ג'ין הקמן
יוג'ין אלן "ג'ין" הקמן (באנגלית: Eugene Allen "Gene" Hackman; נולד ב־30 בינואר 1930) הוא שחקן קולנוע אמריקאי לשעבר. זוכה שני פרסי אוסקר ושלושה פרסי גלובוס הזהב.
 | |
| לידה |
30 בינואר 1930 (בן 94) סן ברנרדינו, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1961–2008 (כ־47 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
בטסי ארקווה (1991–?) |
| צאצאים |
Christopher Allen Hackman, Elizabeth Jean Hackman, Leslie Anne Hackman |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הקמן, שפרח במהלך שנות השיא של דור הזהב בקולנוע האמריקני (1970–1980), נקט גישה שונה מזו של כוכבי התקופה האחרים כגון ג'ק ניקולסון, רוברט דה נירו, דאסטין הופמן ואל פצ'ינו. בעוד אלו התמקדו בתפקידים ראשיים ובסגנון משחק זיקתי, הקמן, הידוע בצניעותו, הרבה לקחת תפקידי משנה וכמו כן לא סלד מלגלם את דמות הנבל, דבר שגרם לקריירה שלו להיות מהיציבות, הרווחיות והנחשבות בהיסטוריה עד לפרישתו בשנת 2008.
לא מעט שחקנים צפון-אמריקנים ראו בהקמן מודל חיקוי בריא לקבלת החלטות וניסו לתמרן בין תפקידים ראשיים למשניים. אלו כוללים את רוברט דובאל, ג'ון וויט ודונלד סאת'רלנד, ומאוחר יותר את כריסטופר ווקן ואד האריס.
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
הקמן נולד בסן ברנרדינו, קליפורניה שבארצות הברית. הוריו הם ליידה (לבית גריי) ויוג'ין עזרא הקמן. הם התגרשו כשהיה ילד, והוא התגורר במספר מקומות עד שעבר לגור עם סבתו בדנוול, אילינוי. בגיל 16 התגייס לחיל הנחתים האמריקני, ושירת בו במשך שלוש שנים. בתום שירותו הצבאי, החל לעבוד בעבודות מזדמנות עד אשר החל ללמוד הפקת טלוויזיה ועיתונאות באוניברסיטת אילינוי, אבל עזב ועבר לקליפורניה.
בגיל 30 החליט הקמן להתמסר לעבודה כשחקן, ולהצטרף לבית הספר למשחק, שם גם למד עוד שחקן העתיד להיות כוכב גדול - דסטין הופמן, ומשם החלה הידידות רבת השנים ביניהם. הקמן עבר להתגורר עם אשתו בניו יורק.
קריירה עריכה
בניו יורק החל הקמן להופיע בכמה הצגות "אוף ברודוויי", עד שב-1964 קיבל הצעה לשחק בברודוויי, דבר שבעקבותיו החל להופיע בקולנוע.
שנות השישים עריכה
תפקידו הראשון בקולנוע היה בתפקיד קטן בסרט Mad Dog Coll בשנת 1961. בשנת 1964 הופיע בסרט לילית כשבתפקיד הראשי מופיע וורן ביטי. תפקיד זה הגיע אחרי שורה של תפקידים בסדרות טלוויזיה (ובהן "אני מרגל"). סרטו הבא, "הוואי" (1966), על פי הרומן של ג'יימס מיצ'נר, בו שיחק לצד ג'ולי אנדרוז. סרט זה הביא הכרה ראשונה להקמן כשחקן. סרטו המשמעותי הראשון היה בסרט הפשע "בוני וקלייד" (1967), שביים ארתור פן עמו יישוב הקמן לשתף פעולה עוד מספר פעמים, סרט שהביא לו מועמדות ראשונה לפרס האוסקר, בקטגורית שחקן משנה. עד לסוף עשור זה הופיע הקמן בסרטים כמו דרמת המדע בדיוני "צל על הארץ" וב"גלישה מסחררת", לצד רוברט רדפורד, וגם בסרט "צנחנים בשחקים" (1969) בו אף הופיע, לראשונה, בפוסטר הסרט, לצד שני כוכביו הגדולים ברט לנקסטר ודברה קר.
שנות השבעים עריכה
סרטו הראשון בשנות השבעים, הדרמה "מעולם לא שרתי לאבי" זיכתה אותו במועמדות שנייה לאוסקר, כשחקן משנה. שנה אחר כך גילם במותחן הפשע הקשר הצרפתי את דמותו של פופאי דויל, שוטר נחוש ואלים, המנסה לעצור משלוח הרואין מצרפת. על תפקיד זה זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, והוא היה פריצתו הגדולה של הקמן. שנה אחר כך כיכב בדרמת האסונות הידועה "הרפתקה בפוסידון" שהביאה לו מועמדות לפרס באפט"א. ב-1973 כיכב בדרמה "הדחליל" לצד אל פצ'ינו, שזכתה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. כעבור שנה, עוד סרט בכיכובו של הקמן זכה בפרס "דקל הזהב", היה זה מותחן הפשע של פרנסיס פורד קופולה "השיחה", תפקיד זה זיכה אותו במועמדות לפרס באפט"א פעם נוספת, כמו גם בסרטים "הקשר הצרפתי 2" ו"חקירה באפילה", שניהם באותה קטגוריה ובאותה שנה (1976) ועל תפקיד המשנה כלקס לות'ר בשובר הקופות "סופרמן" (1978). בתפקיד זה הפגין הקמן יכולות קומיות בלתי מבוטלות, כמו גם בדרמה הקומית "לאקי ליידי" של במאי המיוזיקלס סטנלי דונן. ב-1977 שיחק בסרט המלחמה גשר אחד רחוק מדי.
שנות השמונים עריכה
הקמן כבר הוכר במהלך שנות השמונים כשחקן מוערך, אך גם השתתף בתפקידי משנה. כך היה ב"אדומים", אפוס רחב היריעה של וורן בייטי שגרף 12 מועמדויות לאוסקר, בסרט ההמשך ל"סופרמן" בתפקיד לקס לות'ר, ב"עוצמה" של סידני לומט, ב"שכר האמת", ב"מטרה" של ארתור פן ובהחבילה של אנדרו דייוויס. כמו כן, הופיע בסרטו של וודי אלן "אישה אחרת", ובדרמות "פעמיים במשך החיים", "ימים של תהילה" (1986) ו"מיסיסיפי בוערת" (1988), עליו קיבל מועמדות לאוסקר, לראשונה מזה 17 שנים ו"ללא מוצא" עם קווין קוסטנר.
שנות התשעים עריכה
במהלך שנות התשעים הרבה לככב בסרטי פעולה ומתח, כגון: "מעברים צרים", "עסקי ריגול", "אחד מבריק שני מדליק", "הפירמה", "תפוס את שורטי", "כוננות מיידית", "התא", "כוח להשחית" "אויב המדינה" ו"מהלך מסוכן". כמו כן כיכב במספר קומדיות, כגון: "גלויות מהחיים", "כלוב הציפורים", שניהם של מייק ניקולס ו"עבודת נמלים", סרט אנימציה מאת אולפני דרימוורקס, בו תרם את קולו.
ב-1992 כיכב בסרטו זוכה האוסקר של קלינט איסטווד "בלתי נסלח", שם גילם שריף סאדיסטי, ועל תפקיד זה זכה בפרס האוסקר השני שלו, לשחקן המשנה.
העשור הראשון של המאה ה-21 עריכה
במהלך תחילת שנות האלפיים מיעט הקמן לככב בסרטים. שיחק בסרט המלחמה מאחורי קווי האויב, בקומדיות "משפחת טננבאום", עליו קיבל את פרס גלובוס הזהב, וב"שוברות הלבבות", לצד סיגורני ויבר. כיכב גם בשני סרטי פשע: "השוד", של דייוויד מאמט ובדרמה על פי ספרו של ג'ון גרישם "משחק המושבעים" (Runaway Jury), בה כיכב לראשונה לצד חברו הטוב, דסטין הופמן. ב-2004 הופיע בקומדיה זניחה בשם "המרוץ לראשות העיר", בו גילם את נשיא ארצות הברית, לצד ריי רומנו. באותה שנה קיים ראיון נדיר אצל לארי קינג ברשת CNN, בו אמר כי אין לו פרויקטים קולנועיים עתידיים ושהוא מאמין שקריירת המשחק שלו הסתיימה.
קישורים חיצוניים עריכה
ג'ין הקמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'ין הקמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'ין הקמן, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ין הקמן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ין הקמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ין הקמן, באתר Discogs (באנגלית)- אתר מעריצים של ג'ין הקמן
- ג'.א. אנגלס (ניוזוויק), שחקן בלתי-צפוי, דבר, 4 בפברואר 1972
- ג'ין הקמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| ג'ין הקמן - פרסים | |
|---|---|
|
|