ג'ק פאלאנס

וולטר ג'ק פאלאנס (באנגלית: Jack Palance‏; 18 בפברואר 1919 - 10 בנובמבר 2006) היה שחקן קולנוע אמריקני. פאלאנס ידוע בזכות גילום תפקידי נבלים במערבונים בשנות ה-50, להם לוהק בשל מראהו המחוספס ונעימת קולו המאיימת. בגיל 73 שב לתודעת צופי הקולנוע בשל תפקידיו בסדרת סרטי "תעצרו את העיר" לצד הכוכב בילי קריסטל, תפקיד שזיכה אותו בפרס האוסקר.

ג'ק פאלאנס
Jack Palance

לידה	18 בפברואר 1919 Lattimer, ארצות הברית
פטירה	10 בנובמבר 2006 (בגיל 87) מונטסיטו, ארצות הברית
שם לידה	Volodymyr Palahniuk
סוגה מועדפת	מערבון
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1947
מקום לימודים	אוניברסיטת סטנפורד
צאצאים	הולי פאלאנס, ברוק פאלאנס
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1991) פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1957) פרס עולם התיאטרון (1951) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

קריירה מוקדמת

פאלאנס נולד כוולדימיר פלניוק למשפחת כורים ממוצא אוקראיני באזור מכרות פנסילבניה. פאלאנס עבד ככורה בנערותו, ולאחר מכן התפרנס מאיגרוף.

בסוף שנות ה-30 ניסה את כוחו בקריירת איגרוף מקצוענית, והיה ידוע בשם "ג'ק בראצו". נמסר כי השיג רצף של 15 ניצחונות מהם 12 בנוקאאוט, בטרם הפסיד בקרב לג'ו באקסי, לימים מתמודד על תואר אלוף העולם. קריירה זו כמתאגרף הביאה לתחילת עיצובם של תווי פניו הגסים, שנראים כתוצאה של ספיגת חבטות רבות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הסתיימה קריירת האיגרוף של פאלאנס. הוא הצטרף לחיל האוויר האמריקני. תאונת טיס במפציץ B-24 ליברייטור, בטיסת אימונים מעל אריזונה הביאה להשחתה נוספת של פניו. ניתוחים פלסטיים הביאו לתוצאה סבירה, אם כי הוא נותר בעל מראה ייחודי. לאחר ששהה זמן רב בבית החולים, לשם שיקום פניו המושחתים, השתחרר בשנת 1944. שנים רבות מאוחר יותר אמר פאלאנס כי הוא חב, בעצם, את הקריירה שלו לתאונות שהשחיתו את פניו.

פאלאנס למד דרמה באוניברסיטת סטנפורד וסיים את התואר הראשון בשנת 1947. במהלך לימודיו התפרנס כמציל, מלצר, טבח, ואף דוגמן לציירים.

קריירה קולנועית

הוא החל את קריירת המשחק כמחליפו של מרלון ברנדו בגרסת הבמה למחזה "חשמלית ושמה תשוקה". מספר פעמים הצליח לעלות על הבמה ולשחק את התפקיד התובעני של סטנלי קובלסקי.

במשך 3 שנים משנת 1947 התפרנס כשחקן בברודוויי, ובשנת 1950 שיחק את תפקידו הקולנועי הראשון בסרטו של איליה קאזאן "בהלה ברחובות", סרט מעין דוקומנטרי^{[דרושה הבהרה]} על מגפת דבר הפורצת בניו אורלינס. תפקיד זה והתפקידים שבאו אחריו משכו תשומת לב ציבורית, וכבר על סרטו השלישי "(1952) Sudden Fear" - מותחן בו שיחק לצידה של ג'ואן קרופורד, ששיחקה יורשת החושדת בבעלה הטרי, פאלאנס, כי הוא מנסה לרצוח אותה - היה פאלאנס מועמד לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

פאלאנס היה מועמד פעם נוספת לאוסקר בשנת 1953 עת שיחק אקדוחן קר רוח במערבון הקלאסי "שיין", הנחשב לאחד המערבונים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם. פאלאנס גילם את דמות האקדוחן המרושע ג'ק וילסון, אשר עיצבה את דמותו כנבל בתודעת צופי הקולנוע. מעתה ואילך שיחק בעיקר תפקידי נבלים במערבונים, לצד דמויות כד"ר ג'קיל ומר הייד, דרקולה ואטילה ההוני.

בשנת 1957 היה פאלאנס מועמד לפרס אמי על תפקידו כמתאגרף בסרט הטלוויזיה "רקוויאם למתאגרף במשקל כבד".

מסוף שנות ה-50 החל פאלאנס להופיע בסרטים שצולמו מחוץ לארצות הברית, במיוחד בצרפת ובאיטליה לאחר שהבמאי ז'אן-לוק גודאר שכנע אותו לשחק מפיק הוליוודי בסרט הגל החדש "Le Mépris" (הבוז), בשנת 1963, לצד בריז'יט בארדו ומישל פיקולי, וזאת על אף שהסרט היה דובר צרפתית ופאלאנס דיבר רק אנגלית.

בשנות ה-80 הנחה לצד ביתו מולי פאלאנס את תוכנית הטלוויזיה "לא יאומן כי יסופר" (Ripley's Believe It or Not).

קריירת המשחק של פאלאנס קיבלה תנופה מפתיעה בסוף שנות ה-80. תחילה ב-1987, כאשר שיחק ב"קפה בגדד" - קומדיה סוריאליסטית בבימויו של פרסי אדלון, בה שיחק צייר חובב בעל עבר רחוק של שחקן הוליוודי (בדיוק כמו פאלאנס עצמו באותה עת) ולאחר מכן, כאשר שיחק בסרט "אקדוחנים צעירים" (1989) ובסרט "באטמן", בבימויו של טים ברטון. בתקופה זו עלתה הדרישה לשירותיו כשחקן, והוא עסק בקידום פרויקטים חדשים. ב-1999 שיחק בסרט "אי המטמון", אשר מבוסס על ספרו באותו שם של רוברט לואיס סטיבנסון.

פרסים

ב-1992 זכה פאלאנס בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, וכן בפרס גלובוס הזהב על משחקו בסרט "תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת!" (1991) בו שיחק קאובוי קשיש היוצא למסע לצידם של יאפים עירוניים בראשותו של בילי קריסטל.

עם קבלת הפרס הביט מגבוה על קריסטל, מנחה הערב, הנמוך ממנו בהרבה, ונהם - "בילי קריסטל, אני מחרבן חרא גדול ממנו..." ("Billy Crystal... I crap bigger than him."). לאחר מכן השתטח על הרצפה והחל בסדרת כפיפות שמיכה על יד אחת. בהמשך הערב שימש מטרה לעקיצותיו של קריסטל שהודיע מעת לעת כי פאלאנס קופץ באנג'י מהשלט "הוליווד", טס במעבורת החלל, נבחר ל"גבר הסקסי ביותר" על ידי המגזין "פיפל", וזכה בבחירות המקדימות לראשות עיריית ניו יורק, וסיים את הערב באמירה כי "הודיעו לי כי בשנה הבאה ינחה את הטקס ג'ק פאלאנס". בשנה שלאחר מכן נכנס קריסטל אל הטקס כשהוא על עגלה שעליה צללית ענק של פסל האוסקר, אותה גורר פאלאנס.

על אף שדמותו של פאלאנס מתה בסרט "תעצרו את העיר", נמצא הפתרון התסריטאי לשילובו ב"תעצרו את העיר 2". פאלאנס המשיך לשחק בקולנוע ובטלוויזיה עד לשנת 2004.

עבודותיו באמנויות אחרות

פאלאנס היה צייר מחונן, ואהב לצייר נופים. הוא מכר את ציוריו והציג אותם בגלריות, כאשר מאחורי כל ציור כתב שיר מפרי עטו. את שיריו קיבץ לקובץ בשם "יער האהבה" שפורסם בשנת 1996.

חייו הפרטיים

אשתו הראשונה של פאלאנס הייתה וירג'יניה בייקר, לה היה נשוי בין 1949 ל-1966. לזוג נולדו 3 ילדים. שניים מהם, מולי וקודי, פיתחו קריירת משחק משגשגת משל עצמם. קודי שיחק לצד אביו ב"אקדוחנים צעירים" אך מת בגיל צעיר, בשנת 1998 מסרטן העור. לאחר מותו החל פאלאנס במפעלי צדקה שנועדו להעלות את המודעות למחלה.

במאי 1987 נישא פאלאנס בשנית לאליין רוג'רס.

ב-10 בנובמבר 2006 מת פאלאנס בשיבה טובה בביתו בסנטה ברברה בקליפורניה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ק פאלאנס בוויקישיתוף

• ג'ק פאלאנס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ק פאלאנס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ג'ק פאלאנס, באתר AllMovie (באנגלית)
• ג'ק פאלאנס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• ג'ק פאלאנס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ג'ק פאלאנס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ק פאלאנס, באתר Discogs (באנגלית)
• ג'ק פאלאנס, באתר Songkick (באנגלית)
• ג'ק פאלאנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)