, אם נניח כי המסתכל מסתובב ואילו הכוכבים שרויים במנוחה. המטפיזיקה צריכה, בעניין ההסכלות במושאים, לנסות לילך בדרך דומה."[6]

במקום שמושאינו יתעצבו על פי הטבע, הטבע יתעצב על פי מושגינו הבסיסיים. בעזרת ניסויי מחשבה הראה קאנט כיצד החלל והזמן הם מושגים אפריוריים של ההכרה (אידיאלים טרנסצנדנטליים) המבססים הן את המתמטיקה (ובכך היא באפשר) והן את משפטי הניסיון (ובכך אפשרית גם הפיזיקה, כמדע החוקר את התופעות). כלומר, הטבע מוגבל לחלל והזמן על ידי ההכרה האנושית. יתר על כן, קאנט הראה שיחסים כמו סיבה ומסובב גם הם הכרתיים (כלומר מרכיבים אפריורי) ותפקידם לכונן את המדע הניסיוני. למרכיבים ויחסים אלו (כמו היחס בין סיבה ומסובב) המכוננים את הניסיון ונותנים לו תוקף אובייקטיבי, קרא קאנט קטגוריות שכליות. כך, תפקידה של המטאפיזיקה כמדע היא לא לעבור את גבולות הקטגוריות והניסיון אלא לבחון את גבולות אלה ולאפיין אותן. המוח האנושי לעולם אינו יכול לעבור את גבולות החלל והזמן או את גבולות מושג הסיבתיות, כלומר גבולות הניסיון.

תורתו של קאנט - אידיאליזם טרנסצנדנטלי עריכה

 
עמנואל קאנט מרצה בפני קצינים רוסיים. I. Soyockina / V. Gracov, מוזיאון קאנט בקלינינגרד
  ערך מורחב – אידיאליזם טרנסצנדנטלי

לתורתו קרא קאנט "אידיאליזם טרנסצנדנטלי". קאנט הבדיל פעמים רבות את תורתו מהאידיאליזם של ברקלי. דבר אחד, אומר קאנט, הוא לטעון אמנם שהפנומנה (עולם התופעות) תלויה בתנאים הכרתיים כמו החלל והזמן, אך דבר אחר לטעון לתורה שבה חיינו הם אוסף של דימויים שקריים שבמוחנו. כך מתאר קאנט את תורתו:

"... מחאתי כנגד כל מי שמייחס לי אידיאליזם היא חותכת ובהירה... שהרי אם כיניתי בעצמי את תורתי זו בשם 'אידיאליזם טרנסצנדנטלי', לא ייפיתי בזה את כוחו של משהו להחליפו באידיאליזם הנסיוני של דקארט ... או באידיאליזם המסתורי וההוזה של ברקלי... שכן תורתי זו המכונה בשם אידיאליזם, אינה נוגעת למציאות הדברים (שהטלת ספק בהם הוא אידיאליזם במשמעות המקובלת), כי מעולם לא עלה על דעתי להטיל ספק בה, אלא נוגעת רק בדימוי החושני של הדברים... הראיתי רק זה: שאין הם דברים (אלא אופני דימוי בלבד) אף לא תכונות השייכות לדברים-כשהם-לעצמם." (הקדמות, עמ' 65)

לתפיסתו של קאנט, הסתכלויות אפריורי ומושגים יוצרים משפטים אפריוריים, שיוצרים את המסגרת למשפטים האפוסטריוריים. כך, האמין קאנט שסיבתיות היא עקרון מושגי מארגן הנכפה על הטבע. כך קיבל הטבע משמעות חדשה, של סך התופעות המתחברות יחד באחדות מרכיבה על פי עקרונות אפריורי. במילים אחרות, החלל והזמן הם צורות התפיסה (או החושניות), והסיבתיות (יחד עם כל הקטגוריות) היא צורה של הידע המדעי (השכלי).

דברים "כשהם-לעצמם" (כלומר "הדבר-כשהוא-לעצמו") אינם ניתנים לידיעה. כדי שמשהו יהפך לאובייקט בשכלנו, עליו להיות בניסיון, והניסיון נבנה בשיתוף עם מוחנו. התבוננות במציאות תמיד תעשה מתוך צורת הסתכלות מסוימת (חלל וזמן), מתוך מושגים שכליים מסוימים (קטגוריות) ומתוך מתודה מסוימת (עיקרי השכל הטהור). לכן הניסיון יהא יראה לעולם כתופעה בלבד ולעולם לא כפי-שהוא-לעצמו.

תוכן הספר עריכה

לתבונה האנושית יש גורל מיוחד בסוג אחד של הכרותיה: מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק אותן, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן, כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית.

המשפט הפותח של "ביקורת התבונה הטהורה" לעמנואל קאנט[7][8]

"ביקורת התבונה הטהורה" מאורגנת סביב מספר חלוקות בסיסיות. לאחר שתי ההקדמות (הקדמה למהדורה הראשונה של 1781 והשנייה של 1787) והמבוא, הספר מחולק לתורת-היסודות, ותורת-המתודה:

תורת-היסודות מכילה את כל התוצרים אפריורי של המוח, והשימושים הנכונים והלא נכונים בהם. קאנט מחלק את תורת-היסודות לאסתטיקה טרנסצנדנטלית ולתורת ההגיון הטרנסצנדנטלית, המקבילים לחלוקה בין החושניות לבין השכל. בפרק על האסתטיקה הטרנסצנדנטלית הוא טוען שהחלל והזמן הם צורות טהורות של ההסתכלות הטבועות בכושר החישה שלנו. תורת ההיגיון הטרנסצנדנטלית מתחלקת לאנליטיקה טרנסצנדנטלית ולדיאלקטיקה טרנסצנדנטלית:

  • האנליטיקה הטרנסצנדנטלית מניחה ארבעה שימושים שונים של מושגים אפריוריים, הנקראים גם הקטגוריות, ומולם עיקרים שכליים, כתנאים לאפשרות של מדע המטאפיזיקה. הפרק בשם גזירה מטפיזית דן במקור הקטגוריות.[9] בפרק גזירה טרנסצנדנטלית, קאנט מראה את מקומם של הקטגוריות כמכוננות הניסיון. בהמשך, הפרק האנליטיקה של העקרונות מראה את הקשר בין הקטגוריות לבין עיקרים מטפיזיים. פרק זה מתחיל בסכמטיזם, המתאר כיצד כושר הדימוי מחבר בין המושגים הטהורים למשפטי החישה (המגיעים מחושינו). בהמשך מוסברים העקרונות האפריוריים של הניסיון.
  • הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית מתארת את האשליה הטרנסצנדנטלית מאחורי השימוש הלא נכון בעקרונות במטרה לחקור מעבר לניסיון. טענותיו החשובות של קאנט הם הפרלוגיזם של התבונה הטהורה, האנטינומיה של התבונה הטהורה והאידיאל של התבונה הטהורה, המכוונים בהתאמה כנגד התאוריות המקובלות על הנשמה, היקום וקיום האל. בנספח לדיאלקטיקה טרנסצנדנטלית מתאר קאנט את תפקידם של האידיאלים הטרנסצנדנלים של התבונה.

תורת-המתודה מכילה ארבע פרשות. הפרשה הראשונה, הדיסצפלינה של התבונה הטהורה, משווה בין מתודות מתמטיות ולוגיות של הסקה. הפרשה השנייה, הקאנון של התבונה הטהורה מבחינה בין תבונה עיונית לתבונה מעשית.

תוכן עניינים עריכה

ביקורת התבונה הטהורה
תורת-היסודות הטרנסצנדנטלית תורת-המתודה הטרנסצנדנטלית
חלק ראשון: האסתטיקה הטרנסצנדנטלית חלק שני: תורת-ההיגיון הטרנסצנדנטלית הדיסצפלינה של התבונה הטהורה הקנון של התבונה הטהורה הארכיטקטוניקה של התבונה הטהורה תולדות התבונה הטהורה
תורת-היסודות הטרנסצנדנטלית
האסתטיקה הטרנסצנדנטלית חלק שני: תורת-ההיגיון הטרנסצנדנטלית
על החלל על הזמן חטיבה ראשונה: האנליטיקה הטרנסצנדנטלית חטיבה שנייה: הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית
חטיבה ראשונה: האנליטיקה הטרנסצנדנטלית
ספר ראשון: האנליטיקה של המושגים ספר שני: האנליטיקה של העקרונות
על הקו-המדריך לגילוי כל מושגי-השכל הטהורים על גזירת מושגי השכל הטהורים הסכמטיזם של מושגי-השכל הטהורים שיטת כל העקרונות של השכל-הטהור על טעם ההבחנה בין כל המושאים בכלל לפנומנה ונואומנה
חטיבה שנייה: הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית
ספר ראשון: על מושגי התבונה הטהורה ספר שני: על ההיקשים הדיאלקטיים של התבונה הטהורה
האידיאות הטרנסצנדנטליות פרלוגיזם (פסיכולוגיה) אנטינומיות (קוסמולוגיה) האידיאל (תאולוגיה)

מונחים וביטויים עריכה

תורגמו לעברית עריכה

ראו גם עריכה

אנשים:

נושאים:

ספרים:

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ביקורת התבונה הטהורה, ההקדמה למהדורה הראשונה, עמ' AXII. עמ' 8 במהדורה העברית.
  2. ^ ראסל ברטנארד, בעיות הפילוסופיה, עמ' 56–57 (אנגלית).
  3. ^ פילוסופים רבים יטענו כי משפטים אלו גם הם למעשה מנתחים (ראו לדוגמה פורמליזם).
  4. ^ קאנט, הקדמות לכל מטאפיזיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע, עמ' 9.
  5. ^ ביקורת התבונה הטהורה, המבוא למהדורה השנייה, עמ' xvi, עמוד 16 במהדורה העברית.
  6. ^ ביקורת התבונה הטהורה, המבוא למהדורה השנייה, עמ' xvi - xvii, עמ' 16–17 במהדורה העברית.
  7. ^ ביקורת התבונה הטהורה – ירמיהו יובל, באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד
  8. ^ ביקורת התבונה הטהורה, עמ' 115 (אנגלית)
  9. ^ נקרא בספר "על הקו-המדריך לגילוי כל מושגי-השכל הטהורים"
  10. ^   יואב רינון, האם אור התבונה הופך אותנו למאושרים או אומללים פחות, באתר הארץ, 30 במרץ 2014