גארי לארסון

גארי לארסון (אנגלית: Gary Larson; נולד ב-14 באוגוסט 1950) הוא קריקטוריסט אמריקאי יוצר טור הקומיקס "הצד הרחוק" (The far side).

גארי לארסון
Gary Larson
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 באוגוסט 1950 (בן 73)
טקומה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה קריקטורה, קומיקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Alley Oop, Don Martin עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות הצד הרחוק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רובן (1990)
פרס רובן (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.thefarside.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

לארסון נולד וגדל במדינת וושינגטון, ארצות הברית. אביו, ורנר, היה סוחר מכוניות ולאמו דוריס, מזכירה. בשנת 1972 סיים לימודי תקשורת באוניברסיטת המדינה של וושינגטון. ב-1987 נשא לאשה את טוני קרמישאל, אנתרופולגית. את חוש ההומור שלו חב לארסון לאחיו דן, שבילדותו פחד ממפלצות. שני האחים התעניינו במדעים, אספו חרקים וגידלו אותם בקופסה. אלמנטים אלו חוזרים הרבה בקריקטורות של לארסון. אחיו דן נפטר מסרטן ב-1991.

על פי מה שכתב לארסון בזכרונותיו, ה"צד הרחוק" החל כאשר עבד בחנות מוזיקה, כאשר הוא יצא לחופשה של כמה ימים, הוא נוכח לדעת עד כמה הוא שונא את מקום עבודתו. באותו זמן הוא פנה לציור קריקטורות, ושלח שש מהן למגזין בעיר סיאטל, הקריקטורות התקבלו יפה ולאחר זמן מה, ב-1979 קיבל קביעות כקריקטוריסט בעיתון המרכזי של העיר סיאטל 'סיאטל טיימס'. יצירותיו פורסמו על בסיס שבועי תחת הכותרת "הדרך הטבעית". לשם השלמת הכנסתו, עבד לארסון למען הקהילה, אך בסופו של דבר הוא החליט לנסות להציע את עבודתו לעיתונים אחרים. במהלך חופשה בסן פרנסיסקו, הציע לארסון את שירותיו עבור ה'סן פרנסיסקו כרוניקל'. לתדהמתו העיתון שכר מיד את שירותיו והפיץ אותן בכל עיתוני הרשת שלו תחת השם "הצד הרחוק". כל זה קרה שבוע אחד לפני שה'סיאטל טיימס' החליט לוותר על טורו בעיתון. טורו ה'צד הרחוק' התפרסם עד לפרישתו ב-1 בינואר 1995. מאז פרישתו, לארסון ביצע כמה עבודות קריקטורה, כמו גם איורים לחוברת הפרסום של חברת 'הצד הרחוק'.

בשנת 1998 פרסם לארסון את החלק הראשון בסדרת ספרי הקריקטורה "הצד הרחוק".

 
עטיפת הספר 'הצד הרחוק 2'

'הצד הרחוק' עריכה

כאמור טורו הראשון נקרא 'הדרך הטבעית' והוא החל להופיע ב-1979, ב-1 בינואר 1980 עבר לארסון לרשת 'סן פרנסיסקו כרוניקל' ומאז הופיעה הקריקטורה השבועית שלו, בכל עיתוני הרשת עד לפרישתו ב-1 בינואר 1995. את נימוקו לפרישה הסביר, "שהקריקטורות מתחילות לחזור על עצמן, והוא אינו רוצה שהן ידרדרו לבית הקברות של הבינוניות".

סגנונו התאפיין בעיקר בתיאורים סוריאליסטים. כגון "כיצד פרות מתנהגות כאשר בני אדם אינם רואים אותן", או "הסכנות הבלתי צפויות בלהיות חרק". סגנון האנשה זה של חיות ואפילו חייזרים חוזר רבות בעבודותיו. את האדם תיאר רבות בדמות של חיה, מוקף גדרות, כלוא בביתו וכדומה. כמו כן, ביצע רבות העתקת מאפיינים מבע"ח לבע"ח אחרים. באחת הקריקטורות תיאר אב המסביר לבנו כי שירת הציפור באה לסמן טריטוריה השכיחה אצל בעל חיים בלתי מפותחים.

אחת הקריקטורות שלו שעוררה סערה הייתה ציור זוג שימפנזים מטפחים זה את זה. הנקבה מוצאת שערה אנושית על גופו של השימפנז האחר, ושואלת אותו "עשית עוד קצת מחקר עם גודול?". מכון המחקר של גודול כעס על הפרסום, ועורכי דינה שלחו מכתב ללארסון, שבו טענו שהציור משמיץ ואכזרי, ואם לא תתפרסם התנצלות מאת לארסון, גודול תתבע אותו. לבסוף, התברר כי המכתב לא נשלח על דעתה של גודול (שכלל לא ראתה את הקריקטורה), והיא פיטרה את המזכירה שהייתה אחראית לו. כל הרווחים ממכירת אותו הקומיקס הופנו אל מכון המחקר של גודול, והיא כתבה הקדמה משעשעת לספרו של לארסון ובו סיפרה את הסיפור במלואו.

איוריו אוגדו לספרי קריקטורות שנמכרו בכל רחבי העולם. תחת השמות 'הצד הרחוק' 'סיפורים מהצד הרחוק', 'סיפורים מהצד הרחוק' 'עוד קצת מהצד הרחוק'. שניים מספריו עברו עיבוד טלוויזוני והפכו לתוכניות אנימציה. ב-2007 פרסם לוח שנה עם איוריו, כשכל הרווחים מופנים לאגודה לשימור הטבע העולמי.

עבודות אחרות עריכה

בשנת 2003 אייר לארסון את השער של ה'ניו-יורקר מגזין', הצעה שהייתה יוקרתית מכדי לסרב לה, כדבריו. לארסון הוא חובב נגינת ג'אז ואף נגן מוכשר. בתמורה לכמה שיעורי גיטרה מגיטריסט הג'אז הרב אליס, הוא אייר עבורו את עטיפת התקליט 'דוגין ארונד'.

פרסים עריכה

לארסון זכה בפרס קריקטוריסט השנה מהאגודה האמריקאית לקריקטורות ב-1985 וב-1988. לארסון זכה בפרס על שם רובן, בשנת 1990 וב-1994. ציונים לשבח עבור קריקטורות בודדות הוענקו לו על ידי האגודה האמריקאית לקריקטורות ב-1989, ‏1990, ‏1991, ‏1993 ו-1995.

ב-15 במרץ 1989, נקרא על שמו חרק. החוקר דייל ה. קלייטון, ראש המכון לביולוגיה התפתחותית באוניברסיטת שיקגו, החליט לקרוא על שמו כינה התוקפת ינשופים. בתגובה אמר לארסון: "הבנתי שזה כבוד גדול. חוץ מזה, ידעתי שאף אחד לא יקרא על שמי ברבור, וצריך לקפוץ על הזדמנויות כשהן באות". תמונה מוגדלת של החרק מופיעה באחד האוספים של לארסון, יחד עם הבקשה להשתמש בשמו. דבר דומה אירע כאשר ביקשו לקרוא על שמו פרפר באחד מיערות הגשם, 'סרטוטארגה לארסונית'. ה'חיפושית הגארי-לארסונית' גם היא נושאת את שמו. המונח 'זגומייזר' המאפיין אנטומיה של סטגוזאורוס, הוטבע באחת הקריקטורות של ה'צד הרחוק'.

קישורים חיצוניים עריכה