גלקטיון טאבידזה
גָלַקטיוֹן טאבּידזֶה (בגאורגית: გალაკტიონ ტაბიძე; 17 בנובמבר 1891 – 17 במרץ 1959), היה משורר גאורגי. נחשב לאחד מגדולי המשוררים הגאורגים אשר השפעתו ניכרת על השירה והספרות הגאורגית, וכונה גם "ביירון הגאורגי" (כרתוולי ביירוני)[1] הוא שרד את הטיהורים הגדולים שערך סטלין בקרב האליטה של ברית המועצות, אולם רבים מחבריו וקרובי משפחתו, כולל אשתו, ספגו את נחת זרועו של השלטון. בעקבות האירועים הקשים נכנס לדיכאון, התמכר לטיפה המרה ובסופו של דבר אושפז בבית חולים פסיכיאטרי בטביליסי, שם התאבד.
 | |
| גלקטיון טאבידזה, 1915 | |
| לידה |
17 בנובמבר 1891 צ'קווישי, פלך כותאיסי מלכות המשנה של הקווקז |
|---|---|
| התאבד |
17 במרץ 1959 (בגיל 67) טביליסי |
| מדינה | גאורגיה |
| מקום קבורה | פנתאון מתאצמינדה |
| ידוע בשל | מגדולי המשוררים הגאורגים |
| השכלה |
הסמינר הרוחני של טביליסי  |
| תואר |
עיטורים  עיטור פועלי הדגל האדום |
| בת זוג | אולגה אוקודז'אווה |
| פרסים והוקרה | |
| חתימה |
 |
  | |
ספר בו שירים נבחרים של טאבידזה, אשר תורגם מגאורגית לעברית על ידי אורציון ברתנא וראובן אנוך ראה אור בשנת 2004 בהוצאת אוניברסל.
ביוגרפיה עריכה
טאבידזה נולד בשנת 1891 בעיירה צ'קווישי (ჭყვიში) בנפת ואני גאורגיה (אז חלק מהאימפריה הרוסית). אביו, ואסיל טאבידזה, שהיה מורה, מת חודשיים לפני לידתו. הוא למד בין השנים 1900 ל-1910 בכותאיסי ולאחר מכן בסמינר התאולוגי בטביליסי. מאוחר יותר החל לעבוד כמורה. ספר השירה הראשון שלו פורסם בשנת 1914 והיה מושפע מזרם הסימבוליזם. בשנת 1915 הקים, יחד עם משוררים סימבוליסטים גאורגיים אחרים, את קבוצת הקרניים הכחולות (ცისფერყანწელები), קבוצת משוררים ששלטה בשירה הגאורגית בשנות ה-20 ומילאה תפקיד חשוב בהתחדשות הספרות הגאורגית. הוא פרש ממנה זמן קצר לאחר היווסדה. אף על פי שזכה לתהילה לקח לו זמן רב יותר מהסימבוליסטים הגאורגים האחרים. זאת בעיקר בשל העדפתו את הבדידות, שבגינה זכה, מאת בן דודו טיציאן טאבידזה, לכינוי "אביר מסדר הבדידות".
קובץ השירים הבא שלו פורסם בשנת 1919, הקובץ שנקרא "פרחים אמנותיים" ("არტისტულმა ყვავილებმა") זכה להצלחה רבה, ומיצב אותו כגדול המשוררים הגאורגים של זמנו. רוב כתיבתו הייתה ספוגה בנושאים כמו בדידות, חוסר-אהבה, תחושות בלהה מבשרות רעות, כפי שניתן לראות ביצירות המופת שלו: "ללא אהבה" (1913), "אני והלילה" (1913), "סוסי תכלת" (1915) ו"הרוח נושבת" (1924).
פנתאון מתאצמינדה
במהלך הדיכוי הסטליניסטי של 1937, נאסרה, אשתו של טבידבזה, אולגה אוקודז'אווה, ממשפחת בולשביקים, והוגלתה לסיביר. שם היא מתה בשנת 1944. בן דודו של טאבידזה ומשורר-עמית, טיציאן טאבידזה, יחד עם משוררים עמיתים נוספים, נאסרו והוצאו להורג, בסופו של דבר. טאבידזה עצמו נחקר והוכה קשות על ידי לברנטי בריה. אירועים אלה גרמו לטאבידזה לשקוע בדיכאון והתמכרות לטיפה המרה. שתיקותיו הארוכות ובדידותו הצילו אותו מן הטיהורים הגדולים. הוא המשיך לקבל תארים ופרסים ופרסם שירים חדשים אולם חייו של המשורר היו הרוסים לחלוטין. כשהוא חולה מאוד ובדיכאון הוא הועבר לבית החולים הפסיכיאטרי בטביליסי, שם סיים את חייו, בשנת 1959, על ידי קפיצה אל מותו מחלון בית החולים. הוא נטמן בפנתאון מתאצמינדה. בלווייתו השתתפו רבבות. בשנת 2000, פרסמה הכנסייה הגאורגית, סליחה רשמית על חטא ההתאבדות.
טאבידזה פרסם במהלך חייו אלפי שירים והשפיע בצורה משמעותית על השירה והספרות הגאורגית המודרנית. הארכיון האישי שלו, הכולל כ-100,000 פריטים, שוכן במוזיאון הספרות בטביליסי. שיריו תורגמו לשפות רבות, בהן אנגלית, רוסית, צרפתית וגרמנית.
פרסים עריכה
- המשורר הסובייטי גאורגי, המשורר הלאומי של גאורגיה הסובייטית (1933)
- פרס האקדמיה של גאורגיה הסובייטית (1944)
קישורים חיצוניים עריכה
- דונלד ראיפילד (2000), הספרות הגאורגית: היסטוריה, עמ' 251–254, ISBN 0700711635 (באנגלית)
- מיכאיל קווסלאווה (2002), אנתולוגיה של השירה הגאורגית, עמ' 188–189, ISBN 0898756723 (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ ריצ'רד אנדרו קארדוול (2004), קבלת הפנים של ביירון באירופה, כרך 1, עמ' 416, ISBN 0826468446 (באנגלית)