גרגוריוס השביעי

גרגוריוס השביעי (בלטינית: Gregorius VII‏; 1020 לערך – 25 במאי 1085) כיהן כאפיפיור מ-22 באפריל 1073 עד מותו. כקרדינל וכאפיפיור, הוא פעל להאדרת עוצמתה של הכנסייה על חשבון השליטים החילוניים.

גרגוריוס השביעי

מיניאטורה של האפיפיור גרגוריוס השביעי, הכלולה ב-Vita Gregorii VII של פול ברנריד. המאה ה-11
לידה	1020 Sovana, מדינת האפיפיור
פטירה	25 במאי 1085 (בגיל 65 בערך) סלרנו, ממלכת סיציליה הנורמנית
שם לידה	Ildebrando di Soana
מקום קבורה	Salerno Cathedral
דת	הכנסייה הקתולית
האפיפיור ה־157 22 באפריל 1073 – 25 במאי 1085 (12 שנים) → אלכסנדר השני ויקטור השלישי ←

ביוגרפיה

שמו המקורי היה הילדברנד, ומוצאו מכפר בטוסקנה. הוא התחנך ברומא ואחר כך בקלן שבגרמניה, לאחר שהצטרף לגרגוריוס השישי בגלותו שם. עם מותו של גרגוריוס השישי עבר למנזר קלוני.

הוא זכור בעיקר כמי שהנהיג רפורמות בכנסייה ונאבק על עוצמתה הפוליטית. כקרדינל עמד, ב-1059, מאחורי לקיחת סמכות בחירת האפיפיורים מהרשויות החילוניות ברומא ובגרמניה, והעברתה לידי חבר החשמנים של הכנסייה עצמה. הוא בעצמו היה האפיפיור השני שנבחר בדרך זו.

ב-1066, בעודו משמש כקרדינל תחת האפיפיור אלכסנדר השני, נתנה הכנסייה את ברכתה למסע הכיבוש אליו עמד לצאת ויליאם הנורמני באנגליה. כך ביקשו הילדברנד ואלכסנדר השני לקבוע תקדים, לפיו לא זו בלבד שמלכים אינם קובעים מי יהיה האפיפיור, אלא האפיפיור הוא שממליך מלכים באירופה.

בשיאו של המאבק בין הכנסייה לסמכות החילונית היה כבר גרגוריוס השביעי האפיפיור. ב-1075 הוציא את התכתיב האפיפיורי, וב-1076 הכריז הקיסר הגרמני היינריך הרביעי על הדחתו מהכס הקדוש. אולם בניגוד להיינריך השלישי, ששלושים שנה קודם לכן הצליח להדיח שלושה אפיפיורים, לא עלה בידי יורשו הצעיר לעשות כן לגרגוריוס השביעי. תגובת הנגד של האפיפיור הייתה להחרים את הקיסר, לנתק את קשרי הכנסייה עם היינריך ולפטור את נתיניו משבועות הנאמנות שנשבעו לו. לנוכח המרד שעמד לפרוץ בכל רגע נגדו, לא נותר להיינריך אלא ללכת את ה"הליכה לקנוסה" המפורסמת, על מנת לבקש (ולקבל) את מחילת האפיפיור.

ב-1083 קרא גרגוריוס השביעי לרובר גיסקאר מנהיג הנורמנים לבוא לעזרתו נגד היינריך הרביעי, שכרת ברית עם הביזנטים ואיים על רומא. ב-21 במרץ 1084 נכנס היינריך הרביעי לרומא וכעבור עשרה ימים הוכתר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה על ידי האנטי-אפיפיור קלמנס השלישי שמונה על ידיו במקום גרגוריוס השביעי. ב-24 במאי של אותה שנה עלה רובר גיסקאר על רומא בראש 36,000 איש וכעבור שלושה ימים שחרר את גרגוריוס השביעי שהיה נצור בטירת סנטאנג'לו שליד רומא.

למרות שגבר על היינריך (בסיוע בני בריתו הנורמנים), עדיין נאלץ גרגוריוס להעביר את שנתו האחרונה בגלות, בשל הסלידה העממית באיטליה כלפי הנורמנים. הוא מת בגלות בטירה בסלרנו, ב-25 במאי 1085, מילותיו האחרונות היו "אהבתי צדק ושנאתי אי שוויון ולכן אני מת בגלות".

הרפורמה הגרגוריאנית

ערכים מורחבים – הרפורמה הגרגוריאנית, מאבק האינווסטיטורה

הרפורמות שהונהגו על ידיו כללו לא רק את בחירת האפיפיור, אלא גם את הקביעה כי לכנסייה הסמכות הבלעדית למנות אישים לפקידי הכנסייה בארצות השונות. תפקידים אלו היו כרוכים בעוצמה רבה ובממון רב, ותביעת הזכות הבלעדית למינויים היא שגרמה לקרע בין הקיסרות בגרמניה לכנסייה. קרע זה נמשך עוד שנים רבות לאחר מותו של גרגוריוס. מרכזה של הרפורמה וניסוחה התמציתי ביותר התפרסם ב-1075 במסמך הנקרא "דיקטטוס פפה" (התכתיב האפיפיורי).

אחת מתוצאות הרפורמה הייתה הדחתו של האפיפיור בידי היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ונידויו של הקיסר על ידי האפיפיור. ב-1077 השפיל הקיסר את עצמו בפני גרגוריוס וביקש מחילה באקט שנודע בשם "הליכה לקנוסה".

שני אלמנטים נוספים ברפורמה שלו היו האיסור על כמרים להינשא (ניקולאיזם), והפסקת הנוהג של מכירת תפקידים כנסייתיים בכסף (סימוניה). גם שני תהליכים אלה לא הוכתרו בהצלחה מוחלטת בימי חייו.

לקריאה נוספת

• David Howarth, 1066: The Year of the Conquest, Penguin Books, 1981.

• ז'אק לה גוף, ימי הביניים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 75–77

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרגוריוס השביעי בוויקישיתוף

• גרגוריוס השביעי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• גרגוריוס השביעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: אלכסנדר השני

אפיפיור (רשימת האפיפיורים)

הבא: ויקטור השלישי