ויקיפדיה

ג'ודית מריל

סופרת

ג'ודית ג'וזפין גרוסמן (באנגלית Judith Josephine Grossman;‏ 21 בינואר 1923 – 12 בספטמבר 1997), הידועה בשם העט ג'ודית מריל בו החלה להשתמש מ-1945, הייתה סופרת מדע בדיוני יהודיה אמריקאית ולאחר מכן קנדית, עורכת ספרותית ופעילה פוליטית.

ג'ודית מריל
Judith Merril
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 בינואר 1923
בוסטון
פטירה 12 בספטמבר 1997 (בגיל 74)
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Judith Josephine Grossman עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאית וקנדית
שם עט Cyril Judd עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת ועורכת
מקום לימודים תיכון ג'יימס מונרו, Morris High School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית
סוגה מדע בדיוני
השפיעה על קרל שרודר
בן או בת זוג פרדריק פול (1948–1952) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (2013)
  • פרס הוגו לעבודה הקשורה הטובה ביותר (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.judithmerril.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

מריל נולדה בבוסטון בשנת 1923, לאתל וסמואל (שלמה) גרוסמן. אביה התאבד בשנת 1929, בהיותה בת שש בלבד. אימה, אתל גרוסמן הייתה סופרז'יסטית וגם ממייסדות ההסתדרות הציונית הדסה. ב-1936 עברו האם ובתה הצעירה לרובע הברונקס, ניו יורק.

בשנות העשרה שלה, נמשכה מריל במקביל, הן לציונות והן למרקסיזם.

ביוני 1939, בהיותה בת 16 בלבד סיימה מריל את בית הספר התיכון Morrows High, בברונקס והחלה להתעניין בפוליטיקה עקב הברית בין היטלר לסטלין. היא נישאה לדן זיסמן באוקטובר 1940, אחרי כארבעה חודשי פעילות טרוצקיסטית משותפת[1] ובתם מריל זיסמן נולדה בדצמבר 1942.

ב-1945 נפרדה מריל מזיסמן, אף כי בשלב זה הם טרם התגרשו רשמית. לפרנסתה היא עסקה בעבודות דחק שונות, אך במקביל החלה גם לכתוב סיפורים קצרים, בשלב זה עדיין לא סיפורי מדע בדיוני, אלא בעיקר סיפורים מעולם הספורט, שהתפרסמו במגזינים הספרותיים הזולים של אותה תקופה. החל מ-1945 היא גם לקחה לעצמה את שם העט, שהפך בהמשך לשם בו היא מוכרת בין קוראיה, מריל. היא גם הצטרפה בתקופה זו ל-Futurians - קבוצה ניו-יורקית של חובבי מדע בדיוני - סופרים, עורכים, אמנים וחובבי הסוגה, ביניהם גם סופרי המדע הבדיוני סיריל מ. קורנבלות', תאודור סטארג'ן ופרדריק פול.

בפברואר 1948 התגרשה מריל פורמלית מבעלה הראשון ובנובמבר אותה שנה נישאה לפרדריק פול. בתה השנייה אן פול, נולדה בשנת 1950. כשנתיים לאחר מכן היא נפרדה מפול, וב-1953 התגרשה ממנו סופית. היא חיה עם סופר מדע בדיוני נוסף, וולטר מ' מילר כשישה חודשים ונישואיה השלישיים היו בשנת 1960 לדן סוגרו. גם הנישואין הללו התפרקו בשנת 1963, אף כי לא הגיעו לכדי גירושין סופיים.

באוגוסט 1968 היגרה מריל לקנדה וב-1976 קיבלה אזרחות קנדית.

בתה של אן (נכדתה של מריל), אמילי פול-ווירי (Emily Pohl-Weary), סופרת מדע בדיוני בזכות עצמה, הייתה גם שותפה לכתיבת הביוגרפיה של מריל לאחר מותה, כשהיא משתמשת בגישתה לטיוטות, הערות ומכתבים שהשאירה מריל.

כתיבתה עריכה

ג'ודית מריל החלה לכתוב ולפרסם סיפורים קצרים על ספורט, משנת 1945 ואילך. סיפור המדע הבדיוני הראשון שלה - That Only a Mother התפרסם במגזין המדע הבדיוני Astounding, בשנת 1948 וכשנתיים אחר כך יצא לאור סיפרה הראשון - Shadow on the Hearth, אשר גם עובד בהמשך לסרט טלוויזיה בשם Atomic Attack. חלק מסיפוריה הגיע אל מגזינים בעריכת חברים לשעבר בקבוצת ה-Futurians. היא הייתה מייסד שותף של "מועדון ההידרה" (Hydra Club) בתקופה זו. הסיפור שלה "מרכז מת" (Dead Center) (פורסם בגיליון נובמבר 1954 של "The Magazine of Fantasy and Science Fiction") הוא אחד משני סיפורי מדע בדיוני שיוצגו ב"מיטב הסיפורים הקצרים האמריקאים" (The Best American Short Stories) שערכה מרתה פולי (Martha Foley) ב-1950.

מריל התחילה בעריכת אנתולוגיות של סיפורי מדע בדיוני קצרים בשנת 1950, במיוחד בסדרה פופולרית "הסיפורים הטובים ביותר לשנת...". האנתולוגיות פורסמו בין 1956 ל-1967. במאמרי המערכת שלה, בשיחות ובכתבים אחרים, היא טענה שמדע בדיוני כבר לא צריך להיות מבודד אלא חייב להיות חלק מהזרם המרכזי בספרות. היה לה גם תפקיד חשוב כעורכת הספרים למגזין פנטזיה ומדע בדיוני (The Magazine of Fantasy and Science Fiction) משנת 1965 עד 1969.

חוקר המדע הבדיוני רוב לייתם ציין בשנת 2005, כי "לאורך כל שנות ה-1950, מריל, יחד עם סופרי המדע הבדיוני ג'יימס בליש ודיימון נייט לקחו את ההובלה בקידום סטנדרטים ספרותיים גבוהים ותחושה של מקצועיות רבה יותר בתחום" - במיוחד על ידי הקמת סדרה שנתית של כנסים עבור סופרים במילפורד, פנסילבניה, שם גרה אז מריל. כתבי יד היו נידונים בהתלהבות במפגשים אלה, ובכך עודדו תכנון מושכל יותר של הסיפורים, וקידמו תחושת סולידריות בין הסופרים, מה שהוביל בסופו של דבר להיווצרות אגודת סופרי המדע הבדיוני. עם זאת, סופרים אחרים חשו מאוימים "כנופיית מילפורד" והרגישו שהיא מסכנת את הסגולות הייחודיות של המדע הבדיוני על ידי הטלת סטנדרטים ספרותיים שבמהותם זרים לתחום.

פרויקט כושל שמריל החל בשנות ה-1960 המוקדמות, עבור "ליון בוקס" בשיקגו, היווה השראה לעורך המו"ל שלה, הרלן אליסון, לצאת עם גרסה משלו לפרויקט, חזיונות מסוכנים (Dangerous Visions) (הוצאת דאבלדיי, 1967).

כיוזמת תנועת הגל החדש במדע הבדיוני, בשנת 1968, היא ערכה אנתולוגיית מדע בדיוני בריטית. כשאת הסיפורים היא אספה בעת שהתגוררה באנגליה במשך כשנה בשנות ה-1960 המאוחרות.

חייה בקנדה עריכה

בשנות ה-1960 המאוחרות, מריל עברה לקנדה, בתואנת "הדיכוי הבלתי דמוקרטי של פעילויות אנטי מלחמתיות, על ידי ממשלת ארצות הברית". היא הייתה בין המייסדות של מכללת רוצ'דייל (Rochdale College), מכללה ניסויית אותה תפעלו התלמידים עצמם ובה חיו חיים משותפים, במידה רבה כחלק מרוח הזמן של התקופה. ברוצ'דייל, היא הייתה "האחראית על הכתיבה וההוצאה לאור" ושם צברה אוסף אישי נרחב של ספרים וכתבי יד שלא פורסמו.

בשנת 1970 היא החלה לפעול בספרייה הציבורית בטורונטו למען אוסף כל פרסומי המדע הבדיוני בשפה אנגלית. היא תרמה את כל הספרים וכתבי העת שברשותה לספרייה ותיפקדה כאוצרת. הספרייה זכתה למרחב משלה, ושמה שונה, בשנותיה האחרונות של מריל, ל-"אוסף המדע בדיוני, ספרות ספקולטיבית, ופנטזיה על שם מריל". מריל קיבל מלגה שנתית קטנה כאוצרת, וכאשר הייתה לחוצה בכסף, גרה במשרדה בספרייה, ישנה על מיטה מתקפלת.

בין 1978 ל-1981 מריל הציגה את השידורים הקנדיים של דוקטור הו .כ-Undoctor, מריל הציגה (3-7 דקות) פרשנויות פילוסופיות קצרות על הנושאים של המופע[2].

מריל הייתה מארגנת פעילה ואמרגנית של מדע בדיוני בקנדה. לדוגמה, היא הקימה את רשת "הידרה צפון" של סופרים[3]. בשנת 1985 היא השיקה וערכה את הגיליון הראשון של tesseract, האנתולוגיה הקנדית הראשונה למדע בדיוני, שסייעה להגדיר את כתיבת המדע הבדיוני הקנדי.

בראשית 1980, מריל תרמה לארכיון הלאומי של קנדה את האוסף שלה הכולל התכתבויות, כתבי יד שלא פורסמו, וחומרי מדע בדיוני יפני.

מריל קיבלה אזרחות קנדית בשנת 1976. היא הפכה לפעילה באגודת הסופרים. כאשר על דיון בפגישה השנתית של האגודה "האם אנשים יכולים לכתוב על מינים אחרים ועל קבוצות אתניות שונות", היא קראה "ומי ידבר עבור החייזרים?" וחתמה את הדיון.

מאמצע שנות ה-01970[דרושה הבהרה] ועד למותה, מריל בילתה זמן רב בתנועת השלום הקנדית, כולל נסיעה לאוטווה לבושה כמכשפה כדי ללחוץ על הפרלמנט למנוע בדיקת טילי שיוט אמריקאים מעל קנדה.

אגודת סופרי המדע הבדיוני והפנטזיה של אמריקה (SFWA) העניקו למריל אתואר סופר של כבוד (Author Emeritus) לשנת 1997.

בהתכוננות למותה, היא הותירה סכום הכסף נכבד כדי לקיים מסיבת חגיגית לזכרה במועדון הבמבוק של טורונטו. וכעורכת דקדקנית, היא הכינה רשימות מפורטות אל מי להתקשר ולמי להודיע על דבר מותה שלה.

ביבליוגרפיה עריכה

מתורגמים עריכה

עבודות נבחרות עריכה

  • "That Only a Mother" (1948, short story)
  • Shadow on the Hearth (1950)
  • Outpost Mars (1950, with C. M. Kornbluth as "Cyril Judd")
  • Gunner Cade (1952, with C. M. Kornbluth as "Cyril Judd")
  • "Survival Ship" (1954, short story in Bold, February 1954)
  • Human? (1954, editor)
  • SF: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1956, editor)
  • SF '57: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1957, editor)
  • SF '58: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1958, editor)
  • SF '59: The Year's Greatest Science Fiction and Fantasy (1959, editor)
  • The Tomorrow People (1960)
  • The 5th Annual of the Year’s Best S-F (1960, editor)
  • The 6th Annual of the Year’s Best S-F (1961, editor)
  • The 7th Annual of the Year’s Best S-F (1962, editor)
  • The 8th Annual of the Year’s Best S-F (1963, editor)
  • The 9th Annual of the Year’s Best S-F (1964, editor)
  • The 10th Annual of the Year’s Best S-F (1965, editor)
  • The 11th Annual of the Year’s Best S-F (1966, editor)
  • SF12 (1967, editor)
  • England Swings SF (1968, editor)
  • Daughters of Earth and Other Stories (1968, short story collection)
  • Survival Ship and Other Stories (1973, short story collection)
  • The Best of Judith Merril (1976, short story collection)
  • Tesseracts (1985, editor)
  • Homecalling and Other Stories: The Complete Solo Short SF of Judith Merril (2005, short story collection, edited by Elisabeth Carey)
  • with C. M. Kornbluth, Spaced Out: Three Novels of Tomorrow (2008, novel omnibus containing Outpost Mars, Gunner Cade, and Shadow on the Hearth, edited by Elisabeth Carey)

ספרות אודותיה עריכה

  • Merril, Judith; Emily Pohl-Weary (2002). Better to Have Loved : the Life of Judith Merril. Toronto: Between the Lines Books. pp. 282p. ISBN 1-896357-57-1.
  • Latham, Rob (2005). "The New Wave". In David Seed. A Companion to Science Fiction. Oxford: Blackwell. pp. 202–216.
  • What If? A Film about Judith Merril. full-length documentary. Writer/director: Helene Klodawsky. Producer: Imageries, Montreal. First shown on Canadian Space Channel, February 1999.
  • Knight, Damon (1967). In Search of Wonder. Chicago: Advent.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ודית מריל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Merrily We Roll Along or, That's Funny, You Don't Look Judith Bud Webster מציין כי מריל פגשה את זיסמן בפיקניק טרוציסקי לכבוד הרביעי ביולי
  2. ^ That time when Doctor Who educated Ontario
  3. ^ Ontario Hydra
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ודית_מריל&oldid=36729535"