דייגו סילאנג
דייגוֹ סילאנְג אי אנדיה (באילוקנו: Diego Silang; 16 בדצמבר 1730 – 28 במאי 1763) היה מנהיג מהפכני פיליפיני שחבר לכוחות בריטים כדי להפיל את השלטון הספרדי בצפון הפיליפינים ולהקים מדינת אילוקנים עצמאית. המרד שלו ניצת בשל עול המס הספרדי ובשל התעללויות ספרדיות, וכן מתוך אמונתו בשלטון עצמי, כלומר בשאיפה שהממשל וההנהגה של הכנסייה הקתולית והממשלה באילוקוס יאוישו בעובדי ציבור אילוקנים. הוא נשא אישה איטנגית (טינגיאנית) בשם גבריאלה קריניו, שלימים נודעה בשם גבריאלה סילאנג.
 | |
| לידה |
16 בדצמבר 1730 Aringay, הפיליפינים  |
|---|---|
| פטירה |
28 במאי 1763 (בגיל 32) Bantay, הפיליפינים |
| מדינה |
הפיליפינים |
| בן או בת זוג |
גבריאלה סילאנג (1757–1763) |
  | |
ראשית דרכו עריכה
סילאנג נולד בארינגיי, פנגסינן. אביו היה פנגסינני, ואמו הייתה אילוקנית. הוא הוטבל ב־7 בינואר 1731 בוויגאן, אילוקוס סור.[1] שם עבד דייגו הצעיר כשליח עבור כומר ספרדי מקומי. בהיות דייגו נבון, נלהב, ושולט בספרדית, הטיל עליו הכומר להעביר דואר מאילוקוס למנילה; מסעות אלו חשפו אותו לאי־צדק קולוניאלי ונטעו את זרע המרד.
המרד עריכה
ספרד חברה לצרפת במהלך מלחמת שבע השנים, נגד בריטניה הגדולה. הבריטים מצידם ביקשו להחליש את האימפריה הספרדית. תפיסת מנילה על ידי כוחות הצי הבריטי באוקטובר 1762, והכניעה לאחר מכן של הפיליפינים הספרדיים לבריטניה במהלך הכיבוש הבריטי של הפיליפינים, היוו השראה להתקוממויות בצפון הרחוק ביותר של אילוקוס נורטה וקאגאיאן, שם המשיכה תסיסה אנטי־ספרדית. אף על פי שסילאנג רצה בתחילה להחליף בעלי תפקידים ספרדים באילוקוס בפקידים ילידיים, והתנדב לעמוד בראש כוחות אילוקנים לצד הספרדים, הפקידים הספרדיים הנואשים מסרו את סמכויותיהם לבישוף הקתולי של נואבה סגוביה (ויגאן), והלה דחה את הצעתו של סילאנג.
הירצחו עריכה
דייגו סילאנג נרצח בידי אחד מחבריו, מֶסטיסו ספרדי־אילוקני בשם מיגֶל ויקוס, שלו שילמה הכנסייה כדי שיתנקש בסילאנג בעזרתו של פדרו בֶּקבֶּק.[2] הוא היה כבן 32 במותו.
מורשת עריכה
לאחר מותו של סילאנג נטלה אשתו, המסטיסה הספרדית־איטנגית גבריאלה סילאנג, את הפיקוד על המרד, ונלחמה באומץ. הספרדים שלחו נגדה כוח חזק. היא נאלצה לסגת לאברה. סילאנג הובילה את חייליה לכיוון ויגאן, אך נהדפה. היא נמלטה שוב לאברה, ושם נתפסה. סילאנג ואנשיה נתלו ללא משפט ב־20 בספטמבר 1763, ואותה תלו אחרונה. דייגו וגבריאלה סילאנג נחשבים גיבורים לאומיים בפיליפינים.
לקריאה נוספת עריכה
- Zaide, Gregorio F. (1984). Philippine History and Government. National Bookstore Printing Press.
- Rebecca Ramilo Ongsotto, Reena R. Ongsotto: Philippine History Module-based Learning. Rex Bookstore Inc, 2. Auflage 2003, ISBN 971233449X, p. 109 (online copy, באתר גוגל ספרים)
- C. Duka: Struggle for Freedom. Rex Bookstore Inc, 2008, ISBN 9789712350450, p. 103 (online copy, באתר גוגל ספרים)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ National Historical Institute (1996). Historical Calendar (1521-1969). Manila: The National Historical Institute. p. 5. ISBN 971-538-097-2.
- ^ Lamberto Gabriel, Ang Pilipinas: Heograpiya, Kasaysayan, at Pamahalaan. 1997 ISBN 971-621-192-9