דה הבילנד דראגון רפיד
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
דה הבילנד DH.89 דרגון רפיד הוא מטוס נוסעים דו-כנפי קצר טווח משנות ה-30 של המאה ה-20 שפותח וייצור על ידי חברת המטוסים הבריטית דה הבילנד. המטוס יכול היה לשאת 6 – 8 נוסעים והוכיח את עצמו כמטוס חסכוני ועמיד, למרות מבנהו המיושן והחומר ממנו נבנה רובו, עץ לבוד.
דרגון רפיד היה למעשה גרסה מוקטנת, דו-מנועית, של מטוס ה- DH.86 אקספרס בעל ארבעת המנועים של חברת דה הבילנד. שני המטוסים חלקו ביניהם מספר מאפיינים משותפים ובהם הכנפיים ההולכות וקצרות לקראת קצותיהן, הכיסויים האווירודינמיים והמנועים מדגם ג'יפסי 6. המטוס נקרא תחילה "דרגון שש" (Dragon Six) אך שווק בהמשך בשם "דרגון רפיד" ומאוחר יותר נקרא פשוט "רפיד". המטוס נכנס לשירות בקיץ 1934 והוכיח עצמו כמטוס פופולרי בקרב חברות תעופה ומפעילים אזרחיים פרטיים כאחד. המטוס נמכר במספרים משמעותיים גם מחוץ לבריטניה, מעבר למכירות המקומיות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו מטוסי רפיד אזרחיים לשירות בחיל האוויר המלכותי ובצי המלכותי. המטוסים המגויסים כונו "דומיני" (Dominie), ושימשו למשימות אימוני נווטים, אלחוטנים, לתובלת נוסעים ולמשימות תקשורת. מטוסי אימון בריטיים נקראו בשמות הקשורים לחינוך, ודומיני הוא מונח סקוטי למורה בבית הספר.
במהלך המלחמה נבנו מאות מטוסי דומיני נוספים. במקביל, חברות התעופה האזרחיות הבריטיות המשיכו להפעיל מטוסי ראפיד לאורך כל המלחמה. לאחר המלחמה נקלטו מטוסים צבאיים רבים בשירות חברות אזרחיות. זמן קצר לאחר תום לחמת העולם השנייה הציגה חברת דה הבילנד הציג תחליף לדרגון ראפיד, דה האבילנד דאב.
בקיץ 1933 החלה חברת המטוסים דה הבילנד בתכנון מטוס שיעמוד בדרישה אוסטרלית למטוס נוסעים. הדגם שייצרה דה הבילנד היה הדה הבילנד DH.86 דרגון אקספרס, מטוס נוסעים מהיר בעל ארבעה מנועים ובו מקומות לעשרה נוסעים. מאפיין חשוב של ה-DH.86 היה מנוע ה-ג'יפסי 6 החדש והחזק, שהיה גרסה בעלת שישה צילינדרים של מנוע הג'יפסי מייג'ור, שהיה בעל ארבעה צילינדרים. ה-DH.86 היה הבסיס לדגם DH.89.
במהלך סוף 1933 החל צוות של חברת דה-הבילנד בתכנון דגם חדש, שנועד להיות להיות יורש מהיר ונוח יותר לדגם הקודם, דה הבילנד DH.84 דרגון. הדגם החדש היה למעשה גרסה מוקטנת של הדה הבילנד DH.86 אקספרס בעל ארבעת מנועים, וכמו ה-DH.86 היו לדגם החדש מאפיינים משותפים רבים, כולל מבנה הכנפיים (ההולכות וצרות לקראת קצותיהן), היריעות והגוף היעיל, כמו גם אותם מנועי ג'יפסי 6. עם זאת, ה-DH.89 היה חף מהפגמים המבצעיים של האקספרס.
אב הטיפוס המריא לטיסת הבכורה שלו ב17 באפריל 1934. למטוס היו שני מנועי ג'יפסי 6 שייצרו 200 כוח סוס. עוד לפני טיסת הבכורה כבר אישרה ההנהלה הבכירה של דה הבילנד את המעבר לייצור סדרתי. במהלך טיסות הניסוי לאב הטיפוס נתגלה שכאשר המטוס מגיע למהירות של יותר מ-280 קמ"ש חל עיקום בקצה חרטום המטוס. בשל כך הוגבלה מהירות המטוס המירבית ל-260 קמ"ש.
הייצור הסדרתי הגיע לשיאו בנובמבר 1934. בתחילה כונה המטוס "דרגון סיקס" אך שווק בשם "דראגון רפיד" ובהמשך "רפיד". לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה יוצרו 205 מטוסים עבור חברות תעופה ובעלים פרטיים אחרים בכל רחבי העולם. זהו אולי מטוס הנוסעים המסחרי לטווח קצר הבריטי המצליח ביותר שיוצר במהלך שנות ה-30.
המשך הפיתוח
עריכהבתגובה למפרט שפורסם על ידי משרד האוויריה הבריטי, החליטה חברת דה הבילנד לתכנן ולייצר אב טיפוס יחיד של הרפיד למשימות סיור חופי. אב הטיפוס ביצע טיסות ניסוי ובחינה בין אפריל ליוני 1935, אך בסופו של דבר נבחר המטוס שיוצר על ידי החברה המתחרה, האוורו אנסון. עם זאת, הדגם הצבאי של הרפיד נהנה ממכירות מרובות ללקוחות צבאיים אחרים, הראשון שבהם הייתה ממשלת ספרד, בדצמבר 1935.
דה הבילנד זיהתה את הביקוש לסוג כזה של מטוס, והמשיכה בהתקנת שיפורים ושינויים ברפיד, החל משיפורים קלים והמשך בנגזרות חדשות לגמרי של המטוס. במטרה לייצר גרסה מהירה יותר של הרפיד ייצרה החברה גרסה קטנה יותר, קלה יותר ויותר "נקייה" חיצונית (כלומר חלקה יותר וללא חלקים העלולים לפגוע בזרימת האוויר סביב המטוס), שכונתה דה הבילנד DH.90 דראגונפליי. מטוס זה טס לראשונה באוגוסט 1935, אך לא הצליח להשיג שיעור מכירות דומה לרפיד והייצור הופסק ב-1938 לאחר ש-67 מטוסים יוצרו. אחד המטוסים מדגם זה שימש כפלטפורמה לניסויים שונים. במטוס הוארכו החלונות האחוריים, הותקן חימום בתא הנוסעים, קצות הכנפיים עובו, והשלדה חוזקה כדי לאפשר משקל ברוטו מוגבר של 5,500 ליברות (2,500 קילוגרם). לאחר ניסויים אושר המשקל הגבוה לשימוש סדרתי.
בתגובה להכרזה על מירוץ אווירי מבריטניה ליוהנסבורג, דרום אפריקה, יצר צוות התכנון של דה הבילנד גרסה מיוחדת של הרפיד, שהוגדרה כ-דה הבילנד DH.92 דולפין. נגזרת חד-פעמית זו כללה כן נסע מתכנס, מוטת כנפיים מורחבת באורך 16.33 מ', קטע אף שונה ומשקל כולל מוגדל של 6,600 ליברות (3,000 קילוגרם). עם זאת, מבחני טיסה שנערכו באוגוסט 1936 גילו שאין שיפור בביצועים לעומת הרפיד הסטנדרטי, והדולפין היחיד שיוצר נגרט כמה חודשים לאחר מכן. [1]
בנובמבר 1936, בתגובה להצעות שהוספת דשים תסייע בנחיתה, שונה ראפיד בודד על מנת לחקור את הפונקציונליות שלהם. בהתבסס על ביצועים אלה הודיעה חברת דה-הבילנד בפברואר 1937 כי ניתן להתאים דשים לכל מטוסי הייצור מאותה שנה ואילך, בעוד שיפורים אחרים כגון אור זיהוי הפונה כלפי מטה ומדחפים מתכתיים יכולים להיות מותקנים כאופציות. המטוסים שבהם הותקנו דשים בשפת הזרימה, משנת 1937 ואילך, סומנו כ-DH.89A. מטוסים שנבנו לפני כן שודרגו בדרך כלל לתקן זה במהלך שירותם.
היסטוריה מבצעית
עריכהפעילות לפני המלחמה
עריכהבמהלך יולי 1934 ביצע המטוס הסידרתי הראשון את הופעת הבכורה הפומבית של הדגם במירוץ גביע המלך. למרות שהמטוס הצליח להשיג מהירות ממוצעת של יותר מ-250 קמ"ש, נאלץ המטוס לפרוש מהמירוץ במהלך לאחר שהכנף ספגה נזק שנגרם מברד. ראפיד נוסף נבנה במיוחד למירוץ האווירי של מקרוברטסון ב-1934; מטוס זה צויד בשלושה מיכלי דלק נוספים בתוך גוף המטוס כדי להרחיב את טווח המטוס ל-1,000 מיילים (כ-1,610 ק"מ). המטוס הגיע למקום החמישי במירוץ המהירות.
בקיץ 1934 נכנס המטוס לשירות בחברות תעופה בריטיות. חברת הנפט האנגלו-פרסית הייתה אחת החברות הראשונות שרכשו את המטוס, במטרה שישמש לקשר בין שדות הנפט הבודדים של החברה שהיו פרוסים על פני מרחקים עצומים. המטוס הפך במהרה לפופולרי בתעשיית הנפט, כאשר גם חברת הנפט העיראקית וחברת הנפט האסיאתית רכשו מטוסים משלהן.
לקראת סוף 1935 נשלח המטוס הראשון מתוך אצווה ראשונית של 16 מטוסי רפיד לסניף הקנדי של היצרן, דה הבילנד קנדה, כדי שיותאמו לדרישות הקנדיות. במטוסים אלו נעשו כמה שינויים, כולל סנפיר גב מורחב וסידור שונה של המרכב, המאפשר להתקין גלגלים, מגלשיים או מצופים להחלפה, בהתאם לשימוש ותנאי מזג האוויר.
אדוארד, נסיך ויילס (לימים אדוארד השמיני ), היה הבעלים של מטוס רפיד יחיד שבו השתמש לעתים קרובות לביצוע תפקידיו המלכותיים. הוא הטיס את המטוס הזה ללונדון עם המלכתו ב-1936, מה שהפך אותו למלך הבריטי הראשון שטס.
מלחמת העולם השניה
עריכהבתחילת מלחמת העולם השנייה, ב-3 בספטמבר 1939, גוייסו כל מטוסי התחבורה האזרחיים הבריטיים על ידי המשרד לייצור מטוסים . אחת המשימות המוקדמות והמשמעותיות שביצעו מטוסי רפיד היו במהלך השבועות המכריעים של מאי-יוני 1940, שבהם התרחש הקרב על צרפת: מטוסי רפיד מטייסת 24 של חיל האוויר המלכותי הבריטי פעלו כבלדרים אוויריים בין בריטניה לצרפת. מתוך 24 מטוסי הטייסת אבדו עשרה מטוסים במהלך תקופת הלחימה האינטנסיבית הזו.
מטוסי דרגון ראפיד אחרים גויסו לשירות הכוחות המזוינים הבריטיים כמטוסי תקשורת ומטוסי אימון. גם חיל האוויר המלכותי האוסטרלי גייס לשירותו מטוסי רפיד אוסטרליים.
בעוד שייצור מטוסי הרפיד האזרחיים הסתיים בנובמבר 1941, המשיכה חברת דה הבילנד לייצר את הגרסה הצבאית, הדומיני. למעלה מ-500 מטוסים כאלה יוצרו לשימוש צבאי, ואלו הונעו על ידי מנועי ג'יפסי קווין משופרים. עד סוף הייצור, ביולי 1946, יוצרו בסך הכל 727 מטוסים, רפיד ודומיני. מטוסי הדומיני שימשו בעיקר את חיל האוויר המלכותי (RAF) ואת הצי המלכותי הבריטי לאימוני רדיו וניווט, אך המטוסים הופעלו גם למשימות הטסת נוסעים ותקשורת.
לקריאה נוספת
עריכה- נועם הרטוך: דה הווילנד DH-89A דראגון רפיד, "ביעף", חוברת מס' 57, תשמ"ו - 1986, עמ' 26 - 29.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אבינועם מיסניקוב, מטוסי הראפיד בחיל האויר, באתר "מרקיע שחקים", 10 ביוני, 2023