ויקיפדיה

ג'סטין היוורד

מוזיקאי בריטי

דייוויד ג'סטין היוורד [1][2] OBE (נולד ב-14 באוקטובר 1946) הוא מוזיקאי אנגלי. ידוע ביותר כגיטריסט והסולן הראשי של להקת הרוק המודי בלוז מ-1966 ועד לפירוקם בשנת 2018. עיקר פעילותו היה בין השנים 1967–1974 אז כתב והלחין שירים שהתפרסמו בעולם כולו.

ג'סטין היוורד
Justin Hayward
היוורד בינואר 2018
היוורד בינואר 2018
לידה 14 באוקטובר 1946 (בן 77)
סווינדון, וילטשייר, הממלכה המאוחדת
מדינה אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר של חבר העמים הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע נגן, זמר
www.justinhayward.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רשימת הלהיטים שנכתבו על ידי היוורד כוללים את Nights in White Satin, Tuesday Afternoon, Question, The Voice ; לאחר שנת 1967 הוא כתב 20 מתוך 27 הסינגלים של הלהקה.

אלבומו הראשון ללא המודי בלוז, Blue Jays, בו שיתף פעולה עם ג'ון לודג', הגיע לחמשת הלהיטים הגדולים בבריטניה לשנת 1975. גם הביצוע שלו משנת 1978 של Forever Autumn מהגרסה המוזיקלית של ג'ף וויין ל-The War of the Worlds הגיעה לחמשת המקומות הגבוהים בבריטניה. [3]

בשנת 2018 נכנס היוורד להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר במודי בלוז [4] ובשנת 2022 מונה לקצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE) לאור תרומתו לתעשיית המוזיקה.

תחילת הקריירה עריכה

היוורד נולד בסווינדון, וילטשייר, [5] בנם של שני מורים. הוא ניגן בכמה להקות מגיל 15, כשקנה גיבסון 335, גיטרה בה עשה שימוש כמעט בכל התקליטים לאורך הקריירה שלו, [6] ומגבר של Vox AC30 . [7] בתחילה הופיע עם להקות מקומיות במועדונים ובאולמות ריקודים שניגנו בעיקר שירי באדי הולי. אחת הלהקות הראשונות בה השתתף הייתה All Things Bright, [8] להקת החימום ללהקות כמו The Hollies ו- Brian Poole and the Tremeloes . כשהיה בן 18 חתם על חוזה ל-8 שנים [9] ככותב שירים עם אמן הסקיפל ומפיק התקליטים לוני דונגן, מהלך שהיוורד התחרט עליו מאוחר יותר, מכיוון שפירושו היה שהזכויות על כל שיריו שנכתבו לפני 1974 נותרו בבעלות חברת המוזיקה טיילר מיוזיק של דונגן. [10]

המודי בלוז עריכה

בשנת 1966, ג'אסטין ענה למודעת עבודה ב- Melody Maker, שהועלתה על ידי אריק ברדון מ"החיות". אריק העביר את פרטיו של היוורד עם הקלטות דמו למייק פינדר מהמודי בלוז. תוך מספר ימים, הייוורד החליף את הסולן והגיטריסט של המודי בלוז, דני ליין. במקביל נגן גיטרת הבס ג'ון לודג' החליף את קלינט וורוויק שעזב אף הוא.

תרומתו האמנותית הראשונה של היוורד ללהקה הייתה השיר "Fly Me High", שהיה סינגל של חברת Decca מתחילת 1967. השיר לא הצליח במצעדים אך נתן ללהקה כיוון חדש קדימה מצליל הרית'ם אנד בלוז אותו ניגנו עד אז. [11]

השיר "Leave This Man Alone" של היוורד הוטבע כצד B של הסינגל הבא של הלהקה ב-Decca. השתלבותם של היוורד ולודג' בלהקה לצד נגינתו של פינדר במלוטרון הביאו להצלחה מסחרית גדולה ללהקה, והפכו אותה לאחת מהרווחיות ביותר בעולם הפופ.

האלבום Days of Future Passed משנת 1967, אחד מאלבומי הרוק הסימפוני הראשונים והמשפיעים ביותר, הביא את הסינגלים Tusday Afternoon ו-Nights in White Satin פרי עטו של היוורד. שיר זה נמכר ביותר משני מיליון עותקים, נכנס למצעדים שלוש פעמים בבריטניה (1967, 1972 ו-1979), והוקלט על ידי רבים אחרים.

 
ג'סטין היוורד בשנת 1970

במהלך השנים 1967–1968, יצר היוורד גם את הלהיטים "Long Summer Days", "King and Queen" ו-"What Am I Doing Here?". שירים אלו ושירים אחרים של פינדר ולודג' שלא הופצו קודם לכן, היוו את האלבום משנת 1977 Caught Live Plus Five אשר כלל גם הקלטה חיה של קונצרט ב- Royal Albert Hall מדצמבר 1969 אשר ראה אור בניגוד לבקשת הלהקה.

מכירות האלבומים שלהם מאז שנת 1978 ועד היום מסתכמות ביותר מ-60 מיליון יחידות. סך המכירות של אלבומים עד לאותה שנה שנוי במחלוקת בגלל היעדר נתונים רשמיים של חברות התקליטים,[12] עם זאת ידוע כי התקופה שבין 1967 ועד 1974 הייתה פוריה ביותר וכללה הפצת אלבומים בכמות גבוהה מאוד.

לאחר המודי בלוז עריכה

ב-1974 המודי בלוז התפרקו למשך 4 שנים. היוורד המשיך לעבוד עם לודג' ועם המפיק טוני קלארק, והשתמש במוזיקאים שעבדו בחברת ההקלטות של המודי בלוז, Threshold.

בשנת 1977 הקליט היוורד את אלבום הסולו הראשון שלו Songwriter ונהנה מהצלחה בינלאומית ב-1978 כשהופיע בגרסה המוזיקלית של ג'ף וויין לאלבום הקונספט The War of the Worlds, שהניב את להיטיו Forever Autumn ו-"The Eve of the War". מאוחר יותר ויין תרם לאלבומו של היוורד מ-1980 Night Flight .

באפריל 1979 הוציא היוורד סינגל שלא הופיע באלבום בשם "Marie" אשר הוקדש לאשתו. רצועות אלו נכללו מאוחר יותר בין רצועות הבונוס בהוצאה מחודשת של תקליטור של אלבום הסולו שלו משנת 2004.

במהלך שנות ה-80, הייוורד הלחין רבות לקולנוע ולטלוויזיה.

בשנת 1989, הוציא הייוורד את Classic Blue, אלבום ששיריו נכתבו על ידי מלחינים אחרים שהוגדרו לתזמור בעיבודו של מייק באט. באלבום נכללה גרסתם ללהיט Stairway to Heaven של לד זפלין. אלבום הסולו של הייוורד The View from the Hill יצא ב-1996 והקלטה חיה, Live in San Juan Capistrano, יצאה לאחר מכן ב-1998.

ביוני 2003, הוא נתן מספר הופעות בהיכל התהילה של הרוקנרול . [13] מאוחר יותר באותה שנה, הוא שר יחד עם זמרי רוק נוספים באלבום תזמורתי של שירי המודי בלוז בליווי תזמורת הרוק של פרנקפורט.

באפריל 2006, הייוורד השתתף בסיבוב ההופעות של הגרסה המוזיקלית של ג'ף וויין למלחמת העולמות, וחזר על כך בסתיו 2007 באוסטרליה ובדצמבר 2007 וביוני 2009 בבריטניה. סיבוב ההופעות שלו היה בנובמבר ודצמבר 2010. [14]

המודי בלוז, עם הייוורד, לודג' והמתופף המקורי גריים אדג', המשיכו לסיבוב הופעות נרחב, ובראיון של BBC World Service, הייוורד ולודג' הבהירו שאין להם תוכניות להפסיק לפעול.

ב-10 בדצמבר 2011, הייוורד, יחד עם איאן אנדרסון מג'ת'רו טאל וברוס דיקינסון מאיירון מיידן, ניגנו יחד בקונצרט בקתדרלת קנטרברי . [15]

בפברואר 2013 הוציא היוורד אלבום סולו ויצא לסיבוב הופעות סולו בחוף המזרחי של ארצות הברית באוגוסט 2013. המופע האחרון של סיבוב הופעות הסולו, באטלנטה, הוקלט והופץ לאחר על ידי Eagle Rock/Universal באוגוסט 2014, ה-DVD עלה מיד למקום השני במצעד הווידאו של בילבורד .[16]

בשנת 2022, הייוורד הצטרף שוב לצוות השחקנים והזמרים של ג'ף וויין במלחמת העולמות בסיבוב ההופעות "החיים מתחילים שוב" בבריטניה[17]

חיים אישיים עריכה

היוורד התחתן עם הדוגמנית אן מארי גירון ב-19 בדצמבר 1970. בתו דורמי (Doremi) נולדה ב-3 בדצמבר 1972. [18]

פרסים והערכה עריכה

היוורד זכה בפרס מהאגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור (ASCAP) על כתיבת שירים בשנת 1974.

ב-1985, המודי בלוז קיבלו את פרס אייבור נובלו על תרומה יוצאת דופן למוזיקה, וב-1988 קיבל היוורד שוב את הנובלו, כמלחין השנה על "I Know You're Out There Somewhere".[19]

בשנת 2000, קיבל את "תג הזהב" על מפעל חיים על ידי ASCAP. [20] בשנת 2004, הוענק היוורד "תג הזהב" של האקדמיה הבריטית למלחינים וכותבי שירים (BASCA), על תרומתו לתעשיית הבידור של בריטניה.[12][21]

בטקס פרסי Ivor Novello בלונדון ב-16 במאי 2013 הוענק להיוורד פרס PRS להישג יוצא דופן בעולם המוזיקה.

בשנת 2022, היוורד קיבל את אות אביר מסדר האימפריה הבריטית (OBE) . [22][23]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'סטין היוורד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Justin Hayward | British musician | Britannica". www.britannica.com.
  2. ^ "Justin Hayward Biography, Songs, & Albums". AllMusic.
  3. ^ Roberts, David, ed. (2006). British Hit Singles and Albums. Guinness World Records Limited. p. 247. ISBN 978-1904994107.
  4. ^ "The Moody Blues". Rock & Roll Hall of Fame. נבדק ב-17 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Justin Hayward, York Barbican, July 9". The York Press. 4 בדצמבר 2014. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "True Blue – Justin Hayward". Guitar & Bass Magazine. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Notable users of the AC30". AC30-Guide. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2015. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "All Things Bright". MoodyBlues.co.uk. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Justin Hayward on touring at 68: 'Performing live is like a drug'". Express. 20 במרץ 2015. נבדק ב-20 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Big Blonde 12 String". JustinHaywardGuitar.com. 17 בספטמבר 2013. נבדק ב-25 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^   ג'סטין היוורד, בביצוע "Fly Me High": Live French TV - 1967, סרטון באתר יוטיוב
  12. ^ 1 2 Decca Moody Blues liner notes, Decca Records / Universal Music 2006
  13. ^ "The Justin Hayward Interview". VintageRock.com. נבדק ב-20 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Review: Jeff Wayne's War of The Worlds". Goldenplec.com. 30 בנובמבר 2010. נבדק ב-27 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Hayward, Justin (1 בנובמבר 2011). "From Justin: Canterbury Rocks | News". Justin Hayward. נבדק ב-2022-10-18. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Justin Hayward (Of the Moody Blues): Watching and Waiting Tour « Boulder Theater". אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2015. נבדק ב-19 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה) Retrieved 19 June 2016.
  17. ^ "'The War Of The Worlds – The Life Begins Again tour' Brighton report". Brighton and Hove News. 28 במרץ 2022. נבדק ב-3 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Justin Hayward and daughter in California". YouTube. ארכיון מ-2021-12-13. נבדק ב-27 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Justin Hayward among those honored at the 58th Ivor Novello Awards". The Moody Blues (באנגלית אמריקאית). 2013-05-17. נבדק ב-2022-10-18.
  20. ^ "ASCAP Golden Note Award". The American Society of Composers, Authors and Publishers. אורכב מ-המקור ב-7 באוגוסט 2012. נבדק ב-20 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Alphonse, Tareic (2004-10-27). "Gold Badge Awards 2004: Recipients". The Ivors Academy (באנגלית בריטית). נבדק ב-2022-10-18.
  22. ^ "Musical trio give charity backing". 27 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Tim Blacksmith and Danny D recognised in Queen's Jubilee Birthday Honours".


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27סטין_היוורד&oldid=38625322"