ג'יימס ברק
ג'יימס ברק (באנגלית: James Burke; 8 בדצמבר 1809, אנגליה, הממלכה המאוחדת – 8 בינואר 1845, אנגליה, הממלכה המאוחדת) ידוע בכינוי 'ברק החירש' היה מתאגרף אנגלי חירש, אלוף בריטניה במשקל כבד (1833–1839)[1]. ברק היה האלוף הפעיל ביותר בזמנו[2], ונודע כמתאגרף חסר פחד המסוגל להילחם שעות ללא כניעה[3].
 | |
| לידה |
8 בדצמבר 1809 לונדון, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
8 בינואר 1845 (בגיל 35) לונדון, אנגליה |
| מידע כללי | |
| מדינה |
 אנגליה |
| משקל | 90 ק"ג |
| גובה | 1.88 מטר |
| ספורט | |
| ענף ספורט | איגרוף |
| תת-ענף | איגרוף במפרקים חשופים (אנ') |
| תקופת הפעילות | 1828–1843 (כ־15 שנים) |
| כניסה להיכל התהילה | היכל התהילה הבינלאומי של האגרוף (אנ') |
| הישגים | |
| דירוג שיא | אלוף בריטניה במשקל כבד |
ראשית חייו עריכה
ברק נולד בשנת 1809 למשפחה ענייה בלונדון והתמודד עם חירשות מלידה. בילדותו התייתם מהוריו, ונאלץ כילד לעבוד למחייתו בבתי מלאכה. הוא מעולם לא רכש השכלה[3], ובנעוריו עבד קשה למחייתו[4] כווטרמן (אנ') בנהר התמזה (העביר נוסעים מצדו האחד של הנהר לצדו השני)[1][3]. בתקופה זו למד איגרוף ממתאגרף עבר זקן שעבד איתו בנהר[3], והתאמן בזמנו הפנוי[4].
קריירת איגרוף עריכה
ברק, ששקל 90 ק"ג, התחרה בקטגוריית המשקל הכבד (אנ'). הוא התנשא לגובה 1.88 מטר והיה גבוה מרוב הגברים בתקופתו[3]. כנהוג בתקופתו, הוא נלחם במפרקים חשופים (אנ') (ללא כפפות איגרוף (אנ')) ובקרבות ללא מגבלת זמן[1].
קרב האיגרוף הראשון שלו נערך בשנת 1828 מול המתאגרף הוותיק נד מרפי. לאחר 50 סיבובים, הקרב הופסק והוכרז כתיקו עקב רדת החשכה שלא אפשרה את המשכו[3]. בשנת 1832, ברק קרא תיגר על האלוף המכהן והמבוגר ממנו, ג'ם וורד (אנ')[5], אולם וורד עשה ככל שביכולתו כדי להתחמק מקרב מול ברק מפני שחשש ממנו[4][3]. סירובו של וורד להתמודד מול ברק הטוען לכתר אילץ אותו לפרוש[5]. בשנת 1833, נלחם ברק בקרב אליפות בריטניה במשקל כבד מול הארי מקון. ברק ניצח בנוקאאוט בסיבוב ה-59 וזכה באליפות[2]. אף על פי שברק היה אלוף בריטניה, ג'ם וורד סירב להעביר אליו את חגורת האליפות[1].
ב-30 במאי 1833, נלחם בקרב הגנה על התואר מול האלוף האירי סיימון ביירן (אנ')[1]. קרב זה, שנמשך שלוש שעות ושש דקות, היה אלים מאוד[3]. בסיבוב ה-19, ברק נפל ארצה לאחר שביירן נגס באוזנו השמאלית[3][2]. הקרב הוכרע בסיבוב ה-99, לאחר שביירן, שספג מכות נמרצות, נפל על הקרקע ולא הצליח לקום. לאחר שלושה ימים, ביירן מת מפצעיו. ב-2 ביולי, ברק נעצר באשמת רצח סיימון ביירן[3]. ב-11 ביולי 1833 נערך משפטו בו הוא זוכה מאשמה בטענה שמדובר היה בתאונה, ושוחרר מהכלא[1][4]. ברק עדיין היה נחוש להתמודד מול המתאגרף ג'ם וורד שנחשב לאגדי והמשיך לקרוא עליו תיגר[2][3]. וורד, בניסיונות להתחמק, קבע תעריף גבוה עבור השתתפותו בקרב, וברק יצא למסע קרבות ראווה ברחבי אירופה על מנת לגייס כסף לקרב המיוחל. הוא חסך את כל כספו, וכשהשיג את הסכום הנדרש, וורד העלה את התעריף כדי להימנע מהקרב[5]. ברק המשיך לקרוא תיגר על וורד פעמים רבות, אך ללא הצלחה[2]. לאורך הקריירה שלו, וורד ספג ביקורת על כך שסירב להתמודד מול היריב הצעיר ממנו - ברק[6].
ברק התקשה למצוא באירופה יריבים שיסכימו להיכנס איתו לזירה משום שלאחר מקרה המוות של ביירן, מתאגרפים רבים חששו להתמודד מולו[4]. בשנת 1836, ברק נסע לארצות הברית[5] כדי להילחם בקרבות ראווה[4] וכן כדי להיענות לקריאת התיגר של האלוף האירי, סם או'רורק, ששהה באותה העת באמריקה[3]. כשאו'רורק היה בבריטניה, הוא הציע לברק להתמודד מולו בקרב האליפות בתנאי שזה יערך באירלנד. ברק סירב לתנאי זה, ואו'רורק נסע לארצות הברית והשמיץ אותו שוב ושוב בטענה שהוא פחדן עלוב[2]. השמצות אלו הגיע לידיעתו של ברק שהחליט להתמודד מולו, והקרב בין השניים נערך בניו אורלינס ב-6 במאי 1837[3]. בכך היה ברק לאלוף הבריטי הראשון שנלחם באמריקה[2]. או'רורק היה מאוד פופולרי בקרב קהילת המהגרים האיריים והיו לו מעריצים רבים בקהל[4]. בסיבוב הראשון, ברק הפיל את או'רורק על הקרקע. בסיבוב השני, אחד מחברי הכנופיה של או'רורק דחף את ברק הישיר אל אחיזתו של או'רורק[2]. בסיבוב השלישי, ניכר היה שאו'רורק נפגע קשה וכי הוא עומד להפסיד בקרב[3]. בשלב זה, האירוע יצא משליטה כשההמון הזועם התפרץ לזירה. ברק, שהיה בסכנת חיים של ממש, הצליח בקושי וברגע האחרון לעלות על סוס ולנוס על נפשו[3][2].
בשנת 1839, שב ברק לאנגליה[1]. ב-12 בפברואר 1839, התמודד מול ויליאם תומפסון (אנ') בקרב הגנה על התואר[1]. היה זה הקרב הראשון של ברק שנערך תחת חוקי האיגרוף של לונדון (אנ'). חוקים חדשים אלו אסרו, בין השאר, שריטות, בעיטות, נשיכות, שימוש באבנים והכאת היריב בעודו בקרקע. בסיבוב העשירי, ברק הפיל את יריבו אל הקרקע וחבט בראשו בזמן שהוא מנסה לעמוד על רגליו. על פי החוקים החדשים הדבר אסור ולכן ברק נפסל ואיבד את תואר האליפות לתומפסון. זמן מה לאחר מכן, תומפסון נפצע ברגלו, נאלץ לפרוש, ותואר האליפות שב אל ברק. ב-22 בספטמבר 1840, ברק התמודד בקרב הגנה על התואר מול ניק וורד (אנ'), אחיו הצעיר של ג'ם וורד. ברק הכה את וורד מכות נמרצות אולם בשלב מסוים של הקרב, הכנופיה של וורד הכריחה את השופט לפסול את ברק בטענה לעבירה, וברק איבד את התואר[5]. בשנת 1842, ברק קרא תיגר על ויליאם פרי (אנ') אולם זה סירב[5]. לאחר מכן, ברק לא קיבל הזדמנויות נוספות לקרב על התואר[3].
בשנת 1843, פרש ברק מאיגרוף[1] עם מאזן תוצאות של 15 ניצחונות ושני הפסדים[3]. לאחר הפרישה עסק באימון[1], אך חלה והדרדר לעוני מחפיר[5].
הוקרה עריכה
- בשנת 1966, נבחר להיכלל בהיכל התהילה של מגזין הזירה (אנ') מטעם מגזין הזירה[1]
- בשנת 1992, נבחר להיכלל בהיכל התהילה הבינלאומי של האיגרוף (אנ')[5]
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'יימס ברק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 James Burke, Encyclopaedia Britannica
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 James Burke, International Boxing Hall of Fame, ibhof.com
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 James “Deaf” Burke, Story by John and Alex Rinaldi, theusaboxingnews.com
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 People said that he was deaf because sound was too scared to go near him!, deafniche.com
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 James Burke, cyberboxingzone.com
- ^ Jem Ward, International Boxing Hall of Fame, ibhof.com