מסע הצלב של הרועים (1320)
מסע הצלב של הרועים של 1320 (בצרפתית: Croisade des pastoureaux de 1320), הידוע בהיסטוריוגרפיה היהודית בכינוי גזרת הרועים,[1] היה מסע צלב עממי (אנ') בנורמנדי ביוני 1320.[2] ידוע גם בשם "הפסטורו (Pastoureaux) של 1320".[3] תנועה זו התחילה במקור כאשר קבוצה גדולה של אנשים פשוטים התאגדה כדי להטיף למסע צלב לאחר שרועה צעיר אמר שרוח הקודש ביקרה אותו.[4] בתחילה כוונה לעזור לרקונקיסטה של חצי האי האיברי, היא לא הצליחה להשיג תמיכה מהכנסייה או האצולה ובמקום זאת רצחה מאות יהודים בצרפת ובאראגון.
בראשית דרכה הייתה הכוונה של התנועה לפעול נגד האסלאם ולמען טיהור אתני של מוסלמים בספרד במטרה לטהר את החברה. אולם מאוחר יותר, כאשר הצלבנים לעתיד יצאו מנורמנדי לכיוון דרום צרפת, היעד שלהם השתנה נגד יהודים. פעולות התנועה לא היו רק ביטוי לאנטישמיות, אלא גם מחאה נגד המדיניות הכלכלית של בני המלוכה והמונרכיה.[5][6]
גורמים עריכה
הגורמים לתנועה מורכבים; אולם, באותה תקופה פרצה סדרה של אירועי רעב המוני הקשורים לשינויים אקלימיים ("עידן הקרח הקטן") והמצב הכלכלי של העניים הכפריים הידרדר. יתר על כן, היו נבואות ושיחות על מסע צלב חדש. כמו כן, חובות למלווי כספים יהודים חוסלו ככל הנראה עם גירוש יהודי צרפת על ידי פיליפ הרביעי, מלך צרפת ב-1306; עם זאת, בנו, לואי העשירי, מלך צרפת, החזיר אותם והפך לשותף בהשבת החובות שלהם.
עם זאת, המנהיגות הצבועה והמצב שנוצר על ידי האנשים המשתייכים למעמד העליון והאצילים הביאו לאירוע ההרה אסון של 1320.[3] היהודים היו נציגי המלוכה וכן אחראים על גביית מיסים, עובדות שהפכו לאחד הגורמים המובילים למסע צלב.[5] כישלונה של החברה לפעול נגד המעשים האלימים שנועדו לשנות את המצב למרות מתן לגיטימציה למלחמת הקודש תרם לתחילתה של התנועה. כמו כן, חילוקי הדעות בין הצלבנים והמלך, כמו גם עם אמרי דה קרו, הסנשל (אנ') של קרקסון, היו חלק מהסיבות שתרמו לכוון את מסע הצלב נגד יהודים מלכתחילה.[7]
ההתחלה עריכה
מסע הצלב החל ביוני 1320 בנורמנדי, כאשר רועה צאן בגיל ההתבגרות טען שרוח הקודש ביקרה אותו, והורתה לו להילחם במורים באיבריה. בדומה למסע הצלב של הרועים ב-1251, תנועה זו כללה בעיקר צעירים, נשים, זוגות נשואים, אנשי דת וילדים.[5] הם צעדו לפריז כדי לבקש מפיליפ החמישי, מלך צרפת, להוביל אותם, אך הוא סירב להיפגש איתם כלל. בהיותם בפריז, הם שחררו אסירים בגראנד שאטלה (אנ').[8]
התקדמות עריכה
מסע הצלב צעד דרומה לאקיטן, תוך שהרועים תוקפים טירות, פקידים מלכותיים, כמרים ומצורעים לאורך הדרך. עם זאת, היעדים העיקריים שלהם היו יהודים, שאותם תקפו בסנט (אנ'), ורדן-סיר-גארון (אנ'), קאור, אלבי וטולוז, אליה הגיעו ב-12 ביוני. ברוך מגרמניה, שהועסק כמורה בטולוז, תיעד את השתלשלות העניינים בעיר. מושל טולוז כלא אותם במבצר של העיר, אבל ההמון שחרר אותם ואז הם נכנסו לרובע היהודי ודרשו מהיהודים להתנצר ואלו שסירבו נרצחו.[1] האפיפיור יוחנן העשרים ושניים שהתגורר באביניון, נתן הוראה לעצור אותם. כאשר בסופו של דבר עברו לספרד, התקפותיהם על היהודים היו ידועות, וחיימה השני, מלך אראגון, נשבע להגן על אזרחיו. בתחילה נאסר עליהם להיכנס לממלכה כלל, אך כשנכנסו ביולי, הזהיר חיימה את כל האצילים שלו לוודא שהיהודים יהיו בטוחים.
כצפוי, הרועים אכן תקפו כמה יהודים, במיוחד במבצר מונטקלוס (Montclus), שם נרצחו למעלה מ-300 יהודים. בנו של חיימה, אלפונסו, נשלח כדי להשתלט עליהם. האחראים לטבח במונטקלוס נעצרו והוצאו להורג. לא היו אירועים נוספים ומסע הצלב התפזר.
הצלחה וכישלון עריכה
מסע הצלב הצליח לתקופה מוגבלת תחת שלטונו של פיליפ החמישי. ההצלחה הזמנית הייתה תוצאה של תמיכת מועצות הערים, הקונסולים, המעמד הגבוה והציבור. המעמד העשיר אף על פי שחשש מהתנועה, עדיין סיפק כספים לצלבנים עבור התנועה והקונסולים אפשרו להם לאחוז בנשק שהיה אסור בעיירה. הקונסולים הגנו על הצלבנים כאשר תקפו יהודים, תפסו את כספם, סחורתם ושדדו כנסיות. קל היה להשיג אמפתיה ציבורית בזמן 1320, וכך קיבלו צלבנים את אהדת האוכלוסייה אשר יחד עם תומכים אחרים סייעו להם להצליח להתכוון לפגוע ביהודים לתקופה קצרה בה רצחו מספר רב של יהודים.
אולם עד מהרה הגיע מסע הצלב לסיומו וחוסל. התנועה התפזרה והרועים נלכדו. אחד התורמים העיקריים לנפילת הרועים היה אלפונסו, בנו של חיימה השני, מלך אראגון. הרועים הובסו על ידי אלפונסו, שכדי לעצור את הצלבנים הפנה נגדם מיומנות צבאית מקצועית.[3]
היהודים עריכה
לאחר תבוסת מסע הצלב, נעזרו היהודים במלכי אראגון להתייצב ולחזור לעמדותיהם הקודמות שתפסו לפני הגעת התנועה. הסנשל (אנ') של קרקסון תמך בהגנה על יהודים בהתבסס על היותם של יהודים "צמיתי המלך".[3] הוא הזהיר את תושבי קרקסון מתגובה חזקה אם יתמכו במסע הצלב נגד היהודים. הוא לא רצה שתנועה כזו תנצח באזור שבשליטתו. לכן הוא תמך והגן על היהודים שתחת סמכותו.[7]
תוצאות עריכה
"מסע צלב" זה נתפס כמרד נגד המלוכה הצרפתית, קצת כמו מסע הצלב הראשון של הרועים. היהודים נתפסו כסמל לכוח המלכותי, שכן הם הסתמכו יותר מכל אוכלוסייה אחרת על הגנתו האישית של המלך הן בצרפת והן באראגון, ולעיתים קרובות היו סמל גם לכלכלת המלוכה, שנואים על ידי עניים והאיכרים שנגבה מהם מס כבד. רק שנים ספורות קודם לכן הותר ליהודים לחזור לצרפת, לאחר שגורשו ב-1306. כל חוב שהיו חייבים ליהודים נגבה על ידי המלוכה לאחר גירושם, מה שכנראה תרם גם לקשר שהאיכרים ייחסו בין היהודים עם המלך.
בשנת 1321 קנס המלך פיליפ את הקהילות שבהן נהרגו יהודים. הדבר הוביל למרד שני, הפעם בקרב האוכלוסייה העירונית, אף על פי שהיסטוריונים מאוחרים יותר המציאו את הרעיון של "מסע צלב של רועי הבקר", גל שני של מסע הצלב של הרועים. אף על פי שהוא מעולם לא התרחש, היו, עם זאת, התקפות נוספות על יהודים כתוצאה מהקנסות.
אף על פי שהאפיפיור קרא להגן על יהודים הכנסייה לא התירה ליהודים שהוטבלו בכוח לשוב ליהדותם.[1]
לקריאה נוספת עריכה
- David Nirenberg, Communities of Violence: Persecution of Minorities in the Middle Ages. Princeton, 1996.
- Malcolm Barber (1981). "The Pastoureaux of 1320," in Journal of Ecclesiastical History 32 (2), 143–66.
- Joaquín Miret y Sans: Le Massacre des juifs de Montclus en 1320, épisode de l’entrée des Pastoureaux dans l’Aragon. Cerf, Versailles 1907
קישורים חיצוניים עריכה
- מסע הצלב של הרועים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 הערך רוֹעִים, גְּזֵרַת הָ- באנציקלופדיה העברית, כרך ל' טור 946
- ^ Weakland, John (1976). "Pastorelli, Pope, and Persecution: A Tragic Episode in 1320". Jewish Social Studies. 38 (1): 73–76. JSTOR 4466910.
- ^ 1 2 3 4 Barber, Malcolm (באפריל 1981). "The Pastoureaux of 1320". The Journal of Ecclesiastical History (באנגלית). 32 (2): 143–166. doi:10.1017/S0022046900032656. ISSN 1469-7637. S2CID 162883110.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Weakland, John (1976). "Pastorelli, Pope, and Persecution: A Tragic Episode in 1320". Jewish Social Studies. 38: 1.
- ^ 1 2 3 Kuzdale, Ann (1998). "Review of Communities of Violence: Persecution of Minorities in the Middle Ages by David Nirenberg". Journal of the American Academy of Religion. 66 (1): 191–194. doi:10.1093/jaarel/66.1.191. ISSN 0002-7189. JSTOR 1466255 – via JSTOR.
- ^ RAPOPORT, DAVID C. (2016). "Review of Holy War, Martyrdom and Terror: Christianity, Violence and the West, ca. 70 C.E. to the Iraq War by Philippe Buc". Journal of World History. 27 (2): 332–335. ISSN 1045-6007. JSTOR 43901855 – via JSTOR.
- ^ 1 2 Menache, Sophia (1985). "Faith, Myth, and Politics: The Stereotype of the Jews and Their Expulsion from England and France". The Jewish Quarterly Review. 75 (4): 351–374. doi:10.2307/1454402. ISSN 0021-6682. JSTOR 1454402.
- ^ Crusade of the Pastoureaux. Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company.