גוסטף גרינדגנס

שחקן גרמני

גוסטב היינריך אדולף גרינדגנס, שנודע בשם הבמה גוסטף גרינדגנסגרמנית: Gustaf Gründgens;‏ 22 בדצמבר 18997 באוקטובר 1963), היה שחקן גרמני, מן השחקנים הגרמניים המפורסמים והמשפיעים במאה ה-20.

גוסטף גרינדגנס
Gustaf Gründgens
לידה 22 בדצמבר 1899
דיסלדורף, הרייך הגרמני
התאבד 7 באוקטובר 1963 (בגיל 63)
מנילה, הפיליפינים
מקום קבורה בית הקברות אולסדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gustav Heinrich Arnold Gründgens עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
צאצאים פיטר גורסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (1953)
  • Staatsschauspieler (1934)
  • Satyr buttons (22 בדצמבר 1938)
  • פרס הקולנוע הגרמני (1961)
  • Medaille für Kunst und Wissenschaft (Hamburg) (1959) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בדיסלדורף לארנולד ואמי גרינדגנס. בסתיו 1917 נקרא לשירות צבאי במלחמת העולם הראשונה ושירת כשחקן בתיאטרון שבידר את החיילים. ב-1919 ו-1920 למד משחק באופן מקצועי בעיר הולדתו. הוא הופיע בתיאטראות בקיל, הלברשטאדט ועוד. ב-1928 דרך כוכבו כשהצטרף למקס ריינהרדט בדויטשס תיאטר. הוא אף החל לביים הצגות ואופרות. ב-1931 הופיע בתפקיד מפצח הכספות ב-M (סרט) של פריץ לאנג. בשנה לאחריה החל להופיע בתיאטרון הלאומי הפרוסי בבירה, וקיבל את תפקידו המפורסם ביותר, שהגדיר את הקריירה שלו כ-מפיסטו ב'פאוסט' לגתה. גרינדגנס הידס על הבמה באיפור כבד וגילם את הדמות במבטא אריסטוקרטי ובאופן בו דיבר תמיד (הוא היה הומוסקסואל כמעט גלוי), והותיר רושם עצום על המבקרים. הוא מילא את תפקיד מפיסטו כמעט עד סוף חייו.

בין השנים 19261929 היה נשוי לאריקה מאן, בתו של תומאס מאן, איתה עבד בתיאטרון. ב-1936 נישא בשנית לשחקנית הגרמנית מריאן הופ.

תחת המשטר הנאצי המשיך לביים, לשחק ולפתח את קריירת המשחק שלו, על אף הצנזורה הקשה שהוטלה על התרבות הגרמנית והכפיפה לתכנים המזוהים עם הנאציזם. הוא היה בן חסותו של הרמן גרינג, שאף הכליל אותו ברשימת "מחונני האל", האמנים שנחשבו חיוניים בעיני המשטר. ב-1943 התנדב לשירות בחזית אך נקרא חזרה תוך זמן קצר.

ב-1945 נעצר על ידי צבאות הכיבוש הסובייטיים והושם במחנה מיוחד. הוא שוחרר משם בהתערבות הזמר הקומוניסט ארנסט בוש, אותו הציל גרינדגנס מהוצאה להורג לאחר שהורשע בבגידה ב-1943 על ידי פנייה אישית לגרינג. השחקן עבר דה-נאציפיקציה וחזר להופיע.

הוא נאלץ להיות מעורב בעל כורחו ב-"שערורייה ספרותית" בעקבות הרומן הפוליטי המפורסם של קלאוס מאן "מפיסטו". סיפורו של מאן, שנכתב ב-1936, מכיל רמזים ברורים ולא חיוביים לדמותו של גרינדגנס. ב-"מפיסטו" מתואר השחקן "הנדריק הפגן", כוכב עולה בתיאטראות גרמניה אשר מגיע לשיא הקריירה המקצועית שלו בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה, בעיקר בתפקיד מפיסטופלס ב"פאוסט"[1], זאת על אף דעותיו הפוליטיות שמזוהות עם השמאל והליברליזם. ברומאן מועברת ביקורת קשה ונוקבת על השחקן הפגן בפרט ועל החברה הגרמנית ככלל. מאן מתאר את איבוד המצפון האנושי ואת הערכים הקלוקלים שהתפשטו באומנות ובתרבות הגרמנית בעקבות שינוי המשטר[2].

מאחר שהספר רמז בבירור למעורבותו של גוסטף גרינדגנס בצמרת המפלגה הנאצית והצגת דמותו באור שלילי, בשנות ה-60, עת פרסום הספר בגרמניה, תבע בנו המאומץ, פטר גריסקי, לא לפרסם את "מפיסטו" במדינה. תביעה זו התמשכה 7 שנים, ובסופה הוכרע על ידי בית המשפט העליון בגרמניה על הפצת הרומן בכמות מצומצמת. למרות זאת נדפסו ונמכרו בגרמניה כ-700,000 עותקים. ב-1971 התבטלה התביעה בשם חופש האמנות. כשהספר יצא לאור מחדש בגרמניה ב-1981, לא נשמעו קולות מחאה. קלאוס מאן הקפיד להדגיש כי לא התכוון לצייר את דמותו של איש מסוים, וכי מפיסטו שלו אינו אדם זה או אחר, אלא תמהיל של תכונות שונות, וכי הכוונה הייתה לתאר דמות סמלית, על רקע חברתי-פוליטי מסוים. אך למעשה, דמותו של השחקן הפגן מתבססת ברובה על דמותו של גרינדגנס, שהיה גם בן-חסותו של גרינג.[3]

גרינדגנס נפטר באוקטובר 1963 מדימום פנימי, אם כי קיימת הטענה[דרוש מקור] שהתאבד בעזרת גלולות שינה.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גוסטף גרינדגנס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ כאמור, גרינדגנס שיחק את פאוסט בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20. ככל הנראה אין קשר בין התפקיד ברומן לתפקיד במציאות.
  2. ^ הגיבור, הפגן, משחק את דמותו של השטן במחזה "פאוסט". נרמז במובהק כי 'השחקן' הוא שטני/ מכר את נפשו לשטן (כמו פאוסט עצמו)- תלוי בפרשנות.
  3. ^ תוכניית המחזה "מפיסטו באתר התיאטרון הקאמרי, עמוד 4 ('"מפיסטו" של קלאוס מאן')