ג'ובאני דה בארדי

ג'ובאני דה בארדיאיטלקית: Giovanni de' Bardi, ‏5 בפברואר 1534 – ספטמבר 1612), הרוזן מוורניו, היה מבקר ספרות, סופר, מלחין וחייל איטלקי.

ג'ובאני דה בארדי
Giovanni de' Bardi
לידה 5 בפברואר 1534
פירנצה, דוכסות פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה ספטמבר 1612 (בגיל 78)
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Shovel of Giovanni de' Bardi (Incruscato) at Accademia della Crusca

ביוגרפיה עריכה

ג'ובאני דה בארדי נולד בפירנצה. השכלתו העניקה לו ידע מקיף ומעמיק בלימודים הקלאסיים ומיומנות בלטינית וביוונית לצד הכשרה בהלחנה, אך את שנות נעוריו וראשית בגרותו עשה בעיקר כחייל. בהנהגת קוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה לחם נגד סיינה ובהמשך השתתף בקרבות המצור על מלטה (1565) נגד הטורקים. אחרי מלטה, בדרגת סרן, סייע למקסימיליאן השני להביס את הטורקים בהונגריה. אבל כל אימת שלא השתתף בקרבות, היה עסוק בפירנצה ובמקומות אחרים כפטרון למוזיקה ולאמנויות.[1]


עיקר פרסומו של בארדי נובע מהיותו מארח, פטרון ומקור השראה לקבוצת מלחינים, תאורטיקאים של מוזיקה ומלומדים, שהרכיבו את הקמראטה הפלורנטינית, הקבוצה ששמה לה למטרה לשחזר את השפעתה האסתטית של המוזיקה של יוון העתיקה בחיי האמנות של תקופתם. חברי הקבוצה היו וינצ'נצו גליליי (אביו של האסטרונום גלילאו גליליי), ג'וליו קאצ'יני ופיירו סטרוצי ואת השראתם שאבו מתכתובת עם ג'ירולאמו מיי, בכיר המלומדים בנושא הדרמה והמוזיקה של יוון הקדומה באותה עת. תוצאת הקשר הייתה המצאת המונודיה וזמן קצר אחריה, האופרה. נוסף לכך, החידושים שהקמארטה הביאה למוזיקה בהנחיית בארדי היו ממאפייני מה שמוכר כיום כמוזיקה של תקופת הבארוק.[2]

אף כי היה גם מלחין, מעטות יחסית הן יצירותיו ששרדו עם השנים: רק קומץ מדריגלים. מוזר הדבר, אך נראה שהוא עצמו לא ניסה את כוחו במונודיה החדשה. כמו כן ארגן או כתב תפקידים לאינטרמדי שונים בפירנצה, שעשועי החצר הפופולריים שהתקיימו בין המערכות של דרמות מדוברות וכללו משחק, שירה, ריקוד ופנטומימה - עוד מבשר חשוב לאופרה. עוד חיבר מחזות, ביניהם כמה מן המחזות שלהם סיפק גם את האינטרמדי.

וינצ'נצו גליליי הוקיר את בארדי והקדיש לו את Dialogo della musica antica et della moderna ("דיאלוג בין המוזיקה העתיקה והחדשה") המפורסם שלו. ב"דיאלוגו" מאשים גליליי את הפוליפוניה, משבח את המונודיה ונותן ביטוי לשאיפתו שנוהלי המוזיקה של היוונים העתיקים יושבו לתפארתם והמוזיקה המושחתת ובלתי-מובנת של ימיו תוחלף בגרסה אידיאלית של המוזיקה העתיקה בדמותה המשוערת. האירוניה שבדבר היא שוועידת טרנטו, שממנה יצאה בשורת הקונטרה-רפורמציה, השלימה בדיוק אז את גינוי הנוהל הפוליפוני, בגין אותו פגם משוער (קשה מדי להבין את הטקסט המושר), אבל מסיבות דתיות ולא אמנותיות.

לקריאה נוספת עריכה

  • "Camerata", "Giovanni de Bardi" in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • "קמראטה", "ג'ובאני דה בארדי" ב"מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים" בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות' 1954

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ובאני דה בארדי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ קלוד פליסקה, "ג'ובאני דה בארדי" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ פליסקה, גרוב