ג. עיטור
ג. עיטור היה שם העט של עיטור גֶלבֶּץ (נכתב גם: גלביץ) (1932 – מאי 1993), כתב הבידור הראשון בישראל, אשר כתב בעיתונים והמגזינים "עולם הקולנוע", "להיטון", "העולם הזה" ו"חדשות" וסיקר את הקולנוע הבינלאומי ואת חיי הבוהמה של תל אביב.
 | |
| לידה |
1932 עפולה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 1993 (בגיל 61 בערך) |
| שם לידה |
עיטור גלבץ |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק |
העולם הזה, להיטון, חדשות |
  | |
ביוגרפיה עריכה
עיטור גלבץ נולד ב-1932 בעפולה, הצעיר משני בניהם של וירה לבית ברדיצ'בסקי[1] ושמעון גלבץ (גלביץ), זוג רופאים שעלו לארץ ישראל מרוסיה והתגוררו בקיבוץ תל יוסף. אביו, פעיל ציוני ומראשי תנועת החלוץ ברוסיה, נאסר בשל פעילותו הציונית וב-1924 הומר מאסרו בגירוש. בארץ היה פעיל במפא"י וחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, והיה יוזם הקמתו של הקיבוץ העירוני אפעל. בילדותו עברה משפחתו להתגורר בתל אביב, שם שימש אביו כרופא ראשי של קופת חולים כללית. הוא נפטר כשגלבץ היה כבן 13.[2] בתיכון למד בגימנסיה הרצליה יחד עם אילנה רובינא, שהייתה חברתו הטובה[3].
עם סיום לימודיו ושירותו הצבאי יצא ללמוד יחסים בין-לאומיים בסורבון שבפריז. כהכנסה צדדית שלח כתבות עיתונאיות על חיי כוכבי הקולנוע ואנשי הבוהמה של פריז ל"עולם הקולנוע", שעליהן חתם בשם "ג. עיטור", שנראה אלגנטי ומסתורי. הוא בילה במסיבות ואירועים שונים והכיר אישית חלק מהכוכבים שעליהם כתב. הראיון הראשון שערך היה עם ויוויאן לי, כוכבת הסרט "חלף עם הרוח", הוא התגלה ככשרון, התאהב במקצוע והמשיך בכך גם בישראל[3].
באמצע שנות ה-50 חזר לישראל, מבלי שסיים את לימודיו, אך לאחר שקשר קשרים בתעשיית הבידור באירופה. הוא קיבל שני טורים בעיתון "עולם הקולנוע": "מה נשמע בתל אביב", שהיה בעיקרו מדור רכילותי, אך כלל גם ידיעות הקשורות בהפקות סרטים וליהוק; ו"רומא-פריז-לונדון", שכלל ידיעות מן העולם שהתבססו על חומרים שהתפרסמו במגזינים ועל קשריו האישיים של ג. עיטור. הוא נסע לפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם וצולם עם רבים מכוכבי התקופה בהם ג'ינה לולובריג'ידה, ז'אן-פול בלמונדו, אלן דלון, אינגריד ברגמן, איב מונטן, מייק ברנט, בריז'יט ברדו ועוד. הוא היה מעיתונאי הבידור הבולטים בארץ באותה תקופה, וטוריו היה בכוחם להכתיר נערת זוהר[4].
בשנת 1957 תרגם מצרפתית את המחזה "שלושה על אי אחד" של אנדרה רוסן, שביים מנחם גולן[5]. אחר כך היה מיודד עם גולן ובן דודו יורם גלובוס והוא סייע לשנים לפרוץ לתעשיית הסרטים של הוליווד באמצעות קשריו[3].
ב-1969 נוסד המגזין "להיטון", שבספטמבר 1976 התמזג עם "עולם הקולנוע". בשבועון הממוזג התפרסמו כתבותיו של ג. עיטור, והוא פרסם מדי שבוע את תצלומיו עם מושאי הכתבות שלו, שנשאו את הכותרת "ג. עיטור מראיין". במקביל החל לשמש גם ככתב המגזין האמריקאי "הוליווד ריפורטר" בישראל[6]. עיטור קיבל במשך השנים הצעות לעבור לעבוד בעיתונים אחרים, אך הוא נשאר נאמן ל"להיטון", עד דצמבר 1989 שהמגזין נסגר[7]. אחר כך הוזמן על ידי גל אוחובסקי, שהיה עורך מדור התרבות של העיתון "חדשות", להמשיך לכתוב את הטור שלו, שב"חדשות" קיבל את השם "הטור של ג.עיטור"[8].
ג.עיטור נפטר ב-12 במאי 1993 מדום לב, שעות אחדות לפני שעמד לטוס לפסטיבל קאן, ולסקר אותו בפעם ה-30 ברציפות[3]. הוא נקבר בבית העלמין ירקון[9]. ארכיון הצילומים שלו, הכולל מאות צילומים של ידוענים מהארץ ומהעולם, נמסר לרשות מכון גנזים[10].
לדברי מכריו כג'וזי כץ, תמר גלבץ (אחייניתו)[11], ארייה רייכמן (שהיה עורך "להיטון") ולביאה הון, עד להגיעו של עיטור לארץ לא עסקו העיתונים כמעט בתעשיית הקולנוע בעולם או בישראל והוא היה זה שהקים תחום עיתונאי זה[12]. סיקורו היה אמפתי ומעריץ והוא לא העביר דברי ביקורת על מושאי כתבותיו או התייחס אליהם באופן ציני. תכונות אלה גרמו לכך שלא מצא את מקומו בתקשורת הצינית והביקורתית של שנות ה-80 ואילך[4].
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד שליט, ג. עיטור מאושר מתמיד, בבלוג שלו, 13 במאי 2007
- גילי איזיקוביץ, אביו הרוחני של גיא פינס, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2009
הערות שוליים עריכה
- ^ ד"ר וירה גלביץ, דבר, מודעת אבל, 22 באפריל 1963.
- ^ על אביו ראו: דוד תדהר (עורך), "ד"ר שמעון גלבץ (הלב"ץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5229; ד"ר שמעון גלבץ, דבר, 12 בנובמבר 1944, המשך (נקרולוג והספדים מאת ד.פ. ויוסף מאיר); מהעיר ומהכפר באו להפרד מהרופא החלוץ שמעון גלבץ, דבר, 13 בנובמבר 1944 (והספד מאת שמואל יבנאלי); שמעון גלבץ, דבר, מודעת אבל, 12 בנובמבר 1944; שמעון גלבץ, דבר, מודעת אבל, 13 בנובמבר 1944; ב., שמעון גלביץ: (שנתיים למותו), דבר, 19 בנובמבר 1946. וראו עוד על סבו: דוד תדהר (עורך), "יוסף דב הלב"ץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5226; ודודיו: דוד תדהר (עורך), "ישראל הלב"ץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5227; דוד תדהר (עורך), "לוי הלב"ץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5230.
- ^ 1 2 3 4 דורית חכים, ג. עיטור מת מדום לב בדרכו לפסטיבל קאן, חדשות, 13 במאי 1993
- ^ 1 2 גילי איזיקוביץ, אביו הרוחני של גיא פינס, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2009
- ^ הצגות, הארץ, 10 במאי 1957
- ^ שרית ישי לוי, הוליווד מבפנים, חדשות, 29 באוגוסט 1986
- ^ רונן טל, "להיטון" יכול ללכת, חדשות, 5 בדצמבר 1989
- ^ דיווח של ג.עיטור מפסטיבל קאן 1991
העשירים והמפורסמים ברחו לאנטיב - הטור של ג. עיטור מקאן, חדשות, 28 במאי 1991 - ^ דודו לוי רייך, הבוקר הלוויית ג. עיטור, חדשות, 14 במאי 1993
- ^
אופיר חובב, ארכיון התצלומים של ג. עיטור, כתב הבידור והרכילות הראשון בישראל, נחשף כעת לציבור, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2023
- ^ מיה סלע, מות העונג: ראיון עם תמר גלבץ, באתר הארץ, 10 במאי 2012
- ^ גל אוחובסקי, רבים מהאבלים חייבים לג. עיטור את ההצלחה שלהם, חדשות, 16 במאי 1993
