ג'ייקוב לורנס
ג'ייקוב לורנס (באנגלית: Jacob Lawrence; 1917-2000) היה צייר אמריקאי, שנודע בציור חיי האפרו-אמריקאים. הוא היה גם מספר סיפורים, מתורגמן, ומחנך. לורנס התייחס לסגנונו כ"קוביזם דינאמי ", שהושפע לא מהאמנות הצרפתית אלא מהצורות והצבעים של הארלם. הוא לימד 16 שנה כפרופסור באוניברסיטת וושינגטון.[1]
 | |
| לידה |
7 בספטמבר 1917 אטלנטיק סיטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביוני 2000 (בגיל 82) סיאטל, ארצות הברית |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| מקום לימודים |
מכון פראט |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
ריאליזם חברתי |
| יצירות ידועות |
Builders No. 1, New York in Transit |
| פרסים והוקרה |
honorary degree from Spelman College (1987) מדליית ספינגארן (1970) עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים המדליה הלאומית לאומנויות מלגת גוגנהיים |
| בן או בת זוג |
Gwendolyn Knight (24 ביולי 1941–9 ביוני 2000) |
  | |
לורנס הוא בין הציירים הידועים ביותר של המאה ה-20 בקהילה האפרו-אמריקאית. הוא היה בן 23 כשזכה להכרה לאומית בזכות סדרת ציורי ההגירה שלו עם 60 ציורים,[2] שצוירו על קרטון. הסדרה תיארה את ההגירה הגדולה של השחורים מהדרום הכפרי לצפון העירוני. חלק מסדרה זו הוצג בגיליון 1941 של פורצ'ן. עבודותיו של לורנס נמצאות באוספי הקבע של מוזיאונים רבים. הוא ידוע בעיקר בזכות האיורים המודרניסטיים לחיי היומיום וכן בסיפורים של ההיסטוריה האפרו-אמריקאית ודמויות היסטוריות.
חייו עריכה
ג'ייקוב לורנס נולד ב־7 בספטמבר 1917 באטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי. הוריו של ג'ייקובס העבירו אותו ואת אחיו מהדרום הכפרי, לאחר מכן התגרשו בשנת 1924.[3] אמו הכניסה אותו ואת שני אחיו הקטנים לאומנה בפילדלפיה. כשהיה בן 13 הוא ואחיו עברו לעיר ניו יורק, שם התחבר מחדש עם אמו בהארלם. לורנס התוודע לאמנות זמן קצר לאחר מכן כשאמם רשמה אותו לשיעורי בית הספר בהארלם. בהתחלה, הוא העתיק דפוסי שטיחים של אמו. אחד ממורי האמנות שלו הבחין בפוטנציאל הגדול של לורנס.
לאחר שנשר מבית הספר בגיל 16 עבד לורנס במכבסה ובבית דפוס. הוא המשיך לעסוק באמנות, השתתף בשיעורים בסדנת האמנות בהארלם, בהנחיית האמן האפרו-אמריקני צ'ארלס אלסטון. אלסטון דחק בו להשתתף במרכז האמנות הקהילתי בהארלם, בראשות הפסלית אוגוסטה סאבאג'. סאבאג' הבטיחה ללורנס מלגה לבית הספר לאמנים ומשרה בתשלום במינהל העבודות הציבוריות, שהוקם בזמן השפל הגדול על ידי ממשלת הנשיא פרנקלין ד רוזוולט. לורנס המשיך את לימודיו, וגם עבד עם אלסטון והנרי באנרן.
ב־24 ביולי 1941, לורנס התחתן עם הציירת גוינדולין נייט, סטודנטית של סאבאג'. היא תמכה בעבודתו ואף עזרה לו בכיתובים לרבים מסדרות הציורים שלו.
באוקטובר 1943 (במהלך מלחמת העולם השנייה) גויס לורנס למשמר החופים של ארצות הברית ושימש איש יחסי ציבור בצוות המשולב הבין גזעי הראשון.[4] הוא המשיך לצייר ולרשום בזמן שהיה במשמר החופים, ותיעד את חוויית המלחמה ברחבי העולם. הוא הפיק 48 ציורים במהלך תקופה זו, שכולם אבדו. לאחר המלחמה הוא יצר את סדרת ציורי המלחמה המפורסמת שלו.
לאחר המלחמה חזר לניו יורק, והמשיך לצייר. עם זאת, הוא נכנס לדיכאון, ובשנת 1949 אשפז את עצמו בבית החולים הילסייד בקווינס, שם שהה במשך 11 חודשים. הוא צייר כחולה. העבודות שיצר בבית חולים נבדלו מיצירות האמנות הרגילות שלו מכיוון שהן הפגינו עצב וייסורים. זמן קצר לאחר שעזב את הילסייד, לורנס פנה לתיאטרון.
לאחר שנים רבות בניו יורק, בשנת 1970 עברו לורנס ונייט לצפון-מערב ארצות הברית, שם הוזמן להיות פרופסור לאמנות באוניברסיטת וושינגטון. הם התיישבו בסיאטל. חלק מיצירותיו מוצגות באולם לאומנויות הבמה של האוניברסיטה ובמרכז למדעי המחשב והנדסה של פול ג'.
חינוך וקריירה עריכה
לצורך הרחבת השכלתו, ג'ייקוב לורנס, למד שיעורי אמנות בניו יורק (1934–1937), והוא גם למד בסדנאות לאמנות בהארלם בניו יורק בשנת 1937.[5] סדנאות אלה נתנו הכשרה לרוב האמנים השחורים בארצות הברית. לורנס היה אחד הראשונים שהוכשרו בקהילה האפרו-אמריקאית בהארלם ובאמצעותם.[6]
לאורך הקריירה האמנותית הארוכה שלו, התרכז לורנס בחקר ההיסטוריה והמאבקים של אפרו-אמריקאים. האמן היה בן 21 כאשר סדרת ציוריו על הגנרל טוסן לוברטיר, שהוביל את מרד העבדים בהאיטי שהביאה בסופו של דבר לעצמאותם, הוצגה בתערוכה במוזיאון בולטימור לאמנות. אחרי היצירה המרשימה הזו הגיעה סדרת ציורים מחייהם של פרדריק דאגלס וסדרה על פסל ג'ון בראון. האמן צ'ארלס אלסטון זיהה את הכישרון של לורנס. "המקום של ג'ייקוב לורנס בקרב ציירים צעירים הוא ייחודי".
לורנס היה בן 23 כאשר השלים את סדרת ציורי הנרטיב המונה כ -60 פאנלים תחת הכותרת Migration of the Negro, המכונה "סדרת ההגירה". הסדרה הייתה תיאור של ההגירה הגדולה, כאשר מאות אלפי אפרו-אמריקאים עברו מהדרום הכפרי לצפון לאחר מלחמת העולם הראשונה. הציורים הביעו את הסתגלותם לערים הצפוניות. הסדרה הוצגה בניו יורק במוזיאון לאמנות מודרנית והביאה לו הכרה לאומית.
עבודתו המוקדמת כללה תיאורים כלליים של חיי היומיום בהארלם וגם בסדרה מרכזית שהוקדשה להיסטוריה שחורה (1940–1941). בשנות הארבעים עשה לורנס את תערוכת היחיד הגדולה הראשונה שלו במוזיאון לאמנות מודרנית בעיר ניו יורק והיה לצייר האפרו-אמריקני הנודע ביותר במדינה. לורנס לימד במכללת בלאק מאונטן במהלך המכון לאמנות הקיץ של שנת 1946.
החיים "הקשים, הבהירים, והשברירים" של הארלם בתקופת השפל הגדול, היוו השראה ללורנס בצבעים, הצורות והדפוסים שבבתי התושבים. "אפילו בבית אמי", אמר לורנס להיסטוריון פול קרלסטרום, "אנשים בני דור אמי היו מקשטים את בתיהם בצבעוניות ... כדי שיחשבו עליהם במונחים של מאטיס."
זמן קצר לאחר שעבר למדינת וושינגטון, לורנס יצר סדרה של חמישה ציורים במסעו מערבה של החלוץ האפרו-אמריקני, ג'ורג' וושינגטון בוש.
לורנס לימד בכמה אוניברסיטאות, כולל אוניברסיטת וושינגטון.
מחלה ומוות עריכה
לורנס המשיך לצייר עד שבועות ספורים לפני מותו מסרטן ריאות ב-9 ביוני 2000 בגיל 82.
עבודתו הציבורית האחרונה שהוזמנה הייתה ציור קיר הפסיפס "ניו יורק בטרנזיט" שהותקן באוקטובר 2001 בתחנת הרכבת ב"כיכר טיימס". בניו יורק.[7]
הכרה עריכה
עבודתו נמצאת באוספי קבע של מוזיאונים רבים, כולל מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, המוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון וויטני, אוסף פיליפס, מוזיאון ברוקלין, הגלריה הלאומית לאמנות.[8]
במאי 2007 רכש האיגוד ההיסטורי של הבית הלבן את "הבנאים" של לורנס (1947) תמורת 2.5 מיליון דולר במכירה פומבית. הציור תלוי בחדר הירוק של הבית הלבן.[9]
כאשר לורנס נפטר ב־9 ביוני 2000, הניו יורק טיימס תיאר אותו כ"אחד הציירים הפיגורטיביים המודרניים המובילים באמריקה", ו"בין הכרוניסטים הוויזואליים הנלהבים ביותר של החוויה האפרו-אמריקאית."[10]
אשתו, האמנית גנדולין נייט נפטרה כמה שנים לאחר מכן בשנת 2005.
ג'ייקוב לורנס ייצר 319 יצירות אמנות בחייו. לפני שמת, הוא ואשתו הקימו את קרן ג'ייקוב וגנדולין נייט לורנס.
הקרן מחזיקה בארכיון. תערוכות נודדות של יצירותיו הוצגו במוזיאונים ברחבי ארצות הברית.
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'ייקוב לורנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ייקוב לורנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Jacob Lawrence, Biography (באנגלית)
- ^ The Migration Series, www.phillipscollection.org
- ^ "Jacob Lawrence - Bio"
- ^ "Jacob Lawrence, USCG biography"
- ^ Lawrence, Jacob, Grove Art Online (באנגלית)
- ^ Jacob Lawrence: Exploring Stories, whitney.org
- ^ www.nycsubway.org: Artwork: New York in Transit (Jacob Lawrence), www.nycsubway.org
- ^ "Tour: African American Artists: Collection Highlights", web.archive.org, 2015-02-14
- ^ Trescott, Jacqueline (2007-09-20). "Green Room Makeover Incorporates a Colorful Past" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2020-04-30.
- ^ Cotter, Holland (2000-06-10). "Jacob Lawrence Is Dead at 82; Vivid Painter Who Chronicled Odyssey of Black Americans". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-04-30.