הצ'יקס
הצ'יקס (באנגלית: The Chicks) היא להקת קאנטרי פופ מטקסס, ארצות הברית, אשר מכרה 30 מיליון עותקים מאלבומיה ברחבי העולם. זוכת 13 פרסי גראמי. חברות הלהקה הן: אמילי רוביסון (נולדה ב-1972), מרטי מגוויר (נולדה ב-1969) ונטלי מיינס (נולדה ב-1974). הלהקה פעלה בשם דיקסי צ'יקס במשך כ-30 שנה.
 | |
| הדיקסי צ'יקס בהופעה בטקסס (דצמבר 2006) | |
| מקום הקמה |
דאלאס  |
|---|---|
| מוקד פעילות | לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1989 |
| סוגה | קאנטרי, פולק, בלוגראס, רוק, פופ, רוק אלטרנטיבי |
| חברת תקליטים | Sony BMG, קולומביה רקורדס |
| פרסים והוקרה |
|
| אתר רשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
אמילי רוביסון מרטי מגוויר נטלי מיינס | |
| חברים לשעבר | |
|
לורה לינץ' רובין לין מייסי | |
  | |
ההתחלה עריכה
הלהקה הוקמה בדאלאס שבטקסס, בשנת 1989 על ידי האחיות אמילי ומרטי. בלהקה היו אז חברות גם לורה לינץ' ורובין לין מייסי. סגנונה המוזיקלי של הלהקה נטה אז להיות בלוגראס. בשנת 1990 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלהן, הנקרא "Thank Heavens for Dale Evans", אשר יצא בחברת תקליטים עצמאית. הדרך להצלחה הייתה ארוכה והלהקה צברה פופולריות ואהדה רק במחצית השנייה של שנות התשעים. ב-1992 פרשה מן הלהקה לין מייסי. בשנת 1995 לפני החתמת הלהקה על אלבום אוניברסלי הציבה חברת התקליטים אולטימטום, להחליף את הסולנית. לינץ' הוחלפה בשנית על ידי נטלי מיינס, בתו של המפיק והמוזיקאי לויד מיינס. מיינס, הצעירה מבין חברות הלקה, הייתה לסולנית הלהקה ובהמשך למנהיגת הלהקה.
ההצלחה עריכה
בשנת 1995 "דיקסי צ'יקס" חתמו על חוזה הקלטות בחברת התקליטים "Monument Records", השייכת לתאגיד העולמי סוני. מאז הלהקה הייתה לאחת הלהקות המצליחות בארצות הברית, ובפרט בתעשיית מוזיקת הקאנטרי. הלהקה הוציאה שלושה אלבומים רצופים שהגיעו למקום הראשון בארצות הברית:
- "Wide Open Spaces" (ינואר 1998) - אלבומם הרביעי של הלהקה, והראשון יחד עם נטלי מיינס. האלבום הביא ללהקה את הפריצה לשוק המוזיקה האמריקני וקיבל אלבום יהלום על מכירות של 12 מיליון עותקים בארצות הברית, ובכך היה האלבום לאחד מ-50 האלבומים הנמכרים ביותר אי פעם בארצות הברית. מהאלבום יצאו שלושה סינגלים שהגיעו למקום הראשון במצעד הקאנטרי של בילבורד (Hot Country Singles & Tracks).
- Fly" (אוגוסט 1999) - אלבום שני רצוף שקיבל בארצות הברית מעמד של אלבום יהלום, על מכירות של 10 מיליון עותקים. האלבום כלל שני להיטי מקום ראשון במצעד הקאנטרי האמריקני, בנוסף לעוד שני להיטים ב- TOP 5.
- "Home" (אוגוסט 2002) - אלבומם השישי של הלהקה, שמכירותיו הושפעו מהביקורת אותה השמיעה מיינס כנגד הנשיא בוש. האלבום נמכר בארצות הברית ב-6 מיליון עותקים, וכלל את הלהיטים "Long Time Gone" ו"Landslide" (במקור של פליטווד מק), אשר שניהם הגיעו למקום השביעי במצעד בילבורד האמריקני. את האלבום הפיק לויד מיינס (יחד עם ה"דיקסי צ'יקס").
מעורבות חברתית עריכה
ערך מורחב – המחלוקת סביב דיקסי צ'יקס
נקודת המפנה בהצלחה הרבה לה זכתה הלהקה היה ב-10 במרץ 2003, מספר שבועות טרם כניסת צבא ארצות הברית לשטח עיראק במלחמת עיראק, אז קיימה ה"דיקסי צ'יקס" הופעה בלונדון, שבמהלכה נטלי מיינס פנתה לקהל ואמרה: "We do not want this war, this violence, and we’re ashamed that the President of the United States is from Texas" ("אנו לא רוצות את המלחמה הזאת, את האלימות הזאת, ואנחנו מתביישות שנשיא ארצות הברית הוא מטקסס"). התבטאות זו זכתה לרעש תקשורתי רב והפכה את ה"דיקסי צ'יקס" ללהקה מוחרמת, לאחר שמאזיני הקאנטרי השמרניים לא אהבו את ההתבטאות שנתפסה כלא-פטריוטית. תחנות הרדיו סירבו להשמיע את שירי הלהקה, חברות הלהקה קיבלו איומים על חייהן ומכירות האלבומים של הלהקה צנחו. כמו כן נאלצו "דיקסי צ'יקס" לבטל מחצית מההופעות אותן תכננו. בעקבות פרשה זו, נעשה הסרט הדוקומנטרי "דיקסי צ'יקס: סתמו ותתחילו לשיר".
הקאמבק עריכה
במאי 2006 הגיע הקאמבק של ה"דיקסי צ'יקס", כשהבנות הוציאו את אלבומן השביעי, "Taking the Long Way", שהיה אלבום האולפן הראשון של הלהקה מאז ההתבטאות השנויה במחלוקת של מיינס. הקו המוזיקלי של האלבום, אותו הפיק ריק רובין, היה יותר רוקיסטי ופחות קאנטרי, במובן הקלאסי. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים האמריקני חודש לאחר יציאתו[1], וזכה בפרס גראמי כאלבום הטוב ביותר, בפברואר 2007, יחד עם עוד ארבע זכיות על השיר "Not Ready to Make Nice", אשר בעקבותיו הגיע למקום הרביעי במצעד בילבורד האמריקני.
שינוי שם הלהקה עריכה
בקיץ 2020 פרצו בארצות הברית מחאות נגד גזענות בעקבות רצח ג'ורג' פלויד. בעקבות מחאות אלו, חברות שונות החליטו למחוק סממנים גזעניים משמות של מותגים או מוצרים שלהן. ב-25 ביוני הודיעו הצ'יקס שהן משנות את שם הלהקה ומוחקות ממנו את המלה "דיקסי"[2][3]. באתר שלהן הן כתבו "We want to meet the moment" (אנו רוצות להתאים לרוח הזמן, בתרגום חופשי). את השם המקורי ביססו חברות הלהקה על שיר משנת 1973 בשם Dixie Chicken, אך ברבות השנים הבינו את ההקשר הגזעני שלא תכננו להצמיד לשמן, שמתחבר להמנון הקונפדרציה, השיר דיקסי מהמאה ה-19[4].
דיסקוגרפיה עריכה
אלבומי אולפן עריכה
- 1990: Thank Heavens for Dale Evans
- 1992: Little Ol' Cowgirl
- 1993: Shouldn't a Told You That
- 1998: Wide Open Spaces
- 1999: Fly
- 2002: Home
- 2006: Taking the Long Way
- 2020: Gaslighter
אלבומי וידאו עריכה
אלבומי הופעה עריכה
- 2003: Top of the World Tour: Live
- 2017: DCX MMXVI Live
אלבומי אוסף עריכה
פרסי גראמי עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הצ'יקס
הצ'יקס, ברשת החברתית פייסבוק
הצ'יקס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הצ'יקס, ברשת החברתית אינסטגרם
הצ'יקס, סרטונים בערוץ היוטיוב
הצ'יקס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הצ'יקס, באתר אייטונס (באנגלית)
הצ'יקס, באתר ספוטיפיי
הצ'יקס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
הצ'יקס, באתר Last.fm (באנגלית)
הצ'יקס, באתר AllMusic (באנגלית)
הצ'יקס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הצ'יקס, באתר דיזר
הצ'יקס, באתר Discogs (באנגלית)
הצ'יקס, באתר Songkick (באנגלית)
הצ'יקס, באתר בילבורד (באנגלית)- הלהקה ב-MSN
- אתר מעריצים
- הצ'יקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ ג'ף לידס, ניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, מרד התרנגולות, באתר הארץ, 20 ביוני 2006
- ^
איתמר זהר, "דיקסי צ'יקס": הן שינו את שמן בעקבות המהומות בארה"ב, וחוזרות עם שיר מחאה, באתר הארץ, 1 ביולי 2020
- ^ Chloe Melas, The Dixie Chicks have changed their name, CNN, 26 ביוני 2020
- ^ Amanda Garrity, The Dixie Chicks Drop "Dixie" From Their Name After Acknowledging Its Ties to the Confederacy, Good Housekeeping, 17 ביולי 2020 (באנגלית)
| הצ'יקס – פרסים | ||||
|---|---|---|---|---|
|