ג'יימס מאיר רוטשילד

היה בנקאי יהודי, מייסד הענף הצרפתי של שושלת רוטשילד. אביו של הנדיב הידוע אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

הברון ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילדצרפתית: Jakob James de Rothschild;‏ 15 במאי 179215 בנובמבר 1868) היה בנקאי יהודי, מייסד הענף הצרפתי של שושלת רוטשילד. אביו של "הנדיב הידוע" הברון בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

ג'יימס מאיר רוטשילד
James de Rothschild
לידה 15 במאי 1792
פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בנובמבר 1868 (בגיל 76)
פריז, צרפת צרפתצרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jakob Mayer Rothschild עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד קונסול כללי (1821) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בטי סלומון דה רוטשילד (1824–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין גבוה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמל משפחת רוטשילד

קורות חיים עריכה

יעקב נולד בפרנקפורט שבגרמניה כבנו החמישי והצעיר ביותר של מאיר אנשל רוטשילד, מייסד המשפחה. בשנת 1811 עבר בהוראת אביו לפריז, כדי לשמש שם כמנהל עסקי המשפחה בצרפת, ובשנת 1817 הקים את הסניף הראשון של אימפריית העסקים המשפחתית בפריז ובכך היה למייסד הענף הצרפתי של שושלת רוטשילד. הוא שימש כיועץ כלכלי לשני מלכים צרפתיים, ייעוץ שקנה לו את השם של הבנקאי החזק במדינה כולה. לאחר מלחמות נפוליאון מילאו עסקיו של יעקב תפקיד חשוב בהפיכתה של צרפת לאימפריה תעשייתית, וזאת על ידי מימון הכשרתם והקמתם של מסילות ברזל ואתרי כריית מחצבים. ההון שצבר במסגרת עסקיו העניק לו מקום של כבוד בקרב רשימת האנשים העשירים ביותר בעולם באותה העת.

בשנת 1822 הוכתר יעקב, יחד עם שלושה מאחיו, בתואר ברון מטעם פרנץ השני, שהפך לפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה.

ב-11 ביולי 1824 התחתן יעקב בפרנקפורט עם בטי סלומון דה רוטשילד (1805–1886), בת-אחיו סלומון מאיר רוטשילד. הנישואין היו חלק ממהלכיו של אבי המשפחה לשמר את הונה של המשפחה בתוך עצמה, מהלכים שבאו לידי ביטוי בשידוך בנות המשפחה לבניו. לשניים נולדו חמישה ילדים:

  1. שרלוט דה רוטשילד (1825–1899), נישאה לנתנאל דה רוטשילד
  2. אלפונס דה רוטשילד (אנ') (1827–1905)
  3. גוסטב דה רוטשילד (1829–1911)
  4. סלומון דה רוטשילד (1835–1864)
  5. אדמונד דה רוטשילד (1845–1934), ידוע כ"הברון רוטשילד", "הנדיב הידוע".

בשנת 1854 שכר ג'יימס את שירותיו של האדריכל ג'וזף פקסטון כדי שיבנה לו טירה מדרום-מערב לפריז. הטירה הנאו-רנסאנסית, שכינויה "פרייר" (Château de Ferrières), הפכה למשכנה של המשפחה. בשנת 1870, בעת המשא ומתן לאחר מפלת הצרפתים במלחמת צרפת–פרוסיה, התאכסנו בה הקייזר וילהלם הראשון והקנצלר ביסמרק, שהתגורר בחדרי הברון.[1] הטירה המשיכה לשמש כמשכן המשפחה עד לשנת 1975, שבה הוענק מתחם המגורים המשפחתי כמתנה לאוניברסיטת הסורבון הפריזאית.

באותו זמן יזם ומימן את הקמת בית החולים היהודי הראשון בירושלים, "בית החולים מאיר רוטשילד".

בנוסף לעסקי הבנקאות שהיו ברשותו, רכש ג'יימס בשנת 1868 את אחד מהכרמים יצרני היין הטובים והנחשבים ביותר בצרפת - שאטו לאפיט. הייקב, שממוקם באזור בורדו נמצא בבעלות המשפחה עד לימינו. בנוסף לייקב השקיע ג'יימס הון רב בתרומה לקהילה (בעיקר זו היהודית) ואף הפך לאחד ממנהיגיה של יהדות צרפת.

שלושה חודשים לאחר שרכש את שאטו לאפיט נפטר הברון ג'יימס דה רוטשילד. בניו אלפונס וגוסטב ירשו את אימפריית העסקים שהקים.

במהלך השנים, דעך כוחו הכלכלי של הבנק שאותו הקים ג'יימס מאיר רוטשילד ואשר צבר את רוב הונו מעסקאות מימון למיזמים שונים שהנהיגו ממשלות מדינות אירופה. דעיכה זו החלה בסופה של המאה ה-19 ונבעה בעיקר מפיתוחן של שיטות מימון ממשלתיות חדשות, שהיו עדיפות על השיטות המיושנות יחסית של בנק רוטשילד. על אף הירידה בהיקף עסקיהם, נשארו צאצאיו של ג'יימס במרכז זירת העסקים הבינלאומית. עם זאת, בשנת 1982 ספגה הרשת זעזוע קשה עם ההלאמה של הבנק המרכזי שלה על ידי ממשלת צרפת הסוציאליסטית בראשותו של פרנסואה מיטראן. את הריסות העסק המשפחתי שיקם אחד מצאצאיו של ג'יימס, אריק דה רוטשילד, שיחד עם בן דודו דוד הקים בנק משפחתי חדש והפך אותו לעסק מצליח.

על שמו נקרא היישוב זכרון יעקב. שמו המקורי של בית הכנסת הנקרא היום החורבה היה "בית יעקב" לאור תרומתו של ג'יימס לבית הכנסת.[דרושה הבהרה] מאחר שבית הכנסת שכן במתחם המכונה חורבת רבי יהודה החסיד דבק שם זה בבית הכנסת וכך הוא נקרא היום באופן רשמי.

אילן יוחסין עריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר אנשל
רוטשילד

1743–1812
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'יימס (פריז)
1792–1868
 
בטי סלומון
1805–1886
 
 
סלומון (וינה)
1774–1855
 
קארל (אנ') (נאפולי)
1788–1855
 
אנשל (פרנקפורט)
1773–1855
 
נתן (לונדון)
1777–1836
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1845–1934
"הנדיב הידוע"
 
גוסטב (אנ')
1829–1911
 
אלפונס
1827–1905
 
שמעון זאב
1828–1910
 
נתנאל (אנ')
1812–1870
 
 
 
 
 
 
 
ליונל נתן
1808–1879
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוריס (אנ')
1857–1881
 
ג'יימס
1878–1957
נישא לדורותי
 
רוברט (אנ')
1880–1946
 
אדוארד (אנ')
1868–1949
 
נתן
1844–1881
 
 
 
 
 
ליאופולד
1845–1917
 
 
 
 
 
 
 
נתן מאיר
1840–1915
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1926–1997
 
אלאן (אנ')
1910–1982
 
אלי (אנ')
1917–2007
 
 
 
 
 
 
הנרי
1872–1946
 
אנתוני גוסטב
1887–1961
 
ליונל
1882–1942
 
אוולין אקיל
1886–1917
 
צ'ארלס (אנ')
1877–1923
 
וולטר
1868–1937
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנז'אמן
1963–2021
נישא לאריאן
 
אריק
1940–
 
גאי (אנ')
1909–2007
 
בת שבע
1914–1999
 
פיליפ
1902–1988
 
אוולין רוברט (אנ')
1931–2022
 
אדמונד ליאופולד
1916–2009
 
מרים רוטשילד
1908–2005
 
ויקטור
1910–1990
 
פאנוניקה דה קניגסווארטר
1913–1988
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד (אנ')
1942–
 
אדוארד
1957–
 
פיליפין
1933–2014
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ייקוב
1936–2024

הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.


קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שמעון שאמה, בית רוטשילד וארץ ישראל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ם; א. שני העולמות של הפזורה, עמ' 38.