גחן מצוי
הגחן המצוי או גחן מנוקד (שם מדעי: Genetta genetta) הוא יונק טורף בעל תפוצה נרחבת באפריקה, באסיה ובאירופה. המין היה מצוי בעבר בישראל, אך נכחד ממנה. להבדיל משאר הגחניים, הוא חובב אזורים יבשים וכן אזורים מיוערים בהיותו טפסן מצוין.
 גחן מצוי
| |
|---|---|
.JPG) | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי חתול |
| משפחה: | גחניים |
| סוג: | גחן |
| מין: | גחן מצוי |
| שם מדעי | |
 Genetta genettaליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
החוקר ישראל אהרוני זיהה את החיה כתַּלֵּא אִילָן על פי הפירוש: תחש(צבע מנומר) שהיה בימי משה... מכסה אחד היה, ודומה תלא אילן.
תיאור מראה עריכה
מבנה גופו ארוך ורזה, גמיש ביותר וגפיו קצרות. אורך הגוף והראש (ללא הזנב) 60-49, אורך הזנב 54-42 ס"מ, משקלו 3-1 ק"ג.
לגחן פרווה רכה, צהבהבה-אפורה בגווניה, כתמים שחורים פזורים על גבה ופסי שחור-לבן מעטרים את זנבה. הראש מפוספס, החוטם שחור ומסביב לעיניים ולפה כתמים לבנים. לגחנים באזורים הצחיחים, פרווה בהירה יותר ודוגמאות דהויות יותר מהגחנים באזורים רוויי המים.
לגחן בלוטות ריח מפותחות ביותר באזור פי הטבעת, המשמשות לסימון טריטוריה. לנקבות 4 פטמות ולזכר איבר מין מפותח. בכפות הרגליים יש 5 אצבעות גלויות בעלות כריות שעירות. הטפרים נראים לעין אך ניתנים להסתרה חלקית (בניגוד לחתוליים שטפריהם מוסתרים לגמרי) העיניים עגולות וגדולות, האוזניים ארוכות ומשולשות. לגחן 40 שיניים.
תזונה עריכה
הגחן ניזון גם מחומר צמחי בנוסף להיותו אוכל בשר מובהק. עיקר תזונתו מורכבת מפירות, מכרסמים קטנים, עופות, זוחלים וחסרי חוליות שונים.
רבייה וגידול צאצאים עריכה
הגחן מסוגל להתרבות במהלך כל השנה, אך הנקבה מיוחמת על פי רוב במהלך עונת הגשמים או בתקופה בה קיים מחסור במזון. ההזדווגות נמשכת כ-5 דקות ובאה אחרי חיזור שנמשך כשעה. בזמן ההזדווגות ישמיעו הזכר והנקבה יללות. ההיריון נמשך 11 שבועות בקירוב, ובסופו נולדים 3-1 גורים עיוורים וחסרי ישע. הם נגמלים מהיניקה בגיל 8 שבועות, על אף שאוכלים מזון מוצק בכמות קטנה עוד לפני כן. מגיעים לבגרות מינית בהגיעם לשנתיים. תוחלת החיים היא 13 שנים בקירוב.
התנהגות עריכה
הגחן יונק החי ביחידות ופעיל בשעות הלילה. נצפה לעיתים בשעות הדמדומים ולעיתים רחוקות ביותר יצפה בשעות היום. הגחן סומך על הסוואתו המצוינת, המדמה אור וצל, בשחרו לטרף. בדומה לחתולים, הוא מכניע את טרפו בנשיכה מהירה וקטלנית בצוואר. הטריטוריה של הגחן חופפת לעיתים עם טריטוריות של גחנים ממין שונה (זכר עם נקבה), אך לא עם גחן מאותו מין (זכר עם זכר). הגחן משמיע קולות המזכירים חתולים כגרגורים ויללות. בשעת פחד הוא סומר את שערות גבו וכן מפריש חומר מושקי מבלוטות הריח שבאחוריו.
אקולוגיה של המין עריכה
לגחן אויבים טבעיים, הוא נצוד על ידי ינשופיים, פנתרים ונחשים גדולים. הגחן לא נמצא בסכנת הכחדה גלובלית, אולם תת-מין של גחן - Genetta genetta isabelae מוגדר כפגיע על ידי IUCN. הגחן סולד מהאדם וחי בשוליי הסביבה האנושית. תרומתו לכלכלה, בטרפו מכרסמים שונים המזיקים לחקלאות ומעבירים מחלות. לעיתים רחוקות מאוד פוגע המין במשק האדם, בתקפו חיות ועופות בית.
תפוצת תת-המינים עריכה
כתוצאה מהיעדר ממצאים רלוונטיים לגבי מספר תת-מינים, תקפותם או נכונותם היא בספק. למשל, תת-המין terraesanctae שאנדמי לישראל, נצפה ותועד לאחרונה רק בשנת 1930 במושבה אילניה (סג'רה) ובמורדות הכרמל, על ידי הזואולוג העברי ישראל אהרוני. לפני כן תועד בשנת 1884 על ידי הנרי בייקר טריסטראם, שצפה ב-6 גחנים בנחל שיאון שבחרמון. תת-המין נחשב שעודנו קיים באזור, על אף שלא נצפה שנים רבות.
תת-מינים נוספים:
- Genetta genetta afra - צפון אפריקה
- Genetta genetta balearica - האיים הבלאריים
- Genetta genetta granti - דרום מערב חצי האי ערב
- Genetta genetta isabelae - ספרד
- Genetta genetta pyrenaica - הרי הפירינאים בצרפת
- Genetta genetta senegalensis - ספרד
- מזרח אפריקה - קניה
