גמל חד-דבשתי

מין של גמל

הגמל החד-דבשתי (שם מדעי: Camelus dromedarius), הוא מין בעל דבשת אחת בסוג גמל, בשונה מהגמל הדו-דבשתי. הגמל החד-דבשתי הוא פרסתן גדול הנפוץ באזורים מדבריים. לגמל חשיבות כבהמת משא ועבודה, וכן כמקור לחלב, בשר וצמר. לגמל חשיבות כאמצעי תחבורה וכמקור למזון, במקומות מסוימים, גם היום.

קריאת טבלת מיוןגמל חד-דבשתי
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: גמליים
סוג: גמל
מין: גמל חד-דבשתי
שם מדעי
Camelus dromedarius
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גמל בסיני

מאפיינים פיזיים עריכה

גובהו של הגמל החד-דבשתי כשני מטרים או יותר, ואורכו כשלושה מטרים מהפה עד הזנב. משקלו של הזכר נע בין 400 ל-600 ק"ג ואילו משקל הנקבה נע בין 300 ל-540 ק"ג.

גובהו של הגמל וצווארו הארוך מאפשרים לו לסרוק את המדבר למרחקים גדולים ולמצוא מים. הגמל החד-דבשתי גבוה ומהיר יותר מהגמל הדו-דבשתי, ומסוגל לנוע במהירות של 13–15 קמ"ש במשך שעות עם רוכב.[דרוש מקור] כבעל חיים מבוית, קיימים שני טיפוסים עיקריים של גמל חד-דבשתי. האחד, גבוה וחזק ועדיין משמש כבהמת משא במקומות מרוחקים בערב, בסיני ובמדבר סהרה, שבהם יש רק מעט דרכים סלולות. גמל זה מהלך לאיטו אך מסוגל ללכת כל היום ולעבור 30 ק"מ אפילו כשהוא נושא משא כבד. הגזע השני הוא גמל קטן ודק גזרה שמשמש למרוצים.[1] גוף הגמל מותאם לתנאי המדבר ברגליו הגבוהות ובפרווה המכסה אותו. הרגליים הגבוהות של הגמל מרחיקות אותו מן הקרקע הלוהטת בימי הקיץ החמים. לעיתים ישנו הבדל של 20°C בין טמפרטורת הקרקע לטמפרטורת האוויר בגובה של מטר מעל הקרקע. בין שערות פרוותו של הגמל כלוא אוויר המשמש כחומר מבודד, וכך הפרווה מקטינה את מעבר החום בין הסביבה החמה לגוף הגמל ובעצם מבודדת את גופו של הגמל מחום הסביבה. תכונות אלו עוזרות לגמל לשמור על גופו מפני התחממות יתר, וכך מקטינות את הצורך בהפרשת זיעה; מסיבה זו הן גם מביאות לחיסכון של מים בגופו של הגמל. בגוף הגמל ישנה דבשת שבה הוא אוגר שומן, שומן זה מהווה בידוד מפני החום ומפני הקור. מפני החום מכיוון שהוא שכבה עבה שמבודדת בין הגמל לאוויר ומפני הקור מכיוון שכמות הוורידים והעורקים קטנה שם והוא אינו מאבד חום דרך הדבשת.

התאמה לתנאי מדבר עריכה

כאשר קיים מחסור במים בגוף הגמל, הוא מפריש שתן מרוכז, המכיל כמויות קטנות של מים, מה שמצמצם את פליטת המים מגופו (בדומה לאדם ובעלי חיים נוספים). הגמל מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים בלי לשתות ובלי שייגרם נזק לגופו. כאשר הוא מגיע למקור מים הוא שותה כמויות גדולות של מים, וכך משלים במהירות את המים החסרים בגופו ומגיע למאזן מים תקין. לגמל ישנה התאמה מיוחדת לתנאי המדבר גם בדם: לתאי הדם האדומים שלו יש צורה סגלגלה (בניגוד לשאר היונקים, שאצלם היא עגולה יותר). תכונה זו של תאי הדם מעניקה להם יכולת זרימה "חלקה" גם במצבי עקה ויובש של הגוף. תאי הדם האדומים של הגמל גם עמידים יותר מתאי הדם של שאר היונקים בכך שהם מסוגלים לשרוד בתנאי לחצים אוסמוטיים קיצוניים (ממצב של חוסר נוזלים בגוף, ועד לרוויה גבוהה כאשר הוא שותה כמויות גדולות של מים). לגמל יש ריסים ארוכים להגנה מפני סופות חול ורגליים ארוכות המגינות מהחול החם של המדבר. נוסף למבנה הגוף ולדרכי ההתנהגות גם התהליכים הפנימיים בגופו של הגמל מותאמים לחיים במדבר. לדוגמה, שינויים בטמפרטורת הגוף. טמפרטורת הגוף של הגמל היא בסביבות 39 מעלות צלזיוס, כמו של רוב היונקים, אך ייחודו של הגמל הוא בכך שטמפרטורת גופו יכולה לעלות ולרדת בכמה מעלות מבלי שייגרם נזק לגופו. לפעמים ביום חם, או בזמן פעילות גופנית מאומצת של הגמל, טמפרטורת גופו עולה עד 42 מעלות צלזיוס, ובלילה קר היא יורדת עד 36 מעלות. הגמל החד-דבשתי מגלה עמידות לתנאי קור (עד 5°c- מתחת ל-0) אולם במידה פחותה בהרבה מזו של הגמל הדו-דבשתי.

רבייה עריכה

משך ההיריון של הגמל החד-דבשתי הוא בסביבות 12 חודשים ואחר כך הנאקה לא נכנסת להיריון במשך כשנה. בדרך כלל נולד בכר אחד והוא יונק עד הגיעו ל-18 חודשים. הנקבות מגיעות לבגרות מינית אחרי 3 עד 4 שנים והזכרים אחרי 5 עד 6 שנים. אורך חייו של הגמל החד-דבשתי עשוי להגיע ל-40 שנה.

תפוצה עריכה

הגמל החד-דבשתי טבעי לדרום-מערב אסיה. הוא נמצא בשימוש, כבעל חיים מבוית, בעיקר שם ובצפון אפריקה[2]. הגמלים בויתו לראשונה במרכז או בדרום חצי האי ערב לפני כמה אלפי שנים. מומחים חלוקים בדעתם באשר לזמן בו בוית הגמל, יש המעריכים כי הוא בוית בסביבות 4,000 לפנה"ס בעוד שאחרים טוענים כי הוא בוית בסביבות 1,400 לפנה"ס. נכון לסוף המאה ה-20 היו קרוב ל-13 מיליון גמלים מבויתים, בעיקר בתחום הגאוגרפי מצפון מערב הודו – פקיסטן עד צפון אפריקה. לא שרדו גמלים חד-דבשתיים בבר, על אף שבאוסטרליה יש אוכלוסייה של כ-700,000 פרטים שיצאו לפרא. גמלים מבויתים הוכנסו לאזור מדבר סהרה בעת הפלישה הפרסית למצרים. גמלים אלו היו בשימוש במרבית צפון אפריקה והרומים החזיקו בחילות של לוחמים רכובים על גמלים לפטרול בקצות המדבר. הגמלים הפרסיים לא התאימו במיוחד לתחבורה ולמסחר בסהרה. המסעות הנדירים במדבר נעשו בעזרת מרכבות סוסים.[דרושה הבהרה] הגמל לא הפך נפוץ עד הכיבוש הערבי של צפון אפריקה. בעוד שהפלישה בוצעה בעיקר על סוסים, הקשרים החדשים עם המזרח התיכון אפשרו יבוא של גמלים בקבוצות. גמלים אלו התאימו היטב למסעות ארוכים במדבר ויכלו לשאת מטען רב. הודות לכך התאפשר סחר איתן שחצה את הסהרה.

שירות לאדם עריכה

הגמל בוית לפי רוב הדעות בערך ב-2500 לפנה"ס אולם בולייט בספרו מביא קטע מתעודה מאללח' שבצפון סוריה (שכבה VII, המתוארכת למאה ה-17 לפנה"ס) ובה כתוב 'מנת מזון אחת לגמל'. לפי עדויות שנמצאו באיראן טוען עופר בר יוסף ששימוש בגמל נעשה כבר באלף הרביעי לפנה"ס. בחפירתם של כהן ודיוור באתר בהר הנגב (באר רסיסים), משלהי האלף השלישי לפנה"ס, נמצאו עצמות גמל יחד עם עצמות עיזים. מחקרים מאוחרים יותר הצביעו על תהליך ארוך של מעבר הגמל במהלך האבולוציה ממקורו בצפון אמריקה לאסיה ומשם למרכז ומערב אסיה. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על ביותו של הגמל החד-דבשתי בחצי האי ערב בין האלף השלישי והשני לפנה"ס ושימוש בו בשלב זה רק כמקור לחלב. ממצאים ארכאולוגיים באזור הערבה מצביעים על שימוש בגמל כבהמת משא מדברית רק מתחילת האלף הראשון לפנה"ס, במסגרת פעילות מכרות הנחושת באזור[3]. במאה התשיעית כבר מופיע הגמל כבהמת מלחמה בשימוש צבא המורדים של גינדיבו הערבי נגד צבא אשור בקרב קרקר.

האדם מנצל את הגמל לרכיבה, נשיאת משאות, אכילת בשרו, שתיית חלב הנאקה, גז הצמר ואריגתו, שימוש בגללים לבעירה ולדישון, וכפריט מסחר ונדוניה.

הגמלים החד-דבשתיים המבויתים המודרניים משמשים כבהמת משא וכמקור לחלב ולבשר. בניגוד לסוסים, הגמל החד-דבשתי כורע ברך להעמסת נוסעים וציוד. באתרי תיירות רבים במצרים שנמצאים במדבר נעשה שימוש בגמלים על ידי המשטרה.

גלריה עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו העולם המופלא של בעלי החיים עמ' 198.
  2. ^ Naumann, R. 1999. "Camelus dromedarius" (On-line), Animal Diversity Web. Accessed March 31, 2014 at http://animaldiversity.ummz.umich.edu/accounts/Camelus_dromedarius/
  3. ^ ראו מאמר של לידר בן-חן וארז בן-יוסף