בית הכנסת עדס

בית הכנסת עַדֶס נמצא בשכונת נחלת ציון בירושלים, והוא המפואר מכל בתי הכנסת בנחלאות. הוקם בשנת ה'תרס"א - 1901 על ידי בני משפחת עַדֶס האמידה שמוצאה מחלב, והוא קרוי על שם עובדיה יאשיהו עדס ויוסף יצחק עדס.

במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העצמאות נפגע בית הכנסת בהפגזות, וסימני פגיעה נותרו בו עד היום. במלחמת ששת הימים שימש המקום, שחלקו מתחת לפני הקרקע^[^{דרוש מקור]} כמקלט זמני.

רב בית הכנסת משנות ה-90 ועד פטירתו בשנת 2013, היה הרב רחמים לוי, ששימש גם רבה של שכונת נחלאות.

אומנות עריכה

קירות אולם התפילה מעוטרים בציורי קיר שנעשו בשנים 1912–1913 על ידי תלמידי בית הספר לאמנות בצלאל בהנחיית האמן יעקב שְׁטַארְק, שחתימתו מתנוססת באחת הפינות.

בכותל המזרח ארון קודש ענק, עשוי מעץ משובץ בצדף, שהובא בחלקים מסוריה. בבית הכנסת מוצג העתק של כתר ארם צובא - כתב יד חשוב של התנ"ך, עליו שמרה הקהילה היהודית בחלב (השרידים המקוריים שנותרו מכתב יד זה מצויים בהיכל הספר).

הפרסקאות על הקירות מתארים את סמלי שבטי ישראל. זמן קצר לאחר שהשלים האמן שטרק את ציורי הקיר, מחקו המתפללים את סמלו של שבט דן שהוא נחש. הסיבה לכך היא כי על פי הקבלה, אם אישה הרה רואה נחש, ואפילו סמל של נחש, היא עלולה להפיל. מאחר שהסמל התנוסס על הקיר המזרחי, מול עזרת הנשים שלרוחב הקיר המערבי, הוחלט להסירו. כיום (2017), סמל הנחש קיים.

בשנת 2009 הזמינו פרנסי בית הכנסת רסטורטור מצרפת לשחזר את ציורי הקיר של אמני בצלאל. הלה גרם נזק עצום בשימור אופי הציורים וטכניקות יצירתם המקורית. בעקבות לחץ שהופעל על פרנסי בית הכנסת בעניין זה, הופסקה עבודת הרסטורטור, ורק באפריל 2015 הושלמה העבודה על הקיר הצפוני על ידי אמני רשות העתיקות ובליווי יד בן צבי.

לצד עבודתו המונומנטלית של הצייר שטרק, מצויות בבית הכנסת עבודותיו של האמן הירושלמי, בן השכונה, יגאל תמיר (תם).

לבקשת ההנהלה, ביצע יגאל עבודת רסטורציה מקיפה של ההיכל.

במקביל – לקראת שנת המאה לבית הכנסת – עיצב תמיר וביצע תיבת חזנים שהחליפה את תיבת האבן הלא מקורית שהוצבה במקום מאז שנות החמישים.

כהמשך סגנוני של ההיכל, נבנתה התיבה מעץ אגוז גושני בו גולפו דגמים הלקוחים מן ההיכל, ושובצו בו פלחי צדפות פנינה עתיקות מן הים האדום ("ג'דווי").

במקביל לעבודת הרסטורציה של ציורי הקיר שנעשתה בידי אמני רשות העתיקות, עיצב תמיר ובנה את "קיר המערב" ובתוכו מחיצה לעזרת הנשים - כולה עבודת תגלוף ותשבוץ של צדפות הפנינה, באופן שיוצר מעין דיאלוג עם קיר המזרח.

שילוב מכלול עבודות האמנות תרם תרומה משמעותית להפיכת בית הכנסת לאתר מורשת לאומית.

מסורת מוזיקלית עריכה

אדון הסליחות נוסח ספרדים-ירושלים ("חלבים") שרים: מתפללי בית הכנסת "עדס" בירושלים מקליטה: חנה אנגלרד הוקלט בעת תפילת הסליחות, 1982

בבית הכנסת עדס נשמרת בדקדקנות המסורת המוזיקלית של יהודי חלב. תפילות השבת נערכות לפי סדר בין המקאמים השונים, דהיינו לכל פרשה ישנו מקאם אשר לפיו נקבעים הלחנים בתפילת אותה השבת.

בשבתות החורף בהן הלילות ארוכים נמשכת מסורת אמירת שירת הבקשות בשעות הלילה המאוחרות עד הבוקר. השירה מחולקת לשתי קבוצות: קבוצה אחת יושבת בצדו הימני של בית הכנסת והשנייה משמאל, ובתי הפיוטים ואף קטעי הסולו מחולקים בין שתי הקבוצות חליפות.

בכל שבתות השנה מתקיים לאחר תפילת המנחה "עונג שבת" שאף בו נקראים פיוטים. פתיחתו היא בפיוטים הלקוחים מסיום שירת הבקשות ועיקרו בפיוטים חדשים יותר המורכבים על לחנים הלקוחים מן השירה הערבית, בדרך כלל לפי המקאם של אותה שבת או של השבת שאחריה.

לאחר שירת הבקשות או עונג שבת נערכת מכירה פומבית של קדיש אשר הזוכה בו מכבד את אחד הפייטנים לומר קדיש על ישראל בניגון נעים.