דמיטרי קרדובסקי
דמיטרי ניקולייביץ' קרדובסקי (ברוסית: Дми́трий Никола́евич Кардо́вский; באנגלית: Dmitry Nicolajevich Kardovsky : 5 בספטמבר 1866 – 9 בפברואר 1943) היה אמן, מאייר ומעצב במה רוסי.
 | |
| לידה |
24 באוגוסט 1866 (יוליאני) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1943 (בגיל 76) פריאסלאבל-זלסקי, ברה"מ |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| פרסים והוקרה |
פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה |
| בן או בת זוג |
Olga Della-Vos-Kardovskaya |
  | |
ביוגרפיה עריכה
הוא נולד ליד פרסלבל-זלסקי במחוז ירוסלב. לאחר שסיים לימודי משפטים באוניברסיטת מוסקבה, למד באקדמיה הקיסרית לאמנויות בסנקט פטרסבורג משנת 1892, אצל פאבל צ'יסטיאקוב ואיליה רפין.
קרדובסקי עבר למינכן ב-1896 עם איגור גרבאר ולמד בסטודיו הפרטי של אנטון אזבה. הוא חזר לסנקט פטרסבורג ב-1900 וקיבל את התעודה שלו מהאקדמיה ב-1902.
הוא מונה לפרופסור באקדמיה ב-1907. אלכסנדר יעקובלף היה בין תלמידיו.
דמיטרי היה נשוי לציירת אולגה דלה-ווס-קרדווסקאיה (משנת 1900).[1]
עבודה עריכה
קרדובסקי חקר סגנונות שונים, כולל אימפרסיוניזם ויוגנדסטיל, אך עסק בייצוג נאמן יותר מאשר בניסוי פורמלי. משנת 1902 הוא היה פורה כמאייר ספרים, ועבד בעיקר על הקלאסיקות הספרותיות הרוסיות של צ'כוב, גוגול, לרמונטוב וטולסטוי. הוא גם התעסק בקריקטורות פוליטיות, וסיפק איורים לכתבי העת הרדיקליים ז'ופל (בוגדב) ואדסקאיה פוכטה ב-1905 - 1906.
בשנת 1934 מונה יצחק ברודסקי, תלמידו של איליה רפין, למנהל האקדמיה הלאומית לאמנויות ומכון לנינגרד לציור, פיסול ואדריכלות. ברודסקי הזמין ללמד באקדמיה את דמטרי קרדובסקי שהיה מבין הציירים והפדגוגים המוערכים ביותר.[2] מערכת סדנאות המאסטר שוחזרה במחלקה לציור. התלמידים שובצו לאחת הסדנאות לאחר שסיימו את הקורסים בשנה ב'. לפרופסור דמטרי קרדובסקי היו סדנאות משלו.
הוא היה מעריץ של מיכאיל ורובל, שארגן את תערוכתו לאחר מותו ב-1912.
קרדובסקי נפטר בפרסלב-זלסקי ב-1943.
.jpg)
