ג'ון פרושיאנטה

ג'ון אנת'וני פרושיאנטה (באנגלית: John Anthony Frusciante; נולד ב-5 במרץ 1970) הוא גיטריסט, מוזיקאי, מלחין, מעבד, מפיק מוזיקלי, זמר וכותב שירים אמריקאי. נודע בעיקר כחבר בלהקת הרוק רד הוט צ'ילי פפרז והגיטריסט הראשי שלה. נוסף על כך, לפרושיאנטה ישנה קריירת סולו אשר הוציא בה אלבומים רבים, ובה הוא עובר בין סגנונות כגון רוק ניסיוני, אמביינט, גל חדש, מוזיקה אלקטרונית ועוד. פרושיאנטה זכה להערכה על נגינת הגיטרה שלו. הוא נכלל במקום 72 ברשימת 100 הגיטריסטים הטובים ביותר של ה"רולינג סטון" ונבחר כגיטריסט הטוב ביותר של 30 השנים האחרונות בסקר של ה-BBC.

ג'ון פרושיאנטה
John Frusciante

לידה	5 במרץ 1970 (בן 54) אסטוריה, ארצות הברית
שם במה	Trickfinger
מוקד פעילות	ניו יורק, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1988
עיסוק	גיטריסט, זמר-יוצר, זמר
סוגה	רוק פאנק (Funk) רוק פסיכדלי פופ רוק אוונגרד
כלי נגינה	גיטרה, סינתיסייזר
חברת תקליטים	וורנר מיוזיק גרופ
שיתופי פעולה בולטים	רד הוט צ'ילי פפרז אתקסיה ג'וש קלינגהופר
בן או בת זוג	מילה יובוביץ'
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

1970-1988: צעירותו

ג׳ון פרושיאנטה נולד בניו יורק לאב פסנתרן בוגר בית הספר לאומנויות ג'וליארד ולאמא זמרת. לאחר פרידת הוריו, עבר להתגורר עם אימו בסנטה מוניקה, קליפורניה. פרושיאנטה, כמו רבים מצעירי קליפורניה, נמשך לסצנת הפאנק של לוס אנג'לס. בגיל 9 החל פרושיאנטה להעריץ את להקת הג'רמס. בגיל 10 הוא למד בכוחות עצמו לנגן בגיטרה ולאחר מכן, לקח שיעורי נגינה אצל מורה אשר הציג בפניו את המוזיקה של הרד הוט צ'ילי פפרז. בגיל 11, התחיל פרושיאנטה ללמוד שירים של ג'ף בק, ג'ימי פייג' וג'ימי הנדריקס. לאחר ששלט בסולם הבלוז, הכיר פרושיאנטה את המוזיקה של פרנק זאפה והרבה לנגן אותה. בגיל 16 הוא עזב את התיכון באישור הוריו.

1988-1992: תקופת הרד הוט צ'ילי פפרז

שנה קודם לכן, בגיל 15, פרושיאנטה ראה את הפפרז לראשונה בהופעה ומאז הפך למעריץ מושבע. הוא העריץ את גיטריסט הלהקה הישראלי, הילל סלובק. נעשתה ביניהם היכרות והשניים התחברו. בנוסף, פרושיאנטה חבר למתופף להקת הדד קנדיז איתו היה מנגן. המתופף הזמין את הבסיסט של הפפרז, פלי, לנגן איתם. פרושיאנטה ופלי אט-אט גילו שהם משדרים על אותו התדר. זמן קצר לאחר מותו של הילל סלובק ממנת יתר של הרואין, עזב המתופף של הפפרז את ההרכב, בטענה שהם אשמים במותו של הילל, שאותו הכיר עוד בתיכון. מאחר שקידיס ופלי היו צריכים למצוא מתופף וגיטריסט, הם מינו את המתופף של הדד קנדיז ואת דווין מקנייט, גיטריסט לשעבר באותה התקופה בלהקה P-Funk. למרות הכל, מקנייט לא הצליח להתחבר לסגנונה של הלהקה וחיפשו לו תחליף. פלי הציע להזמין את פרושיאנטה לאודישן, כי אותו הכיר וידע שהוא מנגן ברמה מתאימה. פרושיאנטה הוזמן לאודישן שאותו עבר בהצלחה והוא קיבל שיחת טלפון המבשרת שהוא התקבל להיות גיטריסט הלהקה. לאחר כמה שבועות עם ההרכב החדש, מתופף הלהקה פוטר בגלל הידרדרות בשימושו בסמים. צ'אד סמית מונה למתופף הלהקה זמן קצר לאחר מכן. ההרכב החדש נכנס לאחר זמן קצר לסטודיו ומקליט את האלבום Mother's Milk. פרושיאנטה רצה לנגן כמה שיותר כמו סלובק ולא רצה לתת מסגנונו האישי. מפיק האלבום התעקש שינגן עם סאונד כבד אף על פי שפרושיאנטה ניסה להימנע מזה, אך בסופו של דבר נאלץ להתאים את עצמו לניסיונו הרב של המפיק בהקלטות סטודיו.

בשנת 1991, חברי הלהקה הכירו את המפיק ריק רובין לאחר שהוחתמו באולפני האחים וורנר. רובין האמין שיש חשיבות גדולה לכך שלאלבום יהיה סאונד לא שגרתי, ומשום כך הוא הציע להם להקליט באחוזה ישנה בגבעות הוליווד. בכל זמן ההקלטה, הסתגרו חברי הלהקה מלבד סמית' (אשר פחד לישון באחוזה ונסע חזרה כל ערב הביתה על האופנוע שלו) באחוזה, וברוב הזמן פרושיאנטה ופלי לא יצאו מהאחוזה ועישנו מריחואנה. Blood Sugar Sex Magik יצא ב-24 בספטמבר 1991 והפך במהרה לאלבום מצליח מסחרית אשר נמכר עד כ-13 מיליון עותקים ברחבי העולם. ברגע הזה, חברי הלהקה הפכו לכוכבי רוק אך פרושיאנטה לא ידע כיצד להתמודד עם זה. הוא הצליח להבין את הערך הירוד של הבחורות והסמים, בשונה מגישתו בנושא כאשר התקבל ללהקה, והבין שהוא רוצה להתעמק בכיוון היצירתי של המוזיקה. מפעם לפעם פרושיאנטה היה רב עם אנתוני קידיס לאחר הופעות בנוגע לפרסום ולתהילה שהגיעו לטענתו מהר מדי, הוא ניסה לשכנע את חברי הלהקה שהם חווים את התהילה בצורה מוגזמת. הלהקה החלה סיבוב הופעות בעולם ופרושיאנטה הבין שהוא לא רוצה לקחת חלק בזה, והרגיש שהוא נדחק החוצה מן הלהקה. ב-7 במאי 1992, עזב פרושיאנטה את הלהקה לאחר שסירב להופיע במועדון בטוקיו. הוא טס לקליפורניה ביום למחרת.

1992-1997: התמכרות לסמים וקריירת סולו

פרושיאנטה פיתח התמכרות קשה לסמים בארבע השנים בהן היה בסיבובי הופעות עם הלהקה. הוא סיפר ש"כאשר גיליתי שפלי היה מחוק בכל הופעה, זה השפיע עליי להפוך ל'חשישניק'." לאחר תקופה שבה פרושיאנטה עישן כמות גדולה של מריחואנה, הוא גם החל לצרוך הרואין והיה על גבול התמכרות קשה לסמים. כאשר הוא חזר לקליפורניה בקיץ שנת 1992, הוא נכנס לדיכאון עמוק, לתחושה שחייו נגמרו ושלא יוכל יותר לכתוב מוזיקה או לנגן. במשך זמן ארוך, הוא התרכז בציור, הפקת הקלטות של ארבעה קטעים אותם עשה בזמן ההקלטות לאלבום Blood Sugar Sex Magik, וכתיבת סיפורים ותסריטים קצרים אשר עסקו במוטיבים רבים ושונים. כדי להתמודד עם הדיכאון המחמיר שלו, פרושיאנטה הגביר את צריכת ההרואין שלו. השימוש שלו בהרואין כדי לטפל בדיכאון שלו, היה החלטה ברורה: "הייתי מאוד עצוב והייתי מאוד שמח כשהייתי על סמים; לכן, אני צריך להיות על סמים כל הזמן. מעולם לא הרגשתי אשם - תמיד הייתי גאה להיות מכור. " למרות שהוא הודה בפתיחות על היותו "ג'אנקי", יסוד צורת חשיבתו התעוות משימוש מאסיבי בסמים והאמין שסמים היו "הדרך היחידה לוודא שאתה נשאר בקשר עם יופי במקום לתת לכיעור של העולם להשתלט על הנשמה שלך."

פרושיאנטה הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו הנקרא Niandra Lades and Usually Just a T-Shirt ב-8 במרץ 1994. אף על פי שהדעה הרווחת היא שרוב הקטעים באלבום הוקלטו בזמן שהוא היה על הרואין בביתו בלוס אנג'לס, פרושיאנטה מספר כי "האלבום לא הוקלט כשהייתי מכור להרואין. הוא יצא כשהייתי מכור להרואין."

החצי הראשון של האלבום הוקלט זמן קצר לאחר סיומי ההקלטות לאלבום Blood Sugar Sex Magik; החצי השני הוקלט בין סוף שנת 1991 ותחילת שנת 1992, בזמן סיבוב ההופעות של האלבום של להקתו. "Running Away Into You" הוא השיר היחיד שהוא הקליט לאחר שעזב את הרד הוט צ'ילי פפרז. האלבום הוא יצירה אוונגרדית-אקספרימנטלית כבדה, אשר הכוונה הראשונית שלו הייתה התבטאות רוחנית ורגשית: "כתבתי (את האלבום) משום שהייתי במקום מאוד גדול בראש שלי - הוא היה מקום ענק ורוחני, אשר אמר לי מה לעשות. כל עוד אני מציית לכוחות הללו, זה היה הולך להיות בעל משמעות. יכולתי לנגן בגיטרה ויכולתי להגיד 'תנגן משהו שנשמע רע', אבל אם אני במקום הזה, זה הולך להיות נהדר. וזה לא קשור אליי, מלבד בדרכים שאינן יכולות להיות מובנות." פרושיאנטה מאוחר יותר הכריז שהאלבום היה אמור להתנסות כיחידה אחת מגובשת מאשר ישויות או שירים מופרדים. האלבום יצא בחסות חברת התקליטים של ריק רובין. האחים וורנר, חברת התקליטים של הפפרז, החזיקה בזכויות האלבום בגלל סעיף "האמן העוזב" בחוזו של פרושיאנטה בלהקה. בכל זאת, מפני שהוא היה מתבודד, חברת התקליטים העבירה את הזכויות לרובין, אשר הוציא את האלבום תחת הפצרות חבריו של פרושיאנטה.

מאמר בNew Times LA, תיאר את פרושיאנטה כ"שלד המכוסה בעור" אשר בשפל מדרגת ההתמכרות שלו, כמעט מת מזיהום דם. ידיו נהיו מצולקות מאוד עקב הזרקה לא הולמת של הרואין וקוקאין, תוך השארת סימנים תמידיים. הוא העביר את שלוש השנים הבאות תקוע בתוך ביתו, אשר קירותיו ניזוקו ומכוסים בגראפיטי. בזמן זה, חבריו- ג'וני דפ וגיבי היינס, הגיעו לביתו וצילמו סרט דוקומנטרי קצר בשם Stuff, המתאר את הזוהמה בה הוא היה חי. הבית בסופו של דבר נהרס על ידי שרפה אשר גבתה את אוסף הגיטרות שלו ומספר קלטות של הקלטות והשאירה אותו עם צלקות חמורות אחר שבקושי ברח.

פרושיאנטה הוציא את אלבום הסולו השני שלו, Smile from the Streets You Hold, בשנת 1997. הקטע הראשון של האלבום, "Enter a Uh", מאופיין רבות במילים עם משמעות נסתרת וחריקות היסטריות. פרושיאנטה גם משתעל במשך הקטע, דבר המציג את בריאותו המדרדרת. האלבום יצא, על פי הודאתו, כדי להרוויח כסף לסמים. הוא הוציא את האלבום מהשוק בשנת 1999. אף על פי כן, פרושיאנטה הצהיר שהוא מאמין שהחומרים באלבום הם באיכות גבוהה והוא מקווה להוציאם שוב, ביום מן הימים.

1997-2002: גמילה וחזרה לרד הוט צ'ילי פפרז

בשנת 1997, לאחר יותר מ-5 שנים של התמכרות להרואין, פרושיאנטה נגמל מההרואין באחת, אך הצליח להתמודד עם ההתמכרויות שלו לקראק ולאלכוהול בחודשים שבאו לאחר מכן. בינואר 1998, בעקבות הפצרותיו של חברו הוותיק בוב פורסט, פרושיאנטה נכנס למכון גמילה בפסדנה. עם הגעתו, הוא אובחן עם פוטנציאל לזיהום פה קטלני, אשר הדרך היחידה להקל עליו הייתה לעקור את כל שיניו ולהחליפן בשיניים תותבות. בנוסף הושתלו לו פיסות עור על ידיו המצולקות. לאחר כחודש, יצא פרושיאנטה ממכון הגמילה וחזר לחברה.

מששוקם והבריא, החל פרושיאנטה לחיות בצורה יותר רוחנית ואסתטית. הוא שינה את הדיאטה שלו ונהיה מודע יותר לבריאותו ואכל בעיקר אוכל לא מעובד. במהלך סדנאות ויפאסנה ויוגה, הוא גילה את האפקט שיש למשמעת עצמית על הגוף. כדי להגביר את המודעות הרוחנית שלו ולהפחית את הסחות הדעת מהמוזיקה שלו, פרושיאנטה החליט להתנזר מפעילות מינית, באומרו: "טוב לי גם בלי זה." כל השינויים האלה בחייו הביאו לשינוי מוחלט בגישה שלו כלפי סמים:

אני לא צריך לצרוך סמים. אני מרגיש כל כך הרבה יותר בהיי בגלל התנופה שבן אדם יכול לקבל כשהוא מקדיש את עצמו למשהו שהוא באמת אוהב. אני אפילו לא חושב על לצרוך אותם, הם לגמרי מטופשים. בין ההקדשה שלי לניסיון להיות מוזיקאי טוב יותר לבין אכילת אוכל בריא ועשיית יוגה, אני מרגיש יותר בהיי מאשר שהייתי בכמה השנים האחרונות כאשר צרכתי סמים.

כרגע אני האדם הכי מאושר בעולם. "הדברים האלה" לא מתעסקים איתי בכלל, ואני כל כך גאה בזה-אין לך מושג כמה אני גאה. היכולת להתמודד עם החיים היא דבר כל כך יפה, להתמודד עם עצמך, מבלי להסתתר מאחורי סמים; מבלי להצטרך לכעוס על אנשים שאוהבים אותך. יש אנשים שמפחדים מלאבד דברים, אבל אתה לא מאבד אף דבר לשום מטרה, אלא אם כן אתה מוותר על עצמך.

למרות ניסיונו כמכור לסמים, פרושיאנטה לא רואה את התמכרותו כ"תקופה שחורה" בחייו. הוא רואה אותה כתקופה של תחיה, שבמשכה הוא מצא את עצמו וניקה את הראש שלו. פרושיאנטה הפסיק לעסוק ביוגה, בגלל ההשפעות שיש לה על הגב שלו, אבל הוא עדיין עושה מדיטציות יומ-יומיות.

בתחילת שנת 1998, הפפרז פיטרו את הגיטריסט דייב נבארו והיו על סף התפרקות. פלי אמר לקידיס, "הדרך היחידה שאני יכול לדמיין שבה נוכל להמשיך בתור להקה היא אם היינו לוקחים את ג'ון בחזרה ללהקה." מאחר שפרושיאנטה היה חופשי מהתמכרויותיו, קידיס ופלי חשבו שזה יהיה הזמן הנכון להציע לו לחזור ללהקה. כשפלי ביקר את פרושיאנטה בביתו וביקש ממנו לחזור ללהקה, פרושיאנטה החל לגמגם ואמר ש"שום דבר בעולם לא יעשה אותי יותר מאושר." עם פרושיאנטה בחזרה על הגיטרה, הפפרז החלו להקליט את אלבומם הבא, Californication, אשר יצא ב-1999. חזרתו של פרושיאנטה שיחזרה מרכיב מפתח בסאונד של הפפרז, וכמו כן את המורל. פרושיאנטה הביא איתו ללהקה את המסירות העמוקה שלו למוזיקה, אשר השפיעה על סגנון ההקלטה במשך הקלטת האלבום. פרושיאנטה הצהיר שהקלטת האלבום Californication הייתה האהובה עליו.

במשך סיבוב ההופעות של Californication, פרושיאנטה המשיך לכתוב שירים אישיים, אשר רבים מהם הופיעו באלבום הסולו שהוא הוציא בשנת 2001, To Record Only Water for Ten Days. האלבום היה שונה בסגנונו מאלבומיו הקודמים. כתיבתו והפקתו של אלבום זה היו יותר יעילים וישיר מאשר באלבומים הקודמים. מלבד הקלטת גיטרה, פרושיאנטה התנסה במגוון סינתיסייזרים, חלק נרחב באלבום.

בשנת 2001, פרושיאנטה החל להקליט עם הפפרז את אלבומם הרביעי ביחד, By the Way; הוא מחשיב את התקופה הזאת לאחת מן התקופות השמחות ביותר בחייו. הוא התענג על הסיכוי שהאלבום נתן לו "להמשיך לכתוב שירים טובים יותר." בזמן עבודתו על By the Way, הוא כתב את רוב מה שבעתיד הפך לאלבום "Shadows Collide with People". המטרה שלו לשפר את נגינתו באלבום הונעה בעיקר מהחשק לחקות גיטריסטים כמו אנדי פרטרידג', ג'וני מאר וג'ון מקגוצ'; או כמו שהוא תיאר את זה, "אנשים שמשתמשים באקורדים טובים". האלבום סימן את מעברו של פרושיאנטה לסוג של "מנטליות קבוצתית", ברואו את הלהקה בתור חלק אחיד מאשר 4 חלקים נפרדים. האלבום By the Way יצא בארצות הברית ב-9 ביולי 2002.

2002-2007: הקלטות 2004 וStadium Arcadium

פרושיאנטה כתב והקליט שפע של שירים לאחר סיבוב ההופעות של BY THE WAY. בחודש פברואר 2004 הוא התחיל פרויקט צדדי עם ג'ו לאלי מלהקת Fugazi וג'וש קלינגהופר, שנקרא Ataxia .הלהקה הייתה יחד במשך כשבועיים, במהלכם הוקלט כתשעים דקות של חומר. לאחר יומיים באולפן ההקלטות, הם ניגנו שני מופעים במפעל סריגה בהוליווד, ובילו עוד ימים באולפן לפני פירוק. מאוחר יותר באותה שנה, חמישה שירים של פרושיאנטה הופיעו בפסקול הסרט Brown Boney.

2007-2011: עזיבת הרד הוט צ'ילי פפרז, The Empyrean ושיתופי פעולה נוספים

ג'ון עזב את הלהקה והסביר זאת באתרו במכתב למעריציו בכך שהרגיש שכאומן הכיוון המוזיקלי שלו שונה מזה בו הולכת הלהקה וכי הוא חייב ללכת בדרכו שלו. החליף אותו חברו הגיטריסט ג'וש קלינגהופר, אשר שיתף עמו פעולה במספר אלבומים.

אלבום הסולו העשירי של פרושיאנטה, The Empyrean, יצא ב-20 בינואר 2009 על ידי Record Collection Music. האלבום היה בייצור בין דצמבר 2006 ומרץ 2008. The Empyrean כולל בתוכו מערך של נגנים, כגון פלי, חברו ללהקה לשעבר, חברו ג'וש קלינגהופר והגיטריסט לשעבר של הסמית'ס ג'וני מאר, כמו גם מוזיקאים אורחים אחרים. פרושיאנטה הצהיר: "אני מאוד מאושר מאיך שהאלבום יצא ואני הקשבתי לו הרבה מתוך אהבה לפסיכדליה הבולטת באלבום ולחוויה שהוא מספק" והסביר שהאלבום "צריך להיות מושמע בווליום חזק ככל האפשר ומתאים לשמיעה בעיקר בלילה".

ב-7 בדצמבר 2011, הרד הוט צ'ילי פפרז נכנסו להיכל התהילה של הרוק אנד רול. בראיון באותו יום, אנתוני קידיס דיבר על פרושיאנטה ונשאל אם הוא יהיה נוכח בטקס. קידיס הצהיר: "אני יכול רק לנחש אם הוא יבוא או לא יבוא. אני די בטוח שהוא לא יבוא, אבל זה אחד מהדברים האלה שבאים בצורה של 'אף פעם אי אפשר לדעת'. לא דיברתי איתו די הרבה זמן. אני לא יודע איפה הוא בימים אלה. ברור שהוא מוזמן לבוא, ואם הוא אכן יבוא נשמח מאוד. אם הוא לא יבוא, אז זה גם בסדר, וזה די מובן". פלי דיבר בטקס על פרושיאנטה, באומרו: "הוא השאיר אותנו עם כל כך הרבה דברים טובים. הוא מוזיקאי מדהים שנתן כל כך הרבה ללהקה שלנו. כל התחושות שיש לי בשל העובדה שהוא כבר לא בלהקה... הוא באמת לקח אותנו לרמה גבוהה יותר". פרושיאנטה בסופו של דבר סירב להיות נוכח בטקס.

2012: Letur-Lefr ,PBX Funicular Intaglio Zone

בשנת 2012 הוציא פרושיאנטה שני אלבומים, ב-17 ביולי 2012 יצא ה-Letur-Lefr EP ביפן ומספר ימים לאחר מכן בארצות הברית ובכל העולם, האלבום הופץ דרך Record Collection Music. האלבום PBX Funicular Intaglio Zone יצא ב-25 בספטמבר 2012.

שני האלבומים שיצאו בשנת 2012 הם בעלי סגנון מוזיקלי שונה וחדש עבור פרושיאנטה. בראיון שנערך לאחר יציאת ה-Letur-Lefr EP סיפר כי הסגנון שאפיין אותו עד כה שיעמם אותו, ולכן עבר לסגנון האלקטרוני אותו הוא מגדיר כ-"סינת'פופ פרוגרסיבי". הוא גם סיפר כי המלודיות המופיעות באלבומים תמיד היו בראשו ורק עכשיו הוא מסוגל להוציא אותם החוצה בעזרת העזרים הטכנולוגיים בהם הוא משתמש. על ה-Letur-Lefr EP סיפר כי בתחילה היה אלבום אינסטרומנטלי בלבד ורק לאחר שהמוזיקה הושלמה החליט להוסיף שירה. האלבום PBX Funicular Intaglio Zone נכתב בשנת 2011, והוא על פי פרושיאנטה שונה מאוד מ Letur-Lefr, וסיפר שיצר אותו בתור אלבום שלם ולא כשירים בודדים שאוחדו אחר כך לאלבום כמו שעשה עם Letur-Lefr.

2013: Outsides

בשנת 2013 הוציא ג'ון EP בשם Outsides שכלל 3 קטעים אינסטרומנטליים. האלבום כלל גם שיר בונוס בשם Sol שיצא בגרסה היפנית של האלבום.

2014: Enclosure, Medieval Chamber

בשנת 2014 הוציא ג'ון אלבום בשם Enclosure. האלבום כלל 9 שירים חדשים ועוד 2 שירי בונוס בגרסה היפנית. במסגרת האלבום ג'ון הוציא אפליקציה מיוחדת בשם Sat-JF שבעזרתה מעריצים ברחבי העולם יוכלו לעקוב אחרי האלבום. השירים של האלבום הוכנסו למתקן מיוחד שהוכנס ללווין ששוגר לחלל ובכל פעם שהלווין היה מגיע לאזור מסוים אז המעריצים שנמצאים באותו אזור גאוגרפי יכלו להיכנס לאפליקציה ולהאזין לאלבום. ג'ון התראיין למספר מגזינים ואתרים וסיפר על התהליך המוזיקלי של האלבום: " Enclosure עם השלמתו היה האלבום שייצג את ההישג של כל המטרות המוזיקליות שכיוונתי אליהן במהלך 5 השנים האחרונות. הוא הוקלט באותו הזמן שבו הקלטתי את Medieval chamber ולמרות שהם נראים שני אלבומים שונים הם מייצגים את התהליך המחשבתי אחר החקירה המוזיקלית ומה שלמדתי מאחד הוזן לתוך השני. למרות שהשירים הוקלטו לפני שנה, עדיין הם נחשבים המילה האחרונה של ההצהרה המוזיקלית שהחלה בPBX ומאז עברתי לדברים אחרים". ג'ון גם החל לראשונה לעבוד בתור מפיק כאשר חבר לצמד הראפרים Black Nights והפיק להם אלבום בשם The medieval chamber. באלבום ניתן לשמוע את ההתפתחות המוזיקלית של ג'ון בתור מפיק היפ הופ. הוא יצר מעיין שילוב של רוק ראפ ומוזיקה אלקטרונית.

2015: Trickfinger, The Almighty

באפריל 2015 הוציא פרושיאנטה EP בשם Trickfinger. האלבום בסגנון אסיד האוס אקספרימנטלי ומורכב מ-8 שירים. חודשיים לאחר מכן, שיתף פעולה ביצירת האלבום The Almighty, יחד עם צמד הראפרים Black Knights. פרושיאנטה הוציא גרסה אינסטרומנטלית של האלבום בעמוד הבנדקאמפ שלו.

2017: Trickfinger II

ביוני 2017 הוציא פרושיאנטה אלבום EP נוסף תחת השם Trickfinger, באותו הסגנון (אסיד האוס). שישת הקטעים באלבום הוקלטו בשנת 2007 ולא נועדו לאלבום כלשהו בעת ההקלטה.

2019-הווה: החזרה לרד הוט צ'ילי פפרז

בדצמבר 2019 חזר פרושיאנטה לרד הוט צ'ילי פפרז, ובכך ההחליף את ג'וש קלינגהופר שעזב את הלהקה.

באפריל 2022 הוציאה להקת הרד הוט צ'לי פפר את אלבומם Unlimited Love בהשתתפותו של פרושיאנטה.

דיסקוגרפיה

אלבומי סולו

אלבומים מלאים

• Niandra LaDes & Usually Just a Tshirt (1994)
• Smile From the Streets You Hold (1997)
• To Record Only Water for Ten Days (2001)
• From the Sounds Inside (2001) (יצא באינטרנט בלבד)
• Shadows Collide with People (2004)
• The Will to Death (2004)
• Inside of Emptiness (2004)
• A Sphere in the Heart of Silence (2004) (עם ג'וש קלינגהופר)
• Curtains (2005)
• The Empyrean (2009)
• PBX Funicular Intaglio Zone (2012)
• Enclosure (2014)
• Trickfinger (2015)
• Trickfinger II (2017)
• Maya (2020)

מיני-אלבומים

• Estrus EP (1997)
• Going Inside (2001)
• DC EP (2004)
• Letur-Lefr (2012)
• Outsides (2013)

עם הרד הוט צ'ילי פפרז

• Mother's Milk (1989)
• BloodSugarSexMagik (1991)
• What Hits!? (1992) (אלבום אוסף)
• Californication (1999)
• By the Way (2002)
• Live at Slane Castle (2003)
• Greatest Hits (2003)
• Live in Hyde Park (2004)
• Stadium Arcadium (2006)
• Unlimited Love (2022)

עם אטקסיה והבלאק נייטס

• Automatic Writing (2004)
• AWII (2007)
• The medieval chamber (2014)
• The almighty (2015)

סגנון מוזיקלי

פרושיאנטה עם הרד הוט צ'ילי פפרס ב2006

השפעות

ההשפעה הגדולה הראשונה על פרושיאנטה היתה ג'ימי הנדריקס. לאחר שראה את הרד הוט צ'ילי פפרס בהופעה בשנת 1985 פיתח הערצה להלל סלובאק אשר הפך למוזיקאי השני, נוסף על הנדריקס, שהשפיע עליו הכי עמוקות מבחינה מוזיקלית.

במהלך ראיון של חברי להקת רדיוהד בשנת 2008, כשנה לאחר יציאת האלבום In Rainbows, חשף תום יורק כי ריף הגיטרה בשיר Reckoner הושפע מאוד מצורת הנגינה של פרושיאנטה, אותה יורק מאוד אהב. הוא תיאר את הריף כמעין הומאז' אליה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון פרושיאנטה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון פרושיאנטה

• ג'ון פרושיאנטה, ברשת החברתית פייסבוק
• ג'ון פרושיאנטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ג'ון פרושיאנטה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר ספוטיפיי
• ג'ון פרושיאנטה, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר Last.fm (באנגלית)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר AllMusic (באנגלית)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר דיזר
• ג'ון פרושיאנטה, באתר Discogs (באנגלית)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר Songkick (באנגלית)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר Genius
• ג'ון פרושיאנטה, באתר SecondHandSongs
• ג'ון פרושיאנטה, באתר בנדקמפ
• ג'ון פרושיאנטה, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• ג'ון פרושיאנטה, באתר בילבורד (באנגלית)
• דנה קסלר, ג'ון פרושיאנטה הולך על סולו, באתר nrg‏, 15 בפברואר 2009
• בועז כהן, ג'ון פרושיאנטה מכניס פלפל, באתר nrg‏, 6 במרץ 2009
• רז ישראלי, לפעמים צריך להעיז: מה עדיף? חדשנות או מיינסטרים?, באתר nrg‏, 16 באוקטובר 2012
• עמי פרידמן והסוכנויות, פרושיאנטה: לא מתכוון להוציא עוד מוזיקה, באתר ynet, 26 במאי 2015