גליקריוס
גליקריוס (בלטינית: Glycerius; נולד בערך 420, נפטר אחרי 480) היה אחד הקיסרים הרומיים האחרונים. שלט במשך 8 חודשים בין השנים 473 ו-474 ומאוחר יותר שימש בישוף קתולי.
.jpg) | |||||
| לידה |
סביבות 420 דלמטיה, קרואטיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | אחרי 480 | ||||
| מדינה | האימפריה הרומית המערבית | ||||
| עיסוק | קיסר האימפריה הרומית המערבית, בישוף, איש דת | ||||
| דת | נצרות | ||||
| |||||
חייו עריכה
גליקריוס החזיק בתואר ראש הארמון בחצר הקיסרית ברוונה כאשר הועלה לכס הארגמן על ידי המגיסטר מיליטום (אדון החיילים) החדש של האימפריה המערבית, גונדובאד הבורגונדי בערך ב-3 במרץ 473. כשליט בובה של גונדובד, שירש את הקיסר הנבחר הלגיטימי אנתמיוס שנרצח, הוא לא זכה להכרה מטעם חצר האימפריה הביזנטית של הקיסר ליאו הראשון.
פעולתו העיקרית הייתה משלוח כוחות צבא רומיים לגאליה בסוף שנת 473 כדי לבלום את הכוחות האוסטרוגותים המתקדמים. פעולה זו, עם זאת, לא תרמה לחיזוק הלגיטימיות שלו בעיני האימפריה הביזנטית ובתוך זמן לא רב מונה במקומו יוליוס נפוס, שהפליג מדלמאטיה לנמל אוסטיה וביוני 474 כפה על גליקריוס לעזוב את רומא. כתמורה על שיתוף הפעולה שלו, הוא קיבל מינוי כבישוף בסלונה שבדלמאטיה, ארץ מולדתו של נפוס.
על–פי טענותיו של ההיסטוריון מלקוס, גליקריוס היה מעורב בקשר שהביא לרציחתו של נפוס מאוחר יותר, ככל הנראה ב-25 באפריל 480. מי שהורה על הרצח, המלך הברברי של איטליה אודואקר העניק לגליקריוס תמורה הולמת במנותו אותו לבישוף מדיולנום, מילאנו של היום, שהייתה כבר אחת הערים החשובות באירופה (מידע זה אינו ידוע בוודאות ושנוי במחלוקת[דרושה הבהרה]).
קישורים חיצוניים עריכה
- גליקריוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)