גאיוס טרנטיוס וארו
גאיוס טרנטיוס וארו (לטינית: Gaius Terentius Varro) היה פוליטיקאי רומאי בתקופת הרפובליקה התיכונה.
| לידה | רומא העתיקה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
המאה ה־2 לפנה״ס  | ||||||||
| מדינה |
רומא העתיקה | ||||||||
| שושלת טרנטי ורונס | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
תולדות חייו עריכה
טיטוס ליוויוס מתאר את וארו כבן של קצב, אחד מהמקצועות שנחשבו בזויים ברומא. למרות שברור שהוא לא היה חלק מאצולת הנוביליטאס, יש המפקפקים בדברי ליוויוס ורואים בהם עדות למסורת היסטוריוגרפית עוינת[1].
לאחר שוארו ירש מאביו סכום כסף נכבד הוא החליט להיכנס לחיים הפוליטיים והחל לעלות במעלה מסלול המשרות תוך שהוא נוקט מדיניות פופוליסטית ומשתדל למצוא את תמיכתו יותר בקרב המוני העם מאשר בקרב האצולה הסנאטורית. תחילה נבחר כקוואיסטור, אחר כך כאיידיל פלבאי וקורולי.
וארו נבחר כפראיטור בשנת 218 לפנה"ס, בשנה שלאחר מכן הוא הציע באספת הפלבס להשוות את סמכותו של המגיסטר אקוויטום מרקוס מינוקיוס רופוס לזו של הדיקטטור פאביוס מאקסימוס, ההצעה בא בעקבות הביקורת הקשה שהושמע כנגד האסטרטגיה הפביאנית שנקט בה מאקסימוס במלחמתו כנגד חניבעל, הצעתו התקבלה וסמכויותיהם הושוו. ליוויוס מייחס חלק ממניעיו של וארו לצבור פופולריות כדי להיבחר לקונסולאט על גלי התמיכה של מתנגדיו של מקסימיוס.
וארו התמודד למשרת הקונסול של שנת 216 לפנה"ס ונבחר בזכות תמיכתם של המוני העם ולמרות ההתנגדותם העיקשת של הנוביליטאס והסנאט. פיקד על הצבא הרומי בתבוסתו הגדולה בקרב קאנאי בשנת 216 לפנה"ס בעת המלחמה הפונית השנייה נגד קרתגו, המסורת ההיסטוריוגרפית מאשימה את וארו בכך שבחר לצאת לקרב בתנאים לא נוחים לצבא הרומי אולם יש חוקרים שסבורים שיציאה לקרב הייתה החלטה של הסנאט ולא הייתה תלויה בדעתם של הקונסולים[2].
וארו הצליח להימלט משדה הקרב והגיע עם שרידי צבאו שמנו עשרת אלף אנשים לקאנוסיום שם התבצר מאחורי חומות העיר. הקונסול השני, לוקיוס אמיליוס פאולוס, נהרג בקרב.
לאחר התבוסה בקרב קאנאי קיבל את אזור פיקנום בין 215 - 213 לפנה"ס במסגרת הפרוקונסולט. אחר כך החזיק באטרוריה בתפקיד פרופראיטור ונלחם נגד עזרובעל ברקה, אחיו של חניבעל באזור זה. בשנת 200 לפנה"ס שירת כלגאטוס באפריקה.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, ספר 22, כה. בתרגום לעברית של שרה דבורצקי, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 227-228
- ^ Arthur Meckstein, Moral vision of Polybius, pp 38-40