דיסקית פייסטוס
דסקית פייסטוס היא ממצא ארכאולוגי מהארמון המינואי הישן של פייסטוס (אנ'), באי היווני, כרתים. הדסקית, עשויה חומר עם כתובת משני צדיה, נמצאה בנסיבות לא וודאיות בחפירות שנוהלו על ידי הארכאולוג האיטלקי לואיג'י פרנייה (אנ') בשנת 1908. הדסקית מתוארכת לתקופת הברונזה, מהמחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה. היא אחד הממצאים המפורסמים ביותר בזכות הייחוד שלה, ומהווה את אחת התעלומות של הארכאולוגיה. לא ידוע בוודאות מה היה ייעודה, באיזו שפה נכתבה ומה פרושה. בעוד שמומחים רבים טוענים שדסקית הפייסטוס היא חפץ אותנטי של הציוויליזציה המינואית, יש עדיין הרבה שאלות וחוסר ודאות סביב מקורה והאותנטיות שלה.[1][2][3][4][5]
הדסקית משמשת כאייקון לאומי יווני, וכאטרקציה מרכזית במוזיאון הארכאולוגי של הרקליון שמרתקת את החוקרים ואת הציבור כאחד.[2][6]
תיאור עריכה
הדסקית עשויה מחומר עדין (טרקוטה), בקוטר של 15.8 עד 16.5 ס"מ ובעובי של 1.6 עד 2.1 ס"מ. על שני צדדיה מוטבעת כתובת בספירלה מהשפה למרכז. ישנם 242 תווים (אחד פגום), הכוללים 45 סימנים ייחודיים בתדירות משתנה - סימנים שהוטבעו עם תבליט או חותמת (מתכת) לפני שרפה מכוונת (ככל הנראה) של הדסקית. מלבדם ישנם עוד שני סימנים חרוטים – מעין קו נטוי.[2][3][7][8]
הסימנים המוטבעים דומים למושגים ומצבים המתאימים לסביבה ים תיכונית והם ממחישים דימויים חזותיים מחיי היום יום באותה תקופה - כלי עבודה, צמחים, בעלי חיים ודמויות אנוש במצבים שונים. עשרה סימנים מופיעים רק פעם אחת, ואילו שניים 19 פעמים. סביר להניח שכתב זה כלל עוד סימנים מלבד אלה שמופיעים בדסקית. ניתוח סטטיסטי מצביע על לפחות עשרה סמלים נוספים.[1][2][8]
הכתובת עוקבת אחר ספירלה שנחרטה ברשלנות בחרט התווים מופרדים בקווים אנכיים (אף הם חרוטים) ל-31 חלקים קצרים בצד אחד ו-30 בצד השני, המכילים 2–7 תווים בכל מקטע. סביר להניח שקטעים אלו מייצגים מילים.[2][3][4][5][7][8]
הכתובת עריכה
מספר ההצעות לזיהוי השפה ולפיענוח הכתובת הוא עצום והן פונות לכל הכיוונים האפשריים והדמיוניים. השפה המוצעת לרוב היא פרוטו-יוונית. השונות בין ההצעות רבה עד כי פרשנות אחת פוסלת את האחרת. מאז שנמצאה הדסקית לא נמצאו כתובות אחרות בכתב זה, עובדה המקשה על פיענוח הכתובת.[2][3][5][7]
אמנם הכתב טרם פוענח בוודאות, אך מזהים בו כמה סמנים הדומים לאלה שנמצאו בכתב הליניארי A וכן גם בליניארי B, שתי כתבים מינואים עתיקים. (הכתובת דומה יותר לליניארי A שעדיין לא פוענח). סימנים אחרים דומים להירוגליפים שנמצאו באתרים אנטוליים או מצריים עתיקים.[2][6]
משמעותם של הסמלים נתונה לוויכוח בקרב חוקרים הן מבחינת מה כל סמל מייצג מילולית והן מבחינת המשמעות הלשונית שלהם. כיוון שכל מערכות הכתיבה הידועות שייכות לאחת משלוש קטגוריות: פיקטוגרפיות, הברות ואלפבית, נטען כי מספר הסמלים השונים בדסקית קטן מכדי להיות חלק ממערכת פיקטוגרפית גרידא ורבים מכדי להיות כתב אלפביתי. על כן, סביר להניח שכל סמל הוא הברה וכל קבוצת סמלים היא מילה. יש הסבורים שהתווים הם עירוב של הברות וייצוגים פיקטוגרפיים. זוהי הצעה סבירה מכיוון שישנם סימנים המופיעים רק באחד הצדדים ועל כן פחות סביר שאלו הברות ולא פיקטוגרפים.[5][7][8]
הסימנים על הדסקית זהים לגמרי לכן אין עוררין על כך שהתווים הודפסו, ולא גולפו. ניכר שהם הוטבעו על ידי תבנית או חותמת (ממתכת, אולי מזהב), ולפיכך הם הדפוס הקדום ביותר בעולם, שהקדים את התנ"ך של גוטנברג ביותר מ-3,000 שנה.[2][8]
לא ידוע למה יוצר הדסקית טרח לייצר תבליט לכל סימן, במקום לחרוט כל דמות מחדש. הירוגליפים מצריים או כתב יתדות מסופוטמי של האלף השני לפני הספירה חרוטים על אבן או חומר; כך גם הכתבים המינואים ליניארי A ו-B שנמצאו בפייסטוס, קנוסוס ואתרים אחרים בכרתים. אם התבליטים או החותמות היו אמורים 'להדפיס' עותקים רבים של מסמכים, אפשר היה לצפות שיימצאו דגימות נוספות במאה שנים של חפירות אינטנסיביות באגן הים התיכון או את החותמות עצמן. חותמות כאלה עדיין לא נמצאו אך השימוש בהן בייצור הדסקית מצביע על כך שנוצרו כתובות אחרות או נועדו להיעשות.[2][7]
תיאוריות שונות באשר למשמעות הטקסט כוללות שיר הלל לאלת האדמה, רשימת בית משפט, אינדקס מרכזים דתיים, מכתב ברכה, טקס פוריות ואפילו תווים מוזיקליים. עם זאת, אלא אם כן יימצאו דסקיות אחרות שיעניקו לבלשנים מגוון רחב יותר של טקסט למחקר, סביר להניח שדסקית פייסטוס תישאר בגדר תעלומה.[7]
המחלוקות עריכה
מטרתה ומשמעותה, ואפילו מקום הייצור הגאוגרפי המקורי של הדסקית, נותרו במחלוקת. מצד אחד, הדסקית משכה חובבי חפצים מסתוריים, שהתעסקו בפרשנויות ובפענוחים, שרבים מהם פסאודו-מדעיים. מצד שני, באקדמיה, הדסקית נתפסה לעיתים בחשדנות, מפאת חסר בממצאים ברי השוואה, ובגלל הספקות לגבי ההקשר של גילויה והנסיבות הכרונולוגיות הלא ברורות. על כן, יותר מפעם, מאז שנתגלתה, הדסקית הוקעה כזיוף.[3][6]
המיקום ונסיבות הגילוי עריכה
דסקית הפייסטוס לא התגלתה בשעות החפירות הרגילות, אלא במהלך ביקור ערב של מנהל העבודה המקומי באתר. אף ארכאולוג לא היה שם באותו זמן, עובדה שמטילה ספק על האותנטיות שלה, ומקשה על מומחים להגיע לקונצנזוס אם הדסקית אותנטית או זיוף מודרני.[3][4][9]
הדסקית נמצאה במרתף במשקע של אפר והריסות שהיו ככל הנראה תוצאה של שריפה שפרצה בעקבות רעידת אדמה (אולי קשורה להתפרצות הר הגעש סנטוריני שהשפיעה על חלקים נרחבים מאזור הים התיכון במהלך אמצע האלף השני לפני הספירה). שכבת פסולת האדמה בה נמצאו מעידה על כך שהלוחות נפלו מקומה עליונה במהלך השריפה. אך אף על פי שהארמון נחרב הדסקית התגלתה בשלמותה ללא פגע.[4][9]
השכבה בה נמצאה הדסקית הופרעה בהמשך, בתקופה ההלניסטית. פרנייה עצמו תיאר את האזור כאתר ש"שובש" במהלך ההיסטוריה, ולכן לטענתו אינו אמין עבור מחקר סטרטיגרפי. בשכבת האדמה, באותו עומק של הדסקית ומתחתיה נמצאו שרידי חרסים של מיכלי אחסון גדולים (פיטסים – אנ'), אותם ניתן לייחס פחות או יותר, לדברי פרנייה, לסוף התקופה המינואית התיכונה. אך שם נמצאה גם חתיכת כוס, אולי מיקנית, וגם (אך לא רק) ידית של כד הלניסטי (הידריה אנ').[1][3]
עבודות שדה שבוצעו ב-2013 ו-2015 הבהירו את ההקשר שבו נמצאה הדסקית, והראו כי כלי החרס הקשורים תוארכו במידה רבה לאחד השלבים הראשונים של תקופה הארמון החדש (1600 לפנה"ס – 1450 לפנה"ס). זוהי תקופה בה היו שתי מערכות כתיבה מקומיות, ליניארי A ומערכת ההירוגליפים של כרתים המוקדמת עוד יותר (שתיהן נותרו בלתי מפוענחות).[3]
גיל הדסקית עריכה
תחום נוסף של אי הסכמה נוגע לגיל הדסקית. בעוד שרוב החוקרים מסכימים שהוא נוצר בתקופת הברונזה, יש ויכוח על התאריך המדויק של יצירתו. חלק מהחוקרים מאמינים שהוא מתוארך לסביבות 1700 לפני הספירה, בעוד שאחרים טוענים שהוא עשוי להיות עתיק בהרבה, מהתקופה הנאוליתית.
אחת הסיבות לחשדנות לגבי האותנטיות של הדסקית היא שתאריך הייצור מעולם לא נקבע על ידי תיארוך תרמו-לומיננסצנטי (אנ') – טכניקה שחושפת תאריך משוער של השריפה של החרס, אך פוגמת בו. על כן, אף חוקר או איש ממסד יווני לא יעז לעזור 'להרס' אוצר לאומי שכזה ולכן, השלטונות היווניים דחו מספר ערעורים לבדיקה כזו.[2]
האופי המינואי עריכה
האופי המינואי של הדסקית אף הוא היה שנוי במחלוקת. לאורך שנים מאז גילויה היו שחשבו שהדסקית הגיעה לפייסטוס מאזור אחר, אך בשנים האחרונות הוכח על ידי מספר רב של חפצים מינואיים שהתגלו שנים רבות לאחר גילויה (בשנת 1908) שהיא אכן מינואית. הטיעונים כי מדובר ביצירה מינואית מקומית כוללים נוכחות של מוטיבים אמנותיים מינואים פופולריים כגון דולפינים, בקר, חבצלות וכרכומים. העובדה שהסמלים מסודרים בספירלה ניתנת גם כראיה התומכת במקור המינואי (או לפחות האגאי).[4][7][5]
השפה עריכה
אחד התחומים הגדולים ביותר של אי הסכמה נוגע לשפה המשמשת לכתיבת הכתובות על הדסקית. חלק מהחוקרים מאמינים שהסמלים מייצגים צורה של כתיבה מינואית, בעוד שאחרים מציעים שהם עשויים לייצג שפה לא ידועה או צורה של הירוגליפים. הוצעו שפות שונות כמו באסקית, סינית, יוונית, חיתית, שמית, מצרית וסלאבית. אם להזכיר רק חלק מהאפשרויות.[2][3][5][7]
בעוד מומחים רבים מסכימים שהסמלים בדסקית נראים כצורת כתיבה, יש חוסר עקביות במערכת הסמלים שהובילו חלק להטיל ספק באמינות שלה. לדוגמה, נראה שסמלים מסוימים חוזרים על עצמם ללא סיבה נראית לעין, ואין כללים ברורים המסדירים כיצד יש לקרוא את הסמלים. הפיזור של הסימנים אינו שווה כפי שניתן לצפות, כאשר חלקם אפילו לא מופיעים בשני הצדדים. המחלקות סביב הכתובת כה רבות ומרכבות עד כי יש אפילו מחלוקת באיזה כיוון יש לקרוא אותה.[5][8][10]
חוקרים רבים סבורים שהטקסט בדסקית קצר יחסית, מה שמגביל את כמות ההקשר העומד לרשות המפענחים וסביר להניח שניסיונות מלומדים לפענוח לא יצליחו אלא אם כן ימצאו דוגמאות נוספות של הסימנים. על כן, כל פענוח ללא אישור חיצוני, המאפשר השוואה מוצלחת לכתובות אחרות, לא סביר שיתקבל כמכריע.[5]
הדפוס עריכה
כאמור הסימנים על הדסקית זהים לגמרי, לכן מקובל לחשוב שהתווים לא גולפו והודפסו על ידי תבנית. לפיכך הם נחשבים לדפוס הקדום ביותר בעולם. העובדה שכתובות מודפסות וחותמות כאלה עדיין לא נמצאו מזה למעלה ממאה שנות מחקר ארכאולוגי אינטנסיבי מעוררת חשד שהדסקית היא זיוף מודרני. כך גם העובדה שלא סביר שטכנולוגיה כה מתקדמת כמו הדפוס לא הייתה בשימוש במשך אלפי שנים עד המצאת הדפוס המודרני באמצע המאה ה-15. שכן, לא סביר שטכנולוגיה כה יעילה נעלמה לאחר שהומצאה.[2][8]
מטרת הדסקית עריכה
ישנה גם מחלוקת לגבי מטרת הדסקית. חלק מהחוקרים מאמינים שייתכן שזה היה חפץ דתי או מאגי, בעוד שאחרים מציעים שזה יכול היה להיות לוח שנה או מכשיר אסטרונומי. אחרים טוענים שייתכן שהוא שימש לחשבונאות או כדרך להקלטת סיפורים או מיתוסים.
קישורים חיצוניים עריכה
The Secret of the Phaistos Code | Full Historical Documentary
- דיסקית פייסטוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Roberta Rio, New Light on Phaistos Disc. The Rediscovery of an ancient Ritual
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Andrew Robinson, A century of puzzling, Nature 453, 2008-06, עמ' 990–991 doi: 10.1038/453990a
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 The Phaistos Disk-An Enigmatic Artifact in its Cultural Context, American Society of Overseas Research (ASOR) (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 Maria Anastasiadou, 2016 (2018). The Phaistos Disc as a Genuine Minoan Artefact and its Place in the Stylistic Milieu of Crete in the Protopalatial Period. CretAnt 17: 13-57.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Yves Duhoux, How Not to Decipher the Phaistos Disc: A Review Article, American Journal of Archaeology 104, 2000, עמ' 597–600 doi: 10.2307/507232
- ^ 1 2 3 Tasos Kokkinidis, Archaeologist Solves Mystery of the Phaistos Disc in Greece, Greek Reporter, July 21, 2022
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Mark Cartwright, Phaistos Disk, World History Encyclopedia (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Winfried Achterberg, The Phaistos disc : a Luwian letter to Nestor, The Phaistos disc : a Luwian letter to Nestor, 2021-01-01
- ^ 1 2 David Olmsted, Translation of the Minoan Phaistos Disk in Alphabetic Akkadian (Updated), 2021-09-17
- ^ Nick Miller, What is the Phaistos Disc and What Does it Mean?, Discovery UK, 2022-05-17 (באנגלית אמריקאית)