דייוויד פרייס (פוליטיקאי)

פוליטיקאי אמריקאי

דייוויד יוג'ין פרייסאנגלית: David Eugene Price; נולד ב-17 באוגוסט 1940) הוא פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הרביעי של מדינת קרוליינה הצפונית בשנים 2023-1997, תפקיד שהוסיף למלא בעבר השנים 1987–1995. פרייס, חבר המפלגה הדמוקרטית, ייצג מחוז קונגרס שבשטחיו שוכנים מרבית עיר הבירה ראלי, חלקים מדרהאם, וכל שטחי הערים קרי וצ'אפל היל. פרייס היה בעת פרישתו הוותיק ביותר מבין חברי הקונגרס מטעם קרוליינה הצפונית.

דייוויד פרייס
David Price
דיוקנו הרשמי של פרייס בבית הנבחרים, 2018
דיוקנו הרשמי של פרייס בבית הנבחרים, 2018
דיוקנו הרשמי של פרייס בבית הנבחרים, 2018
לידה 17 באוגוסט 1940 (בן 83)
ארווין, טנסי, ארצות הברית
שם מלא דייוויד יוג'ין פרייס
שם לידה David Eugene Price עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת מארס היל
אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
עיסוק פוליטיקאי, אקדמאי, מחבר
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
דת בפטיזם[1]
www.priceforcongress.com
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הרביעי של קרוליינה הצפונית
3 בינואר 19973 בינואר 2023
(26 שנים)
→ פרד היינמן
3 בינואר 19873 בינואר 1995
(8 שנים)
→ ביל קובי
פרד היינמן ←
פרסים והוקרה
  • מדליית וילבור קרוס (2002)
  • עיטור הכבוד של מולדובה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

פרייס, יליד העיירה ארווין שבטנסי, למד במכללת מארס היל בטרם הפיכתה לאוניברסיטה. כעבור זמן מה המשיך את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל לאחר שזכה במלגה, והיה חבר באגודות הפילנתרופיה והדיאלקטיקה. בשנת 1961 השלים לימודי תואר ראשון. במקור התכוון להיות מהנדס, אך לאחר מכן נרשם לאוניברסיטת ייל שם קיבל תואר בתאולוגיה ב-1964, ותואר נוסף במדע המדינה במהלך 1969. בשנים 1963–1967 היה עוזרו של הסנאטור בוב ברטלט מאלסקה, ואחר כך היה לאקדמאי כפרופסור למדע המדינה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת דיוק משנת 1973 ועד למסע הבחירות הראשון שלו אל הקונגרס ב-1986. בתקופת המדבר הפוליטי, בין 1995 ל-1996, שב לאוניברסיטת דיוק כמרצה מן החוץ.

בין השנים 1979–1984 עבד פרייס במפלגה הדמוקרטית של קרוליינה הצפונית. הוא חיבר ספר לימוד למדע המדינה בשם "חוויית הקונגרס" (The Congressional Experience), ששטח את נקודת מבטו על הפוליטיקה של ארצות הברית כמועמד לתפקיד ציבורי וכחבר הקוגרס. פרייס הוסיף לכהן כמנהל הכללי של המפלגה הדמוקרטית בקרוליינה הצפונית בטרם היבחרו לקונגרס. ב-1987 נבחר לראשונה אל בית הנבחרים של ארצות הברית אחרי שגבר על הנציג המכהן מטעם מחוז הקונגרס הרביעי, ביל קובי (אנ'), עם 56% מקולות הבוחרים. הוא נבחר מחדש בשנים 1988 ו-1990 עם 58% מהקולות, וב-1992 גרף 65%. בבחירות אמצע הכהונה ב-1994, שנת "המהפכה הרפובליקנית", הפסיד פרייס לפרד היינמן (אנ'), לשעבר מפקד המשטרה בראלי, פער של פחות מאחוז בודד אחד.

בשנת 1996 גבר פרייס על היינמן בהתמודדות חוזרת, כשהוא גרף 54% מהקולות לעומת 46 האחוזים להם זכה היינמן. לניצחונו סייעו בוחרים שלא היו מרוצים מחוסר ההתקדמות של הרפובליקנים הטריים בקונגרס בכל הנוגע למיסוד האג'נדה החקיקתית של הסיעה הרפובליקנית. ב-3 בינואר 1997 החל ממחדש את כהונתו בבית הנבחרים, שנמשכת גם בהווה. פרייס מהמתנגדים הראשונים למלחמת עיראק, ונתן את חסותו להצעת חוק שביקשה להחיל את החוק האמריקאי על חברות צבא פרטיות שפעלו בעיראק. הוא גם הציג חקיקה האוסרת על קבלנים לחקור אסירים שנמצאים בחזקת סוכנויות ביון[2].

כיו"ר ועדת המשנה של בית הנבחרים האחראית על קביעת התקציב עבור המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית, ביקש פרייס למקד את מאמצי אכיפת ההגירה למורשעים פליליים. ב-2009 תמך בחוק דוד-פרנק ובשנה הקודמת לה הצביע בעד חוק החירום לייצוב כלכלת ארצות הברית לשנת 2008. בשנת 2013 הצביע פרייס נגד תיקון לחוק הפטריוט שעשוי היה לבטל את סעיף 215 ולצמצם את תוכנית איסוף הנתונים השנויה במחלוקת של הסוכנות לביטחון לאומי. פרייס תומך בנישואים של בני-זוג מאותו המין.

ב-18 באוקטובר 2021 הכריז פרייס על פרישתו מן החיים הפוליטיים, וכהונתו נחתמה עם התפזרות הקונגרס ה-117 של ארצות הברית בראשית ינואר 2023[3].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דייוויד פרייס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ההשתייכויות הדתיות של חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית, מסמך מאת Pew Research Center (באנגלית)
  2. ^ Interrogation for Profit, באתר הניו יורק טיימס, 12 ביוני 2008 (באנגלית)
  3. ^ ארון נווארו, Mike Doyle and David Price, two longtime House Democrats, announce retirement, באתר CBS News‏, 18 באוקטובר 2021 (באנגלית)