בלוטות זיעה

סילוק פסולת דרך הזיעה שהן מפרישות וכן איבוד חום יתר על ידי התאדות הזיעה, תופעה שמאפשרת ויסות ושמירה על טמפרטורת גוף קבועה

בלוטות זיעה נחלקות לשני סוגים: בלוטות זיעה אקריניות ובלוטות זיעה אפוקריניות.

בלוטות זיעה
שיוך בלוטה אקסוקרינית, בלוטת האפידרמיס, particular anatomical entity עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1063) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) glandula sudorifera עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A16.0.00.029 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 7079 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 59152 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A10.336.899 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D013545 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0038989 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלוטות זיעה אקריניות מפוזרות על פני כל שטח העור, מלבד השפתיים ואיברי המין. בלוטות זיעה רבות שכאלו נמצאות על כף היד ובגב העליון. בלוטת זיעה בנויה כצינור מתפתל. בבסיס הצינור, השכבה התת-עורית, נוצרת הזיעה. הצינור עובר בעיקר דרך הדרמיס. תפקיד הבלוטות האקריניות הוא סילוק פסולת דרך הזיעה שהן מפרישות וכן איבוד חום יתר על ידי התאדות הזיעה, תופעה שמאפשרת ויסות ושמירה על טמפרטורת גוף קבועה.

בלוטות זיעה אפוקריניות מופיעות בריכוזים גבוהים בבית השחי ובמפשעה. הבלוטה מתפתלת ומתחילה בשכבה התת-עורית. בלוטות אלו גדולות יותר מהבלוטות האקריניות ומתפתחות בגיל ההתבגרות. הנוזל אותו הן מפרישות הוא יותר צמיג וכהה מן הזיעה, והריח הלא נעים שניתן להרחה בקלות אצל אנשים שלא משתמשים בדאודורנט נובע מחיידקים שניזונים מההפרשה, כיוון שבית השחי הוא מקום לח וחם - בית גידול אידיאלי לחיידקים. הבלוטות מפרישות חומר אנטי-פטריתי.

קישורים חיצוניים עריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.