קונטה קינטה (אי)
קונטה קינטה או ג'יימס איילנד (אנגלית James Island) הוא אי קטן בנהר גמביה, כ-30 ק"מ משפכו אל האוקיינוס האטלנטי ומבירת גמביה בנג'ול. האי ידוע במצודת ג'יימס (Fort James) הניצבת בו, ובשנת 2003 הוכר, יחד עם שישה אתרים נוספים, כאתר מורשת עולמית.
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||
| מיקום |
גמביה  | ||||||
| קואורדינטות | 13°19′03″N 16°21′41″W / 13.31753°N 16.36144°W | ||||||
| שטח | 0.0035 קילומטר רבוע, 0.35 הקטאר | ||||||
| נתונים מדיניים | |||||||
| מדינה |
גמביה | ||||||
| אוכלוסייה | 0 | ||||||
| על שם |
Jacob Kettler, קונטה קינטה | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
היסטוריה עריכה
אזור גמביה היה נושב בתקופות מוקדמות כפי שמעידים על כך, בין היתר, מעגלי האבן בסנגמביה, והיה חלק מהאימפריה של מאלי מהמאה ה-13 עד המאה ה-15. האי עצמו שימש דייגים לפני בוא האירופים לאזור.
המתיישבים האירופים הראשונים באי היו גרמנים מדוכסות קורלנד וסמיגליה (לטביה של היום), שהקימו במקום ב-1651 מצודה, שנקראה "מצודת יעקב" ע"ש יעקב קטלר (Jacob Kettler) דוכס קורלנד, והשתמשו בה כבסיס מסחרי. ב-1659 עבר האי לשליטת ההולנדים, וזמן קצר לאחר מכן, ב-1661, לשליטת הבריטים, שהעניקו לאי ולמצודה את שם מלכם ג'יימס השני, מלך אנגליה.
בתחילה שימש המקום לסחר בזהב ובשנהב ובהמשך החל לשמש לסחר עבדים. האי עבר לשליטת הצרפתית בשנים 1695-1697, ושוב ב-1702, ולאחר מכן שב לשליטה בריטית. המצודה נחרבה ונבנתה מספר פעמים כאשר עברה מיד ליד. ב-1807 אסרו הבריטים על סחר עבדים, ואף יצאו למלחמה נגד סחר העבדים של מדינות אחרות. לצורך כך בנו ביצורים בשפך הגמביה (ראו להלן: האתרים הקשורים) ונטשו את המצודה באי ג'יימס ב-1815.
האי כיום עריכה
האי נתון לבליה ולהצפות הנהר, וגודלו בהווה, העומד על כשלושה דונמים, קטן מגודלו בעת שהיה פעיל. שרידי המצודה ומספר מבנים בריטים עדיין ניצבים בו, ובנוסף לכך יש בו מספר עצי באובב. בשנת 2003 הכריז ארגון אונסק"ו על האי כאתר מורשת עולמית בשל כך ש:
"ג'יימס איילנד והאתרים הקשורים בנהר גמביה מספקים עדות יוצאת דופן לפניו המגוונים של המפגש האירופי-אפריקאי מהמאה ה-15 עד למאה ה-20. נהר גמביה היה נתיב הסחר הראשון אל תוככי אפריקה, והיה לפרוזדור לסחר עבדים בשלב מוקדם. הכפרים והסוללות קשורים באופן ישיר עם תחילתו וסופו של סחר העבדים, ומשמרים זכרונות הקשורים לתפוצה האפריקאית."[1]
האתרים הקשורים עריכה
האתרים הקשורים לאי אשר נכללו בהכרזתו כאתר מורשת עולמית הם:
בשפך נהר גמביה עריכה
- סוללת ששת התותחים (Six gun battery) שנבנתה ב-1821 בבנג'ול (בשמה הקודם באתֶ'רסט, Bathurst) וכללה שישה תותחים היורים פגזים במשקל 24 ליבראות. הסוללה הוקמה בפתח נהר הגמביה כדי לעצור את סחר העבדים של סוחרים צרפתים, פורטוגזים ואחרים לאורך הנהר.
- פורט בולן (Fort Bullen) הניצב בגדה הצפונית של הנהר, מול בנג'ול. המבצר הוקם ב-1827 לאחר שהתברר שספינותיהם של סוחרי העבדים מצליחות לחמוק מטווח התותחים של הסוללה בהפליגן סמוך לגדה הצפונית של הנהר, שרוחבו סמוך לשפך מגיע ל-10 ק"מ.
סמוך לאי עריכה
- הריסות "סן דומינגו" שהיה היישוב הפורטוגזי הראשון באזור, ושימש את האי להספקת מי שתייה.
- שרידים מקפלה פורטוגזית בכפר אלברדה (Albreda) על הגדה הצפונית של הנהר.
- בניין "החברה הצרפתית לאפריקה המערבית", סי.אף. איי.או. (CFAO, Compagnie Française d’Afrique Occidentale).
- בית "מאורל פרס" (Maurel Frères) הניצב בכפר ג'ופורה (Juffureh) אשר זוהה על ידי אלכס היילי, כותב הספר שורשים ככפר אבותיו.
קישורים חיצוניים עריכה
- סוללת ששת התותחים בבנג'ול(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים עריכה