בית"ר ירושלים

ערך זה עוסק בקבוצת כדורגל ישראלית. אם התכוונתם לקבוצת כדורסל ישראלית בעבר, ראו בית"ר ירושלים (כדורסל).

בית"ר ירושלים
מידע כללי
כינוי	המנורה, האריות מהבירה, הדגל של המדינה
תאריך ייסוד	1936
אצטדיון	אצטדיון טדי, ירושלים (תכולה: 21,600)
בעלי הקבוצה	ארקדי גאידמק
יו"ר	איציק קורנפיין
מאמן	אלי כהן
ליגה	ליגת העל
תארים
מספר אליפויות	6
מספר גביעים	7
תלבושת תלבושת בית תלבושת חוץ

בית"ר ירושלים הוא מועדון כדורגל ישראלי המשתייך לאגודת הספורט בית"ר. הקבוצה הוקמה מ-1936 והחל מאמצע שנות השבעים ועד היום נחשבת בית"ר לאחת מהקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי, ולזכותה שש אליפויות, שבעה גביעי מדינה ושני גביעי טוטו. אצטדיונה הביתי של הקבוצה החל משנות התשעים ואילך הוא אצטדיון טדי אשר נמצא בשכונת מלחה ומכיל 21,600 מקומות ישיבה. עד שנות ה-90 של המאה ה-20 שיחקה הקבוצה במגרש ימק"א.

היסטוריה

השנים הראשונות

קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. חלק ניכר משחקני בית"ר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י. עקב מעצרו של מרקוביץ' על ידי הבריטים ב-1938 נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד להקמתה מחדש ב-1943. בשנים אלה הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה, בשל פעילותם המחתרתית. בין המוגלים היו חיים קורפו, לימים שר בישראל, שמעון גרשון, שלמה כהן ועוד.

בשנת 1943 הקימו דוד הורן ושמואל קירשטיין מחדש את הקבוצה, ומיזגו אליה את בית"ר ימין משה ובית"ר ניל"י משכונת יגיע כפיים. הכוכב המשמעותי הראשון של הקבוצה היה החלוץ סימון אלפסי, שכיכב בשורותיה בשלהי שנות הארבעים והחמישים. לאחר מכן, כשפרש ממשחק פעיל, עבר לאמן את הקבוצה. יחד עימו בלטו גם הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום, שלום ציון והחלוצים ישראל יחזקאל ואהרון חסון. הקבוצה העפילה לראשונה לליגה הבכירה בשנת 1954 (עם אלפסי כשחקן-מאמן על הקווים ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים מלוניה דבורין) לאחר שנצחה במגרשה ימק"א 1-2 את הפועל רחובות. עונה אחת בלבד הנחיתה את הקבוצה חזרה לליגת המשנה ל-13 שנה, בהן הצליחה פעם אחת , בשנת 1957, לסיים במקום הראשון בליגת המשנה, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להקפיא את הירידות והעליות ומנעה מהקבוצה להעפיל ליגה.

שנות השישים והשבעים

עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר כקבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה. בעונה הכפולה של 1966/1968, כשבשורותיה מככבים ד"ר ראול גלר, שאול "המלך" מזרחי, אודי רובוביץ', שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה, הצליחה לבסוף להעפיל לליגה הראשונה ולהשאר בה, למעט עונות בודדות, עד היום. המאמן היהודי-ארגנטינאי, סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר, הדריך את החבורה הנוצצת של אז. משחק העלייה ההיסטורי התקיים מול מכבי רמת עמידר ורובוביץ', שכבש את שער הניצחון בדקות הסיום, זכה מהאוהדים בכבוד של מלכים, כשנשאוהו על כפיים ברחובות העיר.

בשנות ה-70, עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של אורי מלמיליאן, החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. בעזרת שחקני בית דוגמת השוער יוסי מזרחי, המגנים יוסי חכם ויצחק ג'אנו ושלישיית הקישור ויקטור לוי, דני נוימן ואורי מלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי - שוקולד מנטה מסטיק). בעונת 1974/1975 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה להפועל כפר סבא בתוצאה 3:1. שנה לאחר מכן, העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 2:1 בתום הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. על הקווים תדרך המאמן ניסים בכר והקפטן דוד ישי היה זה שהניף את הגביע.

בשנת 1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת. את השערים כבשו הקפטן נוימן ויוסי אברהמי. בשנים אלה הגיעה הקבוצה פעמים רבות למקום השני, ולעתים קרובות החמיצה את האליפות במחזורי הסיום. בסוף שנות ה-70 הפכה בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן, לקבוצה המובילה של ירושלים, בעקבות ירידת כוחה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים.

שנות ה-80

בתחילת שנות ה-80 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית), אך שבה לליגה הבכירה כעבור עונה. במהלך העונה בליגה הארצית, שיחק לראשונה במדי הקבוצה מאמנה לימים, אלי אוחנה.

בעונת 1983/1984 הייתה בית"ר המועמדת המועדפת לאליפות כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער גדול, אך לבסוף זכתה מכבי חיפה באליפות, לראשונה בתולדותיה. בעונת 1984/1985, תחת הדרכתו של המאמן דוד שווייצר, זכתה בית"ר ירושלים פעם נוספת בגביע המדינה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בתוצאה 1:0. בשנת 1985/1986 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של דרור קשטן.

בשנת 1986/1987 זכתה הקבוצה באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה בשני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, חנן אזולאי, יעקב שוורץ, סמי מלכה והמגנים התוקפים אבי כהן ושלמה שירזי. בתום העונה עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת מכלן הבלגית, ואילו דרור קשטן עבר לאמן את מכבי חיפה.

בעונת 1988/1989 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2:2. בתום ההארכה הייתה התוצאה 3:3. בתום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה לטובת מכבי תל אביב.

שנות ה-90

בשנת 1990/1991 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי נסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. אוחנה הסכים לחזור לישראל למרות שהיה שחקן מצליח באירופה וזכה עם קבוצתו מכלן בגביע המחזיקות ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי. את הקבוצה חיזקו גם השוער גיורא אנטמן ושחקן הרכש ממכבי יפו עופר דגמי, ואימן אותה לופא קדוש. בתום העונה העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.

בעונה שלאחר מכן, עונת 1992/1993, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, שבשורתיה שיחקו לצד אוחנה ויעקב שוורץ הוותיקים, רונן חרזי, סרגיי טרטיאק וולדימיר גרשנייב. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו השוער יעקב אסייג והבלמים אהוד כחילה ויעקב הלל.

בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונת 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, שמוליק לוי, דוד אמסלם והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בהונגרים אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט, אישטוון האמר ותמאש שנדור. האליפות השנייה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר נטען כי הפועל בית שאן היטתה את תוצאת המשחק בינה לבין בית"ר לטובת בית"ר, מפני שכבר הובטח לה 10 דקות לפני סופו מקומה מעל לקו האדום, מה שהעניק לה מקום בליגה הבכירה לעונה נוספת, ובכך עזרה לבית"ר לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. ב-2001 הודה אחד מגיבורי הפרשה, שזכתה לכינוי "משחק השרוכים", איתן טייב כי המשחק לא היה כשר, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר".

אחרי שתי עונות אלה נקלעה הקבוצה לחובות כספיים כבדים ונאלצה למכור את רוב כוכביה. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק.

שנות ה-90 היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, למרות שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז), שנות ה-90 כללו מעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, 3 אליפויות ואף 2 הופעות בגמר גביע המדינה.

שנות ה-2000

את הקבוצה רכש איש העסקים גד זאבי שכיסה את חובותיה ואף ניהל אותה משך עונה אחת. בעונה זו, 2000/2001, שיחקו בבית"ר שחקנים בכירים רבים כמו ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס, וזאת תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. במשחקי טרם העונה זכתה הקבוצה בגביע השלום ברומא לאחר ניצחון 0-1 על רומא. הקבוצה הייתה פייבוריטית במאבק על האליפות, אך כשלה במשימתה. בסיום העונה עזב זאבי את הקבוצה, שהייתה שוב על סף פירוק ושהתה בנאמנות אצל כונס נכסים. בית"ר פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי לאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי, אוהדי הקבוצה, קנו אותה מכונס הנכסים.

בתחילת שנות ה-2000 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה המבוססת על סגל של שחקנים צעירים. בתחילת העשור לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7-0 למכבי תל אביב. מלבד עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב במפעלים האירופאים. רק בעונת 2004/2005 סיימה במקום הרביעי, עם שחקנה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה. באותה התקופה בית"ר התבוססה על שחקנים צעירים כגון אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, גל אלברמן, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, יואב זיו ומאור מליקסון.

עידן גאידמק

מצבה של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבה של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. המאמן אלי אוחנה עזב את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, בהם טון קאנן ולואיס פרננדז, אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה. כמו כן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את שמעון גרשון, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו וטוטו תמוז.

ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת 2006/2007 זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן הישראלי יוסי מזרחי, אשר החליף את אוסבלדו ארדילס כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי ובמקומו מונו יצחק שום כמאמן וגיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי. לתפקיד מנכ"ל המועדון מונה השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה אף הצליחה הקבוצה לזכות בדאבל הראשון בתולדותיה.

לקראת עונת המשחקים 2008/2009 נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית בתוצאה 5:0, דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי ראובן עטר. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 2:1, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.

מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה בקיץ 2009 באופן דרסטי, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, גומא אגייאר, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי הגז, התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות שמנעה באופן זמני מהקבוצה ללכת לתהליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנצייה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזרו. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת הפועל רעננה בתוצאה 1:0 בגמר המפעל. ביוני 2010 מונה אורי מלמיליאן למאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו ב-17 בינואר 2011, לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת. ב-17 בינואר 2011 מונה רוני לוי כמאמן הקבוצה. לאחר סוף העונה עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת עונת 2011/12. ב-17 לאוגוסט, מספר ימים לאחר התפטרותו של דוד אמסלם, חתם יובל נעים לעונה כמאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו לאחר כחצי שנה עקב חוסר הצלחת הקבוצה תחתיו כמאמן. במקומו מונה אלי כהן שחזר לקדנציה שלישית במועדון.

סגל השחקנים

נכון ל-11 במאי 2012

מס' עמדה שם 1 שוער אריאל הרוש 2 מגן אלעזר דסה 3 מגן מתנאל בן סימון 4 מגן תומר ירוחם 5 בלם מתן בראשי 6 בלם תומר בן יוסף 7 חלוץ עמית בן שושן (קפטן) 8 מגן חיים מגרלשוילי 9 קשר דן איינבינדר 10 חלוץ לירון דיאמנט 11 חלוץ ליאונרדו פאסוס 12 בלם שמואל קוזוקין 13 קשר שי מוטאי 14 חלוץ טל משעלי 15 קשר שי חדד 16 מגן אביתר ברוכיאן 17 חלוץ צחי אליחן 18 מגן אבי ריקן

מס' עמדה שם 19 קשר שי ניסים 20 קשר אופיר עמרם 21 קשר קובי מויאל (קפטן משנה) 22 שוער אוהד סיידוף 23 קשר דריו פרננדס 24 קשר אופיר קריאף 25 חלוץ עומר נחמני 26 קשר סטיבן כהן 27 חלוץ עדן נחמני 28 קשר ברק משה 31 חלוץ מאיר אלקבץ 32 מגן אדיר מנשה 34 בלם טל כחילה 39 בלם אנדריי פיליאבסקי 40 שוער אבירם זיאת 99 חלוץ ערן לוי

תדמית ציבורית

בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ובייחוד עם הליכוד. בכירים רבים בליכוד ובקדימה הם אוהדי הקבוצה, וחלקם אף מרבים להגיע למשחקיה. בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, להתארח במשחקי הקבוצה. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראובן ריבלין, יהושע מצא, אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן.

במהלך השנים אירעו פעמים רבות מקרי אלימות והתפרעויות של אוהדי הקבוצה כנגד אוהדי ושחקני קבוצות אחרות, ולעתים אף נגד שחקנים ומאמנים מאכזבים בבית"ר עצמה. כמו כן, לעתים קרובות נשמעות מכיוון הקהל של בית"ר קריאות גזעניות נגד שחקנים ערבים. מכיוון שההתפרעויות הללו הכתימו את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים מאוד, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.

בשנת 2005 הוקם בקרב אוהדי הקבוצה תא אוהדים בשם לה פמיליה שהואשם מספר פעמים במעשי אלימות. לתא האוהדים יש אוריינטציה ימנית‏‏^[1]. השם "לה פמיליה" נבחר בהשראת סרטים על המאפיה האיטלקית^[1]. חברי התא והמעשים המיוחסים להם שנויים במחלוקת בקרב אוהדי הקבוצה‏‏^[2]. לטענת אנשי הארגון, בתחילת 2006 הכירה קבוצת בית"ר ירושלים בתא כארגון האוהדים הרשמי, בעת פגישה של ראשי התא עם בכירים בהנהלתה‏‏^[3]. ההנהלה סיפקה ל"לה פמיליה" סיוע מול המשטרה, והקצתה להם חדר לציוד באצטדיון טדי.

בכתבת תחקיר שהתפרסמה ב"דה מרקר" נטען כי יוסי מילשטיין, עוזרו האישי של ארקדי גאידמק באותו זמן, נמצא בקשר כמעט יומיומי עם "לה פמיליה" וכי בתמורה למימון הסעות ועזרי עידוד מקבלים ממנו חברי התא הוראות בימוי, כמו לקרוא קריאות עידוד בנוסח "גאידמק המלך"‏‏^[4].

ב-4 בנובמבר 2007, במשחק של בית"ר נגד מכבי חיפה באצטדיון קריית אליעזר, שרקו מרבית אוהדי בית"ר בוז וקראו בשמו של יגאל עמיר כאשר נתבקש הקהל לכבד את זכרו של יצחק רבין בדקת הדומייה.

שמו של תא האוהדים נקשר מספר פעמים לאירועי אלימות.

• בדצמבר 2007 הותקפו אוהדים של קבוצת הפועל כפר סבא על ידי אוהדים המזוהים עם "לה פמיליה"‏‏. המשטרה עצרה שבעה חשודים במעשה^[5].
• בינואר 2008 הושלך בקבוק תבערה לעבר משרדי ההתאחדות לכדורגל, על הקירות רוססו כתובות "לה פמיליה". אנשי לה פמיליה הכחישו שהם מעורבים‏‏^[6].
• באפריל 2008 התלוננו במשטרה מספר אוהדי מכבי נתניה כי שמונה אוהדי בית"ר, חלקם עם חולצות של "לה פמיליה", שדדו אותם באיומי סכין‏‏^[7].

בית"ר היא הקבוצה היחידה בליגת העל, שמעולם לא שיחק בשורותיה ערבי^[8].

יריבויות

היריבות העירונית

בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הציונות רוויזיוניסטית בעוד הפועל ירושלים הייתה מזוהה עם ה"ממסד", והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל. בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויים נגד ערבים, בהפועל משחקים שחקנים ערבים. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר (נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום העיר (קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה קרית יובל, בית הכרם וכו'). חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים, ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.

יריבויות אחרות

• הפועל תל אביב - (ראו היריבות בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב) איבה ותיקת שנים, בשל ניגודים סימבוליים בין המועדונים, כגון רוויזיוניסטים נגד סוציאליסטים וימין נגד שמאל. זוהי אחת היריבויות הוותיקות בספורט הישראלי, והסתיימה מספר פעמים בקטטות המוניות במגרשים.
• איחוד בני סכנין - יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק ומאזן גנאים. במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, ודגל ישראל צבוע באדום, דגל ג'יהאד אסלמי ירוק ודגל סוריה על ידי אוהדי בני סכנין. יריבות זו החלה ב-2003, אז עלתה בני סכנין לראשונה לליגת העל.

סמלי הקבוצה לאורך השנים

לאורך כל שנות קיומה של הקבוצה בסמלה הייתה משולבת המנורה, כמו בסמלה של תנועת בית"ר. שילוב המנורה בסמל נתן לקבוצה את הכינויים "המנורה" ו"הדגל של המדינה". בשנת 2006, במסגרת מיתוג הקבוצה, נוספו שני אריות לסמל הקבוצה בדומה לאריה שבסמל העיר ירושלים.

• 

  סמלה הנוכחי של הקבוצה, החל משנת 2006

• 

  סמלה של הקבוצה מתחילת עונת 1993/94 ועד שנת 2006

• 

  סמלה של הקבוצה בשנות ה-80

תארים

• אליפויות: 6 (2007/2008, 2006/2007, 1997/1998, 1996/1997, 1992/1993, 1986/1987)
• גביעי מדינה: 7 (2008/2009 ,2007/2008, 1988/1989, 1985/1986, 1984/1985, 1978/1979, 1975/1976)
• גביעי טוטו: 2 (1997/1998, 2009/2010)
• אלוף האלופים (הסופר קאפ הישראלי): 2 (1976, 1986)
• גביע ליליאן : 1 (10.9.1985)
• אליפות ישראל בקטרגל : 1 (24.5.1988)
• גביע השלום : 1 (10.9.2000)

סטטיסטיקה

• עונות בליגת העל: 42 (עד עונת 2010/2011).
• מיקום הכי נמוך: 10 בליגה א', 1955/1956
• הניצחון הכי גדול: בליגה - 1-8 מול מכבי הרצליה ב-22.10.1994 1994/1995. בגביע המדינה - 0-9 מול בית"ר רמלה ב-16.3.1993 1992/1993. בגביע הטוטו - 0-8 מול מועדון ספורט אשדוד ב-9.11.2010 2010/2011.
• ההפסד הכי גדול: 7-0 מול מכבי תל אביב, 2000/2001
• רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר: 9 (1996/1997) ‏^[9]
• בעל מספר ההופעות הרב ביותר: אורי מלמיליאן, 423 הופעות
• מלך השערים בכל הזמנים: אלי אוחנה, 142 שערים
• מלך השערים בכל הזמנים במשחק אחד: סימון אלפסי, 6 שערים במשחק אחד ביום 29 בנובמבר 1947 בנצחון בית"ר נגד דגל ציון בתוצאה 1-8.

שיאני ההופעות

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

• (בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה).

מקום	שם השחקן	שנות פעילות	הופעות
1	אורי מלמיליאן	1989 – 1973	423
2	חנן אזולאי	1990 – 1974	396
3	יצחק ג'אנו	1983 – 1968	375
4	יוסי מזרחי	1988 – 1972	371
5	איציק קורנפיין	2007 – 1995	366
6	יוסי חכם	1980 – 1965	345
	אלי אוחנה	1980-1987 1991-1998	345
8	שאול מזרחי	1970 – 1954	304
9	איתן מזרחי	2003 – 1989	299
10	סמי מלכה	1992 – 1980	288

מלכי השערים של בית"ר בליגה

להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

• (בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה).

מקום	שם השחקן	שערים
1	אלי אוחנה	142
2	אורי מלמיליאן	140
3	ראול גלר	87
4	אודי רובוביץ'	81
5	יוסי אמינוף	74
6	סטפן שאלוי	59
7	רונן חרזי	58
8	ברק יצחקי	57
9	חיים אזולאי	53
10	יצחק מונסה	51

שיאני ההופעות והשערים של בית"ר בנבחרת

אורי מלמיליאן הוא שיאן ההופעות של בית"ר ירושלים בנבחרת ישראל עם 61 הופעות כשחקן בית"ר. שיאן הכיבושים של בית"ר בנבחרת הוא רונן חרזי עם 18 שערים כשחקן הקבוצה.

שחקנים מפורסמים

אבי כהן אבי נמני אבירם ברוכיאן אהוד כחילה אהרון אמינוף אהרון חסון אודי אשש אודי רובוביץ' אופיר שמואלי אורי מלמיליאן אילן אלהרר איציק זוהר איציק קורנפיין איתן מזרחי אלון מזרחי אלי אוחנה

אלי מיאלי אלירן דנין אסי דומב אריק בנאדו ארצי בן יעקב אשר ברנבלום ברק יצחקי גל אלברמן דוד אמסלם דוד ישי דוד דוידוף דני נוימן ויקטור לוי ז'אן טלסניקוב חי מזרחי חיים אזולאי

חנן אזולאי טוטו תמוז טל בנין יואב זיו יוסי אבוקסיס יוסי אברהמי יוסי אמינוף יוסי חכם יוסי מזרחי יוסף סורינוב יחזקאל ישראל יעקב אסייג יעקב שוורץ יצחק ג'אנו יצחק מונסה מאיר קדוש

מיכאל זנדברג משה בן הרוש ניר סביליה סימון אלפסי סמואל רזניק סמי מלכה עידן טל עמית בן שושן צביקה זוכוביצקי ראובן עטר ראול גלר רונן חרזי רענן דרעי שאול מזרחי שלומי אבהרמי שלום ציון

שמוליק לוי שמעון גרשון שמעון צ'רנוחה תומר בן יוסף ולדמיר גרשנייב סרגיי טרטיאק דריו פרננדס אישטוון האמר אישטוון פישונט אישטוון שאלוי תמאש שנדור כריסטיאן אלברס מילובאן מירוסביץ' ג'ובאני רוסו טברטקו קאלה דרק בואטנג

• ראו גם: רשימת כדורגלני הקבוצה בעלי ערך

קבוצת הנוער והאקדמיה לכדורגל

באופן היסטורי התבססה קבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים על שחקני בית שצמחו במחלקת הנוער ולא מעט שחקנים ידועים שהובילו את בית"ר ירושלים לתאריה הראשונים יצאו ממנה. למרות זאת, עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער בתואר אליפות יחיד, בתום עונת 1972-3, כשבשורותיה שיחקו אורי מלמיליאן, דני נוימן,יוסי מזרחי ועמנואל כהן ועל הקווים תדרך המאמן אברהם לוי.

עם רכישת הקבוצה על ידי ארקדי גאידמק הוקמה בבית"ר ירושלים אקדמיית כדורגל לנוער. בעונת 2005/2006 קבוצת הנוער זכתה בתואר גביע המדינה לנוער.

בעונת 2006/2007 גיא עזורי מונה למאמן קבוצת הנוער, שזכתה תחת הדרכתו בדאבל (זכייה באליפות וגביע המדינה לנוער באותה העונה).

בעונת 2007/2008 הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.

תארים של קבוצת הנוער

• אליפות: 1972/1973, 2006/2007, 2007/2008
• גביע: 2005/2006, 2006/2007
• טורניר נייקי בקטרגל: 2007

שחקנים ידועים יוצאי מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים

אלי אוחנה אורי מלמיליאן יוסי מזרחי חי מזרחי אבירם ברוכיאן חיים אזולאי

יעקב שוורץ אודי רובוביץ' אבי כהן שאול מזרחי דוד דוידוף דני נוימן

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים

שנים	יצרן	ספונסר
1999–2000	דיאדורה	סלקום
2000–2001		סובארו
2001–2002	לוטו	אלדן
2002–2003		Fresh&Go
2003–2004	דיאדורה	HOT
2004–2005	קאפה
2005–2006		בזק בינלאומי 014
2006–2007	אדידס
2007–2008		ב. יאיר
2008–2011		אלדן
2011–	דיאדורה

ראו גם

• מאמני בית"ר ירושלים
• כדורגלני בית"ר ירושלים

לקריאה נוספת

• רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר: תולדות בית"ר ירושלים, הוצאת מדיה, 2007, 278 עמודים
• חיים ברעם, אדום צהוב שחור, הוצאת ספריית מעריב, 2004, 134 עמודים
• אורי מלמיליאן, אלי עזור, הנער מממילא, הוצאת מוניטין, 1984, 125 עמודים
• דני נוימן, דני דבורין, אני דני נוימן, קפטן בית"ר ירושלים, הוצאת שלגי, 1979, 40 עמודים

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי
• עמוד הקבוצה באתר ההתאחדות לכדורגל

הערות שוליים

ליגת העל בכדורגל - עונת 2012/2013
עירוני קריית שמונה • הפועל תל אביב • בני יהודה • מכבי נתניה • מכבי חיפה • מכבי תל אביב • מ.ס. אשדוד בני סכנין • בית"ר ירושלים • הפועל עכו • עירוני ניר רמת השרון • הפועל חיפה • הפועל באר שבע • הפועל רמת-גן