ג'ורג' איסטהאם

ג'ורג' אדוארד איסטהאם (אנגלית: George Edward Eastham; נולד ב-23 בספטמבר 1936 בבלקפול) הוא כדורגלן עבר אנגלי. איסטהאם ידוע בזכות קריירת המועדונים שלו (ניוקאסל יונייטד, ארסנל וסטוק סיטי), אך גם בזכות מעורבותו בפרשה מ-1963 שבעקבותיה חל שיפור ביכולת המעבר של שחקנים בין מועדונים.

ג'ורג' איסטהאם

מידע אישי
לידה	23 בספטמבר 1936 (בן 87) בלקפול שבאנגליה
שם מלא	ג'ורג' אדוארד איסטהאם
עמדה	חלוץ שני, קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1953–1956 1956 - 1960 1960 - 1966 1966 - 1973 ארדס ניוקאסל יונייטד ארסנל סטוק סיטי 124 (29) 207 (41) 194 (4)
נבחרת לאומית כשחקן
1963 - 1966 אנגליה 19 (2)
קבוצות כמאמן
1977–1978 סטוק סיטי
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

קריירה

ניוקאסל יונייטד

איטסהאם היה חלק ממשפחה של כדורגלנים. אביו, ג'ורג', היה כדורגלן אנגלי בינלאומי ששיחק עבור בולטון וונדררס ובלקפול, ואילו דודו הארי איסטהאם שיחק עבור ליברפול ואקרינגטון סטנלי.

איסטהאם הצטרף למועדון הצפון אירי ארדס, היכן ששיתף פעולה עם אביו שהיה מאמן-שחקן. איסטהאם שיחק בעמדת הקשר או החלוץ השני, והוחתם על ידי ניוקאסל יונייטד ב-1956. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בתיקו 2 - 2 מול לוטון טאון ב-6 באוקטובר. הוא שיחק במגפייז (הכינוי של ניוקאסל) במשך ארבע עונות, ובהן זומן לנבחרת אנגליה עד גיל 23. הוא השתתף ב-125 משחקים במדי ניוקאסל, שבהם הבקיע 34 שערים. המיקום הטוב ביותר של ניוקאסל בתקופה זו היה השמיני בעונת 1959/1960.

אולם, איסטהאם הסתכסך עם הנהלת ניוקאסל בסוגיית המגורים שסופקו לו ובסוגיית העבודה השנייה שההנהלה ארגנה עבורו (חוקי השכר בכדורגל באותה תקופה לא אפשרו לשלם לו את השכר המתאים) וניסיונות ההנהלה למנוע ממנו לשחק במדי הנבחרת עד גיל 23. ב-1959 סירב איסטהאם לחדש את חוזהו וביקש לעזוב את ניוקאסל. אולם, ההנהלה סירבה לשחררו. באותה תקופה מועדונים הפעילו מערכת הידועה בשם "שמור והעבר", שמשמעותה הייתה כי הם יכולים לשמור על כרטיס השחקן ברשותם (ובכך למנוע ממנו לעבור) ולסרב לשלם לו אם הוא מעוניין לעבור.

איסטהאם לא היה יכול לעזוב, והכריז על שביתה בסוף עונת 1959/1960. הוא עבר דרומה והחל לעבוד עבור ארני קליי (לימים יושב-ראש פולהאם). לבסוף, הוא שוחרר מניוקאסל באוקטובר 1960 והועבר לארסנל תמורת 47,500 לירות שטרלינג. אולם, איסטהאם התייחס לפרשה באופן עקרוני, והחליט לפנות לאפיקים משפטיים בגיבוי התאחדות הכדורגלנים המקצועניים שאף סיפקה לו תמיכת כלכלית בסך 15,000 לירות שטרלינג.

בתביעה שהגיש הוא טען כי העברתו עוכבה בצורה לא הוגנת, וכי הנהלת ניוקאסל חייבת לו 400 לירות שטרלינג בעקבות שכר שלא שולם, בנוסף ל-650 לירות שטרלינג שהגיעו לו כבונוס. השופט פסק באופן חלקי לטובת איסטהאם, והצהיר כי המערכת "שמור והעבר" איננה הגיונית. מנגד, השופט קבע כי להנהלת ניוקאסל שמורה הזכות האם לשלם לאיסטהאם או לא על התקופה שבה היה מסוכסך עמה. איסטהאם הצליח לגרום לשינוי בשיטת העברת הכדורגלנים הבריטית, למרות שהוא עצמו לא נהנה מכך. החלק של "שמור" צומצם במידה רבה, כך שלשחקנים תהיה אפשרות נוחה יותר לשקול האם לחדש את חוזיהם או לא. בנוסף, הוחלט על הקמתה של ועדת בוררות למקרים של מחלוקות.

ארסנל

איסטהאם ערך את הופעת הבכורה שלו בארסנל ב-10 בדצמבר 1960, והבקיע שני שערים בניצחון 5 - 1 על בולטון וונדררס. בתיקו 3 - 3 מול ניוקאסל הוא הבקיע את שער השוויון של ארסנל, ובשל כך כונה על ידי אוהדי המגפייז בתואר "יהודה איש קריות". במשך שש העונות שלו בארסנל הוא היה שחקן הרכב קבוע; למרות שלא היה מבקיע שערים מצטיין, הוא היה אחד השחקנים הבולטים בסגל של ארסנל שנחשב לממוצע באותה תקופה; בתקופתם של ג'ורג' סווינדין ובילי רייט המועדון לא הצליח לסיים מעל המקום השביעי.

תקופתו של איסטהאם בארסנל התאפיינה במספר אירועים חריגים; בנוסף למאבק המשפטי עם הנהלת ניוקאסל יונייטד הוא הסתכסך עם הנהלת ארסנל לאחר שביקש העלאה במשכורתו בעקבות ביטול תקרת השכר ב-1961, דרישה שלבסוף נענתה. בתחילת עונת 1962/1963 הוא ביקש לעזוב את ארסנל לאחר שאיבד את מקומו בהרכב לג'ו בייקר. אולם, המאמן בילי רייט ניסה למצוא פשרה, ולבסוף החליט להחזיר את איסטהאם להרכב בעמדת השחקן שמאחורי בייקר; רמת המשחק של איסטהאם עלתה בהתאם, הוא החליט לבטל את בקשתו לעבור, ובעונת 1963/1964 וזו שלאחריה הוא הבקיע 10 שערים לעונה, כאשר הבולטים מביניהם היו שני שערים בתיקו 4 - 4 במסגרת הדרבי של צפון לונדון מול טוטנהאם הוטספר שנערך באצטדיון הייבורי באוקטובר 1963.

איסטהאם החל לבלוט ברמה הבינלאומית בזמן ששיחק בארסנל; הוא זומן לסגל הנבחרת האנגלית לקראת מונדיאל 1962 ללא הופעות קודמות, אך לא השתתף בטורניר: הופעת הבכורה שלו הייתה במשחק מול נבחרת ברזיל ב-8 במאי 1963. בהופעתו האחרונה בהרכב הוא הבקיע שער בניצחון 2 - 0 בקופנהגן מול נבחרת דנמרק, במשחק שנערך ב-3 ביולי 1966 והיה הכנה לקראת מונדיאל 1966. איסטהאם נכלל בסגל לקראת הטורניר, אך לא השתתף באף משחק בדרך לזכייה הראשונה של אנגליה בתואר. בזמן הטורניר הוא לא זכה לקבל את המדליה המוענקת לשחקני הנבחרת המנצחת, אך ב-2009 קיבל מפיפ"א את המדליה יחד עם שאר השחקנים שלא שותפו.

במקביל, המשיך איסטהאם לשחק בארסנל ואף זכה לענוד את סרט הקפטן בין 1963 ל-1966. אולם, בקיץ 1966 החליטה הנהלת ארסנל לפטר את המאמן בילי רייט בעקבות היכולת הלא טובה. איסטהאם התקרב לשנתו ה-30 כשזה קרה, והמאמן החדש ברטי מיי החליט לפרק בהדרגתיות את הסגל שנבנה על ידי רייט לטובת שחקנים צעירים יותר. בסך הכל הוא הבקיע 41 שערים ב-223 משחקים במדי ארסנל.

סטוק סיטי

איסטהאם עבר לסטוק סיטי באוגוסט 1966 של טוני וודינגטון תמורת 35,000 לירות שטרלינג, זמן קצר לפני תחילת עונת 1966/1967. הוא שיחק בסטוק במשך שמונה עונות שבמהלכן הצליח המועדון לשמור על מקומו בליגה הבכירה. איסטהאם זכה בגביע הליגה בעונת 1971/1972 לאחר שהבקיע את שער הניצחון במשחק הגמר מול צ'לסי. כיוון שהיה בן 35 שנים ו-161 יום הוא היה לשחקן המבוגר ביותר שזוכה בתואר זה. כמו כן, הוא היה שותף להפסדים בחצי גמר גביע ה-FA לארסנל בעונת 1970/1971 ובעונה שאחריה. הוא אף זכה להשתתף במשחקי סטוק סיטי בעונת 1972/1973 של גביע אופ"א, שהייתה הפעם הראשונה שבה המועדון השתתף בטורניר אירופי. שני משחקי הסיבוב הראשון הסתיימו בהפסד 3 - 5 לקייזרסלאוטרן.

איסטהאם פרש זמנית בפברואר 1971 על מנת לפתח את כישורי האימון שלו. הוא סייר בדרום אפריקה והושאל לקייפטאון סיטי לפני שהחל לשמש כמאמן-שחקן במועדון הלניק שבו עבד אביו כמאמן. איסטהאם חזר לסטוק באוקטובר 1971 על מנת להמשיך בקריירת המשחק שלו.

הוא השתתף ב-194 משחקים במדי סטוק, עשרה מתוכם כמחליף, והבקיע ארבעה שערים. הוא פרש ב-1974 לאחר שקיבל תואר קצין במסדר האימפריה הבריטית על תרומתו לכדורגל בשנה שלפני כן.

לאחר קריירת המשחק

לאחר שפרש ממשחק פעיל הוא התמנה לתפקיד העוזר של טוני וודינגטון בסטוק, והחליף אותו לאחר התפטרותו במרץ 1977, כאשר הוא המאמן הרביעי בתולדות סטוק מאז 1935. איסטהאם קיבל על עצמו את משרת האימון של הרכב שנושל משחקניו הטובים ביותר בגלל בעיות כספיות, ובסוף עונת 1976/1977 המועדון ירד ליגה. איסטהאם עבד בסטוק במשך עשרה חודשים בלבד, ועזב את המועדון בינואר 1978 לאחר שלא הצליח להוביל את סטוק להעפלה בחזרה לליגה הבכירה.

לאחר שעזב את סטוק הוא פרש כליל מכדורגל, ועבר להתגורר בדרום אפריקה. הוא הקים עסק עצמאי לבגדי ספורט, ועסק באימון של ילדים שחורים (הוא התנגד נחרצות למשטר האפרטהייד). איסטהאם הוא גם היושב-ראש של מועדון האוהדים הדרום אפריקני של ארסנל.

לקריאה נוספת

• ג'ון ספרלינג, Rebels For The Cause: The Alternative History of Arsenal Football Club (עמודים 81, 83, 85-88), מיינסטרים, 2004 (ISBN 1840189002)
• ג'ף האריס וטוני הוג, Arsenal Who's Who (עמודים 162 - 163),‏ Independent UK Sports,‏ 1995 (ISBN 1-899429-03-4)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' איסטהאם בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר National Football Teams
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל באתר הרשמי של ארסנל