דָּטוּרָה נְטוּיַת-פְּרִי (שם מדעי: .Datura innoxia Mill) היא צמח חד-שנתי או רב-שנתי, גדול, זקוף, עשיר ברעלים ובעל פרחים ענקיים (נפוץ כעשב רע בשדות ובמַעזֵבות) ממשפחת הסולניים, גובהו נע בין 50 סנטימטר למטר וחצי. צמח גר ופולש בישראל שמוצאו מאמריקה הטרופית, מדרום-מערב ארצות הברית ומרכז ודרום אמריקה[1][2]. עליו גדולים וריחו נחשב כרע. פרחו לבן, גדול במיוחד ובצורת גביע. הצמח פורח מחודשים מאי - יוני, עד תחילת הסתיו בחודשים אוקטובר ונובמבר. הפרי גדול, ירוק, וקוצני מאוד. בסוף העונה הפרי מתייבש ונפתח, ורואים מתוכו את זרעיו השחורים. כל חלקי הצמח רעילים ביותר, ומכילים חומרים רעילים ממשפחת האלקלואידים.
הפרי מסוג הלקט יבש, בעל שני מגורות (הנראות כ-4), מעוגל וקוצני הנפתח על יד קשוות (בסדקי אורך) באופן לא סדיר. הפרי הבשל, שקוטרו כ-5 ס"מ, נטוי הצדה או כלפי מטה (עוקצו פונה מטה) ומכוסה קוצים דקים[6]. ההלקט מהווה לפעמים יחידת תפוצה כאשר הוא נלכד בשערות בעלי חיים.
הזרעים רבים, גדולים ושטוחים, חומים, בעלי כושר תרדמה והשתמרות בקרקע למשך תקופה ממושכת.
דטורה נטוית פרי היא גרה ופולשת בעולם הישן, בדרום אמריקה ומוצאו מאמריקה הטרופית, מדרום-מערב ארצות הברית ומרכז ודרום אמריקה[1][2]. בארץ נאסף לראשונה בשנת 1989, ומגדלים אותו כצמח תרבות[7].
דטורה נטוית פרי גדלה רק בבתי גידול שנוצרו או עוצבו על ידי האדם ועל מגוון קרקעות: מקומות נטושים, בתי גדול מופרעים, קרבת ישוב, שדות שלחין, שולי דרכים וגדות נחלים מזוהמים. הוא מצוי בבקעת כנרות ובדרום משור החוף; נדיר בשרון, בערבות הירדן , בשפלה (נדיר) ובמדבר יהודה; נדיר מאוד בגולן, בבקעת חולה, בכרמל, בעמק עכו, בשומרון, בהרי יהודה, בבקעת ים המלח, בצפון הנגב, בערבה, בעמון ובאדום.
הזרעים מכילים אלקלואידים (היוסציאמן, היסצין וסקופולאמין) רעלים מאוד, אך משמשים במינון מתאים לטיפול במחלות רבות
זרעי הדטורה משמשים כתרופה, לאחר טיפול ומינון. אין להשתמש בדטורה ללא הנחיה מרופא המוסמך לכך, שימוש לא על פי מינון נכון והנחיות נכונות, יכול לגרום למחלות, נזקים קשים, ואף למוות.
דטורה נטוית-פרי
דטורה נטוית-פרי בהיידראבאד, הודו
Datura inoxia
אבקנים של דטורה נטוית פרי
מאבקים של דטורה נטוית פרי
דטורה ביישוב בית אריה
