גספר תאודור מוליין
גספר תאודור מוליין (בצרפתית: Gaspard Téodore Mollien; 29 באוגוסט 1796 – 28 ביוני 1872) היה מגלה ארצות ודיפלומט צרפתי. נודע במסעותיו החלוציים לחקר מערב אפריקה ובספריו שבהם תיאר את הנופים והתרבויות שפגש.
| לידה |
29 באוגוסט 1796 פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1872 (בגיל 75) ניס, צרפת |
| לאום | צרפתי |
| תקופת הפעילות |
? – 28 ביוני 1872 |
| מספר מסעות |
אסון רספודת מדוזה מסע במערב אפריקה |
| גילויים בולטים | מקורות הנהרות סנגל וגמביה |
| אזורים שחקר | סנגל, גמביה |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד (1819) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ילדות וצעירות עריכה
מוליין נולד בפריז בשנת 1796 כבן למשפחה בורגנית שמוצאה מקאלה. אביו היה אנטואן אראר מוליין (Antoine Érard Mollien), שעבד בתחום יחסי החוץ, ואמו - מארי אליזבט לבית מואנא (Moynat). הוריו התחתנו ב־1783 בכנסיית סן-לואי אן-ל'איל בפריז. מילדותו התלהב מוליין מהרפתקאותיו של רובינזון קרוזו.
אסון "מדוזה" עריכה
בשנת 1814 התגייס לצי בתור פקיד וב-17 ביוני 1816 הפליג לכיוון סן-לואי בסנגל עם הפריגטה "לה מדוז" (La Méduse – מדוזה). בדרך, מדרום לקאפ בלאן, האונייה טבעה. הימאים בנו במהרה רפסודה שתלאותיה הונצחו בציור של תאודור ז'ריקו "רפסודת המדוזה". מוליין היה אחד הניצולים היחידים. סיפורו על האסון פורסם ב-1889. מוליין ואחרים מצאו מפלט באי גורה ובחצי האי קאפ ור שפונו על ידי הבריטים. הוא חלה במלריה, אך בהמשך עבד שם כמנהל בית חולים. מוליין התוודע לעמים המקומיים, בהם לבו וולוף[1], פולה, המורים, טוקולורים, ואחרים. בנוסף לשפה הערבית שהוא כבר שלט בה, למד את שפותיהם.
המסע במערב אפריקה עריכה
בשנת 1817 הגיע מוליין לסן-לואי וחקר את חצי האי קאפ-ור. אחר כך עלה על הנהר סנגל עד לפודור ופגש את שבטי הפאולים. ב-1818 נדרש על ידי המושל הזמני של דקר, דה פריו, לזהות את מקורות הנהרות סנגל, גמביה וניז'ר, לגלות אם קיים חיבור בין הנהרות סנגל וגמביה, לחקור את ההרים ואת איכות האדמה באזור, לזהות את מסלול הנהר ניז'ר עד לשפך שלו ולבקר במכרות במבוק[2]. הצרפתים התחרו באזור בעיקר עם הבריטים. בשנת 1818 יצאה מכיוון סיירה לאון משלחת בריטית בפיקוד המייג'ור ויליאם גריי בכיוון גמביה. מוליין יצא למסעו בליווי מראבוט טוקולור מחבל פוטה-טורו בשם דיאה בוקארי שהיה דובר ערבית, וולף ופולה. מוליין דיבר איתו בוולופית[3]. השניים עזבו את סן-לואי ב־28 בינואר 1818.
מוליין ביקר בבורב-ג'ולוף, באזור החצי-מדברי פרלו ופנה אחר כך ולסדו, ואחר כך דרומה, טיפס על המסיב פוטה ג'אלון (כיום במערבה של גינאה) מדרום לקדוגו של היום. הוא מצא ב-12 באפריל את מקורות הנהר קורובל (טומין), וכן של הנהרות גמביה וריו גראנדה הנמצאים באחת מפסגות ההר – באדה (Badet), על יד היישוב דונגה[4]. אחר כך הגיע לטימבו, ועל יד דאלאבה ב-26 באפריל 1818 גילה את המקורות של באפינג (סנגל)[5]. את מקורות הניז'ר לא הצליח לאתר.
מוליין חצה את פוטה טורו, שם נתקל בלוחמיו של השליט המקומי, ונסע דרומה דרך בונדו, חצה את החלק העליון של נהר גמביה וטנדה ובאפריל הגיע לטימבו[6]. בדרך התעדכן לגבי מאבק של שבטי הפולה המוסלמים בראשות הדיוואל של לאבה, נגד ה"פגנים", שהסתיים בהחרבת היישוב קאבו והמרת תושביו לאסלאם. הוא התעניין בקשרי המסחר של בני פולה ובני סונינקה. מטימבו החליט מוליין לנסוע צפונה, תוך עקיפת לאבה, ואחר כך מערבה לקאדה. לאורך הדרך לקאדה פגש בני סונינקה בקמבריאה ובנטאלה, קרוב לנהר בנטאלה. מצא שם שווקים לסחורות אירופיות שהובאו על ידי סוחרים פורטוגזים ולוסו-אפריקאים (סיניארים) שהחליפו אותן בזהב ובעבדים.
בקאדה פגש מוליין בני מנדינקה בראשות פרים ותושבים לא מוסלמים אחרים ששילמו מס לשליט לאבה כדי לשמור על מסורותיהם הדתיות העתיקות. מקאדה המשיך מוליין לפינסורי, בגדה המערבית של הנהר קורובל. שם ראה אזור שנקרא "טנדה מאיה" שבו חיו פליטי המלחמה בין לאבה לקובא וגידלו תירס, דוחן, אורז ובקר. הוא ראה גם איך הפיקו ברזל ומלח. בהגיעו לגווה התארח מוליין אצל פורטוגזים ולוסו-אפריקאים ונתיניהם האפריקאים שטיפלו בו בשיטות ריפוי מסורתיות. אסף מידע על ממלכת קאבו, שבה חיו בני מנדינקה אנימיסטים וגם בני פולה לא מוסלמים. ב־6 באוגוסט הגיע מוליין לביסאו והתארח עד 1 בנובמבר אצל ה"מושל" הפורטוגזי של ביסאו. נכח במתחים בין פורטוגזים לבני פאפל השכנים וגם בהתנהגותם מרדנית של ה-grumetes – השרתים ממוצא מנדינקה ופאפל של הפורטוגזים. בגלל התקף מלריה חוזר שינה את תוכניותיו ושם פעמיו שוב לגווה. משם נסע בליווי מורה דרך מנדינקה לאורך נהר גמביה לבורוקו. בסופו של דבר חזר לביסאו כדי להפליג על ספינה בחזרה לסן-לואי.
בעת מסעו, שהסתיים בינואר 1819, הזדמן למוליין להכיר עמים ותרבויות שונים של מערב אפריקה. פרט להרפתקאות רבות שעבר (שוד, ניסון הרעלה, מחלות, מעצר וכו'), תיאר גם את הכנסת האורחים ואדיבותם של הרבה מהילידים[7]. בשובו לצרפת במרץ 1819 זכה לקבלת פנים חגיגית והוענק לו ב-1819 צלב לגיון הכבוד על הישיגיו בחקירת אפריקה[2].
בשנים 1822–1823 ערך מוליין מסע ברחבי קולומביה, שעליו כתב בספר נוסף. אחר כך נשלח על ידי צרפת להאיטי בשנים 1824–1831 בתור קונסול, ואחר כך שימש קונסול כללי בפורט-או-פרנס. הוא ניהל משא ומתן על הכרת צרפת ברפובליקת האיטי תמורת פיצויי ענק למתיישבים הצרפתים. בשנים 1831–1848 מילא מוליין את תפקיד הקונסול הכללי של צרפת בהוואנה שבקובה[2]. בגיל 52 הוצא מוליין לגמלאות ממשרד החוץ על ידי משטר הרפובליקה השנייה, והמשיך במסעות להנאתו. ביקר במצרים, אחר כך ב-1856 בהודו ובציילון (סרי לנקה) ולבסוף בסין[8].
מוליין נפטר בניס בשנת 1872.
פרסים ואותות הוקרה עריכה
- אות לגיון הכבוד של צרפת
ספרים עריכה
- 1820 - Voyage dans l'intérieur de l'Afrique, aux sources du Sénégal et de la Gambie fait en 1818, par ordre du gouvernement français (מסע לתוך אפריקה אל מקורות הנהרות סנגל וגמביה, שנערך ב-1818, בפקודת הממשלה הצרפתית). מהדורה נוספת יצאה ב-1822 וב-2007.
- לספר צורף ספר נוסף של ז'אן-בטיסט בנואה אריאס (Eyriès), בשם Observations géographiques sur les découvertes en Afrique antérieures à celles de M. Mollien, sur celles qu’il a faites, et sur la carte jointe à sa relation Paris (הערות גאוגרפיות על התגליות שנעשו באפריקה לפני מר מוליין, על תגליותיו ועל המפה שצירף לדו"ח שלו).
- 1889 – Découverte des sources du Sénégal et de la Gambie en 1818 précédée d’un récit inédit du naufrage de La Méduse (גילוי מקורות הסנגל והגמביה ב-1818, וכמקדמה - סיפור עדיין לא ידוע על טביעת ה"מדוזה").
- בתוספת הערה על המחבר מאת לואי ראווסון-מוליין.
- 1967 – L’Afrique occidentale en 1818, vue par un explorateur français, Gaspard Théodore Mollien (אפריקה המערבית ב-1818, כפי שנראתה על ידי חוקר צרפתי, גספר תאודור מוליין).
- 1824, 1825 – Voyage dans la République de Colombia en 1823 (מסע לרפובליקת קולומביה ב-1823).
- 1834 – בעריכת ז'וזף-ז'אק אואלאן-דנו (Odolant-Desnos), Promenades autour du monde, ou Extraits des voyages de MM. Caillé, Mollien, Durville, Delaplace… (טיולים בעולם או קטעי מסע מאת האדונים קאיה, מוליין, דירוויל, דלאפלאס).
- 1831 – Histoire de Haïti ou Saint-Domingue. Statistiques et mœurs (ההיסטוריה של האיטי וסנטו דומינגו. סטטיסטיקה ומנהגים).
תרגומים עריכה
- 1989 – Iñigo Abbad y Lasierra - Porto Rico - 1493-1778 histoire géographique, civile et naturelle de l’île (פוארטו ריקו - מאת איניגו אבאד אי לאסיירה - היסטוריה גאוגרפית, אזרחית וטבעית של האי).
לקריאה נוספת עריכה
- Gaspard Theodore Mollien Travels in Africa, to the Sources of the Senegal and Gambia, in 1818 Printed by Sir Richard Philips London 1820
- Gaspard Theodore Mollien Travels in the Interior of Africa: To the Sources of the Senegal and Gambia - ed by T.E.Bowditch - Frank Cass et Co 1967
- Nouveau dictionnaire de la conversation ou Repertoire universel (publ . Auguste Wahlen) vol.18, lettre M, Librairie historique-artistique Bruxelles 1843
- George E.Brooks - Western Africa and Cabo Verde 1790-1830, Symbiosis of Slave and Legitimate Trades, Author House, Bloomington, 2010
קישורים חיצוניים עריכה
- גספר תאודור מוליין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Roger Little (Trinity College Dublin) Introduction à une réédition de Gaspard Théodore Mollien Voyage dans l’intérieur de l’Afrique, aux sources du Sénégal et de la Gambie, fait en 1818 (extraits) Editions Aurement mêmes 2008 , Sielec (החברה הבינלאומית לחקר הספרות של העידן הקולוניאלי)
- ההרפתקאות יוצאות הדופן של גספר תאודור מוליין 6 במאי 2010(הקישור אינו פעיל) (קטעים)
- 2010 Jean Mazel (conférence)Les Aventures extraordinaires de Gaspard Théodore Mollien
- ,תערוכה בספריית אוניברסיטת פרינסטון
John Delaney (curator) - To the Mountains of the Moon:Mapping African Exploration 1541-1880, 2007