דוד גינצבורג

מזרחן וסופר יהודי רוסי

הברון דוד גינצבורגרוסית: Барон Давид Горациевич Гинцбург ;‏ 5 ביולי 1857 קמניץ-פודולסקי22 בדצמבר 1910 סנקט פטרבורג) היה מזרחן, סופר ומנהיג ציבור יהודי ברוסיה, בנו של הוראצי גינצבורג ונכדו של יוסף גינצבורג.

דוד גינצבורג
Давид Горациевич Гинцбург
לידה 5 ביולי 1857
קמניץ-פודולסקי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בדצמבר 1910 (בגיל 53)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי פריאוברז'נסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט אצולה של ברון דוד גינצבורג, אקס ליבריס מספריית דוד גינצבורג
"עשרים וארבעה ספרי הקדש", חברת מוציאי לאור תורת יהוה התמימה, לונדון 1894. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

קורות חיים עריכה

דוד גינצבורג נולד במשפחה יהודית של בנקאים ידועים, אחת המשפחות היהודיות המעטות שנשאו תואר אצולה באימפריה הרוסית.

את חינוכו קיבל גינצבורג בבית. מוריו לשפות שמיות היו החוקרים שניאור זק"ש ואדולף נויבאואר. לאחר מכן למד מזרחנות ומדעי היהדות באוניברסיטאות של פריז, סנקט-פטרבורג וגרייפסוואלד.

ב-1886 הוציא לאור ספר מחקרים ראשון שלו, אוסף שירי משה אבן עזרא ספר הענק (ספר התרשיש) ופירוש לתרגום מערבית של השירים מהספר. ב-1903, ביחד עם ולדימיר סטאסוב, הוציא לאור בברלין ספר "אורנמנט יהודי עתיק" ("L'ornement hébreu") מחקר מקיף שמביא דוגמאות לאורנמנט יהודי מתוך כתבי היד עתיקים של קהילות יהודי תימן, סוריה וצפון אפריקה. הוא ערך קטלוג של כתבי היד במכון לשפות מזרחיות של משרד החוץ הרוסי. מחקריו פורסמו בכתבי עת שונים כמו ביטאון המחלקה המזרחית של האגודה האימפריאלית לארכאולוגיה, Revue des Études Juives, המליץ, Revue Critique, ראזסוויט.

האוסף של דוד גינצבורג עריכה

הספרייה האישית של דוד גינצבורג הייתה אחת הספריות הפרטיות הגדולות באירופה, האוסף כלל 14 אלף ספרים, 45 אינקונבולות וכתבי יד נדירים בשפות שמיות שונות (בהם מעל אלפיים כתבי יד עבריים ועוד כאלף כתבי יד בערבית). את הספרים התחילו לאסוף עוד סבו ואביו של דוד, את חלק המשמעותי אסף דוד בעצמו.

רשימה החלקית של פרטי האוסף:

באוסף הזה ניתן לראות את הנאמנות העמוקה של ברון דוד גינצבורג לספרות עם ישראל.

לאחר פטירתו של הברון דוד גינצבורג ב-1910 אליעזר בן-יהודה ופעילים אחרים יצרו קשר עם הברונית מתילדה במטרה להביא את האוסף לארץ ישראל. במאי 1917 נחתם חוזה לרכישת האוסף בין הרוסים לבית הספרים הלאומי בירושלים תמורת חצי מיליון רובל. הרכישה מומנה בכספי תרומות של ציונים רוסים. עם העברת הכסף כל פרטי האוסף: ספרים, אינקונבולות וכתבי יד נארזו והוכנו לשליחה לארץ ישראל. אך העברת המשלוח התעכבה עקב מלחמת העולם הראשונה. לאחר מהפכת אוקטובר אסרו הבולשביקים את הוצאת האוסף, הוא הולאם והועבר לספרייה הממלכתית של רוסיה. גם אחרי התפרקות ברית המועצות סירבו שלטונות רוסיה להעביר את האוסף לידי ישראל, גם אחרי שישראל השיבה בעלות על חצר סרגיי לידי רוסיה. ב-1992 בוצע צילום חלק גדול מכתבי היד והספרים שבאוסף, שאיפשר לחוקרים לעיין בהם.

פעילות ציבורית עריכה

דוד גינצבורג נודע בפעילות הציבורית הרחבה שלו. בין התפקידים הציבוריים שמילא היו יושב ראש קהילת יהודי סנקט פטרבורג, חבר בהנהלת חברת מרבי השכלה והאגודה למלאכה מקצועית, יו"ר הוועד המרכזי של יק"א, מייסד האגודה לחקר המזרח, יו"ר אגודת "חובבי שפת עבר", אחד מעורכי אנציקלופדיה היהודית בשפה רוסית ותרם חלק גדול למימון הוצאתה לאור.

השתתף בארגונים אקדמיים שונים ברוסיה ובצרפת.

ייסד "קורסים גבוהים למדעי המזרח", שהיו בעצם המוסד האקדמי היהודי הראשון ברוסיה והיה לרקטור הראשון שלו, כמו כן לימד שם ספרות תלמודית, ספרות רבנית, ספרות ערבית, בלשנות שמית ופילוסופיה דתית של ימי הביניים.

עסק רבות גם בפעילות פילנתרופית, כמו אביו וסבו לפניו. הגן על זכויות יהודים ברוסיה, תרם לארגוני צדקה, בתי יתומים ובתי תמחוי יהודים.

משפחה עריכה

דוד גינצבורג היה נשוי למתילדה ולהם שלושה ילדים: יבגני (גינו), סופיה, יוסף (יוסל).

תואר ברון עריכה

הדוכס הגדול של הסן לודוויג השלישי (אח של אשת הקיסר הרוסי) העניק את התואר 'ברון' לאביו ולסבו של דוד גינצבורג בתחילת שנות השבעים של המאה התשע-עשרה. ב-1879 אביו וסבו קיבלו אישור מיוחד של הצאר אלכסנדר השני להשתמש בתואר הזה בתחומי האימפריה הרוסית ולהוריש אותו לצאצאיהם, הודות לתרומתם לרוסיה. כלומר דוד היה ברון גינזבורג השלישי.

מתלמידיו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

מרדכי נדב, לתולדות המאמצים להבאת אוסף דוד גינצבורג אל בית הספרים הלאומי בירושלים., מדעי היהדות 35, תשנ"ה, עמ' 81-69
עידן פרץ, אוסף גינצבורג - הספריה הממלכתית של רוסיה : כתבי-היד, תשע"ד
יוחאי בן גדליה, ספריית הברון בין הפטיש למגל, עת-מול, 2013, עמ' 17
יום טוב הלמן, הברון דוד גינצבורג, הגות ודמות: פרקים בספרות ובחינוך, 1962, עמ' 255-247

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוד גינצבורג בוויקישיתוף