גריפון

חיה מיתולוגית. חלקה הקדמי עיט וחלקה האחורי אריה.
המונח "גריפין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גריפין (פירושונים).

גְריפֿון או גריפִֿין הוא חיה מיתולוגית בעלת גוף, זנב ורגליים אחוריות של אריה, וראש וכנפיים של עיט. לעיתים קרובות לגריפון יש טפרי עיט בתור רגליים קדמיות. מכיוון שהאריה נחשב באופן מסורתי למלך החיות, והעיט למלך הציפורים, בימי הביניים, נחשב הגריפין ליצור חזק ומלכותי במיוחד. מאז העת העתיקה הקלאסית, גריפינים היו ידועים בשמירה על אוצרות ורכוש יקר.

איור של גריפון
גריפון, במוזיאון הזואולוגי של קופנהגן
האחמנית גריפון בפרספוליס

הציור הראשון של הגריפון שידוע עליו כיום הופיע במצרים, בין דמויות של בעלי חיים אחרים על לוח תמרוקים משנת 3200 לפנה"ס בערך. במקדשי הקבורה של סחו-רע ושל פפי השני הוא נקרא "תשתש" (טורף, קורע) וכן נקרא גם "פתפת". בציורים הראשונים של הגריפון היו כנפיו סגורות, ורק מאוחר יותר הן צוירו פרושות.

סוג אחר של גריפון שהופיע במקומות שונים בתקופה מאוחרת יותר היה בעל ראש של עוף בלתי ידוע המזכיר תרנגול. את הסוג הזה של גריפון ניתן לראות כמעט בכל האגן המזרחי של הים התיכון: מגידו בישראל, גבל בסוריה, נמרוד באשור וביוון - בדלוס, בדלפוי ובאתונה. על פי המיתולוגיה היוונית, הגריפון מתגורר בקן דמוי קן עוף, אך במקום ביצים הוא מטיל אבנים יקרות מסוג אכטיס (אגתה). הגריפונים היו מקודשים לאלה בריטומרטיס, אלת הרשתות.

בארץ ישראל נמצאו כמה גריפונים כדוגמת חרפושית ועליה ציור של גריפון, בסגנון מצרי קדום, שנמצאה בחפירות תל מגידו. בין רגלי הגריפון חרות השם "חמן" בכתב עברי קדום.[1] בערבית מכונה הגריפון "אלענקא" (בעל צוואר ארוך), והוא מקושר לפעמים עם דמות מיתולוגית יהודית – הכרוב. נמצא ציור של גריפון מופיע על תקרת בית כנסת בעיירת הורב שליד במברג, דרום גרמניה. תקרת בית הכנסת נמצאת היום במוזאון ישראל בירושלים, תערוכת יודאיקה.

הגריפון הופיע על רבים מהפסלים והתכשיטים מאזור חופי הים השחור ומרכז אסיה. בעולם העתיק נהגו להראות עצמות ענק ולומר כי אלו עצמות גריפון, אך ככל הנראה מדובר היה בעצמות דינוזאורים. הגריפון מסמל את הסיטי של לונדון, ופסליו נמצאים בכל הגבולות המפרידים בין הסיטי ושאר חלקי לונדון. הוא מופיע ביצירות ספרות, ובהן "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" וספרי "דברי ימי נרניה". אויבו הגדול ביותר הוא הסוס.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גריפון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדית אריאל, עם עובד, עמ' 1443