בית הספר מאסימו ד'אדזליו

בית הספר מאסימו ד'אדזליואיטלקית: Liceo Classico Massimo d'Azeglio) הוא בית ספר תיכון מסוג ליצ'או קלאסיקו (איט') הנמצא בטורינו, איטליה. הוא נוסד בשנת 1831 ופועל עד היום. הוא אחד מבתי הספר היוקרתיים בטורינו, ולמדו בו איטלקים רבים, בהם גם יהודים, אשר הטביעו חותם על ההיסטוריה והתרבות האיטלקית, בהם פרימו לוי, סלבדור לוריא, אוגוסטו מונטי, לאונה גינצבורג, אמנואלה ארטום, ג'וליו אינאאודי (Einaudi) (אנ'). במחצית הראשונה של המאה ה-20 מורי ותלמידי בית הספר היו ידועים בפעילותם האנטי-פאשיסטית. קבוצת הכדורגל יובנטוס הוקמה על ידי תלמידי בית הספר.[1] בית הספר ממוקם ב-Via Parini 8, ליד תחנת הרכבת המרכזית של טורינו, פורטה נואובה (אנ').[2]

בית הספר מאסימו ד'אדזליו
Liceo Classico Massimo d'Azeglio
liceo classico
על שם Vincenzo Gioberti עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1831–הווה (כ־193 שנים)
מיקום
מיקום Via S. Ottavio 9, 10124 Torino עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
קואורדינטות 45°04′04″N 7°41′35″E / 45.06771°N 7.69317°E / 45.06771; 7.69317
www.liceogioberti.gov.it
(למפת טורינו רגילה)
 
בית הספר מאסימו ד'אדזליו
בית הספר מאסימו ד'אדזליו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בניין בית הספר מאסימו ד'אדזליו

ההיסטוריה של בית הספר עריכה

הקמת בית הספר עריכה

בית הספר הוקם כמכללה בשם "College of Porta Nuova" בשנת 1831, בתוך בניין הממוקם היום בכיכר מריה תרזה, במטרה לצמצם את מספרם של תלמידי מכללת סנט פרנצ'סקו דה פאולה (שלימים הפך לבית הספר Liceo Gioberti). בשנת 1852 הועברה המכללה לכנסיית מדונה די אנג'לי, ולבסוף, בשנת 1857, היא הועברה לבניין שבו היא נמצאת עד היום, שם היא קיבלה את השם "College Municipale Monviso". בשנת 1860 המכללה קיבלה את השם "Reale Ginnasio Monviso". בשנת 1882 הפכה לבית ספר תיכון על שמו של מאסימו טאפארלי, המרקיז ד'אדזליו (Massimo Taparelli Marque d'Azeglio) (אנ').[3]

בית הספר בתקופת מלחמת העולם הראשונה עריכה

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, מיקומו של התיכון היה באזור בעל חשיבות רבה למאמץ המלחמתי, בשל קרבתו לתחנת הרכבת. באותה התקופה, סייע סגל בית הספר לחיילים, לפצועים ולפליטים, ביוזמת הנהלת בית הספר. דיקן בית הספר החליט להוציא מכלל שימוש את כל הספרים שנכתבו על ידי גרמנים, או על ידי כל מחבר שמוצאו ממדינה אחרת שנלחמה נגד איטליה במהלך המלחמה.[4] תלמידים בבית הספר אשר זוהו עם מעצמות המרכז נענשו על ידי המנהל בהורדת ציון. בנוסף, החליט מנהל בית הספר לפטור יתומים שהוריהם נהרגו במלחמה, ילדי לוחמים ופליטי מלחמה משכר לימוד. תלמידי בית הספר בתקופת המלחמה ארגנו קונצרטים מוזיקליים שנועדו לגייס כספים לטובת יתומים וחיילים שנפצעו בקרבות.[5] תלמידי בית הספר אספו גם מוצרי מזון למטרות סיוע ליתומי המלחמה, לחיילים בחזית, לפצועים ולפליטי מלחמה.[6] בתום המלחמה, החליט סגל הפרופסורים של בית הספר להציב במסדרון הראשי של בית הספר לוח אבן לזכר הנופלים שלמדו בבית הספר. לוח האבן קיים עד היום.[7]

מעליית מוסוליני ועד תחילת המלחמה עריכה

לאחר מלחמת העולם הראשונה ועלייתה של המפלגה הפשיסטית בראשותו של בניטו מוסוליני לשלטון באיטליה, רבים מתלמידי בית הספר ומבוגריו התנגדו למשטר הפאשיסטי. בית ההוצאה לאור של אינאאודי, שהיה אחד מהמוסדות התרבותיים והאינטלקטואליים היוקרתיים בטורינו, כלל צוות עובדים שהיה מורכב מבוגרי בית הספר.[1] עם התגברות האנטישמיות באיטליה בשנות השלושים, ובמיוחד לאחר חקיקת חוקי הגזע ב-1938, רבים מבוגרי בית הספר, וביניהם גם עובדי בית ההוצאה לאור, הפכו לחלק מהתנועה האנטי-פאשיסטית שנקראה "צדק וחירות" (Giustizia E Liberta) (אנ'). עבור קבוצה זו, ייצג הפאשיזם עלבון וחוסר מוסריות כלפי זכויות אדם, ולכן ההתנגדות לפאשיזם והלחימה בו הייתה מבחינתם לחימה נגד אורח החיים והעקרונות הפאשיסטיים. באמצע שנות השלושים של המאה העשרים, רבים מאנשי תנועת המחתרת "צדק וחירות" מצאו עצמם בכלא, ביניהם גם בוגרי בית הספר, פואה, אינאאודי, וגינצבורג. אחרים נשלחו לגלות בכפרים מבודדים בדרום איטליה. בתקופה זו טיהר המשטר הפשיסטי של מוסוליני את בית הספר מהאלמנטים האנטי-פאשיסיטיים שבו, והוא החל להשפיע על תוכני הלימוד ועל אופן ההתנהלות של בית הספר.[1]

 
שלט המסביר את ההיסטוריה של בית הספר

לאחר שנחקקו חוקי הגזע ב-1938, סולקו מבית הספר כל התלמידים היהודים. היה זה הצעד הראשון בתהליך של רדיפת יהודים על רקע גזעי באיטליה, אשר הביא בסופו להשמדתם של אלפי יהודים איטלקים בשואה. בין הנספים גם תלמידים יהודים שלמדו בבית הספר.

באותה השנה, התלמידים היהודים סולקו מכל בתי הספר הציבוריים באיטליה. רק תלמידים אשר היו לקראת סיום לימודיהם הורשו להישאר בבתי הספר, ולסיים את לימודיהם. צעד זה נבע מ"הוראות להגנה על בית הספר הפשיסטי" שהוצאו על ידי השלטונות. בהשוואת רישומי הילדים שלמדו בבית הספר בין השנים 1937–1938 לבין השנים 1938–1939, ניתן להבחין בהיעלמותם של 46 תלמידים בעלי שמות משפחה יהודים ממצבת התלמידים. תלמידים אלה היו פטורים משיעורי דת, ולכן סולקו מבית הספר.[8] ברישומי בית הספר מופיעים שמות התלמידים היהודים שסולקו מבית הספר, מחלוקים לפי כיתות הלימוד שלהם. בתעודות שלהם לא הופיעו ציונים, ובמקום זאת נכתב "בני הגזע היהודי". בין התלמידים המגורשים הייתה גם אחותו הצעירה של פרימו לוי, אנה מריה.[9]

כמו כן, בספריית בית הספר הוחלפו כל הספרים שחוברו על ידי סופרים יהודים לספרים שנכתבו על ידי מחברים אריים או איטלקים. היה זה צעד נוסף שנועד להחליש את הנוכחות היהודית בספרות ובתרבות באיטליה. בנוסף, השלטונות בטורינו נהגו לפקח פוליטית על מורי בית הספר, ובעיקר על מורים יהודים כמו נלדס פלקו (Falco) ומריסה זיני (Zini). זיני נולדה לאם יהודייה ולאב איטלקי, הפילוסוף זינו זיני (איט') שהיה סוציאליסט, עובדה אשר עוררה חשד אצל המשטר הפאשיסטי. מזכיר המפלגה הפאשיסטית בעיר דרש לדעת מדוע זיני ממשיכה ללמד בבית הספר, לנוכח חוקי הגזע. מנהל בית הספר באותה תקופה יצא להגנתה של זיני. כתוצאה מרדיפות היהודים בבית הספר, רבים מן התלמידים היהודים ובוגרי בית הספר אף החליטו לברוח להרים, ולהצטרף לפרטיזנים לאחר הכיבוש הגרמני של העיר, בהם פרימו לוי ואמנואלה הרטום.[10][11][12]

 
הכיתה של וירג'יניה מונטלצ'יני בבית הספר בשנת הלימודים 1935-1936.

בשנים 1942 ו-1943 סבל בית הספר מנזקים קשים למבנה כתוצאה מהפצצות.[3]

לאחר המלחמה הוטבעו במדרגות הכניסה לבית הספר אבני נגף לזכרם של שניים מתלמידי בית הספר שמצאו את מותם במלחמת העולם השנייה. וירג'יניה מונטלצ'יני (Montalcini) (איט'), שנתפסה על ידי הנאצים ונשלחה למותה בתאי הגזים באושוויץ, ופרנקו טדסקי (Tedeschi), שנשלח אף הוא לאושוויץ ומצא את מותו במחנה הריכוז מאוטהאוזן.[13]

 
מסדרון בבית הספר
 
אבני נגף לזכרם של וירג'יניה מונטלצ'יני ופרנקו טדסקי בכניסה לבית הספר

ב-24 וה-25 במאי התקיים כנס בבית הספר לכבודו של בוגר בית הספר, פרימו לוי.

כיום מונה בית הספר כ-1,000 תלמידים.

הקמת מועדון הכדורגל יובנטוס עריכה

בית הספר קשור מבחינה היסטורית למועדון הספורט יובנטוס, אשר הוקם בשנת 1897 על ידי קבוצה של תלמידים שלמדו בבית הספר. יובנטוס הוא מועדון הכדורגל המעוטר ביותר, בעל מסורת הספורט הוותיקה ביותר באיטליה. כמו כן, מדובר באחד ממועדוני הספורט המצליחים והחשובים ביותר בעולם, נקרא על ידי הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל בשם "המועדון האיטלקי הטוב ביותר" של המאה העשרים, והשני ברמה האירופית .

בעת ייסוד המועדון, בחרו חברי הקבוצה בצבע הוורוד למדים הרשמיים של הקבוצה, אותם הם לבשו במהלך שיעורי החינוך הגופני. מקור השם "יובנטוס", נעורים בלטינית, מתייחס לגילם הצעיר של התלמידים בבית הספר. גם כיום משחקת הקבוצה במדיה הוורדים בחלק ממשחקי החוץ שלה. מייסדי הקבוצה היו צריכים להכריע בין שלושה שמות: "Societa via Fort" ,"Società Sportiva Massimo d'Azeglio" ו"Sport-Club Juventus".

בשנת 2007, ביקר אלסנדרו דל פיירו בתיכון, ונשא נאום באודיטוריום של בית הספר לרגל חגיגות שנת ה-110 לחיי המועדון, הנחגגת בכל שנה ב-1 בנובמבר.

בוגרים מפורסמים של בית הספר עריכה

בבית הספר למדו תלמידים אשר השאירו חותם בהיסטוריה של איטליה ותרבותה. אחד מבוגרי בית הספר היה פרימו לוי שהתחיל את לימודיו בתיכון בשנת 1934. תחומי העניין של לוי היו כימיה ואסטרונומיה. לוי היה תלמיד ביישן וחרוץ אך הישגיו מעולם לא זכו לשבחי מוריו שנבחרו על ידי השלטון הפשיסטי. בין תחומי עיסוקיו, לוי היה ידוע כסופר, אך כשלמד ספרות איטלקית בכיתה י"א נחשב לתלמיד בינוני בתחום, ואף נכשל בבחינה בשפה האיטלקית. אחד ממוריו הידועים של בית הספר הוא אוגוסטו מונטי אשר היה היסטוריון שעסק בחקר תולדות אתיופיה והאצולה האיטלקית, וחוקר הרלדיקה. מונטי היה אחד מהמורים שהתנגדו לפשיזם. תלמיד נוסף בבית הספר היה לאונה גינצבורג, אשר בשנות לימודיו בתיכון כתב סיפורים קצרים שהושפעו מהתנגדותו לפשיזם. כמו כן, למד בבית הספר היהודי זוכה פרס נובל סלבדור לוריא, והפרטיזן אמנואלה הרטום ואחיו אניו, ובני משפחת אניילי, בעלי פיאט.[1]

 
ספרים שיצאו בהוצאה לאור של בית הספר

הספרייה עריכה

הספרייה של בית הספר הוקמה ב-1860, בשנים הראשונות להיווסדו של התיכון, והיא ממשיכה להתפתח על ידי רכישות חדשות ותרומות פרטיות (כגון קרן זיני). הספרייה פותחה ביוזמת פרופסור אוגוסטו מונטי החל מאמצע שנות העשרים, השנים המפוארות של בית הספר. על יד הספרייה הרשמית של סגל בית הספר, הוקמה גם ספריית תלמידים, שהפכה במהרה למקום מפגש חשוב לחילופי רעיונות.

 
הספרייה על שמו של לאונה גינצבורג, בבית הספר מאסימו ד'אדזליו, בטורינו.

ספריית בית הספר מאפשרת להעמיק ברגעיה החשובים של ההתפתחות התרבותית ושל ההיסטוריה האיטלקית, במיוחד בין המאה התשע-עשרה לבין המחצית הראשונה של המאה העשרים. בספרייה אוסף ספרים המכיל למעלה מ-24,000 ספרים, ובהם המהדורה הראשונה של הספר "הזהו אדם" של פרימו לוי. בין השנים 2009 ל-2012 שופצה הספרייה ונקראה על שמו של לאונה גינצבורג.[11][14]

בית ההוצאה לאור Einaudi עריכה

בית ההוצאה לאור אינאאודי (Einaudi) נוסד בשנת 1933 על ידי קבוצת תלמידים בבית הספר מאסימו ד'אדזליו. רבים מהפרסומים הראשוניים של בית ההוצאה לאור היו פרסומים אנטי פאשיסטיים אשר משכו את תשומת לבם של הרשויות הפשיסטיות, דבר אשר הוביל למעצרים. על אף שהיו בכיתות שונות ולמדו בשנתונים שונים, היו כולם תלמידיו של הפרופסור אוגוסטו מונטי (Monti), אשר חינך אותם לערכים של תרבות, של חופש, ושל מחויבות אזרחית. הצעיר מביניהם, ג'וליו איינאודי' אסף יחד את לאונה גינזבורג, מאסימו מילה, נורברטו בוביו, צ'זרה פבזה, אליהם הצטרפו מאוחר יותר דמויות כגון נטליה גינזבורג, אשתו של לאונה, וג'יים פינטור.[15]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • מרים אניסימוב. פרימו לוי - טרגדיה של אופטימיסט. זמורה ביתן: 2007
  • David Ward, Primo Levi’s Turin, Cambridge University Press: 2007
  • I Luoghi Di Levi: tra letteratura e memoria. Liceo Classico "Massimo D'Azeglio"'. Torino, 2012
  • Scuola di Italiani, Liceo Classico "Massimo D'Azeglio"'. Torino, 2012
  • La Raccolta Dei Numeri Unici Del Liceo D'Azeglio. Liceo Classico "Massimo D'Azeglio"'. Torino, 2016

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 David Ward, Primo Levi's Turin, Cambridge University Press, 2007, עמ' 11-12
  2. ^ אתר בית הספר Massimo d'Azeglio
  3. ^ 1 2 Liceo classico Massimo D'Azeglio, Museo Torino
  4. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 86
  5. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 87
  6. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 88
  7. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 89
  8. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 118
  9. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 118-119
  10. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 120
  11. ^ 1 2 מצגת על ההיסטוריה של בית הספר, באתר בית הספר התיכון Massimo d'Azeglio
  12. ^ אתר בית הספר התיכון Massimo d'Azeglio
  13. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 120
  14. ^ scuola di italiani, Torino: Liceo Classico Massimo D'Azeglio, 2012, עמ' 110-111
  15. ^ אתר בית הספר התיכון Massimo d'Azeglio