דייוויד פרום
דייוויד ג'פרי פרום (באנגלית: David Jeffrey Frum; נולד בטורונטו, קנדה ב-30 ביוני 1960) הוא סופר, עיתונאי ועורך עיתונות יהודי, אמריקאי-קנדי, נאו-קונסרבטיבי, ששימש ככותב הנאומים הכלכליים של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. היה הראשון בעל מידע הפנים, שחיבר ספר, בשם "The Right Man" (הוצאת רנדום האוז, 2003) על חלקה הראשון של תקופת כהונת בוש הבן, בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים בספטמבר 2001. פרום ידוע כיום כמבקר חריף של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקנית[1].
.jpg) | |
| לידה |
30 ביוני 1960 (בן 63) טורונטו, קנדה  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית, קנדה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל, בית הספר למשפטים בהרווארד, University of Toronto Schools |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תקופת הפעילות |
מ-1987 |
| בן או בת זוג |
Danielle Crittenden (1988–?) |
|
frumforum | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פרום נולד בטורונטו שבאונטריו, קנדה, להורים יהודים ומגדיר את עצמו כ"יהודי לא אדוק במיוחד". אימו, ברברה פרום, הייתה עיתונאית ושדרנית רדיו ידועה בזכות עצמה. אחותו, לינדה פרום היא סנאטורית קנדית. נשוי ואב לשלושה ילדים. בעל תואר ראשון ותואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת ייל, שם היה בעל טור קבוע ב"ייל דיילי ניוז", וב-1987 השלים תואר JD במשפטים באוניברסיטת הרווארד. בעת לימודיו בהרווארד נבחר לנשיא סניף האגודה הפדרליסטית (השמרנית) באוניברסיטה.
עיתונאי, עורך ופוליטיקאי עריכה
ניסיונו הפוליטי של פרום התחיל כבר בגיל 14 והזדתהה כאיש שמאל אך במהלך השנים השתנו דעותיו ימינה. ב-1980 השתתף כמתנדב בקמפיין הבחירות של רונלד רייגן. פרום מגדיר את עצמו עד היום כ"רפובליקני שמרן", אולם לא היסס לתקוף גם דעות ואישים מהימין, כשהדבר נראה לו נכון. היה עורך מאמרי המערכת של ה"וול סטריט ג'ורנל" בשנים 1989 עד 1992 ובעל טור קבוע במגזין "פורבס" בשנים 1992–1994. את פרסומו הכלל ארצי הפוליטי הראשון קיבל בעקבות מאמר התקפה שפרסם ב-1991 ב"אמריקן ספקטייטור" על פט ביוקנן, מועמד ימני לנשיאות אז.
ב-2001 מונה פרום לכותב הנאומים הכלכליים של הנשיא בוש, למרות היותו אז עדיין בעל אזרחות קנדית בלבד. רק ב-2007 הוא התאזרח בארצות הברית (אך נשאר גם קנדי). ב-2003 היה מהתומכים הבולטים בממשל בוש בתקיפת עיראק של סדאם חוסיין. ידוע כמי שטבע את המונח "ציר הרשע" בהתייחס לאיראן, עיראק וקוריאה הצפונית[2]. היה יועץ בכיר לענייני מדיניות חוץ לרודי ג'וליאני בעת מסעו הכושל של האחרון למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-2008 (המנצח בפריימריס ג'ון מקיין הפסיד בבחירות הכלליות לברק אובמה). באותן בחירות הוא הביע הסתייגות מפורשת ממועמדותה של שרה פיילין לסגנית נשיא, כנגד הדעה המקובלת במפלגתו, אף על פי שאמר בסופו של דבר שיצביע עבורה כסגניתו של המועמד לנשיאות מטעם הרפובליקנים ג'ון מקיין. בשנים האחרונות הוא השמיע לא אחת דעות בלתי מקובלות בימין, גם בנושאים ערכיים, כמו התנגדותו למלחמה החריפה של הרפובליקנים בביטוח הבריאות של הנשיא ברק אובמה, התנגדותו למלחמתם הלא פחות חריפה בנישואין חד מיניים ועוד.
כיום הוא כותב טור שבועי קבוע ב "נשיונל פוסט" הקנדי ובשבועון החדשות האמריקאי "The Week", מאמריו מופיעים ב"ניו יורק טיימס" ובעיתונים באירופה והוא משמש גם פרשן רדיו. חבר בדירקטוריון "הקואליציה היהודית הרפובליקנית" – לובי יהודי שמרני הקיים מאז 1985.
ספריו עריכה
ספרו הראשון של פרום, שיצא לאור ב-1995 ונקרא Dead Right (הוצאת בייסיק בוקס) זכה לביקורות נלהבות בימין ובשמאל גם יחד. פרנק ריץ', מהניו יורק טיימס תיאר אותו כ"ספר המתוחכם ביותר שנכתב מבפנים על התנועה הקונסרבטיבית האמריקאית". ויליאם באקלי תיאר אותו כ"החוויה האידאולוגית המרעננת ביותר מזה דור שלם."
ספרים נוספים
- What's Right – "השמרנות החדשה ומשמעותה עבור קנדה" (הוצאת רנדום האוז קנדה, 1996).
- What's Right – "הרוב השמרני החדש ויצירתה של אמריקה מחדש" (בייסיק בוקס, 1997).
- "איך הגענו עד כאן" (בייסיק בוקס, 2000) – היסטוריה של שנות השבעים של המאה העשרים.
- The Right Man (רנדום האוז, 2003) – ראו למעלה.
- "הקץ לרוע" (רנדום האוז, 2004) – נכתב ביחד עם ריצ'רד פרל, ככתב הגנה תקיף על הפלישה לעיראק ב-2003 ובו גם קריאה לגרום לחילופי משטר דומים באיראן ובסוריה, כמו גם למדיניות תקיפה יותר כנגד צפון קוריאה, סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות, במטרה לנצח במלחמה בטרור.
- Comeback – "שמרנות שיכולה לזכות שוב" (הוצאת דאבלדיי, 2007).
- Why Romney Lost – "מדוע רומני הפסיד ומה המפלגה הרפובליקנית יכולה לעשות בנושא" (הוצאת ניוזוויק, 2012).
- Trumpocracy – "השחתת הרפובליקה האמריקאית" (הוצאת הארפר, 2018).
- Trumpocalypse – "שיקום הדמוקרטיה האמריקאית" (הוצאת הארפר, 2020).
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד פרום (באנגלית)
דייוויד פרום, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד פרום, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים עריכה
- ^ Klion, David (2020-05-29). "David Frum's Hold Over the Center". The New Republic. ISSN 0028-6583. נבדק ב-2020-10-17.
- ^ Axis of Ego, The American Conservative (באנגלית)
- ^ Kaufman, Leslie (2014-03-19). "David Frum to Join The Atlantic (Published 2014)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-10-17.