ג'ודי באקה

ג'ודי פרנסיסקה באקה (בספרדית: Judy Baca; נולדה ב-20 בספטמבר 1946) היא אמנית ופעילה צ'יקנה, ופרופסור ללימודי צ'יקנו וצ'יקנה בפקולטה למדעי החברה ולאמנות עולם בפקולטה לאמנות ואדריכלות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. היא מייסדת שותפה ומנהלת אמנותית של המרכז לאמנות חברתית וציבורית (SPARC) בוונציה, קליפורניה, מרכז אמנות קהילתי, והיא ידועה כמנהלת פרויקט ציורי הקיר אשר אחראי ליצירת ציור הקיר הגדול בעולם, "החומה הגדולה של לוס אנג'לס".

ג'ודי באקה
Judy Baca

לידה	20 בספטמבר 1946 (בת 77) לוס אנג'לס, ארצות הברית
לאום	Mexican Americans
מקום לימודים	אוניברסיטת מדינת קליפורניה (1979) בית הספר התיכון בישופ אלמני
תחום יצירה	ציור קיר
זרם באמנות	National Chicano Moratorium Committee Against the Vietnam War
פרסים והוקרה	פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1999) מלגת גוגנהיים
www.judybaca.com

ביוגרפיה

תחילת דרכה

באקה נולדה בלוס אנג'לס להורים מקסיקנים-אמריקאים. אמה, אורטנסיה, עבדה במפעל צמיגים. היא גדלה בשכונת ואטס (ברובה אפרו-אמריקאית ומקסיקנית-אמריקאית), במשק בית שכולה נשים, כולל אמה, הדודות שלה ריבה ודיליה, וסבתה פרנסיסקה. סבתה הייתה מרפאת בצמחי מרפא על פי פרקטיקת קורנדריסמו, אשר השפיעה עמוקות על תחושתה לגבי התרבות המקסיקנית הילידית.

אמה של באקה נישאה לקלרנס פרארי ב-1952, לבאקה יש אח למחצה, גארי, ואחות למחצה, דיאן. לאחר מכן, המשפחה עברה לשכונת פקוימה בלוס אנג'לס. מקום שונה באופן משמעותי מוואטס – מקסיקנים-אמריקנים היו מיעוט בפקוימה.

השכלה

נאסר על באקה לדבר ספרדית בבית הספר היסודי, והאנגלית שלה לא הייתה טובה מאוד. המורה שלה שלחה אותה לצייר בפינה בזמן שהאחרים למדו. זה לקח קצת זמן, אך באקה השתפרה בלימודים כשהחלה להבין את ספרי הלימוד. בעידודה של המורה לאמנות, היא החלה רישום וציור. היא סיימה את לימודי התיכון בשנת 1964.

לאחר מכן היא למדה באוניברסיטת מדינת קליפורניה, בנורתרידג' (CSUN) וסיימה תואר ראשון בשנת 1969 ותואר שני באמנות ב-1979. שם היא החלה ללמוד אמנות מופשטת מודרנית. היא רצתה לעשות אמנות שהיא נגישה מעבר למגבלות של הגלריה והמוזיאון. היא רצתה לעשות אמנות למען האנשים שהיא אוהבת, והיא ידעה שהם לא הולכים לגלריות. "חשבתי לעצמי, אם העבודה שלי תתקבל בגלריות, מי ילך לשם? אנשים במשפחה שלי אף פעם לא היו בגלריה בחייהם. השכנים שלי לא הלכו גלריות...וזה לא נשמע לי הגיוני באותו הזמן לשים את האמנות שלי מאחורי קיר שמור." לאחר שסיימה את הלימודים, באקה המשיך את השכלתה ולמדה ציור קירות בקוורנבאקה, מקסיקו.

הוראה

לאחר שסיימה את תאריה ב-CSUN, היא התחילה לעבוד כמורה בבית ספר התיכון בו למדה. התלמידים שלה לא היו מיודדים אחד עם השני, ועלה בה הרעיון ללמד אותם לשתף פעולה. היא הדריכה קבוצה של תלמידיה לציר ציור אל אחד מקירות בית הספר. כולם רצו לעבוד על זה, וזה עודד אותם לעבוד ביחד בלי לריב. באקה היה נוכחת במורטוריום הצ'יקנו ב-1970, פעולת אנטי-מלחמה של התנועה המקסיקנית. מנהל בית הספר האמין שאין על מורים לקחת חלק בצעדות מחאה, והיא פוטרה יחד עם מספר מורים אחרים.

לאחר שפוטרה, היא חשבה שהיא לעולם לא תוכל למצוא עבודה הוראה אחרת בגלל מעורבותה במחאה. היא החלה לעבוד במחלקת הגנים והנוף של לוס אנג'לס, שם לימדה קורס קיץ באמנות במסגרת תוכניות הפארקים הציבוריים. באותה התקופה, הייתה בשכונת בויל הייטס אחוז המקסיקנים-אמריקאים הגבוה ביותר בארצות הברית, וכן מספר כנופיות הרחוב הגדול ביותר. חברי כנופיות שונות שוטטו בפארקים בהם עבדה, והיא ראתה את הגרפיטי בפארקים, וידעה שהם סימוני טריטוריה של הכנופיות. "אפשר היה 'לקרוא' את הקיר ולדעת הכל על הקהילה המקומית."

לאס ויסטאס נואבאס

בקיץ 1970, החליטה באקה ליצור ציור קיר בשכונת בויל הייטס על מנת לקרב בין חברי הקהילה. בקבוצה הראשונה היו לה עשרים חברים מארבע כנופיות שונות, והקבוצה החליטה על השם "לאס ויסטאס נואבאס" (נופים חדשים). הרעיון היה לייצר ציור הקיר שכולל מראות מוכרים למקסיקנים-אמריקאים שגרו בשכונה. "אני רוצה לנצל את המרחב הציבורי כדי ליצור קול ציבורי ותודעה ציבורית לאנשים שהם, למעשה, הרוב המכריע של האוכלוסייה, אך שאינם מיוצגים בשום אופן חזותי."

מי אבואליטה

הפרויקט הראשון נוצר על שלושה קירות של הבמה החיצונית בפארק הולנבק. "מי אבואליטה" (סבתי) היה ציור שמתאר סבתא מקסיקנית-אמריקאית עם זרועות מושטות, כאילו כדי לתת חיבוק. "עבודה זו מזהה את מעמדה החשוב של המטריארכית במשפחה המקסיקנית. היא גם סימנה את הצעד הראשון בפיתוח תהליך קולקטיבי ייחודי המשתמש באמנות כדי לתווך בין חברי כנופיות יריבות המתחרות על המרחב הציבורי ועל הזהות הציבורית".

המשטרה המקומית לא אהבה את הרעיון של חברי כנופיות יריבות שעובדים יחד, מחשש שזה יצית אלימות ביניהם. באקה התחילה את העבודה על ציור הקיר ללא אישור מראש העיר או מנהל פארק הולנבק, מהלך אשר העלה שאלות מהמפקח עליה ופקידי עיר אחרים.

למרות כל הבעיות, באקה הייתה נחושה לסיים את הפרויקט. היא הציבה משתתפים בעמדות תצפיות כדי לאותת לצוות ציור הקיר אם חברי כנופיה יריבה או המשטרה מתקרבים. יום אחד הגיע לפארק פקיד מהעירייה כי הוא היה מקבל תלונות על הפרויקט. אחרי שראה את ההתקדמות ואת וחברי הצוות עובדים בשיתוף פעולה, הוא נתן לבאקה אישור להשלים את ציור הקיר. "העירייה נדהמה מהעבודה שאני עושה, מייצרת ציורי קיר עם הילדים שהיו מבריחים דירקטורים ממרכזי השכונה."

לאחר שהושלם הציור, הקהילה אהבה את "מי אבואליטה" לדברי באקה, "כולם הזדהו עם הציור. אנשים הביאו נרות לאתר. במשך 12 שנים אנשים שמו פרחים לרגלי תמונת הסבתא." קבוצת לאס ויסטאס נואבאס השלימה שלושה ציורי קיר במהלך אותו הקיץ.

אחרי פרויקט ציורי הקיר העירייה הציעה לבאקה עבודה בתור מנהל תוכנית עירונית חדשה לציורי קיר. היא הייתה אחראית על יצירת התוכנית מהיסוד, שכלל בחירת אתרים לציורי קיר, עיצובם, ופיקוח על צוותים של בני נוער אשר היו בצרות עם המשטרה. חברי לאס נואבאס ויסטאס המקוריים נשכרו כדי לעזור לבאקה לנהל את אתרי התוכנית. הקבוצה ציירה יותר מ-500 ציורי קיר במסגרת התוכנית.

בעבודתה החדשה היא התמודדה לראשונה עם צנזורה. תושבי השכונות בהם הוצבו ציורי הקיר רצו להראות את כל היבטי החיים בשכונתם, הטובים והרעים. בעירייה, לעומת זאת, לא רצו שהציורים יכללו כל נושא אשר שנוי במחלוקת. במקרה אחד, כאשר העירייה התנגדה לציור שהראה אנשים שנאבקים עם המשטרה, הם איימו להפסיק את מימון התוכנית. על פי באקה, "אני באמת אהבתי את הרעיון שהעבודה לא יכולה להיות בבעלות של מישהו. ולכן, שהיא לא תהיה מעניינת לעשירים, ולא תצטרך לעמוד במגבלות שמציבים גלריות ומוזיאונים." במקום לוותר, היא הקימה את המרכז לאמנות חברתית וציבורית (SPARC) בשנת 1976 כדי להמשיך לממן יצירת ציורי קיר במרחבים ציבוריים.

מאמציה של באקה לשתף את הקהילה בתהליכים האמנותיים שלה הפכו אותה לייחודית בתקופתה. החיבור שיצרה בין בני נוער השאיר חותם בלוס אנג'לס, ויצר שינוי בתרבות הצ'יקנה/מקסיקנית. מעורבות של נוער עני של צבע בתהליכים אמנותית שינתה את האופן שבו הם נתפשו על ידי התרבות הלבנה הגזענית, קפיטליסטית, ופטריארכלית לגבי מקומם בחברה. בנוסף, התוכנית העירונית לציורי קיר של באקה חיזקה קהילות ונתנה לאנשים תחושת מטרה.

פמיניזם ואמנות

האמנות של באקה היא פמיניסטית במובנים רבים. באקה הפעילה את הקהילה בצורה פמיניסטית והצטלבותית. בתור צ'יקנה, היא רצתה להעצים נשים של צבע ולקרב קהילות. היא עשתה זאת על ידי הארת היופי והכוח המעשירים את תרבות הצ'יקנה דרך האמנות הציבורית. גם התהליכים מאחורי יצירת ציורי הקיר היו מעצימים—הנחת היסוד של באקה בתהליך האמנותי היה לערב בני נוער מוחלשים חברתית על מנת לעורר תחושה של קהילה ולאפשר צמיחה.

החומה הגדולה של לוס אנג'לס

הפרויקט הראשון של המרכז לאמנות ציבורית הייתה "החומה הגדולה של לוס אנג'לס". שירותיה של באקה נשכרו על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית כדי לשפר את האזור סביב ערוץ בקרת שיטפונות בעמק סן פרננדו. הרעיון של באקה היה לצייר על הקיר התומך של הערוץ את ההיסטוריה של העיר לוס אנג'לס, אבל לא את הגרסה של ספרי ההיסטוריה. האירועים שלא זכו להתייחסות היו אלה שעניינו אותה. "זה היה מקום מצוין להביא נוער ממגוון מוצאים אתניים מכל רחבי העיר כדי לעבוד על תצוגה חלופית של ההיסטוריה של ארצות הברית אשר כוללת את האנשים של צבע שהיו שם ואשר נותרו מחוץ לספרי ההיסטוריה האמריקאית". באקה גם אמרה שהדימוי המנצח של ציור הקיר הוא "הקעקוע על הצלקת במקום שם זרם פעם הנהר."

קריירה אקדמית

באקה החלה ללמד באוניברסיטת קליפורניה באירוויין ב-1980, ועזב ב-1994. כעבור שנה, היא הקימה את סדנת הכשרת ציירי הקיר כדי ללמד אנשים טכניקות שהיא צברה במהלך השנים. היא גם שימשה כפרופסור באוניברסיטת מדינת קליפורניה במפרץ מונטריי, מ-1994 עד 1996, שם הייתה מייסדת שותפה של החוג לאמנות הוויזואלית והציבורית. מאז היא חברת סגל ב-UCLA, בחוג ללימודי צ'יקנו במרכז למחקר בינתחומי על שם סזאר צ'אבס, שהיא בין מייסדיו, וסגנית יו"ר בו. בשנת 2002 היא מונתה גם לחוג אמנות ותרבות העולם, ובשנת 2014 היא מונתה כפרופסור מלאה של המחלקה.

בשנת 1998, היא שימשה כאמנית הבית בנושא תפקיד האמנויות בשיח האזרחי באוניברסיטת הרווארד.

"קיר העולם" ופרויקטים נוספים

ב-1987 היא החלה לצייר את "קיר העולם: חזון של העתיד ללא פחד", ציור שמראה את העולם ללא אלימות. באקה מאמינה שהצעד הראשון לשלום עולמי הוא לדמיין את זה, והיא רצתה שאמנים מכל רחבי העולם יתרמו לציור. היא תכננה שהוא יצויר על לוחות כדי יוכל להישלח למקומות שונים. לאחר שנים של תכנון ותרומות שנעשו על ידי אמנים ממדינות אחרות, הציור הוצג בבכורתו בפינלנד ב-1990. הרעיון היה שכל מדינה מה מוצגת העבודה תוסיף פאנל. בין המדינות המארחות היו רוסיה, ישראל/פלסטין, מקסיקו, וקנדה.

ב-1988 ראש העיר של לוס אנג'לס טום בראדלי הזמין אותה להקים תוכנית "גאווה שכונתית", פרויקט ציורי קיר ברחבי העיר. הפרויקט העסיק יותר מ-1,800 בני נוער בסיכון, והיה אחראי ליצירת מעל 105 ציורי קיר.

ב-1996 היא יצרה את La Memoria de Nuestra Tierra ("לארץ שלנו יש זיכרון") עבור נמל התעופה הבינלאומי דנוור. עבור באקה, הפרויקט הזה היה אישי, משום שסבא וסבתא שלה ברחו ממקסיקו במהלך המהפכה המקסיקנית, ובאו ללה חונטה, קולורדו. הכוונה בציור הייתה "לא רק לספר את הסיפורים הנשכחים של אנשים, אשר כמו ציפורים או מים, נעו הלוך ושוב על פני כל הארץ באופן חופשי, לפני שהיה קו שהבדיל מאיזה צד אתה, אלא גם לדבר על מצבנו המשותף כתושבים זמניים בכדור הארץ...ביצוע העבודה הזו הייתה חפירה בזיכרון של ההיסטוריות שלהם." הציור הושלם בשנת 2000.

באקה ערכה מחקר באמצעות ראיונות של תושבים והובילה סדנה עם סטודנטים מאוניברסיטת דרום קולורדו. היא מצאה צילום במוסך בפואבלו מאת הצלם חואן אספינוזה, מייסד העיתון El Diario de la Gente בבולדר, קולורדו, של פגישה חשובה בין קורקי גונזלס מארגון המסע לצדק של קולורדו וסזאר צ'אבס מאיגוד פועלי החוות, בעת עריכת ההסכם ביניהם להביא את שביתת הענבים בדליינו לקולורדו.

אחר כך, היא יצרה את ציור הקיר Cesar Chavez Monument Arch of Dignity, Equality, and Justice. הציור, הממוקם באוניברסיטת סן חוזה סטייט, הוא דיוקן של סזאר צ'אבס, מהטמה גנדי, ודולורס הוארטה.

בחודש מרץ 2010, באקה השתתפה בפרויקט ציורי קיר בריצ'מונד, שבצפון קליפורניה. מדובר בציור בן חמישה לוחות, כל אחד בנושא אחר. המטרה של הפרויקט היא לחבר בין התושבים ולשתף את מגוון הרקעים השונים שלהם. היא גם הייתה חלק מקבוצה שפעלה בהצלחה לשימור ציור הקיר שלה, Danza Indigenas, בבולדווין פארק, אחרי שהיו הפגנות אלימות וונדליזם כלפי יצירת האמנות. באקה גם מילאה תפקיד מרכזי בתוכנית שימור ציורי הקיר, אשר פועלת לשימור ושחזור של ציורי הקיר (גם דיגיטליים). פרויקט נוסף ומתמשך של באקה הוא "new codex-Oaxaca- immigration and cultural memory" פרויקט לשיתוף יצירות אמנות וסיפורים של מהגרים ממקסיקו (ספציפית מוואחאקה); למה הם היגרו, מה הם השאירו מאחור, מה קרה כדי לגרום להם לעזוב, וכדומה.

באקה הייתה זוכת מלגת גוגנהיים, ופריטים ועבודות שלה נרכשו על ידי מוסדות מובילים, כגון מוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון די. סי.

יצירות בולטות

• מי אבואליטה, 1970, פארק הולנבק, לוס אנג'לס, קליפורניה
• החומה הגדולה של לוס אנג'לס, 1976–הווה, ואן נייס, קליפורניה.
• ההיסטוריה של אוניטריאניזם, 1981, הכנסייה האוניטרית הראשונה של לוס אנג'לס, לוס אנג' לס, קליפורניה
• דנזה אינדחנס, 1994, מטרו, מתוחזק על ידי הנוסעים, בבולדווין פארק, קליפורניה
• לה ממוריה דה נואסטרה טיירה: קולורדו, 2000, נמל התעופה הבינלאומי דנוור, דנוור, קולורדו
• ציור קיר אריחים דיגיטליים, 2000, העיר של לוס אנג'לס, וניס ביץ', קליפורניה
• הגירת אנשי הזהב, 2002, מרכז חינוך ומחקר אמריקה התיכונה של לוס אנג'לס
• פלאזה אנטרדת סזאר צ'אבס, 2008, אוניברסיטת סן חוזה סטייט, סן חוזה, קליפורניה
• דאנסה דה לה טיירה, 2009, מרכז תרבות הלטינה של דאלאס, דאלאס, טקסס
• ציורי קיר, אטאקו, אל סלוודור, 2009 הוזמן על ידי שגרירות ארצות הברית באטאקו, אל סלוודור
• אדוות זעירות של תקווה, ולראות דרך עיניים של אחרים, 2010, מלון אמבסדור על שם רוברט פ. קנדי, לוס אנג'לס, קליפורניה
• לה חנטה דל מאיס, 2011, מרכז חינוך מיגל קונטררס, לוס אנג'לס, קליפורניה
• האנשים הרגילים יוצאי הדופן, 2013, המרכז העירוני ריצ'מונד, ריצ'מונד, קליפורניה
• למצוא את הקול האמיתי, 2013 אקדמיית סנדרה סיסנרוס, לוס אנג'לס, קליפורניה

פרסים

• 1997 - פרס מפעל חיים מטעם National Hispanic Magazine
• 1998 - פרס האמנית המשפיעה מטעם שדולת הנשים לאמנות
• 2001 - פרס החזון היצירתי מטעם קרן ליברטי היל
• 2001 - פרס מחנכת השנה למורשת היספנית מטעם הקרן הלאומית למורשת היספנית
• 2002 - עמיתת מונטגומרי, Dartmouth College'
• 2003 - מלגת גוגנהיים Guggenheim Fellowship
• 2005 - רשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של Hispanic Business Magazine
• 2009 - פרס האקדמאית האקטיביסטית על שם בטינה מרטינז, מטעם InnerCity Struggle
• 2009 - פרס האמנית יוצאת הדופן של סנאטורית קליפורניה ג'ני אורופזה
• 2009 - פרס החלוצה הפמיניסטית "Through the Flower" של ג'ודי שיקגו
• 2010 - הפרס הלאומי לאמנות ציבורית מטעם אמריקאים למען האמנויות ורשת האמנות הציבורית
• 2011 - פרס הלטינה יוצאת הדופן באמנויות היפות מטעם האגודה האמריקאית של היספנים בהשכלה גבוהה
• 2012 - פרס סינקו דה מאיו על שם מאריו פ. וסקס, מטעם פדרציית העובדים של מחוז לוס אנג'לס
• 2012 - פרס הרוח הלטינית להישגים באמנויות, מטעם שדולת החקיקה הלטינית של קליפורניה
• 2012 - פרס האגדה האורבנית למפעל חיים
• 2015 - Distinguished Alumni Award, California State University, Northridge
• 2016 - עמיתת United States Artists
• 2018 - פרס PAD ‏(Public Art Dialogue)
• 2018 - תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת המדינה של קליפורניה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'ודי באקה

• Judith Baca's Olympic Champions, 1948-1964, Breaking Barriers from the Hispanic Research Center at Arizona State University
• " Jews and Arabs, Painting a Mural Together, Find a Mosaic of Distrust" New York Times, April 28, 1998
• Judy F. Baca - Muralist, Activist & Educator KCET Departures Venice Interviews of the artist
• Oral history interviews with Judith Baca, 1986 Aug. 5-6 from the Smithsonian Archives of American Art