בית הכנסת עמנו-אל
בית הכנסת עמנו-אל (באנגלית: Temple Emanu-El of New York (1930)) הוא בית כנסת רפורמי ("טמפל") בעיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| מיקום |
מנהטן |
| מדינה |
ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1928 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1928 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו רומנסקית |
| קואורדינטות | 40°46′05″N 73°58′11″W / 40.768025°N 73.969691666667°W |
|
www | |
|
(למפת מנהטן רגילה)   בית הכנסת עמנו-אל | |
  | |
בית הכנסת היה בית הכנסת הרפורמי הראשון שפעל בעיר, והוא ידוע ביופיו וחשיבותו. מאז שנוסד בית הכנסת, בשנת 1845, הוא נחשב לבית הכנסת הרפורמי המוביל. המבנה הממוקם בשדרה החמישית ייחודי בסגנונו האדריכלי - סגנון התחייה הרומנסקי. בית הכנסת נחשב לאחד הגדולים בעולם: גובה המבנה המרכזי הוא 31.4 מטרים ושטחו 30.5 על 53.3.[1]
היסטוריה עריכה
קהילת עמנו-אל נוסדה על ידי 33 משפחות של מהגרים יהודים שהגיעו מגרמניה באפריל 1845. הקהילה התכנסה באולם שכור במפגש הרחובות גראנד וקלינטון שבאזור הלואר איסט סייד של מנהטן. באותה עת, הקהילה התפללה בסגנון האורתודוקסי. עם הגידול במספר חברי הקהילה, ושיפור מצבם הכלכלי, עבר בית הכנסת מספר מבנים.
באוקטובר 1847 עברה הקהילה להתפלל במבנה ששימש קודם לכן ככנסייה מתודיסטית ברחוב כריסטי והקהילה שכרה את האדריכל לאופולד אידליץ לתכנן את שיפוץ המבנה והפיכתו לבית כנסת. במקביל נערכו שינויים בסגנון התפילה ובנוסחה בהתאם לתפישת היהדות הרפורמית האמריקאית: בשנת 1848 שונתה שפת רוב הסידור מעברית לגרמנית, בשנת 1849 הותקן עוגב בבית הכנסת, וב-1853 בוטל הנוהג של העלייה לתורה ורק רב הקהילה קרא בתורה.
בשנת 1854 עבר בית הכנסת לרחוב 12, ולאחר המעבר בוטלה ההפרדה בישיבה בין גברים לנשים, והותר לבני המשפחה לשבת יחד במהלך התפילה, וכן, לאחר דיון סוער בין חברי הקהילה, הוחלט לבטל את יום טוב שני של גלויות.
בשנת 1857 נפטר הרב מרצבכר (Merzbacher) מייסד הקהילה, וחברי הקהילה מינו את הרב שמואל אדלר, כמחליפו.
ביוזמת הרב אדלר, הוקם בשנת 1868 מבנה ייעודי לבית הכנסת. המבנה, שתוכנן בסגנון תחיה מורית בתכנונם של לאופולד אידליץ והנרי פרנבאך, הוקם במפגש רחוב 34 עם השדרה החמישית בעלות של 650,000 דולרים. בעת בנייתו, היה זה בית הכנסת הגדול ביותר בארצות הברית.
בשנת 1873 התמנה ד"ר גוסטב גוטהייל ממנצ'סטר שבאנגליה לרב הקהילה, והיה הרב הראשון דובר האנגלית של הקהילה. בשנת 1888 התמנה הרב ג'וזף סילוורמן לרב הקהילה, והיה הרב הראשון יליד ארצות הברית שכיהן כרב הקהילה.
בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19 נערכו שינויים נוספים בנוסח התפילה - הופסק הנוהג של לבישת כיפה על הראש במהלך התפילה, בוטלו טקסי בר המצווה המסורתיים, ובשנת 1895 אומץ "סדר תפילות ישראל", סידור התפילה האחיד של איחוד הקהילות העבריות האמריקניות הרפורמי. בסוף שנת 1920 מונה זבולון קוורטין לחזן הראשי של בית הכנסת בשכר של 12,000 דולר לשנה, השכר הכי גבוה שניתן לחזן אי פעם. בשנת 1924 מונה לזר סמינסקי למנהל המוזיקלי של בית הכנסת, והפך את בית הכנסת למרכז למוזיקה יהודית מודרנית. סמינסקי הזמין במיוחד יצירות מוזיקלית אשר נכתבו במטרה לשמש כחלק מהתפילה בבית הכנסת.
ב-11 באפריל 1927 מוזגה הקהילה עם קהילת בית-אל, וב-1929 עברה הקהילה למבנה הנוכחי, הממוקם במפגש בין רחוב 65 והשדרה החמישית. המבנה שהוקם באתר, תוכנן על ידי רוברט כהן באתר בו היה ממוקם קודם לכן בית האחוזה של ג'ון ג'ייקוב אסטור. האולם נבנה על מנת להכיל 2,500 מושבים למתפללים (יותר מאשר קתדרלת פטריק הקדוש הסמוכה).
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת עמנו-אל- טמפל עמנו-אל, ניו יורק סיטי
